סגנון הספרים שאני אוהבת הוא די אקלקטי ומשתנה בעיקר בהתאם לתקופה. אני יכולה ליהנות באותה מידה מספר פנטזיה, מספר מתח, מספר רומנטי, מספר משעשע או מספר ראליסטי. העיקר שיהיה טוב ויצליח לסחוף אותי לעולם שלו, להזדהות עם הדמויות ואם אפשר – שגם יעורר איזו מחשבה או חשיבה מעבר.
לא אשקר. כשהתבקשתי להמליץ על הספרים הטובים ביותר שקראתי בשנת 2019 לא היה לי קל. זה אף פעם לא קל בעיקר בגלל שאני קוראת המון ספרים, בהמון סגנונות, ואיך בכלל אפשר לבחור רק ארבע או חמישה ספרים מתוך עשרות אולי אפילו מאות? לא קל כבר אמרתי?! אבל אז עשיתי את מה שאני תמיד ממליצה ללקוחות שלי לעשות: לקחת צעד אחורה, לעצום לרגע את העיניים, "לכבות את המוח" ולהרגיש עם הלב. שאלתי את עצמי מהם הספרים שאני הכי זוכרת? איזה ספר "הכרחתי" חברות לקרוא? איזה ספר גרם לי להמשיך לחשוב עליו גם אחרי שכבר התחלתי לקרוא את הספר הבא? ולבסוף שאלתי את עצמי את השאלה הכי "פתטית" וילדותית שיש: אילו מהספרים הייתי לוקחת איתי לאי בודד? תאמינו או לא. זה עזר!
ואחרי כל ההקדמה הזו… הנה חמשת הספרים שהכי "עשו לי את זה" בשנת 2019:
כשחפרתי בתוכי לעומק הבנתי שהשנה נמשכתי יותר לספרים ראליסטיים שמסתכלים למציאות בעיניים, בלי לנסות לרצות אף אחד אבל כן מתוך ניסיון להראות את שני הצדדים של אותה מטבע. ותמיד(!!) יש שני צדדים לכל מטבע. גם אם מהצד שלנו אנחנו מתקשים להבין את הצד שכנגד. וזו אולי מהות הבעיה, לא כך? הסיבה לכך נעוצה ככל הנראה בעובדה ששנת 2019 הייתה שנה סוערת מבחינה חיצונית, לא רק אצלנו בארץ אלא בעולם כולו, וממש לא פלא שהחיפוש הנפוץ ביותר בגוגל היה סביב גיבורים ושחברת פנטון העולמית בחרה בצבע הכחול הקלאסי כצבע שנה שלה, כדי להרגיע את הרוחות: טירוף הבחירות, ההתלהמות והאלימות הגואה, הרס כדור הארץ שמתבטא במזג אוויר שמשתגע ועוד ועוד. ולפעמים, כשנדמה שהכל סוער בחוץ, צריך מישהו או משהו ש"יעשה סדר בבלאגן", שייגע בנקודות כואבות אבל ידע לעשות זאת ברגישות ובנחישות. וכך בדיוק גרמו לי להרגיש הספרים האלו:
"בואי" של אורלי סיגל (כנרת-זמורה)
שלושה סיפורים, שלושה מצבים, שלוש דמויות וקו משותף אחד ברור מאוד: הדו-קוטביות של החיים. באומץ לב ובשפה מרטיטה הופכת אורלי סיגל את המחשבות הכמוסות ביותר של דמויותיה למילים. מחשבות ורגשות שבסיטואציות שבהן הן נמצאות נראות לרובנו כלא הגיוניות, סותרות לעיתים את כל מה שהורגלנו לחשוב ולהבין ממקום רציונלי:
זהו סיפורה של אישה שהייתה במשך כל שנות ילדותה קורבן לגילוי עריות, שלמרות שהיא מבינה לחלוטין שזה לא תקין מוצאת את עצמה ממשיכה להשתוקק לכך בסתר.
