דף הבית » כל הכתבות » עוד כל מיני » אירועים » מה עושים » נקודה בזמן: תערוכות חדשות ומומלצות שכדאי לבקר בהן החודש

נקודה בזמן: תערוכות חדשות ומומלצות שכדאי לבקר בהן החודש

מילה מהלב

כלום לא יחזור להיות אותו הדבר, לשום דבר גם לא באמת אפשר לקרוא "שגרה", בטח לא עד שכל החטופים יחזרו, אבל… אם אתם עוקבים אחריי, אתם בטח כבר יודעים שמנקודת המבט שלי על החיים – תרבות היא לא סתם בילוי או משהו לעשות בשעות הפנאי, אלא ממש אוויר לנשמה. בטח בימים כאלו. חוץ מזה, שהחיים כידוע חזקים מהכל וזה בדיוק הזמן גם לתמוך בעולם התרבות ששוב ספג וסופג מכה כלכלית כואבת ועכשיו חוזר לאט לאט לפעילות…

**כתבה מתעדכנת, כדאי לחזור ולהציץ.

תוכן עניינים (קפצו ישר לתערוכה שמעניינת אתכםן)
  1. מילה מהלב
  2. השקת פסל קינטי ותצוגת קבע משיריו הנבחרים של חיים גורי
  3. יום המוזאונים הבינלאומי
  4. שיח גלריה בתערוכה "אנטומיה של אי-ודאות"
  5. "אנטומיה של אי-ודאות"
  6. "ג'יבריש אני מדברת אליך"
  7. "ציפורים שרו"
  8. "ניגוד סימולטני"
  9. "גן שעשועים"
  10. "אטרופיה קלה בחלל התת-עכבישי"
  11. אורי שכנר – אוסף עבודות
  12. "הסוד שבעיניים"
  13. "א-Z: עיצוב בזירה רב תרבותית"
  14. "הבהובי תודעה"
  15. "שיר האהבה ומגירות אחרות"
  16. "קצה עובד קצה עומד"
  17. "ללא בסיס"
  18. "גשם אינסופי לתוך כוס נייר"
  19. "גוףנייר"
  20. "המלחמה מתרגשת"
  21. "שבט אחים"
  22. "The Art of Dreaming"
  23. "ומה אם – בדיקות אלטרנטיביות"
  24. "שירי עולם"
  25. "אסאנה לרגע, נשימה מדיטטיבית במציאות עכשווית"
  26. "האומן 26"
  27. "ראשים וציור בתוכם"
  28. "צער העולם"
  29. "שלוש שריטות ומכתב אהבה"
  30. "ובכן, הינה העולם, קטן וגדול כמו אב"
  31. "צללים"
  32. "צימאון"
  33. "Home"
  34. "ערוגת בארי"
  35. ״מול מה את עומדת?״
  36. "שובר.ת שוויון GAME CHANGER"
  37. "אבק ודמעות"
  38. "מחר נמריא"
  39. "אורות רחוקים"
  40. "אל מקום אחד"
  41. "תחנת מעבר"
  42. "הביתה"
  43. "פנים. גוף. בית.  وجه. جسد. بيت"
  44. "מפגשים של יופי"
  45. "השנה שהייתה 2023"
  46. "העולם בדרכי נעם"
  47. "נירמו ואלנבוגן מזהים תהליכים"
  48. "מחוץ לזמן"
  49. "פאטה מורגנה"
  50. ״בין המרחבים״
  51. "קוד נוכחות נפקדת"
  52. "מבוסס על סיפור"
  53. "רַק עַל אַפִּי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי"
  54. "רואים ירוק רואים שקוף"
  55. "לבנות את הים: ורנר יוסף ויטקובר ותכנון חוף הים של תל-אביב"
  56. "טעם מלכותי"
  57. "שבעה באוקטובר"
  58. "שקיעתה של הזריחה"
  59. "עַל חָלָל"
  60. "צ'יקה, הכלבה בגטו"

*אירועי אמנות *

השקת פסל קינטי ותצוגת קבע משיריו הנבחרים של חיים גורי

איפה ומתי? בית הקונפדרציה, ירושלים – יום רביעי, 8.5 בשעה 19:30.

אירוע מיוחד לציון 100 שנה להולדתו של המשורר חיים גורי, שבו תושק תצוגת קבע עם מבחר משיריו של גורי המוקראים בקולו שלהם ניתן להאזין באמצעות הטלפון הנייד. לצד מבחר השירים יושק גם פסל קינטי עשוי מפסי פלדה לא אחידים, היוצרים מראה משתנה של פניו של גורי, בהתאם לזווית בה צופים בו. בנוסף יתקיים בערב הזה גם אירוע ספרותי שיפתח את מהדורת 2024 של הסדרה "כעוף החול", מהסדרות החשובות והמדוברות בפעילויות מרכז חיים גורי.

יום המוזאונים הבינלאומי

איפה ומתי? מוזיאונים בכל רחבי הארץ (הרשימה המלאה באתר www.icom.org.il) – יום חמישי, 9.5 | ללא תשלום.

כמידי שנה ביום המוזיאונים הבינלאומי, למעלה מ-100 מוזאונים בכל רחבי הארץ יפתחו את שעריהם ללא תשלום, ויקיימו סיורים והדרכות מיוחדות, שיחי גלריה, סדנאות יצירה לילדים ועוד, בהשראת הנושא השנתי "מוזיאונים למען חינוך ומחקר".
בין הפעילויות שיתקיימו במוזאונים השונים: המוזיאון לתרבות הפלשתים באשדוד יקיים את ה"חידונולוגיה" – כתב חידה מיוחד לילדים; במוז"א – מוזיאון ארץ ישראל תתקיים סדנה חווייתית לילדים בשם "אמנות בדרך לחלל" – בה נראה כיצד בחלל יש מקום לכולם, נלמד על משימות חלל שונות ומטרותיהם ונאפשר לכם לקחת חלק במשימת החלל הבאה; מוזיאון ינקו דאדא בקיבוץ עין הוד מזמין את המבקרים לשיח גלריה עם האמנית נעה אורליצקי בתערוכתה "שיחה עם אבן: הווה מתמשך"; מוזיאון המדעטק בחיפה מציע מופע הדגמות "קסמי מדע" – מופע מלהיב בו ידגימו את המדע שבקסם, או אולי את הקסם שבמדע; מוזיאון האדם והחי מזמין את קהל המבקרים ל"שיר מעמקים" – חוויה קולית המזמינה למסע קסום בו הקהל יוכל להאזין לשירן של הקונכיות והרכיכות; המוזיאון הישראלי במרכז יצחק רבין יחשוף תערוכה חדשה בשם "רצועת ברזל" – מחווה לחמ"ל הטכנולוגי על טהרת ההתנדבות בשירות הלוחמים בעזה, באמצעות עשרות אמנים שיציגו יצירות המבוססות על שאריות ברזל הישר מפס הייצור של אביזרי עזר ללחימה; ועוד. 

שיח גלריה בתערוכה "אנטומיה של אי-ודאות"

איפה ומתי? בית האמנים, תל אביב – יום שבת, 11.5 בשעה 11:00 | כניסה חופשית.

שיח גלריה עם האמנית יהודית שרייבר והאוצר גלעד אופיר, סביב הצילומים שיוצגו בתערוכה והמשמעות שמאחוריהם.

*תערוכות שייפתחו במהלך החודש *

"אנטומיה של אי-ודאות"

תערוכת צילום של האמנית יהודית שרייבר, שמעלה את מושג האי-ודאות המלווה אותה מאז היעלמותה של הצוללת דקר ועמה אחיה אמנון. עיסוקה במוות, כמסע וחציית גבולות, קשור לא במעט למותו של אחיה, אמנון רינגוולד ז״ל, שהיה אלחוטן ראשי בצוללת דקר שנעלמה במצולות הים ב-1968 ושרידיה התגלו רק ב-1999. הטראומה והתעלומה שליוו את ההיעלמות לאורך שלושה עשורים הפכו לעובדת חיים, והן מוצאות את ביטוין בעבודותיה, שלדבריה מסמנות את חלוף הזמן. התמונות המציאותיות שלה מעוררות רתיעה ומושכות אותנו אל סביבה מטרידה ומטילת אימה, המעלה שאלות על קיומו של האדם בתווך שבין החיים והמוות – נופיהן ממשיים, אך הן חושפות עולמות נסתרים, משחררות את עין התודעה שלנו לנדוד במרחבי הקצוות של החוויה האנושית, כשלראשונה, גם היא עצמה מופיעה בתצלומיה, תצלומים אלה ממחישים את הסף, מצב דמדומים שבו 'העצמי' נע על קו התפר שבין העולמות.

איפה? בית האמנים, תל אביב | אוצרות: גלעד אופיר | תאריך פתיחה: 4.5.24 | תאריך נעילה: 22.6.24 | כניסה חופשית.

"ג'יבריש אני מדברת אליך"

תערוכה של האמנית בתיה שני, שבה הרקמה, המחשבה והמילים נלכדות יחד לחבר שפה אחת. רקמה אנושית הופכת לרקמת חוטים בעבודה שבמרכזה המילה connect מוקפת רשת חלקיקים המזכירים צורה של תא ומתפשטים כרקמה של מחשבות במוח האנושי. הקשר בין השפה למלאכת האריגה. כבר בתרבות הקלאסית מלאכת האריגה הוקבלה למלאכת מארג המילים של המשורר השט במרחבי השפה ותופר מילים ליצירת שיר, ובמעשה הרקמה שלה, היא מקנה משמעויות לשפת ג'יבריש בה צפים זיכרונות ועולות מחשבות הנגלות באותיות, הברות, מספרים ומילים. גם המצע של בדים ישנים עליו היא בוחרת במכוון לרקום, רווי רבדים רבים הנטענים במשמעויות. אלו הם בדי ריפוד, סדינים, שמיכות מפות וקרעי בגדים ששימשו אותה ואת משפחתה במשך שנים, ובהם מוטבעים החיים עצמם – הרצונות, התשוקות, החלומות, האכזבות, הפציעות, ימי החולי והאבל, רגעי האושר, השמחה והעצב.

