אתמול, מיד עם היוודע דבר מותו של אלבר אלבז, על פי ההערכות כתוצאה מקורונה (למרות שהיה מחוסן פעמיים), החלו לצוץ בפיד שלי בפייסבוק אינספור פוסטים אישיים של אנשים שזכו להכיר אותו באופן אישי. חלקם היכרות ארוכה ועמוקה, חלקם היכרות קצרה אך משמעותית וחלקם הכירו אותו רק לרגע שהותיר בליבם חותם. המשותף לכולם היה החום שקרן ממנו, המגע האישי וההומור – בדיוק אותן תכונות שאפיינו כל כך את העיצובים שלו.
גם אני פגשתי אותו פעם באיזה אירוע אופנה שהתקיים בארץ. אני זוכרת שהבטתי בו מהצד בהערכה, כמעט הערצה אבל התביישתי מידי בשביל לגשת אליו (טעות!). ועדיין… כששמעתי את הבשורה העצובה הרגשתי ממש לרגע כאילו גם אני נפרדת ממישהו שהכרתי, מהילד הקטן וחסר האמצעים מחולון שהפך למעצב הישראלי המצליח ביותר בעולם אבל נשאר ישראלי לכל אורך הדרך.
רק אל תקראו לו סינדרלה…
כשבסוף אחד מהראיונות שנתן אלבר ציינה בפניו המראיינת שסיפור חייו מזכיר לה את סיפור סינדרלה, ענה לה אלבר בתשובה שהוא ממש לא כמו סינדרלה. "ההבדל בינינו", הוא אמר, "זה שבחצות אני ממשיך בדרכי ולא חוזר להיות לכלוכית". והוא המשיך, בכל הכוח. גם לאחר שפוטר במפתיע ובאופן שנוי במחלוקת מבית האופנה לנווין, לאחר 14 שנים, הוא לא עצר והכרכרה שלו לא הפכה לדלעת. להפך, הוא המשיך וממש בינואר האחרון (26.1.21) השיק את המותג העצמאי שלו AZ Factory שנשא בגאווה את הסלוגן: "Smart fashion that cares".
הנה כמה תמונות, בגדים ורעיון שאני אוהבת במיוחד (התמונות מאתר AZ Factory, צילום: Stéphane Gallois):
"החזון שלי הוא ליצור אופנה מסוגננת שאישה יכולה ללבוש וגם לאכול פרוסת עוגה גדולה"
כך הגדיר אלבז את קולקציית הבכורה של AZ Factory בראיון שנתן לניו יורק טיימס, וזו הייתה המורשת שלו. לעצב בגדים קלאסיים אבל גם נוחים, רציניים אבל עם קריצה של הומור, אופנה עילית אבל לא מתנשאת. אופנה שמתייחסת לכל המידות בלי להתנצל ואפילו להפך. אופנה שהוכיחה שדימוי גוף הוא עניין של השקפה.
זה היה אלבר אלבז, זו הייתה האופנה שלו, זו המורשת שהשאיר וזה מה שעולם האופנה איבד אתמול. עצוב.
