דף הבית » כל הכתבות » עוד כל מיני » אירועים » מה עושים » פסטיבל ישראל 2023: המופעים, האירועים וכל מה שיחכה לכם השנה

פסטיבל ישראל 2023: המופעים, האירועים וכל מה שיחכה לכם השנה

פסטיבל ישראל שמתקיים בכל שנה בירושלים והפך לאחד מהפסטיבלים הפופולאריים והמצליחים בישראל, יתקיים השנה בין ה-1 ל-11 באוגוסט, בשלושה מוקדים בעיר: גן העצמאות, תיאטרון ירושלים ורחבי קמפוס ירושלים לאמנויות, תחת הכותרת "אמנות | לחימה".

הנושא המרכזי: "אמנות | לחימה"

השנה, לאור המצב ובהשראתו יעסקו יצירות הפסטיבל בקשר המרתק שבין עולם האמנות לעולם הלחימה. לכאורה, עולם שלם פעור בין שתי המילים, 'אמנות' ו'לחימה', שנדמות מנוגדות כל כך אך למעשה הן מקיימות ביניהן קשר קרוב ומרתק. ערכים כמו התבוננות, התמסרות, הקרבה, תרגול והתמרה מקרבות אותן עד מגע. חשיבה פורצת דרך, הקשבה עמוקה ורעיונות לא מקובלים מאפיינים כל אחת, ולבסוף, שתיהן משפיעות על העולם כולו.

מתוך העדשה הזאת הצליחו המנהלים האמנותיים, איתי מאוטנר ומיכל ואעקנין, להבחין שהתוכנית שאצרו התאספה אל המרחב הגועש של המציאות והיא גורמת לשתי המילים האלו להתנגש זו בזו, וגם להשתקף האחת באחרת. לדבריהם, "פסטיבל ישראל ה-62 מבקש להניח את המילים הללו במרכז, על הבמות, במרחב הציבורי, בדימויים הגרפיים, בטקסטים שנכתבים. להעלות אותן כשאלה, כהצעה, כנקודת קונפליקט. להתבונן בסקרנות בנעשה סביבן. הרפתקאות אמנותיות שבעבורנו הן התשובה הברורה לקריאה של העת הזאת: 'אמנות | לחימה'".

*** תוכנית הפסטיבל המלאה ***

(לפי סדר כרונולוגי)

About Love

מארק אליהו מנגן אהבה עם ריטה, עומר פארוק טקבילק, ולארי חמאתי ושי צברי.
גן העצמאות ירושלים – יום שלישי ה-1.8 בשעה 20:30.

בערב ט"ו באב, כשהלבנה במילואה והלבבות נפתחים, יתנגן בגן העצמאות קונצרט בינלאומי שמביא את אסיה הקרובה אל ליבה של ירושלים. מארק אליהו, פנומן הקמנצ'ה שמשמר ומחדש את קסמו של הכלי העתיק הזה, יארח על הבמה את ריטה, את מאסטר הנשיפה הסוּפי מטורקיה עומר פארוק טקבילק, את ולארי חמאתי ואת שי צברי. מודרני פוגש קדום, חול מתקרב לקודש, מזרח נושק למערב, ויחד כולם מנגנים פעימה של אהבה.

משולשת

טאנק & דה בנגאס, יסמין מועלם ואקו מנענעות את גן העצמאות.
גן העצמאות ירושלים – יום רביעי ה-2.8 בשעה 19:30.

כמו ניו אורלינס, העיר שממנה מגיעים טאנק & דה בנגאס, גם ההרכב הזה הוא תערובת שמחה וחגיגית של סגנונות, השפעות ומקצבים. אחרי שזכו בפרס NPR והיו מועמדים לגראמי, הלהקה הגרובית הזו הפכה לתופעה מוזיקלית עולמית של סול, פ'אנק, היפ הופ ורוק. עכשיו הם מגיעים בהרכב מלא אל הבמה לערב חד פעמי ומרענן במיוחד. אל הקצב המבעבע הזה מצטרפות גם יסמין מועלם וגם אקו, שיוצרות ערב שמתפקע מגרוב נשי וקצב ממכר.