איפה? סטודיו הפלך 6, תל אביב | אוצרות: ד"ר נאוה סביליה שדה | תאריך פתיחה: 10.5.24 | תאריך נעילה: 31.8.24 | כניסה חופשית.

*תערוכות רצות *

"ציפורים שרו"

תערוכת יחיד של דוד ניפו בה מוצגת קבוצת ציורים של האמן מהשנים האחרונות. בעבודות העוסקות במחזוריות החיים והטבע, שוזר ניפו נוסחאות ייצוג קלאסיות ובקיאות במקורות מקראיים ותיאולוגיים יחד עם יסודות מופשטים, אקראיים ופורמליסטים. איכות עבודת הציור יוצאת הדופן של ניפו התופסת בווירטואוזיות דקויות חומריות, מתכתבת עם מסורת ציורית מתולדות האמנות, ובה בעת משחקת עמה ואף שוברת אותה. הציורים בתערוכה הנוכחית טעונים בתחושה של מתח, דיסוננס מפתיע, מסתורין וחוסר יציבות. תודעת הכליה והקץ משתקפת ביצירתו של ניפו שחי עם משפחתו ויוצר במושב ניר עקיבא בנגב המערבי כ-10 ק"מ מהגבול עם עזה. כך למשל, בציורים המתעדים נוף אידילי לכאורה של עצים ירוקים בשיא פריחתם ושל שדות הסמוכים לביתו שהמלחמה והמוות נוכחים בהם. למרות שמדובר בציורים ריאליסטיים, קשה שלא לחוש את ממדי הבדיון, האבסורד, ודוק האימה שמלווים אותם, ומהדהדים את המצב בישראל ואת אירועי ה-7 באוקטובר.

איפה? גלריה רוטשילד לאמנות, תל אביב | אוצרות: ד"ר דורון לוריא | תאריך נעילה: 4.5.24 | כניסה חופשית.

"ניגוד סימולטני"

תערוכת ציורים של חנן שלונסקי, המציגה שתי קבוצות עבודות: חבילות חציר בשדה ואליפסות בשדה צבע. הניגוד בין שני גופי העבודות הוא בצורה, בצבע ובתפישה – האפור מול הצבעוני, העגול מול האליפטי, הקונקרטי מול מופשט והחיים מול מוות. בהצגת אלמנטים מנוגדים זה לצד זה, מאתגר שלונסקי את הצופה להשלים את ההבדלים ומייצר משחק דינמי בין צורה, צבע ומשמעות.

איפה? בית האמנים ירושלים | אוצרות: יונתן גולד | תאריך נעילה: 4.5.24 | כניסה חופשית.

"גן שעשועים"

תערוכת יחיד הראשונה של אנסטסיה ניקולינה, שבה היא יוצאת למסע בפלנדריה של ראשית המאה ה-16, אל אחד מאבות הציור המערבי – הצייר ההולנדי הירונימוס בוש. ניקולינה משתמשת בקומפוזיציה דומה לזו של הציור המקורי: שלושה לוחות ממוסגרים במסגרת כהה שעליה פס זהב מחוברים זה לזה באמצעות צירים, אך מחליפה את הדמויות, מעוותת אותן ומשבשת גם את הטכניקה. בעבודתה נפגשים המופשט והפיגורטיבי, ציור "רע" וציור "טוב", דימויים מוכרים מתולדות האמנות המערבית הקלאסית לצד דימויים אינטרנטיים מהתרבות הפופולרית. כך לדוגמה מוצב בחלל הפנימי טריפטיכון גדול ממדים שנוצר בהשראת יצירת המופת של בוש, "גן התענוגות הארציים" (1504-1503) – נושאי הציור ואופן קריאתו, משמאל לימין, נשמרים כבמקור, אך בניגוד אליו בלוח השמאלי לא מצוירים גן העדן ובריאתם של אדם וחווה, אלא סיפור בראשית אחר. בראשית של המפץ הגדול ושל תיאוריות מדעיות ופסבדו-מדעיות.

איפה? בית האמנים ירושלים | אוצרות: צוקי גרביאן | תאריך נעילה: 4.5.24 | כניסה חופשית.

"אטרופיה קלה בחלל התת-עכבישי"

תערוכת יחיד של דביש בן משה, המותחת קו בין ההיסטורי לעכשווי ובין החלום לשִברו, בין שאיפות אוטופיות טרם לידתה של אומה מול מקריסתן. עבודותיה משרטטות את הקשר בין גבולות מדיניים לגבולות הגוף. כאדריכלית נוף היא בוחנת את גבולות העיר ירושלים, את נתיבי התנועה, התשתיות, ושלל המערכות ומעבדת אותם מחדש, ודרך שימוש במפות של העיר ירושלים היא בודקת את אפשרויות הקיום הישראלי, קיום המנסה לנרמל מצב מאיים, אלים, שדבר אינו נורמלי בו.

איפה? בית האמנים ירושלים | אוצרות: מעין שלף | תאריך נעילה: 4.5.24 | כניסה חופשית.

אורי שכנר – אוסף עבודות

תערוכה רחבת היקף במלאת שנתיים למותו של הצייר אורי שכנר, ובה מוצגים ציורים, רישומים וספרי סקיצות שיצר האמן בארבעת העשורים שקדמו למותו. יצירתו של שכנר מתומצתת במבנה של משטחי צבע ספורים, אותם הוא מצמצם למינימליזם כמעט סגפני, קל. הדמות, הנוף והמרחב מתכנסים לשפה ויזואלית אחידה, מסייעים בידו לכנס את  הפיזי ואת הפואטי למקשה אחת. בתוך טווח מצומצם של מופעים, משטח מונוכרומטי עשוי לפיכך לשמש בעבודה אחת כדימוי לכר ובה בעת כדופן אדריכלית של חלל ביתי באחרת.

איפה? בית האמנים ירושלים | אוצרות: שלומית ברויר | תאריך נעילה: 4.5.24 | כניסה חופשית.

"הסוד שבעיניים"

תערוכה קבוצתית בהשתתפות 13 אמניות ואמנים שעובדים במגוון טכניקות וסגנונות ומציגים אופני פעולה נבדלים. עם זאת, כולם גם יחד חוקרים את הדרכים שבהן מבטאות הפנים את פסיפס הרגשות המגדיר את האדם ומציגים פרשנויות נועזות ומפתיעות ביחס ליכולת האנושית לשקף כלפי חוץ את המחשבות ואת הרגשות הכמוסים ביותר. חלק מן האמנים פונים לדרך הפירוק באמצעות הפשטה, עיצוב והרכבה מחדש של אנטומיית הפנים. אחרים בוחרים בייצוג לכיד, המחזיר למתבונן מבט עז והחלטי. העיניים, המתוארות בשלל צורות וסגנונות, ממלאות תפקיד מרכזי בתערוכה. הן מעבירות את השפה הדוממת של נבכי הנפש ומספקות צוהר למורכבות המצב האנושי. המבט החודר, הקורן מן העבודות, משליך גם על הצופה ומעורר תהיות: איזה מסר משדרות פניי לעולם ברגע זה? איזה סוד חושפות עיניי?

איפה? חלל האמנות נסימה-לנדאו, תל אביב | אוצרות: סטיב נסימה | תאריך נעילה: 9.5.24 | כניסה חופשית.

"א-Z: עיצוב בזירה רב תרבותית"

תערוכה המוקדשת לעבודותיה של מיכל סהר, מהמעצבות הבולטות בשדה הטיפוגרפי בישראל. התערוכה מציגה פרישה של מבחר גופנים בולטים ונפוצים שיצרה סהר בעשור האחרון והתמקדות בתהליך העיצוב שלהם. במקביל מוצגות עבודות עיצוב סביב עוגנים מוסדיים כמו מוזיאון תל אביב לאמנות שסהר חידשה את הלוגו שלו ב־2012 ויצרה לו תפיסה גרפית מערכתית שהייתה אז בגדר חידוש ועצבה את הקמפיין לציון 90 שנה למוזיאון שנתן ביטוי צורני להיסטוריה של המוזיאון.

איפה? גלריה ויטרינה, HIT מכון טכנולוגי חולון | אוצרות: ד"ר דליה מנור | תאריך נעילה: 16.5.24 | כניסה חופשית.

"הבהובי תודעה"

תערוכה רטרוספקטיבית ראשונה המוקדשת לאחד האמנים הבולטים בישראל, מוטי מזרחי. בתערוכה נפרשׂת יצירתו הרב-תחומית והחלוצית של מזרחי, בצילום ופרפורמנס, פיסול, וידיאו ומיצב. בדגש על הגוף האנושי ופגמיו, בהומור עצמי ובאירוניה, עבודותיו של מזרחי בוחנות מצבים של דיכוי ושליטה והיררכיות חברתיות של קבוצות חזקות וחלשות. במטעניהן הביוגרפיים המורכבים, הנוגעים בגוף הפגיע, בזהות מזרחית, במזרח ובמערב ובהכלאות ביניהם, הן חורגות מן האישי, מעגלים-מעגלים, אל האנושי, הרוחני והפוליטי, אל כוח החיים המניע פעולה, שיקום ותשוקה. באמצעות היסטים תכופים הגובלים באבסורד, יצירתו – החותרת לאחדות הניגודים, החומר והרוח – חדורה שניוּת של הגופני והמושגי, הפרטי והקולקטיבי, קרקוע הגוף הנמשך כלפי מטה מול תעופה ושחרור. בדרכו הייחודית הוא מתמודד עם תשוקת החירות והמגבלה המובנית בעצם הקיום האנושי.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אוצרות: גליה בר אור, אירנה גורדון | תאריך נעילה: 18.5.24.

