לא משנה בני כמה אתם ולאיזה ז'אנר של אמנות אתם מתחברים – כאן תמצאו את הרשימה המלאה של אירועי האמנות, הפעילויות במוזיאונים וכל התערוכות החדשות והמומלצות שתוכלו לבקר בהן החודש (פברואר 2026).
**כתבה מתעדכנת, כדאי לחזור ולהציץ.
תערוכות חדשות | תערוכות רצות | תערוכות לילדים | תערוכות קבע
תערוכות שייפתחו במהלך החודש
-
"עולמות זעירים: מיניאטורות באמנות עכשווית"
✨👨👩👧תערוכת אמנות עכשווית בהשראת חדרי המיניאטורות הקלאסיים של הלנה רובינשטיין שנתרמו למוזיאון תל אביב לאמנות ב-1968.
התערוכה מציגה עבודות של עשרות אמניות ואמנים עכשוויים הפועלים במגוון מדיומים, כאלו שהמיניאטורה היא שדה עיסוקם המרכזי וכאלו שהפנו אל המיניאטורה מבט חד־פעמי, בהקשר של יצירה מסוימת. נכללות בה גם עבודות מיניאטוריות שנוצרו לצורך הדגמה, תיעוד או שימוש מקצועי, ומוצגות כאן לראשונה בתוך מסגרת אמנותית.
בעולם הנתפס מפורק וכאוטי מתמיד, פונים האמנים אל המזעור, כאקט של מציאת מפלט, כמעשה של תיקון, יצירה מחושבת ושליטה מחודשת. המיניאטורה מתעלת את הכאוס לסדר, מעניקה נחמה ויוצרת עוגן של יציבות בתוך סערת הקיום. היקום המיניאטורי, בעל אופי חמקמק ומסקרן, משקף את אנושיותנו ושבריריותנו ומאפשר חיבור עמוק ואינטימי לאמיתות נסתרות, שרק הממד הזעיר מצליח לחשוף.אמנות:נעמי אבליוביץ', ורד אהרונוביץ, דן איתן ויצחק ישר, קונסטנטין בוים, גיא גולדשטיין, דינה גולדשטיין, ענבל הופמן ושראון פז, בן ווטייה, שירה זלוור, רוני טהרלב, שאול כהן, רניי מזור, נוי ותמיר, אפרת נתן, True Twins, טרייסי סנלינג, אירן ספייר, סיימון פוג׳יווארה, דורית פיגוביץ גודארד ואפרת בלוססקי, אידית פישר כץ, תום קוריס וחני דומבה, אלקי הרשברג, מנשה שקמוני, אלון שריג, אמיר תומשוב.
אוצרות:גלית לנדאו אפשטייןתאריך פתיחה:10.02.2026תאריך נעילה:04.07.2026
תערוכות רצות
-
״פנים אל פנים״
תערוכה חדשה של האומנים גידי ומיכל רובין – אח ואחות, נכדיו של הצייר ראובן רובין, מהאומנים המרכזיים והמשפיעים באומנות הישראלית.
האחים רובין פועלים בשתי שפות אמנותיות שונות, ציור וצילום, אך חולקים נקודת מוצא משותפת – התבוננות מתמשכת באדם ובקשרים אנושיים. התערוכה כוללת ציורים של גידי וצילומים של מיכל המוצגים זה לצד זה ויוצרים מרחב שבו קרבה והיעדר מתקיימים בו זמנית. בנוסף, יוצג סרט ראיונות עם האומנים שצולם בלונדון על ידי סלין אברהמי והבמאי הבריטי עטור הפרסים מארק ג׳יימס, שמוסיף רובד נוסף של עומק והקשבה לחוויית התערוכה.
-
"reFORM: אל הצורה מחדש"
תערוכת יחיד מקיפה למאייר וליוצר חנוך פיבן, שכבר למעלה משלושה וחצי עשורים בונה דיוקנאות קולאז' אייקוניים מחפצים יומיומיים, המיטיבים ללכוד את הסיפור שמאחורי הדמות המיוצגת ומציעים קריאה רב-שכבתית-אמנותית, עיצובית ופסיכולוגית.
התערוכה מתחלקת לשלושה חלקים מרכזיים:
בחלק הראשון – מוצגים דיוקנאות של דמויות פוליטיות ידועות, סלבריטאים ואנשי תרבות מוכרים שיצר פיבן עבור שערי עיתונים, כתבות, טורים אישיים וספרים, שראו אור בארץ ובעולם, בהם סדאם חוסיין, יאסר ערפאת, יצחק רבין, מדונה, ברק אובמה וסטיבן ספילברג. בכניסה מוצג דיוקן חדש של בנימין זאב הרצל שדמותו האייקונית נגלית באופן תמציתי באמצעות מסגרת זקנו השחור ושערות ראשו בלבד. הדמות עשויה מפחם – חומר טעון של בעֵרה והתכלות, והדימוי הקמאי שולח לחגיגות "על האש" הנהוגות ביום העצמאות ומשמש כמשל להתכלות, המאיימת על קיום החזון הציוני;
בחלק השני – מתגלה נתיב הפעולה הנוסף ביצירתו של פיבן כ"מחנך מזדמן", המקיים דיאלוג עם ילדים באמצעות ספרי ילדים שיצר ואייר, תוכניות שהגה עבור הטלוויזיה החינוכית ואינספור מכתבים ואיורי מחווה, שקיבל מתלמידות ומתלמידים מן הארץ ומהעולם, המגיבים לעבודתו ולמפגשים עימו;
והחלק השלישי – הוא מיצב השתתפותי המזמין את הקהל להתנסות ביצירה חופשית ברוח אמנותו של פיבן על בסיס מודל יצירה דיאלוגי שפיתח ומציע כלים לעידוד חשיבה יצירתית ותהליכי שחרור תרפויטיים.