Fuck Me

התרחשות פרפורמטיבית המחברת בין נקמה, פנטזיה ושליטה.
תיאטרון ירושלים – יום חמישי ה-3.8 בשעה 20:30; יום שישי ה-4.8 בשעה 12:15.

אישה אחת, בפינה שקטה של הבמה, מושכת את תשומת לבנו. זו מרינה אוטרו, האמנית, הכוריאוגרפית והרקדנית מאחורי Fuck Me ואחד הקולות החדשים והמסקרנים בעולם המחול. בעקבות פציעה שאילצה אותה לוותר על מרכז הבמה, מרינה מוחלפת בחמישה רקדנים גברים, שהופכים לחומר בידיה. כשהם ממלאים בצייתנות אחר ההוראות שלה, חושפים הרקדנים את סיפור חייה, חלק אחר חלק. המופע נע קדימה ואחורה בין סרט תיעודי ובדיוני, ריקוד ופרפורמנס, שליטה ושחרור, הכל עטוף בשנינות והומור נועזים. זהו החלק השלישי בטרילוגיית Remember To Live, שמתכננת אוטרו להמשיך ולפתח עד מותה. **המופע כולל עירום.

יותר מ״שיר אחד״

הפודקאסט האהוב עולה על הבמה ושובר את חוקי הפורמט.
תיאטרון ירושלים – יום חמישי ה-3.8 בשעה 21:00; יום שישי ה-4.8 בשעה 14:00.

ישנם שירים שסיפור החיים שלהם מופלא וסוחף במיוחד, מעשיר אותם ומספק נקודת מבט חדשה לחלוטין. סביב הרעיון הזה נוצר ההסכת המעולה "שיר אחד" בתאגיד השידור כאן. העיבוד הבימתי מספר על שלושה שירים שונים עם חיבור בלתי שגרתי – הם נולדו מתוך האישי ביותר, אך מהר מאד הוטענו במשמעות אחרת והפכו להמנונים שליוו, ועדיין מלווים, את רגעי הדרמה הגדולים והמשמעותיים ביותר של החיים כאן. צוות הפודקאסטים של כאן הסכתים, מאיה וניר גורלי, חברו אל המוזיקאים גלי עטרי, קורין אלאל, יענק'לה רוטבליט, אלי לוזון, נדב הולנדר ואחרים, ויצרו מופע שהוא הזמנה לגלות משהו על הביחד שלנו כאן. להאזין לפסקול הישראלי, על רגעי הדרמה הפרטית והקולקטיבית שבו. רגעי המחאה והפואטיקה. להתפעל מהעדינות חסרת המאמץ שבה המוזיקה מחברת אותנו.

יאמא

מופע רב-לשוני אל עומק השכבות שמתחת למקום הזה.
תיאטרון ירושלים – יום חמישי ה-3.8 בשעות 19:00 ו-22:00; יום שישי ה-4.8 בשעות 12:00 ו-15:00.

המילה הערבית לאימא היא "יאמא". בעברית "ימה" היא אגם או ביצה. ביידיש – ים. במקרא "ימה" היא כיוון הים, מערב. ״אם הזרים״ הוא שמה הערבי של יפו, יאפא, ג'אפה, שהייתה הלב הפועם של המזרח התיכון, בין דמשק לקהיר לירושלים, והיום מתנדנדת מקצה המקף של תל אביב. זו העיר שבה נטע וינר חי ויוצר, והיא שולחת אותו לחפור ולהתחפר בעקבות אלפי שנים ושכבות עמוקות של סיפורים – אמת על אמת, שקר על שקר, אמונה על אמונה. היצירה החדשה ״יאמא״ משלבת אמנויות לחימה, ספוקן וורד, תיאטרון וביט כדי לחצוב החוצה סיפור חדש-ישן. זה סיפור שמתקיים בין עברית, ערבית ויידיש, אבל מובן לכל מי שחי כאן. סיפור שמגשר בין אמינם ליונה הנביא, בין ביאליק לפיירוז, בין חולדאי לקזבלן. אבל זה לא רק סיפור. ״יאמא״ היא גם סיור מודרך, קרב מגע, וטקס תפילה. היא נטועה בעבר המפואר והעשיר של המקום שבו אנו חיים ומתים, ומתוך המציאות הכאוטית והקדחתנית היא חולמת לנו אופק חדש.