"שיר האהבה ומגירות אחרות"

תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה של מתן גולן היא מיצב המשלב עבודות פיסול, וידיאו, רישום והדפס, המרכיבות יחד נוף של שלושה סוגי אובייקטים: מגירות, פנינים וקאזו. המגירה היא רהיט שנועד לאחסון ושמירה. כשהיא סגורה, נדרשת פעולה אקטיבית על מנת לחשוף את מה שטמון ונסתר בה. מגירות, פתוחות או סגורות, הן חפצים בירוקרטיים סטטיים ו"קרים", שבה-בעת מְזמנים מגע שיפתח או יסגור אותן – ומנגד הן תנודתיות ונטרקות, חורקות ונעות. הקאזו הוא כלי נשיפה צפצפני, שצלילו מעוות את הקול האנושי באופן הומוריסטי וטורדני כאחד. הפנינה נוצרת כתוצאה מחדירת גוף זר לצדפה, כאשר הרכיכה הטמונה בה, בתגובה, מצפה אותו בחומר מבריק המתגבש לבסוף ליצירת פנינה. התהליך מזכיר היווצרות של עובר ברחם, אך הנולד אינו ממש חי.

 מכלול העבודות מהדהד את מושגי האנימיזם –המייחסת נשמה, מחשבה ורצון לטבע בכלל ולחי ולדומם המצויים בו, מבטלת את ההנגדה בין טבע לתרבות וקוראת תיגר על תפיסות מערביות של מותר האדם ועליונותו על הסביבה הטבעית. בתוך המגירות ולצִדן זולגות ומטפטפות פנינים, באופן המציף את תולדות דלייתן מהאוקיינוס; ואילו הקאזו מחליף זהויות ותפקידים – אם כמשקולת, ואם כדגל בראש התורן. רובד נוסף מתייחס לציורו המטאפיזי של ג'ורג'ו דה-קיריקו, שיר אהבה (1914), שנופו הסוריאליסטי מפגיש בין אובייקטים יומיומיים המופקעים מהקשרם הטבעי ויוצרים סביבה חלומית. העבודות בתערוכה מגרות לפעולה מייצרות  דינמיקה עם הצופה,  בוחנת מחדש את ההגדרות של דימוי ואובייקט, אדם וטבע, הזדהות וחמלה, גיחוך ואי-נוחות.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אוצרות: אירנה גורדון | תאריך נעילה: 18.5.24.

"קצה עובד קצה עומד"

הצבה מחדש של תערוכה שהוצגה בסדנת ההדפס ירושלים ב-2019 וסיכמה שהות-אמנית של שנתיים בסדנה, שבמהלכן יצרה האמנית מאיה אטון שהלכה לעולמה ביולי 2022, בגיל 48 בלבד, גוף עבודות של הדפסי רשת, תחריטים ומיצבים. לצד עבודות בטכניקת התצריב שבה הרבתה לעבוד, בולטת כאן יצירתה בהדפס רשת שבו התנסתה לראשונה ויצרה בו מערך של עבודות על נייר וכן על טקסטיל, מתכת ועץ.

קצה עובד קצה עומד הוא מושג בקשירת חבלים: אחיזה בשני קצוות של חבל, כאשר קצה אחד "עומד" ובקצה השני נקשר הקשר. התערוכה היא מסע בנוף של קשרים קונקרטיים ומטאפוריים-רגשיים בין עולמות המדע והתרבות של המאות ה-19 וה-20. היא מציעה מפה של דימויים השאובים מהמיתולוגיה של מצרים העתיקה ומזו של אמריקה המודרנית, ממוזיקה ומתרבות פופולרית, משדות מדע של לוחות סולאריים, גלי רדיו, גרמי שמים וכוחות פיזיקליים, בתנועה בין כדורסל לקלפי טארוט ובין סמלים מאגיים מסתוריים למכונות מזל. אטון מבקשת למיין ולסווג את העולם מחדש תוך שינוי בלתי פוסק של כללי המיון, באופן המחבל בעצם הפעולה. כך היא בוראת שפה המפֵרה בלי הרף את הניסיון להשליט סדר ולכידות בדברים, ומכריחה אותנו לחוות אחרת את המראות, הזיכרונות, הקולות והתחושות של הקיום.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אוצרות: אירנה גורדון | תאריך נעילה: 18.5.24.

"ללא בסיס"

תמר סימון מציגה רישומי דיוקן ושלוש סצנות תיאטרליות העשויות בעט כדורי, בעיפרון אדום ובצבעי פנדה. רישומי ה"דיוקן" הם מעין "קלסתרונים", הכלאות של דמויות שונות בטכניקות הנהוגות במעבדות זיהוי פלילי בניסיון לזהות נעדרים. ההכלאות של סימון מורכבות מפרוטומות (פלגי גוף עליונים) ושִחזורי פָּנים שנעשו בעזרת בינה מלאכותית, לצד דימויים מתולדות האמנות וחלקי פָּנים של האמנית עצמה. ליקוט הדמויות מְדמה את מנועי החיפוש הווירטואליים, המתחקה אחר כוונת המשתמש, מוביל לאינספור מקומות חדשים ומשנה את המהלך הראשוני. האלגוריתם המנחה אותו יוצר שיעבוד לתנועה חסרת יעד. הרישום העמלני של סימון שלוב בטכניקות הטכנולוגיות ונע בין האנושי לפלסטי. ברישומיה של סימון הראש כמו מנותק והגוף, האיברים עצמאיים. הפָּנים מאבדות צלם אנוש ומותירות אחריהן רק זהות מחוללת. באוב עולה שאלת האנושיות – צלם אנוש, כדימוי וכמציאות , האם האנושיות נובעת מעצם היות האדם, או שמא מידת המוסריות מסמנת אותו כאנושי?

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אוצרות: דניאל צדקה כהן | תאריך נעילה: 18.5.24.

"גשם אינסופי לתוך כוס נייר"

תערוכה של האמן וחבר קיבוץ דפנה הצפוני אלי קופלביץ', שכוללת ציורים על נייר ושתי עבודות וידיאו. בתערוכה מוצגים ציורים בסגנון אסוציאטיבי, בשילוב טקסטים המציגים בהומור את עולמו הפנימי ואת הזיכרון של מלחמת יום כיפור, שבה, לדבריו, "נולד מחדש": דמותו הכחושה מצוירת לצד טנקים ומטוסי קרב, על רקע שמש שהופכת לתמנון או לעכביש ארך-רגליים, לכוכבים מתפוצצים או חלליות מכוכב אחר; בכמה מהם הוא נראה עצום וגיבור, בקרב עם אמנים מובילים שזכו להצלחה בינלאומית, או כאשר דמותו משולבת בדמותם ושמו שזור בשמם. העשייה הייחודית שלו והמידות הקטנות של הניירות מסווגות את עבודתו כיומן אינטימי מתמשך, מול המציאות העכשווית המציפה את המרחב הציבורי בדימויים של מלחמת 2023, עבודתו מציבה ייצוגי מלחמה על-זמניים.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אוצרות: דניאל צדקה-כהן | תאריך נעילה: 18.5.24.

"גוףנייר"

תערוכת איורים חדשה של האמנית הרב תחומית סיון שלצר, שמתקיימת בתוך המתח שבין הבמה לנייר, בין הגוף המופיע לעיפרון המאייר. כאמנית מחול ופרפורמנס, גם הציורים מלאי מבע ומייתרים את המילה הכתובה או הנאמרת. איורים משעשעים, פיוטיים או מטופשים במתכוון, הנעים בין הומור לאימה. הציורים בסדרות השונות מספרים סיפורים שמאירים אירועי חיים, לעיתים אף קשים, אך בציור גם הם באים לידי פתרון – עולם מוכר-מוזר של לפני או אחרי מלחמה.  

איפה? גלריית תיאטרון תמונע, תל אביב | אוצרות: ד"ר ארז מעין שלו | תאריך פתיחה: 1.2.24 | תאריך נעילה: 24.5.24.

"המלחמה מתרגשת"

תערוכת יחיד של הפסל יהודה גרניט המציגה עבודות פיסול, אובייקטים, תבליטים והדפסים עשויים ברזל ומתכות שונות. החומרים שהוא עובד אתם, כמו ברזל ומתכות שונות, הם נוקשים ודורשים הפעלת כוח רב דרך מחוות פיסוליות ישירות. זהו כוח שמדבר על התנגדות, על פעולה של מחאה, לפני ובמיוחד אחרי השביעי באוקטובר. גרניט משלב שפה של רישום עם פיסול, שימוש ברדימייד וקו קומיקס, אולם הפשטות והתמצות שהוא מביא לעבודות עומדים באופן מפתיע ומסקרן בניגוד למציאות המורכבת מולה הוא פועל. מתוך העבודות משתקפים רגעים המוכרים לנו,  לצד רגעים מיצירות אמנות אייקוניות והיסטוריות שנקשרו במאבק ובמופעים שונים של התנגדות למלחמה.

איפה? מקום לאמנות בקריית המלאכה, תל אביב | אוצרות: שירלי וגנר | תאריך נעילה: 25.5.24.

"שבט אחים"

תערוכה קבוצתית שבה מוצגות למעלה מ-40 יצירות המביעות את קולות התקווה, ואת התמורות החברתיות שאנו עדים להם בחברה הישראלית. התערוכה מבקשת להדהד את קולותיהם של האמנים.ות והמעצבים.ות לאחדות העם, לאחווה, להתגייסות, להושטת היד, לסיוע ולעזרה. מעל הכל מביעה התערוכה את יכולתה של האמנות לתת ביטוי למהלכים שנעשו ונעשים על ידינו כפרט וכקבוצה בצמצום הפערים החברתיים וביצירת חברה חומלת ותומכת המנכיחה את ערכה הייחודי של התקווה, כמנגנון המסייע לשפר את חייו של האדם בהתמודדות עם משימות, קשיים ומכשולים.

איפה? בית קלנג, אשדוד | אוצרות: מיכל קרסני | תאריך נעילה: 28.5.24.