זהו סיפורה של אישה צעירה שמשתוקקת להפוך לאם, אבל שנתיים של טיפולי פוריות גורמים לה לתהות אם המחיר באמת שווה את זה.
וזהו סיפורו של שף צעיר שברגע קריטי בחייו עשה את הבחירה "הנכונה", אבל מוצא את עצמו נאלץ להתמודד שוב עם העבר שבחר להשאיר מאחור.
שלושה סיפורים. מקומות שונים, דמויות שונות, תרבויות שונות, סיטואציות שונות (מאוד), אבל קו אחד מקשר בין כולם. המורכבות של החיים ושל הנפש, ההבנה שזה שמשהו "לא בסדר" לא אומר שאי אפשר להצטער שהוא נגמר ולהפך – זה שמשהו הוא "הדבר הנכון" לא אומר שאסור להכיל את המחיר שמשלמים עליו. ספר מופלא!
"סוף והתחלה" של שלי זיכלינסקי (סטימצקי)
ספר מרגש ומקסים על משפחה, שכול, בריאות, חולי, סודות, אהבה, כמיהה לאהבה, זוגיות, המשכיות, קשיים, תקוות ואומץ. הסיפור מגולל את קורותיה של משפחה ישראלית אחת, ממוצעת בסך הכל, שנאלצת להתמודד שוב ושוב עם האתגרים שהחיים מציבים לפניה:
משפחה שלמה שמתמודדת עם שכול אל האח שנהרג בתאונת דרכים; מיכל שבגיל 39 מרגישה שהשגרה שואבת אותה ושגידול בנה כבר לא ממלא אותה כבעבר; זאב, אביה של מיכל, שלא מבין מה קורה לו פתאום ולמה הוא כל כך מבולבל; ואיריס, אימה של מיכל, שמבינה שבעלה חולה אלצהיימר ומחפשת דרכים לשרוד. מומלץ בחום!
"הרואין", של אליענה אלמוג (כנרת, זמורה ביתן)
זהו סיפורן של ליל ונינה, שתי ילדות שהופכות לחברות הטובות ביותר למרות (ואולי דווקא בגלל) שהן מגיעות מרקע שונה לחלוטין. בתחילה החברות הזו מאזנת את שתיהן ומשלימה אצל כל אחת את מה שהרגישה שחסר לה: לנינה היא מעניקה שלווה וביטחון ולליל בדיוק את ההפך – הצצה לריגושים של החיים.
כשנינה מרגישה בטוחה מספיק בחברות הזו היא מחליטה לחשוף את חברתה הטובה ליל לגיהנום שהיא עוברת, אבל במקום לומר לה את זה במילים היא גורמת לה להבחין ולהבין זאת בעצמה. הלילה הזה מטלטל את כל עולמה של ליל, אבל במקום לברוח נאמנותה לנינה רק מתחזקת והיא, נערה בת 16, מחליטה להציל את נינה ממר גורלה. היא בטוחה בעצמה וביכולותיה, בטוחה בחברות שלה ושל נינה ובטוחה שהאהבה והנאמנות שלה יעניקו לשתיהן התחלה חדשה וטובה. אבל במציאות כמו במציאות, הדברים לא תמיד נגמרים בהפי אנד, בטח לא כשאת ילדה בת 16 שנאלצת להתמודד עם מציאות שמעטים מהמבוגרים היו יודעים איך להתמודד איתה… ספר מרתק, מטלטל ונוגע ללב.