טווח קצר

יצירה מרירה-מתוקה על הורים, על ילדים ועל הזמן שקושר ביניהם.
תיאטרון ירושלים – יום חמישי ה-3.8 בשעות 17:30, 20:00 ו-22:00; יום שישי ה-4.8 בשעות 10:30, 12:30 ו-14:30.

"איפה אימא? למה היא עדיין לא חזרה הביתה?"; "אימא מתה, אבא. בדיוק חזרנו מהלוויה שלה."..  הרגע האבסורדי הזה, שמשלב דרמה והומור עצוב, הוא הרגע שבו אתם נכנסים לסיפור. החיים האלה הם לא באמת מה שאנחנו מתכננים. אימא נפטרה מהר מדי. השמיים קודרים. אבא הולך ומאבד את הזיכרון. העבודה עוסקת בשבריריות של הכול, בזמן שלא פוסק לרגע, באי-היכולת שלנו לדעת דברים בוודאות. ואנחנו כקהל, מהר מהצפוי, הופכים חלק מהסיפור המתהווה – מוצאים את עצמנו בבית ההורים על הבמה, מוזמנים לעבור בין החדרים, לחטט בשידות ובארונות, להתיישב על אחד הכיסאות. באוזניות שמוצעות לנו נשמע עוד ועוד שיחות דומות מאוד לשיחה עם האב הדועך או שונות ממנה לחלוטין. השיחות יכולות להימשך בלופים לנצח. כולן מציפות את הידיעה שהזמן לא עסוק ברחמים. גם לא עלינו. בכל יום שעובר נעלם עוד דבר. דוהה עוד פרט. מה בעצם הזמן מותיר מאיתנו בסוף?

אמנות | לחימה

מה שלא הולך בכוח הולך ברוח.
רחבת תיאטרון ירושלים – יום חמישי ה-3.8 בין השעות 23:00-19:00; רחבת קמפוס ירושלים לאמנויות – יום רביעי ה-9.8 בין השעות 23:00-19:00; יום חמישי ה-10.8 בין השעות 23:00-19:00. כניסה חופשית.

בטרם למדנו לכתוב, למדנו להילחם. האנושות, ברחבי הגלובוס כולו, פיתחה תורות לחימה שונות ומורכבות שבבסיסן דומות זו לזו דמיון עמוק – הן מחייבות התמסרות והקרבה, הן תובעות מחשבה ודיוק, הן רוחשות כבוד לצד שמנגד, הן משלבות תרגול של הרוח ולא רק של הגוף, ואולי החשוב מכול – הן יוצרות התמרה. הפורענות האנושית מרוסנת ומנותבת מחדש. האנרגיה של היריב מפורקת ומשנה כיוון. התנועה הזרה הופכת לטבע שני. מתוך הדוג'ואים ואולמות התרגול שברחבי הארץ נספנו לוחמות ולוחמים מכל הגילים, הקבוצות, השיטות והאמונות, והצבנו אותם בזירה אחת. מחוץ לקונטקסט הקבוע, התרגול של הקבוצות האלה מעלה הצעה חדשה לדיון ציבורי ורלוונטי – האם אמנות היא תורת לחימה? איך תרגול של אמנות לחימה יכול להרבות שלום? ואיך נוכל להתמיר את האנרגיה שלנו למקומות החשובים באמת?