"The Art of Dreaming"

תערוכת פופ-אפ אימרסיבית ראשונה מסוגה ובהיקפה בישראל, מבית היוצר של האוצרת והיזמית יערה זקס בשיתוף Air Production, שבמסגרתה יוצגו 33 פסלים מתנפחים ענקיים שיצרו 24 אמנים. התערוכה חוקרת את המדיום של אמנות מתנפחת עם דימויים פיגורטיביים ורעיונות מופשטים, כשהאוויר הופך למדיום אמנותי וגם למוזה עבור אמנים ומעצבים בעלי חזון הפורצים את גבולות היצירה שהתבקשו לחקור את האפשרויות הבלתי מוגבלות של מתנפחים והשימוש באוויר כאמצעי לביטוי והגשמת החזון האמנותי שלהם. בין העבודות: האמן dioz יציג 2 פסלים מתנפחים שבוחנים את התחום המסתורי של החלומות, בו הגבולות בין מציאות לפנטזיה מיטשטשים; המעצבת שירה גלעדי תציג 3 פסלים מתנפחים שיוצרו מהעיצובים הדו ממדיים שלה, דמויות אנושיות המורכבות מצורות וצבעים, מבוססות על המציאות, אך בצורה מופשטת, קצת מופרכת וחסרת היגיון, כמו מתוך חלום שמערבב בין המוכר לדמיון; אמנית הרחוב אנטוניה לב יצרה דיוקן עצמי מתנפח ענקי שעוסק בדימוי עצמי וממחיש את המושג ״לא מודע״; ועוד.

איפה? עזריאלי שרונה, תל אביב | אוצרות: יערה זקס | תאריך נעילה: 30.5.24 | כניסה חופשית.

"ומה אם – בדיקות אלטרנטיביות"

תערוכה קבוצתית שבה מוצגות עבודות של 20 אמנים שנוצרו במיוחד לתערוכה. האמנים הוזמנו להתייחס לכוח התמדתם של דברים המוכרים לנו במציאות או בתפיסתנו, אל מול אלטרנטיבה או שינוי מדומיין שיכולים היו להתרחש. חלק מן העבודות מתייחסות גם למציאות הקשה אותה אנו חווים בחודשים האחרונים מאז ה-7.10. העבודות מוצגות במרחב משותף השואף להזמין את הצופה להתבוננות וחשיבה על המוכר ועל חוויית המרחב האלטרנטיבי המוצע.

איפה? גלריה כנפיים, תל אביב | אוצרות: ג'אי דמיין ורותי רשף | תאריך נעילה: 6.6.24.

"שירי עולם"

תערוכת יחיד של האמן הרב תחומי איתן בן משה, המתפרסת על כל מבנהו העגול של מוזיאון בת ים לאמנות. החלל  שרוי בעלטה, מתוכה בוקעים תאורות זוהרות כגחליליות של שערים ופסלים גדולי ממדים. מבעד לעבודות מתגלה מרחב ארכיטיפי הפולט לתוכו זיכרונות מרגשים וארורים, קדומים וחדשים, ומעניק להם פורקן, הֶקשר ואולי גם משמעות ונחמה.

השירים שליקט בן משה היוו השראה לפסלים דיגיטליים-וירטואליים, ובאמצעות טכנולוגיות עיבוד תמונה מתקדמות, תכנות תלת-ממד ואנימציה, יצר להם מרחב מואר ואפל להתגלם בו. בתערוכה, כל שיר־עם עבר עיבוד קולי ודיגיטלי, שהתבסס על רדי-מייד לצד קטעי נגינה אקוסטיים ואלקטרוניים. כל וידיאו נוצר עם הסאונד, כשהוא מושתת על דימויים ארכיטיפיים כמו פרפר, סלע שבור, בועה נישאת ברוח, ניצוץ אש, גוש פרווה ועוד, העוברים טרנספורמציה מתמדת. האזנה לשירים בגרסתם המשובשת חושפת את הגרעין הטמון בהם של ראשית הזיכרונות האנושיים, של הפחדים, האמונות והתקוות שבני האדם אוחזים בהם. זהו מהלך אוטופי ודיסטופי גם יחד, שבו שוזר בן משה את הקמאי והשורשי עם בר-החלוף והקדמה הטכנולוגית. בן משה כמו שואל על עצם היכולת שלנו לשוב ולהצטופף יחד סביב מדורת השבט, ועל המשמעות של שיר-עם בעולם שעובר התפתחות טכנולוגית מואצת, שבעקבותיה דבר לא יכול להישכח, אך גם לא ברור אם משהו יכול להיזכר.

איפה? מוזיאון בת ים לאמנות | אוצרות: הילה כהן שניידרמן | תאריך נעילה: 7.6.24 | כניסה חופשית.

"אסאנה לרגע, נשימה מדיטטיבית במציאות עכשווית"

תערוכה קבוצתית בהשתתפות 24 אמנים בינלאומיים ועכשוויים שיוצרים יחד מקצב עבודות ייחודי של סאונד, צבע וצורה. תערוכה זו נולדה מתוך המציאות העכשווית בישראל, כמענה לצורך הנפשי הבסיסי להפוגה, להתרחקות מ"ה־כאן וה־עכשיו" הכואב והמאיים אל עבר האמורפי, המופשט, המרגיע והמרפא לנפש, המנותק מזמן וממקום. התערוכה היא מבע של רוגע, איזון וחלום בהקיץ ולו לרגע במציאות היומיומית בישראל. התקופה הסוערת שבה אנו נמצאים מאז השבעה באוקטובר, משפיעה על הדרך שבה אנו חווים את המרחב הביתי והציבורי ומציפה ביתר שאת שאלות על יחסי הכוחות בין הפרטי־הרגשי ובין החברה והשלטון.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אוצרות: רז סמירה | תאריך נעילה: 15.6.24.

"האומן 26"

תערוכת ענק המתפרשת בכל חללי הסדנאות, במסגרתה יוצגו עבודות של כ-100 אמני הסדנאות לדורותיהם. התערוכה פורסת ארבע עשורים של אמנות ישראלית בהן חלפו תמורות ותהפוכות על העיר ירושלים, על ישראל, ועל האמנות הישראלית. בתערוכה יוצגו עבודות של 100 מאמני הסדנאות: החל מאמנים ותיקים ביניהם יהודית סספורטס, דודו גרשטיין, יצחק לבנה, לארי אברמסון, פנחס כהן גן, שרון פוליקין, שרון בלבן, גרי גולדשטיין, פמלה לוי, אבי סבח, מאשה זוסמן, שי אזולאי ועוד לצד אמנים שעובדים בימים אלו ממש בסטודיות, בהם גסטון צבי איצקוביץ, נטע מוזס, חניתה אילן, ניב גפני, שני אביבי ועוד. 

איפה? סדנאות האמנים ירושלים | אוצרות: הילי וורטמן מויאל, דביר שקד | תאריך נעילה: 22.6.24 | כניסה חופשית.

"ראשים וציור בתוכם"

בשנים האחרונות יצר יאיר גרבוז גוף עבודות חדש ועשיר, רווי דמיון, הומור וכאב קיומי דק, שבמרכזו ציורי ראשים ודמויות אדם. ביד חופשית ומשוחררת הוא שב אל התבנית החזותית המוכרת בשלל סגנונות מתחלפים ועיוותים צורניים, ומוותר מראש על חוקיותו של הסדר הטוב ועל כובד הראש המתבקש. לצד סדרת הציורים החדשה של גרבוז מוצגים גם ציורים נבחרים מעיזבון הצייר אוזיאש הופשטטר (1905–1994) שבאוסף המוזיאון.

איפה? מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית | אוצרות: יאיר גרבוז | ליווי אוצרותי: ד"ר איה לוריא | תאריך נעילה: 29.6.24.

"צער העולם"

מיצב וידאו של חביב קפצון שבו הוא מציג את הדמות ולטשמרץ, בתוך עולם שאין בו אחיזה, שאינו מציע קרקע מוצקה. הוא עיצב את הגיבור המופלא שלו על פי המונח הגרמני Weltschmerz, שמשמעו "צער העולם" או "כאב העולם" והוא מאפיין את הרומנטיקה הגרמנית, אך מתאים לימינו ממש כפי שהלם את המאה ה־19. זו התחושה שעולה כשמבינים שהעולם אינו מה שהוא צריך להיות, כשניצבים אל מול ה"למה" הבלתי ניתן לידיעה של הסבל. קפצון שוזר מיתולוגיה, היסטוריה ודמיון עשיר, ומספר סיפור פיוטי וגחמני על האנושות. הוא משתמש במיומנות בלקסיקון חזותי מקורי הנשען על תרבות פופולרית, חומר תיעודי ומדע, ומזקק שפה פואטית, מלאת הומור, המציבה במרכזה שאלות קיומיות. הוא בוחן, בשנינות מוזרה, את המשקל הקיומי של מה שעושה אותנו אנושיים. הוא מדגיש זאת בכאב בסיפור המיתולוגי שמספרת ישות מתמוססת, על הולדת התודעה עם המילה הראשונה שנאמרה אי פעם. באותו רגע, נעשינו מובחנים משאר העולם ונותרנו מבוישים ובודדים, מנסים למצוא משמעות בעולם נטול היגיון. ועדיין, שגרת הבוקר של העולם שבה ומתקיימת כמאז ומתמיד.

איפה? מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית | אוצרות: ד"ר איה לוריא | תאריך נעילה: 29.6.24.

"שלוש שריטות ומכתב אהבה"

איזבלה וולובניק יוצרת עולם מבוכי הנע בין חללים ביתיים מדומיינים לנופים מקומיים, תוך דיאלוג עם דימויים מההיסטוריה של האמנות ומהסביבה המיידית שלה. היא מוסיפה מחוות לתתי־תרבויות, כמו מוזיקת מטאל ואיקונוגרפיה של האינטרנט, אזכורים לתרבות פוסט־אינטרנטית (אמנות הנתונה בדיאלוג עם האסתטיקה של הרשת ותתי-תרבויות שצמחו בה) ומוטיבים אסתטיים מסרטי אימה. עבודותיהּ עוסקות בייצוגים של נשיות וחייתיות בתרבויות ובשפות; בדמוניזציה ודה־הומניזציה כהעצמה סמויה או כעמדת כוח אלטרנטיבית; בשאלות על היררכיה, יחסי כוחות, מיניות ותשוקות אלימות – בחברה, בתרבות ובנפש. השילוב בין הדמויות, היצורים והחפצים המוכרים שהיא מתארת ובין אלמנטים כוחניים, מיניים ואלימים מרכיב רבדים סותרים ומסוכסכים של קיום הממוטט את ההבדל בין אנושיות ומפלצתיות. בלב חלל התערוכה ניצב אובייקט פיסולי שנוצר בהשראת שולחן של משחק מלחמה שניכס הצבא הפרוסי במאה ה־19 למטרות אימון ומחקר.

