לשמחתי עומר אוהב לקרוא. הוא קורא 3 ספרים במקביל: אחד בבית הספר (יש להם זמן קריאה) ושניים לפני השינה – אחד בשקט ואחד יחד איתי בקול רם. עם הזמן מתגבש הטעם הספרותי שלו ואני רואה אותו נמשך יותר ויותר לספרים שהעלילה שלהם מותחת ושגיבוריהם מוסריים ומדברים אל עולמו, ובייחוד כאלה שמגלים לו דבר או שניים על "מאחורי הקלעים של החיים". הנה 3 הספרים האחרונים שהוא קרא בשקיקה מתחילתם ועד סופם:
"מבצע מנהטן" של דנה אלעזר-הלוי (הוצאת 'אחוזת בית' ו'ידיעות ספרים')
מותחן ריגול ארצישראלי שכתוב נפלא וחושף לילדים עולם של שאני לא יודעת עד כמה הם מודעים בכלל לקיומו.
שלושת גיבורי הספר נבחרים לייצג את ישראל במשלחת של האו"ם, אבל מגלים המטרה שלשמה נבחרו היא שונה בהחלט וכוללת פריצה למחשב האישי של אחד הטרוריסטים. במהלך הספר כולו מתגלגלת לה העלילה ומסתבכת, הן מבחינה חיצונית והן מבחינת התבגרותם הפנימית של 3 הילדים ופשוט אי אפשר להפסיק לקרוא אותו.
לאחר שסיים את הספר עומר לא הפסיק לשאול שאלות – זה אמיתי? באמת הצבא שלנו עושה דברים כאלו? איך הם בוחרים ילדים? האם גם אותו בודקים בחשאי? ועוד כל מיני כאלו.
"נקודת התלקחות" של ננסי קרס (הוצאת 'קוראים')
מותחן נוסף שמתרחש הפעם מאחורי הקלעים של תוכניות הריאליטי. איימי היא תלמידה מצטיינת שמשפחתה נקלעת למשבר כלכלי עמוק. היא מחליטה להבחן (וגם מתקבלת) לתוכנית ריאליטי חדשה שמבטיחה מיליוני דולרים למתמודד שיצליח לנחש את התנהגותו של כל אחד מחברי הצוות ברגעי משבר.
מה שהיא לא יודעת שבריאליטי, כמו בריאליטי (מי אמר UnReal?) המפיקים יעשו הכל על מנת להגדיל את הרייטינג, כולל בימוי מוקצן ושימוש באמצעים שונים המחצינים ומקצינים את תחושת הסכנה של המתמודדים. וכמו בכל ספר טוב – בשלב מסוים העולם הטלוויזיוני עובר קצת את הגבול והסכנות הופכות להיות אמיתיות ומוחשיות, הרבה מעבר לאולפן התוכנית, מה שמעמיד את איימי בסכנה ממשית לחייה. מהמם!
"זן אולימפי" של נורית (נוריה) אמיר (הוצאת 'אופיר ביכורים')
רומן היסטורי ארצישראלי שגיבורתו היא תמר, בת להורים חלוצים שהיוו את בסיס ההתיישבות והפיתוח של מדינת ישראל הצעירה. תמר מתגוררת בקיבוץ ונוטה לבדוק את הגבולות, על ידי מעשי קונדס שלא תמיד מתקבלים בעין יפה. כך למשל היא "מציפה" את הקיבוץ באפרוחים, שורפת אוספים יקרים, מפלרטטת עם אריק איינשטיין ועוד).
אישיותה שובת הלב גורמת לאנשים לסלוח לה פעם אחר פעם, עד שהיא עוברת את הגבול ממנו אין דרך חזרה. מהר מאוד היא מגלה את זה בעצמה, מנודה מהחברה ונאלצת להתמודד עם בדידות במקום שהכי מסמל איחוד. אבל דווקא משם, מהמקום הכי נמוך שלה, היא מוצאת כוח חדש שגורם לה לעמוד על הרגליים ממוקדת מטרה – לנקום.
האמביוולנטיות בין הרצון שלה לנקום לבין אופייה הטוב ואהבתה למי שהיו חבריה, מורגשת בכל שורה בספר. הקורא (במקרה שלנו – עומר ואני) ממש חי את הדילמות הפנימיות והמוסריות שלה, ועל הדרך סופג ידע היסטורי חשוב על תקומתה ותרבותה של ארץ ישראל בראשית ימיה.