עיר מפעל

הג'אנק של האחד הוא האוצר של כולנו.
סדנאות האמנים, טדי – ימים רביעי עד שישי ה-11-4 באוגוסט, כל חצי שעה (בהרשמה מראש).

לכל אחת ואחד מאיתנו היה בילדות הצעצוע האייקוני ההוא. הצעצוע שאיתו הצטלמנו והלכנו לישון, זה שהיה החבר הכי טוב שלנו לאורך ימים, חודשים ואפילו שנים עד שנעלם לבלי שוב אל גן העדן לצעצועים. פרויקט "עיר מפעל" מציל את הצעצועים האבודים מכליה. הוא מעניק להם גלגול חיים נוסף, ומשיב אותם אל הילדים שאנחנו היום. איתמר שמשוני וצוותו חורשים את העיר באוטו זאזא, ואוספים צעצועים ישנים ומתנדבים רעננים מכל השכונות ברחבי העיר כדי להקים יחד מפעל של ממש – מפעל שהופך צעצועים ישנים לעבודות אמנות חדשות. אתם, ילדים בכל הגילים, מוזמנים לבקר בו, לעבור בין שלבי הייצור, להשתתף ביצירה, להוסיף השראה, להצטרף לריפוי.

MINEFIELD

יצירה דוקו-תיאטרלית שאוספת אויבים ותיקים לתוך סיפור חדש.
'ניסן נתיב' ירושלים – יום רביעי ה-9.8 בשעה 21:00; יום חמישי ה-10.8 בשעה 20:00; יום שישי ה-11.8 בשעה 11:00.

עבודת הדוקו-תיאטרון המצליחה של היוצרת הארגנטינאית לולה אריאס מפגישה אויבים לשעבר לסיור רב-ערוצי בנבכי הזיכרון שלהם. שלושים שנה אחרי הניצחון הבריטי על צבאות החונטה במלחמת פוקלנד, הזיכרונות והחוויות של מי שלקחו חלק בקרבות עומדים למבחן הזמן, ונקשרים לסיפור מרובד ואנושי. המטען הקשה מפורק בעדינות ובחוכמה על הבמה, והופך כמעט לספקטקל. מסכי וידיאו, להקת רוק, הומור ודרמה מתרגמים את המלחמה לחוויה מעוררת מחשבה. שלושים שנה אחרי החיילים של אז הם היום מורה לצרכים מיוחדים, מוביל של להקת מחווה לביטלס, פסיכולוג, עורך דין פלילי, מאבטח ואלוף טריאתלון. הקשר היחיד שמתקיים ביניהם הוא נשיאת העול שהותיר זיכרון המלחמה על הלוחם. למה היא הפכה אותו – לגיבור, לקורבן, למשוגע? אילו סימנים מותירה המלחמה אחרי ששוככים הקרבות?

aCORdo

מחול שמערער את שיווי המשקל השביר של היומיום.
בית הספר לתיאטרון חזותי, ירושלים – יום רביעי ה-9.8 בשעות 18:15 ו-21:00.

כמעט 7 מיליון תושבים בקצת יותר מ-1000 קמ"ר. צפוף מאוד בריו דה ז'נרו. אבל לא לכולם. העשירים נהנים מחופש תנועה כמעט לא מוגבל, ואילו תושבי הפאבלות מצטופפים ונדחקים ללא הרף. בין המעמדות הרחוקים כל כך ניצבת המשטרה, יוצרת חיץ אנושי, מגוננת על העשירים מפני האלימות שבעיר, ומשמרת את הפער שזועק בחוסר ההוגנות שלו. את סיר הלחץ המבעבע הזה תרגמה הכוריאוגרפית הברזילאית אליס ריפול לעבודת מחול יוצאת דופן שתרגום שמה מפורטוגזית הוא "הצבע של". בחדר קטן הקהל פוגש קבוצה של ארבעה רקדנים, כולם תושבי הפאבלות, והתנועה שלהם בחלל מייצרת מרחב חדש המאפשר מפגשים חדשים, ישירים, איתנו.