איפה? מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית | אוצרות: אילנית קונופני, ד"ר איה לוריא | תאריך נעילה: 29.6.24.

"ובכן, הינה העולם, קטן וגדול כמו אב"

בשני העשורים האחרונים מתעמקת אירית חמו בשאלות הקשורות במודרניזם הישראלי ובשינויים המתחוללים בו. פעולתה האמנותית מבקשת לנבור באדמת המקום ובהיסטוריה שלו, ובעבודותיה מוטמעים מאפיינים של התנועה הכנענית, מודרניזם ואדריכלות ברוטליסטית. מושאי ההתבוננות שלה הם עבודות בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי – פסלי חוץ, אנדרטאות, תבליטים, שטיחים וציורי קיר במרחבי הפנים והחוץ של האדריכלות הציבורית בישראל הצעירה של שנות ה־50 וה־60. בתערוכתה (ששמה הוא ציטוט משיר של אושן וונג, בתרגום שירה סתיו) מציגה חמו שלוש אנדרטאות אישיות, בין היתר בהשראת מורשתם של האדריכלית ארנונה אקסלרוד (1935–2019, ישראל) והצייר אהרון כהנא (1905, גרמניה – 1967, ישראל), לצד אימהות ואבות תרבותיים נוספים. חמו פורמת את גבולות ה"בון־טון" המקומי באותן שנים, ומציעה קריאה חדשה בסוגיות של זהות, נרטיב, מורשת והמשכיות. מפקיעה את החזות המונומנטלית־הירואית המאפיינת אתרי הנצחה רבים בישראל ומציעה אתיקה פיסולית המגדירה מחדש את היחסים בין אידיאולוגיה, צורה וקנה מידה.

איפה? מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית | אוצרות: טלי בן־נון | תאריך נעילה: 29.6.24.

"צללים"

תערוכת יחיד של ראובן קופרמן בה מוצגים גופי עבודה מהשנים האחרונות, הכורכים יחד פיסול וציור. בציוריו גדולי הממדים הוא מתווה על הבד, בצבעוניות עזה, מרחבים דיסטופיים המתריסים כנגד ערכים של איפוק, הקפדה, פרופורציות ותפיסות של "טעם טוב". בתוך יערות פרא סבוכים משולבים ציטוטים מתולדות האמנות לצד עמודי טוטם, פיסול שבטי ומטוסים נטושים, המסמנים את שקיעתה של הציוויליזציה ואת נסיגתה למצב תודעתי ראשוני ולהלך רוח פסיכדלי. אסופת פסלים המכונה בפיו "עצים". אפשר לזהות בתוכם ספק ראשים אנושיים, ספק מסיכות פנים גרוטסקיות, אברי גוף מקוטעים, מושכים ומאיימים, וצמחים מפלצתיים – או שמא ראשי חיות – שעברו מוטציות שונות ומשונות ועולים כרוחות רפאים. מיצב קיר פיסולי גדול, הנגזר מהיטל הצללים הנגטיבי של פסלי החימר, חותר תחת היחס הפיזיקלי המובנה בין האובייקט הממשי לצילו, ומציג הצעה מסדר אחר לנוכחות החומרית בחלל ולהיעדרה – ליחסי אור ואפלה, מציאות ואשליה. הצופים מוזמנים לשקוע בהתבוננות בגילוי הצורני, העשוי לחזור ולהתמוסס כהרף עין בסימנים שקופים הצפים בחלל, כאלטרנטיבה לתפיסת הממשות.

איפה? מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית | אוצרות: איה לוריא | תאריך נעילה: 29.6.24.

"צימאון"

נועה תבורי מציגה מקבץ של פסלי ראש העשויים מתערובת של חומרי אדמה, מייצגים אסופת דמויות של עוברי אורח. כל אחת מהן הגיעה מדרך אחרת או פונה אליה, והן מספרות בדממה על ניסיונן. לצד פסלי הראש, מוצב "סַבִּיל" (سَبِيل) – מתקן ציבורי לשתייה. בערבית פירוש המילה "סַבִּיל" הוא דרך. חוט מקשר בין הקרבה האנושית ותחושת הקהילה של מקבץ הראשים ובין ה"סבּיל", המשמש כמקום מפגש והתכנסות ומהדהד נתינה לכלל וקשר חברתי. בין פסלי הראש, העשויים חומרי אדמה שהתייבשה, ובין מי ה"סבּיל" יש מערכת יחסים מורכבת, קשר בין שני חומרים ובין שני מצבים: הכוח העצום והבלתי נראה האצור באדמה במצבים של צחיחות, יובש וקמילה, לצד מים זורמים המעניקים חיים וצמיחה אך עלולים גם להביא להרס ולכליה אם ישטפו ויסחפו את קהילת פסלי הראש או ימוססו את האדמה שממנה הם עשויים. כל ראש שואב כוח מכפיליו הסובבים אותו, משתיקתם ומההשראה המגנטית שביניהם.

איפה? מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית | אוצרות: סמדר שינדלר | תאריך נעילה: 29.6.24.

"Home"

מקבץ סרטונים קצרצרים של להלי פרילינג, החוזרים על עצמם כמו קובצי גיף זעירים המקעקעים רגעים קטנים של דרמה בלופ אינסופי. במהלך הסגר בתקופת הקורונה, השתמשה פרילינג במגזינים של עיצוב פנים ובקטלוגים של רשתות כמו איקאה, כבסיס וכרקע לסדרה. הבתים המסודרים החלו להתפרק לכדי חללים מבולגנים, עמוסי אוכל וחפצים, והחללים נעשו אנושיים יותר ואידיליים פחות. אנשים נופלים, נחתכים, מתים, קוקטיילים רוקדים וגולגולות מרחפות. הקטסטרופות הן רגעים של שבר, אבל השימוש של פרילינג בדימויים נתונים מאפליקציות מחדיר בעבודות נימה של גרוטסקה וסלפסטיק. המקטע הדרמטי הזעיר נכלא בסצנה חוזרת ונשנית, המייצרת רגע שיא ללא התחלה וללא סוף, ללא מוסר השכל וללא קתרזיס. בתצוגה כלולים ארבעה סרטונים מאוסף המוזיאון, וכן סרטון חדש בסדרה. העבודות נרכשו לאוסף המוזיאון כחלק מפרויקט "יומני קורונה" לרכישת עבודות לאוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, באדיבות קרן פרופ' מיכאל אדלר ז"ל.

איפה? מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית | אוצרות: איה לוריא | תאריך נעילה: 29.6.24.

"ערוגת בארי"

סיפורן של משפחות מקיבוץ בארי דרך הצמחים שנותרו בבתיהן לאחר שבעה באוקטובר. הצמחים שבמיצב נאספו בין הבתים ההרוסים בקיבוץ, מבקשים לתעד חלק ממה שהיה ואיננו יחד עם מה שנותר. לתעד את מערכת היחסים שנבנתה בין אדם לביתו, ובינו לבין האדמה שעליה הוא חי ושממשיכה להצמיח צמחים בינות לחורבות. במגדיר הצמחים המצורף מפורטים מאפייניו של כל צמח, סיפור המשפחה והבית שמהם הגיע, וכן האופן שבו נאסף.

איפה? מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית | אוצרות: ניבי להבי | תאריך נעילה: 29.6.24.

״מול מה את עומדת?״

תערוכה קבוצתית שנוצרה בעקבות מסע קבוצתי שתר אחרי העקבות של האימפריה העות׳מאנית במרחב המקומי. היא מזמינה את הצופה למסע בזמן ובמרחב, שואלת שאלות על העבר המקומי ומדמיינת איך העתיד שלו היה יכול להיות. עקבותיה של האימפריה העות׳מאנית הם נקודת המוצא וההשראה לעבודות בתערוכה, שממשיכות את התנועה המדומיינת על ציר הזמן. חלקן עוסקות בעבר ובאופן שבו ההיסטוריה מסופרת. אחרות פונות דווקא אל העתיד, מדמיינות אופק אחר, מקימות לתחייה מקומות שנהרסו ויחסים שהתקלקלו. את התנועה בתערוכה מלווה מיצב סאונד קבוצתי שמחזיר אותנו כל פעם לשאלה ״מול מה את עומדת?״ שאלה שלא מבקשת תשובה אחת, אלא מאתגרת את הנחות המוצא שלנו ומזמינה למידה והתמקמות מחדש.

איפה? המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון | אוצרות: אביטל ברק | תאריך נעילה: 29.6.24.

"שובר.ת שוויון GAME CHANGER"

תערוכה רחבה הבוחנת את תפקיד העיצוב ביצירת תודעה מגדרית, ומבקשת להעלאות את המודעות לאופן בו פריטי העיצוב משנים את התודעה שלנו כיוצרים וכצרכנים. בתערוכה מעל ל-120 יצירות עכשוויות מהארץ ומהעולם. התערוכה כוללת גם מקבץ עבודות עיצוב חדשות המתייחסות לנושאי המגדר לאור אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה. עוד בתערוכה מעבדת העיצוב תוקדש להנגשת הנושא לילדות ולילדים דרך ספרות ומשחק, ותכלול ספרייה ייחודית של "ספרות שווה" שנעשתה בשיתוף טל ברייר בן מוחה, מייסדת ארגון "מנהיגותה". וכן, משחק חופשי תלת ממדי שנעשה בשיתוף המאיירת ענת וורשבסקי (אוצרת: נגה שמשון).

איפה? מוזיאון העיצוב חולון | אוצרות: מיה דבש, רונה זינגר ועדי המר יעקבי | תאריך נעילה: 29.6.24.