"כי כיסתה פניה" של חוה עציוני-הלוי
כשתמר, הנערה היפה מתמנע "נבחרת" להיות אשת בנו של יהודה – האיש החזק ביותר באותה תקופה, היא מבינה בתוך תוכה שמשהו כנראה לא בסדר. מכל הנשים בישראל בחר יהודה דווקא בה, בת עניים פשוטה? נורה אדומה קטנה נדלקת אצלה אבל היא גם מבינה שאין לה ממש ברירה. הוריה זקוקים לכסף ואם תסרב מצבם רק יוחמר. אז היא מסכימה ונוסעת אל מקום מושבו של שבט יהודה. שם היא מגלה שלא רק שהאינטואיציה שלה לא הטעתה אותה, אלא שהמציאות שאליה נקלעה היא מורכבת ומסובכת ביותר. היא גם מבינה שהדרך היחידה שלה לצאת מהמצב שאליו נקלעה עלולה לסכן אותה ואת משפחתה, אבל היא לא נבהלת ובוחרת לעשות מעשה נועז וכמעט בלתי נתפס לאותה תקופה.
ביד אמן לקחה חוה עציוני-הלוי את הסיפור התנכ"י הכמעט נעלם על תמר כלתו של יהודה (כן, בנו של יעקוב, זה מ-12 השבטים) והפכה אותו לסיפור מרתק על תושייה, פמיניזם, אהבה, אומץ, עוצמה, חברות ונאמנות. מומלץ!
"ניצוץ של אור", של ג’ודי פיקו (כנרת)
כשאדם חמוש נכנס למרכז הפלות, יורה ופוצע חלק מהנוכחים ומחזיק את השאר כבני ערובה, נאלץ כל אחד מהמעורבים להתמודד, בנוסף לדרמה החיצונית, גם עם השדים הפנימיים שלו: מנהל המו"מ הוותיק שמגיע לזירה ומגלה לתדהמתו שביתו נמצאת בפנים; הפעילה החברתית שנכנסה למרכז ההפלות במסווה כדי למנוע מהנשים האחרות לבצע את ההפלה; הבחורה הצעירה שנמצאת בחדר ההתאוששות לאחר ההפלה שעברה; ואפילו היורה בעצמו שהוא בסך הכל אב מתוסכל שגילה שביתו עברה הפלה שסיכנה את חייה ולא יודע שהמרכז לא קיבל אותה ולכן היא החליטה לבצע הפלה עצמאית בבית ומבחינתו – הרופא והצוות הם שאחראים למצבה הנורא.
הספר הזה מבטא בצורה מופלאה את הדואליות של אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת: הפלות! ברגישות על מצליחה פיקו לשקף באובייקטיביות את ההיגיון שעומד מאחורי כל אחת מהתפיסות, בעד ונגד וממחישה שגם בנושא הזה – אין נכון או לא נכון. ספר חובה בעיניי!
הבחירה בספרים האלו לא הייתה קלה כאמור, אבל בחרתי אותן כי בעיניי, דווקא בתקופה כזו שבה הכל הופך להיות "שחור או לבן", "טוב או רע", "ימין או שמאל" – חשוב לזכור שיש כאן מציאות מורכבת ושכל אחד רואה את הפתרון דרך המשקפיים שלו ומתוך ההיגיון שמנחה אותו. אלו שמביטים במציאות דרך משקפיים אחרות בטוחים גם הם בצדקת דרכם ולא מצליחים להבין או לקבל את ההיגיון של הצד האחר. אבל דווקא הספרים האלו הזכירו לי שבסוף בסוף, למרות חילוקי הדעות, כולנו רוצים בסך הכל את אותו דבר. 'לחיות את חיינו בשקט' כפי ששרה לאה שבת.
אם רק נעצור רגע, נקשיב, ננסה להבין מה מניע את האדם שמולנו ולמה, באמת למה, הוא חושב שהדרך שלו היא הנכונה – אולי אז נצליח לקיים שיח מעשיר ופורה. זה לא אומר שנפתור את כל המחלוקות, אבל אולי רק אולי המחלוקות האלו יגרמו לנו לראות משהו שלא ראינו, להבין את הדברים אחרת, למצוא פתרונות שלא חשבנו עליהם ולהיות בגדר "סכין שמתחדדת בלשון חברתה". אולי. הלוואי. חנוכה הוא חג הניסים לא?!