Seven Things I’ve Learned

איירה גלאס מספר סיפור על (איך) לספר סיפור.
בית העם, ירושלים – יום רביעי ה-9.8 בשעה 20:30.

עולם האודיו שרד נבואות חורבן זועמות ושמע הספדים וקינות על סופו הקרב ובא, אבל אז, באופן בלתי צפוי לחלוטין, זכה לעדנה עצומה והפך לאחת הפלטפורמות הפופולריות והפוריות בעולם התרבותי של המאה ה-21. הרבה מהרנסאנס הזה התרחש בזכות גיבור אחד, איירה גלאס, זוכה פרסי פיבודי ופוליצר היוקרתיים. מספר סיפורים בחסד, שהקדים את בשורת הפודקאסטים והביא לעולם אתThis American Life , שהוכיח שאפשר להפוך כל סיפור לסיפור מרתק ולספר אותו בצורה שמושכת עשרות מיליוני מאזינים בעולם כולו. במפגש שמהווה מפגן יכולות מסחרר הוא שוזר קטעי אודיו, וידאו ומוזיקה לכדי סיפור מהודק ושופע תובנות. הקשבה עמוקה לניגון שבין המילים מגלה מהיכן מגיעה ההשראה, מה מניע את התשוקה, כיצד הצלחות (וגם כישלונות) מעצבים את הדרך ואיך הופכים את כל אלה לסיפור שחייבים לשמוע.

לאב מי טנדר

יצירה דוקו-תיאטרלית על אישה שמזמינה את החיים לקרב כדי להתפייס.
בית הספר לתיאטרון חזותי, ירושלים – יום רביעי ה-9.8 בשעה 19:00; יום חמישי ה-10.8 בשעה 20:30; יום שישי ה-11.8 בשעה 11:30.

גם מחוץ לאולם הג'ודו שבו התאמנה כילדה, החיים של קורין קיציס נדמו לזירת מאבק. קרב על מקום, על קול אישי, על נרטיב. ביצירה הדוקו-תיאטרלית המלאה הראשונה שלה היא מבקשת לצאת מתודעת הקרב, ומגלה שהיא לא יודעת איך. קורין מעלה על מזרן ג'ודו גדול את הקרבות המרכזיים של חייה: הסיבוב הראשון – מול בן הזוג. הסיבוב השני – מול האם. הסיבוב המסכם והקשה מכולם – מול עצמה. הקרבות התובעניים על הבמה הופכים למסע התבגרות. קיציס מחפשת לאן להוליך את הכוח שלה, איך לפרוק אותו ואיפה, איך לשנות את כיוונו ולהפוך אותו לכוח מרפא. מתוך האישי ביותר היא מפרקת את החיים ליסודות אוניברסליים: אהבה, משפחה, זהות, חיפוש וחופש.

שכבות של התנגדות

כנופיית Broken Fingaz מניפה דגל חדש.
קמפוס ירושלים לאמנויות – ימים רביעי עד שישי ה-11-9 באוגוסט. כניסה חופשית.

מה יש בדגל, פיסת בד רקומה/ארוגה/צבועה, שמצליח לעורר רגשות חזקים כל כך? איך הוא נטען במשמעות שונה עבור כל אחת ואחד ולמה קבוצות שונות מנסות להתחבר דרכו? כדי להסעיר את הדמיון ולתת חומר למחשבה, כנופיית אמני הרחוב Broken Fingaz  יצרה סדרת דגלים חדשים והציבה אותם בתוך וסביב מה שאנחנו מכנים – עמדת הטעינה של הפסטיבל. בדרך אל המופע ההוא או ביציאה מהמופע הזה, הרשו לעצמכם פשוט להישאב פנימה. בחלל הרוחש תוכלו לנוח, ללגום, להרהר, להיפגש, להקשיב, לשמוע, להשמיע ובעיקר להיטען. בהשראת מאבקים מכאן ומהעולם, החלל הוא מקום נפלא לשאיבת רעיונות או סתם לשבת עם חברים.

