ביום חמישי התקיים בטדי טקס פתיחת המכביה ה-19, אז ארזתי את עומר ונסענו לעיר הקודש, לראות מקרוב ולהרגיש את האווירה מקרוב קרוב. האמת? היה מדהים!
לא בכל יום יש כאן טקסי ענק שמרכזים כל כך הרבה אנשים במקום אחד. לא בכל יום מגיעים לכאן יהודים מכל רחבי תבל, ספורטאים מן השורה הראשונה שנושאים את הדגל של מדינתם יחד עם דגל ישראל, שגאים להיות יהודים וגאים עוד יותר לקחת חלק באירועי ספורט שכאלו. כן, אותי, ציונית גאה, זה מרגש!
הטקס עצמו היה באמת מושקע. הנחו אותו דנה גורדיצקי ומירי נבו שדיברו בעברית, אנגלית וספרדית לסירוגין.
התורים בכניסה היו ארוכים, אבל התנהלו בסדר מופתי ועל כל כיסא חיכתה שקית ובה חרבות מאירים בכחול לבן, דגל ישראל וטבעת מאירה. יחד עם אלו הגיעו הוראות הפעלה שביקשו מהקהל להשתמש בהם במהלך הטקס.
לאחר המתנה די ארוכה לפתיחתו של הטקס (ככה זה כשהטקס מועבר בשידור חי בכל רחבי העולם),
כניסה חגיגית של ראש הממשלה ונשיא המדינה (הייתם צריכים לראות איך הקהל עמד והריע לו כשהוא נכנס), נכנסו להם בזו אחר זו המשלחות.
כל משלחת מובלת על ידי בלון ענקי הנושא את דגלה, וברקע הסברים קצרים על חברי המשלחת מהמנחות החביבות. אחת אחרי השנייה עלו כולן ובסוף – נבחרת ישראל, הגדולה מכולן, שכוללת 2029 ספורטאים (וסליחה אם אני לא מדייקת במספר).
הבלונים הועפו מעלה, בליווי אורות לייזר מרהיבים והאווירה הייתה מחשמלת.
את דגל ישראל נשאו ספורטאים ומאמנים משלנו, כולם זוכי מדליות אולימפיות. זה היה מרגש. הקהל עמד ולא הפסיק להריע…
לאחר כניסת המשלחות נערך טקס השבעה לספורטאים על ידי אלכס שטילוב וטקס השבעה לשופטים ולאחר מכן טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל שהנחתה אסתר רוט שחמורוב.
נשאו נאומים ראש הממשלה, ראש עיריית ירושלים, יו"ר המכביה וכמובן – נשיא המדינה. ועל החלק המוזיקלי היו קתלין רייטר, עם ביצוע מרהיב ל"אנחנו מאמינים", הראל סקעת עם ביצוע מרגש ל"אי שם מעבר לקשת", בליווי האורות המנצנצים בקהל ומופע סיום של רמי קליינשטיין.
למופע של קליינשטיין כבר לא נשארתי (בכל זאת, הייתי עם עומר והוא כבר היה עייף), אבל סיפרו לי שהיה מהמם ומרגש.
אני מאחלת בהצלחה לכל הספורטאים, מאחלת להם ולמשלחות שהגיעו לעודד אותם לטייל כאן בארץ, להכיר מקומות נפלאים וליהנות משהותם כאן.
בהצלחה!