"NO-FILTER" – ג'סיקה וולש, מתוך התערוכה "שובר.ת שוויון"

"אבק ודמעות"

מוז"א מארח את גלריית בארי ואת תערוכת "אבק ודמעות" של הצלם דניאל צ'צ'יק, שהייתה אמורה להיות מוצגת בגלריה בקיבוץ בארי, שנשרפה באירועי שבעה באוקטובר. התערוכה מציגה עבודות של מצבי משבר וכאוס ואת הפוטנציאל הגלום בהם לצמיחה ושינויי פנימי. צ'צ'יק מספר סיפור מיתי כלל אנושי. הוא פורש מרחב עמוק וקדמוני של מצבי משבר וכאוס, ומאיר את הפוטנציאל הגלום בהם לצמיחה ושינוי פנימיים. התערוכה שהתגבשה חודשים ארוכים לפני 7.10, מעמידה כעת מקום פיזי בעולם, לתהליך שמוכר לאנושות משכבר הימים. נדמה שהיום אנו זקוקים למרחב הזה עד מאוד. זהו מרחב ביניים מנותק מזמן או מקום, שנמצא בקשר ישיר עם מקורות קדמוניים של כוח.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל־אביב | אוצרות: סופי ברזון מקאי (מגלריה בארי) | תאריך נעילה: 30.6.24.

מתוך התערוכה "אבק ודמעות" (צילום: דניאל צציק)

"מחר נמריא"

תערוכה מקיפה ראשונה בישראל של איליה ואמיליה קבקוב, מהאמנים הידועים במאה ה-20, המוכרים כחלוצים של אמנות המיצב. התערוכה בוחנת את מקומם של זוג האמנים בשדה האמנות המושגית ומשרטטת את התפתחות אמנותם, החל בראשית דרכו של איליה קבקוב כאמן "לא רשמי" במוסקבה, דרך עקירתו למערב ב-1987 ועד תחילת שיתוף הפעולה עם אמיליה ב-1989. בתערוכה מוצגים ציורי שמן מתקופות שונות ביצירתו של איליה קבקוב, לצד כמה מהמיצבים האייקונים של הצמד קבקוב, בהם "לא כולם יילקחו אל העתיד", שהוצג לראשונה ב-2001 בביאנלה בוונציה. המיצבים הטוטאליים של הצמד קבקוב הם מעין "תפאורות" אוטונומיות, המוצבות בתוך חללי תצוגה מוזיאליים ומורכבות מאלמנטים אדריכליים וציורים, כאשר הסיטואציות התיאטרליות שהם מביימים מקיפות את המבקרים ומעניקות התנסות ישירה ובלתי אמצעית עם מציאות אחרת, הניזונה מחיי היומיום הסובייטיים בברית-המועצות הפוסט-סטליניסטית.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אוצרות: שחר מולכו | ע. אוצרת: ענת פלד | תאריך נעילה: 18.7.24.

"אורות רחוקים"

תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה לנטע לאופר, זוכת פרס פרסר לצלמת צעירה לשנת 2022. עבודתה של לאופר מאופיינת בעיסוק מרתק, אינטליגנטי ורגיש בבעלי חיים ובצמחים, מתוך סקרנות אינסופית, סבלנות ומוּדעות ביקורתית חריפה. היא סורקת את המרחב הישראלי המסוכסך, מתקרבת לגבולותיו הפיזיים ומצביעה על הגבולות השקופים שבו. היא מתמקמת לאורך גדרות וחומת ההפרדה, בבתי עלמין, בשמורות טבע, ביערות ואתרים ארכיאולוגיים, ומשתמשת באמצעי צילום שונים דוגמת מצלמות אבטחה, מצלמות שביל (המצוידות בחיישני תנועה), רחפן ומצלמה תרמית. דרוכה לקלוט את נוכחותם של בעלי החיים, החולקים מרחבים אלה עם בני האדם. עבודתה מאירה את האופן שבו הם מושפעים מההתערבות האנושית בשטח המחייה שלהם, מסתגלים אליה או מאתגרים אותה, צדים או ניצודים.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אוצרות: מירה לפידות | ע. אוצרת: אילנה אלדה מאטטוב | תאריך נעילה: 20.7.24.

"אל מקום אחד"

תערוכה של אורי גרשוני שבמרכזה מוצגים צילומים של עננים, חלקות אדמה ומטוסים חולפים בשמים – שתי סדרות של תצלומים עכשוויים, האחת מאדמת ילדותו של האמן בהרצליה והשנייה מגג הבית הנוכחי שלו ושל משפחתו בספרד. גרשוני פועל בשדה הצילום ככליא ברק של סיפורים ושל העקבות שהותירו אחריהם. יצירתו היא צורה של היאחזות במה שיחלוף ויתפוגג. אירועי השעה ההיסטורית בה נתונה הארץ, עוטפים בדוק מיתי את התצלומים שצולמו בטרם מלחמה. המחוזות הגיאוגרפיים הנקשרים לחייו הפרטיים של האמן, הופכים לסיפורים אוניברסליים על התחלה וסוף ועל ערכים המעניקים משמעות לחיי אדם: שייכות, מוות והמשכיות.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אוצרות: דלית מתתיהו | תאריך נעילה: 20.7.24.

"תחנת מעבר"

תערוכה קבוצתית חדשה שמציגה עבודות של עשרה אמנים ואמניות, המתייחסות לתקופות ומצבים שהם בין עבר שאינו יכול להתקיים לעתיד שאינו ידוע. התערוכה שעיסוקה בתחנות מעבר שונות בחיינו מנסה להאיר סוגיות הקשורות בשהייה במצבי מעבר. בין העבודות: האמניות תמר ברניצקי, כרמל אילן, וליזבט ביגר עוסקות בנושא מתוך התבוננות בחומרי הפסולת המגיעים לתחנת המעבר שבחירייה והפיכתם לאלמנט אסתטי המאפשר נוכחות וויזואלית; נורית דוד מתייחסת לתחנות מעבר שעניינן מקום וסביבה כמו טרנספורמציה של עיר בתהליך של השתנות פיזית; טיגיסט יוסף רון, אנה לוקשבסקי ודוד זיסר יצרו עבודות המבטאות נקודות זמן כתחנות של החלטות הפועלות כשעון עצר בשלבי מעבר והגירה; האמנית ורד אהרונוביץ' מציבה תחנות של מחשבות אל מול עשייה מורכבת, הנחשבת לבלתי אפשרית; וסרחיו דניאל צ'רטקוף מציג תחנות מעבר שמבטאות את המעבר בין רעיון למעשה. עבודות אחרות מבטאות הבנה שכל תקופה בחיים היא תחנת מעבר לזו שאחריה, כמו העבודה של ורד אהרונוביץ', המתייחסת לשלבי הילדות והזקנה, לצידה יציג אלקנה לוי מקבץ עבודות העוסקות בשאלה האם המוות הוא תחנה סופית או תחנת מעבר לעולם הבא.

איפה? החלל לאמנות ועיצוב, פארק המחזור חירייה | אוצרות: עדי יקותיאלי | תאריך פתיחה: 5.1.24 | תאריך נעילה: 30.7.24 | כניסה חופשית.

"הביתה"

תערוכה שיוצאת למסע בתחנות חייה של ירדנה ארזי – מילדותה בקיבוץ כברי ובחיפה ועד לבמות הגדולות והקריירה המפוארת שלה, דרך ספסלי אוטובוס להקת הנח"ל, כיסא המנחה בטלוויזיה, והתחנות המוזיקליות שהן פס הקול של חיינו כאן. בתערוכה מוצגים פריטים מהאוסף הפרטי של ארזי, בהם שמלות ומערכות לבוש שעוצבו על ידי המעצבים יובל כספין, פרח ראובן, תמרה יובל ג'ונס וירון מינקובסקי; התכשיטים האייקוניים שמלווים את ירדנה מילדותה ועד היום, בהם סיכות שיער ששימשו לצילומי האירוויזיון, עגילי פנינה יהלום ואבן טורקיז, תליון בצורת לב שנעשה בהזמנה מיוחדת בעיר ניס בצרפת עם כיתוב שמה מכתב ידו של אביה, ותליון המדונה שקיבלה מאימה לרגל הגיוס. עוד יוצגו קטעי וידאו ביתיים שנחשפים לראשונה, קטעי אודיו,  צילומים של בן לם ויקי הלפרין, מסמכים, פרסים ותעודות.

לצד אלה מוצגות עבודות אומנות שהוקדשו לירדנה ארזי או כאלה שנעשו בהשראתה והוזמנו במיוחד לתערוכה, בהן: שני ציורי פורטרט שהקדיש לירדנה יעקב אגם בסוף שנות ה-80; "ירדנה נפוליאון" – עבודת אומנות חדשה של אביעד סייביץ שיצר כחלק מסדרת עבודות "סלון הסלבס"; עבודת אומנות חדשה של עדי עזר ויותם שפרוני מסטודיו KNOB – גוף תאורה בחיתוך לייזר במספר שכבות שמתאר רגעים המתכתבים עם שנות פעילותה של הזמרת; ועבודות של מישל קישקה, עדית פאנק ואמנון מאור.

איפה? גלריית המשכן בית מאירוב, חולון | אוצרות: רפאל וזאנה | תאריך נעילה: 31.7.24 | כניסה חופשית.

"פנים. גוף. בית.  وجه. جسد. بيت"

ציירת, יוצרת רב תחומית, רקדן וכוריאוגרף ומעצב אופנה מתקבצים יחד לתערוכה יוצאת דופן שמציגה מפגש מעניין של אמנות, דת ומקום. התערוכה תכלול דיוקנאות שמן על בד, עבודת וידאו, מיצג מחול ואובייקט פיסולי עשוי בד, מתכת וזכוכית. 

איפה? גלריה בית הגפן, חיפה | אוצרות: אינה ברקוביץ ושאם אבו סאלח | תאריך נעילה: 9.8.24 | כניסה חופשית.