Lavagem

איך מנקים את הלכלוך הזה?
בית הספר לתיאטרון חזותי, ירושלים – יום חמישי ה-10.8 בשעה 18:45; יום שישי ה-11.8 בשעה 13:00.

הכוריאוגרפית הברזילאית אליס ריפול במופע אנרגטי, סוחף ומלא תשוקה שמרחיב את הסדקים הצרים בין הנקי והמלוכלך, בין המותר והאסור, בין העונש והגאולה. יריעת פלסטיק כחולה, דליים, מים וסבון. שישה רקדנים מנקים-מצחצחים-מבריקים את גופם, זה את זה, את המרחב. מנסים להפוך הכול לנקי ובוהק. היצירה Lavagem (בפורטוגזית – "שטיפה", בסלנג – מכבסת כספים) עוסקת בניקיון, ויותר מזה – במה שמסומן כמלוכלך. כסף, מצפון או היסטוריה שמחייבים מירוק מיוצגים על הבמה בגופם של הרקדנים, תושבי הפאבלות של ריו דה ז'נרו. תנועות הניקיון המוכרות הופכות למחול פואטי-פוליטי המשרטט אבסורד מוחלט, ניסיון לחיות בעולם נקי. אנחנו מפסידים קבועים במלחמה בלתי פוסקת מול מה שנראה מלוכלך ומסומן כמלוכלך. הלכלוך לעולם לא נעלם, הוא רק מורחק זמנית מהעין.

סיפורים חצי אפויים על האימא המתה שלי

איירה גלאס ואתגר קרת עושים בית ספר לסטוריטלינג.
בית העם, ירושלים – יום חמישי ה-10.8 בשעה 21:00.

אתגר קרת כתב כמעט על כל נושא שבעולם, על כל דבר בחייו, ונחשב תמיד כמי שכותב פנטזיה. קרת עצמו לא הצליח להבין איך מצא את עצמו במגירה הזו, מפני שאצלו בראש ככה נקראה והתפענחה המציאות. רק נושא אחד מעולם לא נכנס לסיפורים שלו – אימו. שנים אחרי מותה, כשהוא כבר סופר בעל שם עולמי, ניסה אתגר קרת לכתוב סיפורים עליה, לא הצליח למצוא להם סופים, ולמעשה יצר ערימה גדולה של סיפורים חצי אפויים. במפגש עם איירה גלאס הצליח אתגר לזהות את אימו בתור המעיין הפנטסטי שבבסיס הסיפורים שלו – אישה פנטסטית, שחיה מציאות פנטסטית, וסיפרה סיפורים פנטסטיים לגמרי ואמיתיים לחלוטין. אורנה קרת הייתה זו שהפכה עבור בנה את הלא ייאמן לריאליזם מרתק.

Solo Collective

ליאור שוב מאלתרת פסקול של ציפייה לניסים ונפלאות.
בית הספר לתיאטרון חזותי, ירושלים – יום חמישי ה-10.8 בשעה 22:00; יום שישי ה-11.8 בשעה 14:30.

בנדיבות לב ובאומץ נדיר, ליאור מניחה את ליבה במרכז החדר, ומאפשרת לקהל למקד בו מבט. השירים שלה, בחלקם מגובשים ובחלקם נרקמים ומתעצבים תוך כדי המופע, מלאים ברגעים פרומים שמותירים מקום למבוכה, לבלבול ולשתיקה. שפת אימה (ג'יבריש) מתערבבת באנגלית, בצרפתית, בציפורית, בליצנית ובעברית עד שהמילים הופכות לקוד הפעלה קדמוני – היו נוכחים! השירים שלה, שמאתגרים את ההגדרה המצמצמת והמוכרת לנו, יוצרים בעבורה מרחב בטוח לביטוי עצמי, ומזמינים את הקהל להצטרף כדי לתמוך בה ולהביא בעצמם אהבה ושמחה.

Scroll to Top