לפני כמה ימים שאלתי בפייסבוק מה דעתם הכנה של חבריי בנושא ריבאונד – כזה שעוזבים ואז חוזרים. הזדמנות שנייה או סיבוב נוסף על הגלגל הענק, אם תרצו. רובם ענו לי שזה מיותר וחסר סיכוי ושבמקום לחזור לעוד סיבוב עדיף תמיד להתקדם הלאה. חבר אחד, ד', אפילו הגדיל לעשות והתקשר כדי להסביר לי שאין בכלל דבר כזה ריבאונד. שהחיים הם בעצם ספירלה ושזה רק נדמה לנו שבכל פעם אנחנו חוזרים לאותה נקודה, אבל זה תמיד ממקום גבוה יותר.
צפייה בסרט "תקווה בהופ ספרינגס", גרמה לי לתהות בנושא הזה שוב.
הסרט, בכיכובם של מריל סטריפ האגדית וטומי לי ג'ונס מתאר מערכת יחסים של זוג, בשלהי שנות ה-50 לחייו. על הנייר הכל נראה בסדר. הם נשואים כבר 31 שנים. הוא עובד בעבודה מצליחה ומפרנס בכבוד את הבית, היא עובדת בכלבו אופנה שכונתי. יש להם ילדים גדולים, היא מבשלת ומגישה לו בכל בוקר את ארוחת הבוקר עם הקפה והעיתון.
ירידה לפרטים הקטנים מדגישה היטב את הסדקים או יותר נכון את השעמום והשגרה בחיים שלהם – הם ישנים בחדרים נפרדים, לא מקיימים יחסי מין ומחליפים בקושי חצאי מילים. המתנות אותם הם קונים אחד לשני במועדים חגיגיים הן תמיד מתנות "שצריך לבית" כמו דוד שמש או מקרר חדש. נשמע לכם מוכר?
יום אחד לקיי (מריל) נמאס והיא מחליטה שהיא לא יכולה להמשיך ככה וחייבת לחזור לחיות חיים רגילים ונורמליים עם מערכת זוגיות אמיתית. היא מנסה לבד לשקם את הזוגיות שלה, אך כשהיא נתקלת בחומה בצורה מצד בעלה, היא מחליטה לעשות צעד דרסטי ולרשום את שניהם למרתון בן שבוע במיין הרחוקה, שכל מטרתו היא לשקם את מערכת הזוגיות.
בעלה ההמום מסרב בתחילה, אך כשהוא מבין שהיא נחושה, הוא מצטרף. ההצטרפות שלו, אגב, היא אחת הסצנות המשעשעות והמעולות בסרט, אבל אני לא אגלה לכם… הפגישה עם יועץ הנישואים פותחת פצעים ישנים וכואבים והתהליך מלא מהמורות, פגיעות, כישלונות והתייאשות.
בחיים האמיתיים, אני לא באמת יודעת אם ריבאונדים עובדים ואם באמת אפשר להדליק מחדש את האש. עובדה, בזוגיות שלי זה לא עבד. אבל ריבאונד לא זוגי דווקא, שהיה לי לאחרונה, גרם לי להבין שגם אם זה לא עובד בסוף (וזה לא עבד), צריך לפחות לדעת שניסינו הכל. שהלכנו עד הסוף ושאם זה לא הצליח, זה כנראה לא היה אמור לקרות. כי כמו שאומר הפתגם הידוע: "אם אתה אוהב מישהו – תן לו ללכת. אם הוא היה שלך הוא יחזור ואם הוא לא יחזור, הוא אף פעם לא היה שלך".
סרט עשוי מצוין, עם משחק מופלא, שגרם לי לצחוק, לבכות, ליהנות מכל פריים ולחשוב על כל אלו שעברו בחיי.