"מפגשים של יופי"

מפגש מיוחד בין אוסף כתבי היד היהודים מהחשובים בעולם לאוסף כתבי-היד המעוטרים של הספרייה הלאומית. בתערוכה מוצגים כתבי-יד, כתובות, מגילות אסתר מאוירות להפליא, הגדות פסח מעוטרות, תנ"ך עברי מיניאטורי מאויר משנת 1300 בספרד הכתוב ומאויר כולו על גבי קלף באורך 20 ס"מ בלבד, "ספר שעות" נוצרי משנת 1750 המשובץ בזהב אמיתי, וכתב יד מאויר מפואר מן המאה ה-14 של יצירתו ההלכתית החשובה של הרמב"ם "משנה תורה".

איפה? הספרייה הלאומית, ירושלים | אוצרות: אמיל שרייבר, יגאל צלמונה ונטע אסף | תאריך נעילה: 31.8.24.

"השנה שהייתה 2023"

אירועי השנה החולפת בקריקטורות של 32 קריקטוריסטיות וקריקטוריסטים ישראלים. 2023 הייתה שנה דרמטית ומורכבת, שהציבה אתגר לכל אמן שביקש להגיב לאירועים, אבל לקריקטוריסטיות ולקריקטוריסטים שעוסקים בהגזמה ובהגחכה האתגר אולי קשה כפליים: איך להגזים משהו כה מוגזם כמו ניסיון לפרק מדינה ולהרכיב אותה מחדש בתור מדינה אחרת? איך ניתן לגחך או לצחוק לאחר הזוועות שהתרחשו מהשבעה באוקטובר ואילך? הקרשנדו הבלתי נגמר ליווה אותנו לאורך השנה והתבטא גם בקריקטורות, בתיאורים דרמטיים של המתרחש, בתחושת דחיפות של משהו רע מאוד שממתין מעבר לפינה. עבור קריקטוריסטים שמיומנים בשימוש זהיר בסמלים, מדובר בכלים קיצוניים ששמורים לזמנים מיוחדים…

איפה? המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון | אוצרות: מיכל קורמן ויותם פישביין | תאריך נעילה: 31.8.24.

"העולם בדרכי נעם"

תערוכה של נעם נדב, מוותיקי המאיירים בישראל, שתתמקד באיורים לעיתונות ובקומיקסים שלו על ציר זמן של קרוב לארבעים שנה. נעם מקפיד לתעד כל איור ושומר בארכיונו את הסקיצות הראשוניות, הסקיצות הסופיות, האיור בשחור לבן והאיור הצבעוני הסופי של כל יצירה. לכן התערוכה היא יותר מהצצה מעבר לכתפו אל שולחן העבודה שלו. היא גם הצצה נדירה לתוך ראשו, אל עומקיו של תהליך העבודה.

איפה? המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון | אוצרות: מישל קישקה | תאריך נעילה: 31.8.24.

"נירמו ואלנבוגן מזהים תהליכים"

תערוכה שבה יוצגו עבודות של מיטב הקריקטוריסטים הישראלים העכשוויים, בדגש על תהליכי עבודה קומיים וסאטיריים שישפכו אור על השאלה – איך לוקחים מציאות איומה והופכים אותה לקריקטורה? מציגים: איתמר דאובה, צח כהן, מושיק גולסט, אורי פינק, מישל קישקה, יותם פישביין, ליאו אטלמן, רעות בורץ, שי צרקה, גיא מורד וניסים (נוסקו) חזקיהו.

איפה? המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון | אוצרות: ניר מולד ועמוס אלנבוגן | תאריך נעילה: 31.8.24.

"מחוץ לזמן"

לאה דיין ציירת ופסלת בקרמיקה מציגה סדרה חדשה של פסלי גלוסקמאות שיוצרים מרחב כפרי המלא במבני מוות המכילים חיים שהיו. פסלי הגלוסקמאות הם כמו מבני דת מיניאטוריים. מבני דת מילאו תפקיד משמעותי בהתפתחות המבע האמנותי והתגבשותו לאורך דורות של התמודדות האדם עם הנורא והלא-נודע – המוות. המבנים האלה, כגון מסגדים, בתי כנסת, כנסיות ומקדשים, הם מוקדי פולחן לקיום מצוות הדת, לצורך שימור השרידים האנושיים, לצד ביטוי תרבותי מרכזי – שימור הזיכרון לעולם ועד.

בתערוכה מוצגים קרוב לעשרים מבנים קטנים הפרוסים על פני החלל ומתגבשים לכדי כפר מוות מלא חיים. החיים מוצאים ביטוי בסמלים המעטרים את המבנים, כשהם מיצגים את החיים שהיו בעבר. אלה ממש בתים של עצמות במובן הסימבולי של המוות וייצוג הזמן ומחוץ לו. בנוסף ל-18 הפסלים, מוצגים 8 ציורים, שגם בהם ייצוגי "מקום" – המקום הפולחני המזכיר את האתרים הפזורים ברחבי הארץ ובהם קברי צדיקים ואתרי עלייה לרגל. הם עוטפים את מבני הקבורה ומרחיבים את הדיון על עיצוב הזמן בדת ובתרבות העתיקה בכללה. אלה אתרים שעולים אליהם לרגל והם מהווים אתרי הגות, מדיטציה, תפילה ובעיקר מקומות התכנסות והתייחדות עם העבר.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל פאחם | אוצרות: חגי שגב | תאריך נעילה: 30.9.24.

"פאטה מורגנה"

סביבה פיסולית שבנתה האמנית מאירה גרוסינגר במיוחד לחלל הגלריה. זוהי חוויה מתמשכת בזמן ובעודנו מקיפים את הפסלים, נוצר מצב תודעתי של דריכות מתמדת בעולם מסתורי, מושך ומרתיע. בו בזמן, הלא אנושי משתלב באנושי ומוטען בחיות מאיימת. במיצב זה נושבת רוח יצירתית חסרת גבולות , אמנות "גבוהה" בצד אמנות "נמוכה", אמנות שהפסיקה להציע שבירת מסגרות  אמנותיות ומציעה שבירת טאבואים כתחליף. שם התערוכה "פאטה מורגנה", מבטא כמיהה בלתי ממומשת שנובעת מרצון עז וצורך קיומי לציפייה ותקווה, הטומנות בחובן אכזבה וגם ייאוש ומימוש בלתי אפשרי. חזיון תעתועים שאינו מספק פתרון של ממש.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל פאחם | אוצרות: ורדה שטיינלאוף | תאריך נעילה: 30.9.24.

״בין המרחבים״

תערוכת יחיד ראשונה של האמנית נירוואנה אסדי-דבאח, בהיקף המייצג את יצירתה בעשור האחרון במהלכו הפכה לדמות מובילה בציור הפיגורטיבי המקומי. נשים מאכלסות את מרבית ציוריה ורישומיה. הן עוסקות במלאכה, נחות, קוראות ומתפללות. עמידתן כגיבורות ראשיות מקרינה על המקום, ולעיתים הן עצמן הופכות למקום ובוראות אותו כפסיפס מרהיב של קולות, צבעים וטקסטורות. הנשים בעבודותיה מציגות גלריה מגוונת של גילים ועיסוקים, ובדומה לקווים הביוגרפיים שלה עצמה, גם הן נעות בין מרחבים ומשקפות מעברים בין הכפר לעיר ובין מרחבים ארציים ויום-יומיים למרחבים רוחניים.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל פאחם | אוצרות: יעל גילעת | תאריך נעילה: 30.9.24.

"קוד נוכחות נפקדת"

תערוכת יחיד ראשונה של סופי אבו שקרה, שמאתגרת את ההגדרות שבהן היא חיה ופועלת: אישה צעירה, ישראלית פלסטינית, ארכיטקטית ומעצבת, בת למשפחת אמנים מפורסמת. בסדרה של אובייקטים היברידיים המערבבים טכנולוגיות, חומרים ומסורות, סופי שואלת מהי השפה הלשונית, התרבותית, הדיסציפלינרית והמגדרית, של ילידת 1996 ושל נשים כמוה. באמצעות מפגש בין קראפט מסורתי לתכנות דיגיטלי, היא הופכת את הרקמה הפלסטינית לתבנית ארכיטקטונית של הֶעְדֵר. זהו הקוד של הנוכחת הנפקד, המגלה ומעלים את הנוף, את הזהות, את המסורת ואת היד הנסתרת של בעלת המלאכה.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל פאחם | אוצרות: טל פרנקל אלרואי | תאריך נעילה: 30.9.24.

"מבוסס על סיפור"

תערוכה חדשה של תמר לב-און שאליה ליקטה אגדות עממיות ו"סיפורי לילה-טוב" מוואדי עארה. כבכל תערוכותיה, החלה במיפוי דמויות, נושאים ורישום הדמויות ("צברנות כפייתית" כדבריה). התערוכה מתמקדת בסיפור "גבינה (ג'בנה)" – סיפור על עלמה שיצאה בלוויית שפחתה לפגוש את חתנה הנסיך, ומשם הסיפור מתגלגל להחלפת זהויות, עליות ומורדות, ומסתיים כמו באגדות, בכי טוב.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל פאחם | אוצרות: גליה בר-אור | תאריך נעילה: 30.9.24.

"רַק עַל אַפִּי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי"

תערוכה קבוצתית של חמש אמניות צעירות ומוכשרות – אירם אגבאריה, בלודאן מרעי, לואה ג'בארה, סוהיילה אבו הדבה מונייר ורוזאן בטחיש, שבה הן מגלות את כוחות הטרנספורמטיבי של הריח כמדיום לסיפור סיפורים. כל אחת מהן משתמשת באופן שונה בריחות וניחוחות כדי לעורר זיכרונות, רגשות וקשרים תרבותיים, ומציעה מסע חושי ייחודי אל לב המורשת והזהות שלה. זוהי  מערכת יחסי גומלין שבה ריחות חושפים את הסיפורים והמסורות שלא סופרו שמעצבים את ההיסטוריה הקולקטיבית שלנו ומעוררים השראה בנרטיבים אישיים.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל פאחם | אוצרות: יפעת-שרה פרל | תאריך נעילה: 30.9.24.

