פסליו של סניור נולדים מתוך פעולה פיזית ראשונית, כמעט ארכאית – חציבה בעץ. לא גילוף עדין ולא עיצוב הדרגתי, אלא פעולה ישירה, חדה ולעיתים אלימה של חיתוך, שבירה והסרה.
העץ אינו משמש כאן כחומר ניטרלי או כמצע לצורה מתוכננת מראש, אלא כגוף חי ועמיד, כזה שמנהל דיאלוג עם יד האמן ואף מתנגד לה. הדמויות אינן "מעוצבות" בתוך העץ – הן מחולצות ממנו. העבודות מציגות דמויות אנושיות זקופות ומוארכות, לעיתים בודדות ולעיתים בזוג, הניצבות על גבי בולי עץ מסיביים כעל יסודות גולמיים. קווי החציבה נותרים גלויים: סימני אזמל, חתכים גסים ושברים לא מוחלקים.
סניור מותיר במכוון את עקבות הפעולה, ובכך מדגיש את תהליך העבודה לא פחות מן התוצאה. הצורה האנושית מתגבשת מתוך מאבק בין חומר לרעיון, בין משקל העץ לשאיפת הדמות להתרומם. זהו פיסול שאינו מבקש נחמה, אלא אמת. כזה שנולד מתוך פעולה גופנית ישירה ומתעקש להשאיר את סימני המאבק גלויים. רגע לפני שהצורה מתייצבת, רגע לפני שהדמות "נסגרת", נפתח כאן מרחב טעון של פגיעוּת, תפילה ועמידה אנושית עיקשת.