"המתת חסד" היא אחד מהנושאים השנויים ביותר במחלוקת מסיבות שונות ומגוונות.
הסרט "ללכת שבי אחריו" (שכדאי לכם מאוד לראות) הציף את הנושא הזה לאחרונה, אבל באופן עקרוני אפשר לומר שהנושא הזה הוא כמעט בגדר "טאבו" במדינת ישראל.
לאחרונה סיימתי לקרוא את הספר "היקום נגד אלכס וודס", שכתב גאווין אקסטנס (הוצאת כנרת, זמורה ביתן), שתקציר העלילה שלו מתרכז בסיפורו של נער שנפגע בראשו מאסטרואיד, אבל הסיפור האמיתי שלו קשור בכלל לדיון האינסופי בנוגע להמתת חסד.
באופן די מפתיע, דווקא העובדה שעלילת הספר נעה בין בדיון למציאות מוחשית כל כך היא זו שהפכה אותו למקסים בעיניי.
הכל מתחיל כאמור כשמיני אסטרואיד נופל על גג ביתו של אלכס ופוגע בראשו. בין לילה הופך אלכס מהילד החנון של הכיתה, לכוכב שמתקשה ללכת ברחוב בלי שעיתונאים יעוטו עליו. אבל הפציעה הזו היא רק נקודת ההתחלה של כל הסיפור…
אלכס אמנם מחלים מהפציעה, אך סובל מאפילפסיה שנגרמה כתוצאה מהמכה שקיבל. הוא נאלץ להישאר ימים רבים בביתו, תחת פיקוחה הצמוד של אימו שמתפרנסת מקריאת עתידות ועניינים רוחניים אחרים ומוצא נחמה בספרי מדע ובחקר החלל.
באחד מהימים שבהם הוא יוצא מהבית, הוא נתקל בבריונים מכיתתו שרודפים אחריו ומציקים לו, עד שהוא נאלץ להסתתר בתוך אחת החצרות, מבלי לדעת שהמהלך הזה ישנה את חייו מקצה לקצה. הבריונים לא עוזבים עד שהם הורסים את החצר, ואלכס הוא זה שנאלץ לקחת על עצמו את האחריות.
בבית הזה גר קשיש ערירי וכשאמא של אלכס שומעת מה קרה, היא מכריחה אותו לשלם על הנזק בדרך הכי חינוכית שהי מכירה – לעזור לאותו קשיש לתקן מה שנהרס. זה מתחיל כמשימה מעצבנת עבור אלכס, אבל מהר מאוד הופכים השניים לחברי אמת ומוצאים נחמה ועניין אחד עם השני.
כשחברו הקשיש של אלכס מגלה שנותרו לו חודשים ספורים לחיות עד שיהפוך לסיעודי, הם מוצאים את עצמם נאלצים להתמודד עם הדילמה החוקית והמוסרית הקשה מכל. עבור אלכס אין כאן בכלל שאלה והוא מבטיח לחברו שבבוא העת יסייע לו למות בכבוד. כאן מתחיל הסיפור באמת!
ככל שהעלילה מתקדמת עולות גם לא מעט שאלות אמיתיות ומוחשיות מאוד לגבי החיים, לגבי המוות ובעיקר – לגבי השאלה עד כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי שאנחנו או מי שקרוב לנו ימות כמו שהוא רוצה למות.
חשוב. ממליצה לכם לקרוא!