"רואים ירוק רואים שקוף"

תערוכה קבוצתית שמבקשת להציע נחמה וריפוי באמצעות שהות במרחב משתנה, מואר באור טבעי, המהדהד את יופיים של מראות מהגן הסמוך ומשמיע טון רגשי מורכב. בדומה להכנסת צמחים לגידול בבית, התערוכה שואבת אל תוך הביתן, יצירות של אמניות ואמנים ישראליים ובינלאומיים, שהווייתן כשל גינות, פארקים וגינון. כמה מהעבודות הוכנו במיוחד לתערוכה, או מתכתבות עם מופעים ספציפיים בגן יעקב, כמו למשל ציור גדול ממדים של יוסף קריספל המתאר את מיני הצמחים שנשתלו בגן שנחנך לפני שישים שנה; עבודת קיר של יעל אפרתי המסמנת את תנועתם של עטלפים בזמן מעופם; יצירת סאונד של רוני חג'ג' ואליסה ליודינשין המורכבת מקולות וצלילים שהוקלטו בגן; חממת צמחים משעווה שיצרה שירה זלוור; ועבודה של תכלת רם, ספסל שהפך ליחידת מגורים לחסר־בית. התערוכה אינה רק תלוית-מקום, היא גם תלוית-זמן וניזונה מתנאי האקלים והאור המשתנים. חילופי העונות יקבלו ביטוי במצבי הצמחייה החייה בחוץ ובפנים בדיוק כמו שהאקלים הפרטי והקולקטיבי בחיינו מתחלף ומשתנה, לעתים אף באופן קיצוני. מחזור החיים של צמיחה וקמילה, של הופעה והסתלקות, הוא המקצב שהתערוכה מבקשת להציג.

איפה? ביתן איל עופר, תל אביב | אוצרות: איה מירון | תאריך נעילה: 26.10.24.

"לבנות את הים: ורנר יוסף ויטקובר ותכנון חוף הים של תל-אביב"

התערוכה בוחנת את יחסי העיר והים. היא מגוללת את ההיסטוריה של רצועת החוף העירונית ומעלה שאלות לגבי עתיד אחד הנכסים התל-אביביים החשובים ביותר. סביב התוכנית משנות ה-60, של האדריכל ורנר יוסף ויטקובר, שהיה אמון על תכנון חוף הים מגינת לונדון ועד לצפון גן העצמאות, נסקרות בתערוכה 100 שנות פיתוח של רצועת החוף התל אביבית. בתערוכה מוצגים שרטוטים מקוריים של עבודותיו של ויטקובר, שרטוטים של יעקב רכטר לכיכר אתרים ושל האדריכל האיטלקי לואיג׳י פיצינאטו לרצועת החוף, מודלים, צילומים ארכיוניים, יצירות של דני קרוון, רות שלוס ושי איגנץ שציירו את רצועת החוף, סרטונים מתקופת חיי הזוהר במלונות שרתון ובריכת גורדון, מצגות של רעיונות לייבוש ובנייה בתוך הים התיכון, מדפסת שמציירת בחול ועוד.

איפה? ארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל אביב | אוצרות: פרופ' אדר' ערן נוימן | תאריך נעילה: 26.10.24.

"טעם מלכותי"

פריטים מאוסף האמנות של אלכסיס גרגורי (2020-1936), האספן ומייסד ההוצאה לאור "ונדום" (Vendome Press). התערוכה מציגה שורה של אמנים צרפתים בולטים שעבדו במאות ה-17 וה-18, והתמקדו במגוון נושאים, כמו סיפורי התנ"ך והברית החדשה, דיוקנאות של בני אצולה ונופים שלווים לצד נופי ים סוערים וציורי פרחים דקורטיביים.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים | אוצרות: שלומית שטיינברג | תאריך פתיחה: 20.2.24 | תאריך נעילה: 30.10.24.

"שבעה באוקטובר"

חלקה הראשון של התערוכה 'שבעה באוקטובר' ובה עבודות הזועקות את זעקת החטופים והנעדרים כדי להנכיח אותם ולהשאירם על סדר היום, ולעזור במאמץ האדיר המשותף לאנשים ברחבי הארץ והעולם כולו – לשחרר אותם ומיד.
המיצג המרכזי הוא "קשה לי" // ענבר הימן ז"ל – קיר גדול שהוקדש לאומנית הגרפיטי ענבר הימן ז"ל ובו תמונה שלה בזמן יצירה של חתימתה האומנותית, PINK, לצד קליפ ובו שיר המבוצע בקולה של ענבר שבמרכזו עומדים חיי היומיום הפשוטים, הבנאליים, כמו מושא של כמיהה, תזכורת לאפשרות של שפיות.
**המיצג, שהועלה במקור כדי לסייע במאמץ האדיר להשיב את כלל החטופים ובהם ענבר, מוקדש כעת לזכרה עם היוודע על הבשורה המרה על הירצחה.

עוד בתערוכה: לוכדי חלומות // רז בן עמי – עמוד שיוחד לעבודות יד של החטופה ששוחררה לאחרונה משבי החמאס, רז בן עמי, ועליו לוכדי חלומות שיצרה טרם חטיפתה לצד מידע על רז ואהבתה לאומנות; דיוקן חטופים // שירלי שור – עבודת וידאו דיגיטלית של האומנית שירלי שור המציגה דיוקן אינסופי ודינמי המבוסס על תצלומי החטופים. התמונות מגורענות ומתבהרות לחילופין ותופסות בכך את עין הצופה. דיוקנאותיהם של החטופים נבנים שוב ושוב מפיקסלים הנתונים בתנועה מתמדת, ונאספים אט-אט למקומם עד ליצירת הדיוקן האישי השלם אשר מישיר מבט לצופה ואינו נותן מנוח; "אוקטובר 2023" // אורי גרשט ורון ארד – עבודת וידאו שבה נחשף הצופה לאגרטל פרחים שמתנפץ לפתע לרסיסים, שמהם עולות תמונתיהם של חטופות וחטופים עם הכיתוב: "Every second counts. Bring them home!". לדברי גרשט, עבודה זו עוסקת בפוטנציאל של אסון, ומתוכו באפשרות של לידה, התחדשות ויצירה; ועוד.

איפה? אנו – מוזיאון העם היהודי, תל אביב | אוצרות: כרמית בלומנזון | תאריך נעילה: 31.10.24.

"שקיעתה של הזריחה"

תערוכת דגל שמפגישה את הצופים בחוויית ההתמודדות האישית שלהם עם תקופת המלחמה והשלכותיה הכואבות. התערוכה  נוצרה על רקע התקופה הרווּיה עצב, אימה וזעזוע ומוצגות בה עבודות מאוסף המוזיאון שעוסקות באובדן וגעגוע, בהן: שַמֵּר "ביוטי" – המיצב של אניה גלאצ'יו, המורכב מפרחי גרברות אדומות הקמלות מאחורי זכוכית, נרקבות ומתייבשות במהלך חודשי התצוגה. הפרחים, סמל ליופי ולחיים, מייצגים גם את סופם ומזכירים את זרי האבל העגולים; "זמנ(ים) מטריד(ים)" – שעון של מליק אוהניאן, שבו מחוג הדקות נע בקצב מהיר מאחורי זכוכית מטושטשת, ומעלה תחושה טורדת מנוחה של הזמן שאוזל; "GHARDY, קולות מקומיים" – חלל אפל ובו שש הקרנות של יהודית סספורטס, כל אחת משרטטת נוף פנימי של אחד מאחיה ואחיותיה. בעבודתה מהדהדת הטראומה של ימי המלחמה הנוכחית כי היא נקשרת לסיפור הקשה של אבי סספורטס ז"ל, שהיה אחיה של יהודית, והוא נחטף ונרצח על ידי חמאס ב-1989. אובדנו נשזר בעבודה למרקם משפחתי חסר-שלם; ועוד.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים | אוצרות: סוזן לנדאו | תאריך נעילה: 30.11.24.

*תערוכות לכל המשפחה *

"עַל חָלָל"

החלל החיצון הוא חידה שמסקרנת את בני האדם משחר האנושות. בעשורים האחרונים חקר החלל התקדם בצעדים מהירים, והתפתחויות טכנולוגיות חדשניות אפשרו לנו לשגר לחלל לוויינים ואף בני אדם. ועם זאת, ככל שמעמיקים לחקר את החלל, כך מבינים כמה מעט אנחנו יודעים עליו. תערוכה לכל המשפחה שמציגה את המדעי החלל החיצון ותשאיר גם מקום לריחוף ולדמיון.

איפה? מובי – מוזיאון בת ים לאמנות | אוצרות: הילה כהן-שנידרמן | תאריך נעילה: 1.8.24.

*תערוכות קבע *

"צ'יקה, הכלבה בגטו"

צילום: עיריית חולון

מיצב פיסולי שעוצב בהשראת ספר הילדים "צ'יקה, הכלבה בגטו" שכתבה שורדת השואה בת-שבע דגן ז"ל, ועל פי איורי הספר המקוריים של המאייר אבי כץ. במיצב קירות בנויים מלבנים (בריקים), שמזכירים את הבנייה האירופית בגטאות ומייצרים תחושת לחץ. בתוך הקירות מוקמו במסגרות "חלונות" עם הדפסים על גבי קרמיקה ממבחר עמודים מהספר. כמו כן, עוצב פסל מברונזה של הכלבה צ'יקה קופצת משמחה לקראת המפגש עם הילד, ובמרכז, בין קירות הלבנים, הוצב פסל ברונזה של ילד שחובק את הכלבה.

> מידע נוסף (באתר עיריית חולון) על פועלה החינוכי והספרותי של בת-שבע דגן ז"ל בהנחלת נושא השואה בקרב הדורות הצעירים.

איפה? "בית להיות", חולון (הכניסה מתאפשרת בימים שני ושלישי, בין השעות 13:00-9:00) | תערוכת קבע | ללא תשלום.

Scroll to Top