שם התערוכה מתייחס הן למעשה היצירה והן לפוטנציאל התיקון הגלום בו, וגם באמצעותו מזמין פיבן את הצופה, ואת עצמו כיוצר, להשתחרר מתבניות מוכרות, להיות ערים להתניות שבתודעתנו, להטיל ספק ולבחון בעין ביקורתית את הנרטיב הרשמי. -
"גופו של עץ"
💸תערוכת יחיד פיסולית של האמן חיים סניור, החוזרת אל יסודות העשייה האמנותית: היד, החומר והפעולה.
פסליו של סניור נולדים מתוך פעולה פיזית ראשונית, כמעט ארכאית – חציבה בעץ. לא גילוף עדין ולא עיצוב הדרגתי, אלא פעולה ישירה, חדה ולעיתים אלימה של חיתוך, שבירה והסרה.
העץ אינו משמש כאן כחומר ניטרלי או כמצע לצורה מתוכננת מראש, אלא כגוף חי ועמיד, כזה שמנהל דיאלוג עם יד האמן ואף מתנגד לה. הדמויות אינן "מעוצבות" בתוך העץ – הן מחולצות ממנו. העבודות מציגות דמויות אנושיות זקופות ומוארכות, לעיתים בודדות ולעיתים בזוג, הניצבות על גבי בולי עץ מסיביים כעל יסודות גולמיים. קווי החציבה נותרים גלויים: סימני אזמל, חתכים גסים ושברים לא מוחלקים.
סניור מותיר במכוון את עקבות הפעולה, ובכך מדגיש את תהליך העבודה לא פחות מן התוצאה. הצורה האנושית מתגבשת מתוך מאבק בין חומר לרעיון, בין משקל העץ לשאיפת הדמות להתרומם. זהו פיסול שאינו מבקש נחמה, אלא אמת. כזה שנולד מתוך פעולה גופנית ישירה ומתעקש להשאיר את סימני המאבק גלויים. רגע לפני שהצורה מתייצבת, רגע לפני שהדמות "נסגרת", נפתח כאן מרחב טעון של פגיעוּת, תפילה ועמידה אנושית עיקשת. -
"מוזר מכל חלום"
💸תערוכת יחיד ראשונה בישראל של האמן דניאל רימר.
תערוכת יחיד המציגה סדרה חדשה של 24 עבודות צילום המבוססת על חפצים וחומרים, בה חפצים יומיומיים הופכים לסמלים מטאפיזיים. רימר ניגש אל האובייקטים לא כאל "דוממים", אלא כאל נושאי־משמעות שיש ביכולתם לגלם רעיונות, תחושות ותמות פילוסופיות החורגות מצורתם הגשמית.
באמצעות קומפוזיציות מוקפדות וטכניקת צילום שפיתח לאורך השנים, רימר מייצר דימויים של טבע דומם בעלי איכות ציורית המזמינים את הצופה להתבונן באופן שבו התודעה מייחסת משמעות לדברים. כל חפץ נטען במשמעות מטאפיזית והופך לסמל לדבר־מה מעבר למציאות החומרית שלו – תהליך שמכונן נרטיבים מרומזים וחיבורים רגשיים. -
"האור שבפצע"
💙🤍תערוכה קבוצתית של אומני בית הלוחם תל אביב.
התערוכה מביאה לידי ביטוי את עולמם הפנימי של פצועי צה״ל ומערכת הביטחון ובני משפחותיהם, ואת תהליכי השיקום, ההתמודדות והריפוי, כפי שהם משתקפים ביצירה האמנותית. העבודות, שנוצרו במסגרת חוגי האמנות של בית הלוחם תל אביב, משקפות את פצעי הגוף והנפש, את האתגרים והקשיים שבתהליכי השיקום ואת הצלקות שהם מותירים – לצד תקווה, אופטימיות ושאיפה לחיים מלאים.
אמנות:אומני בית הלוחם תל אביב
אוצרות:דורון פולק וברכה גיאתאריך נעילה:28.02.2026כדאי לדעת:העבודות בתערוכה מוצעות למכירה, וחלק מההכנסות יוקדשו לטובת פעילות סדנת האמנות בבית הלוחם תל אביב. -
"על גדם הלב נחה ציפור"
💸מקבץ הכולל ארבע תערוכות יחיד של האומניות פסי גירש, נדיה עדינה רוז, ורד נסים ושהד זועבי.
אובדן הוא חוויה מטלטלת, פוצעת ומערערת את סדרי החיים, אך לצד השבר טמון בו גם פוטנציאל לריפוי ולמציאת משמעות חדשה. הוא אינו נובע רק ממוות, אלא גם מהתרחשויות כמו מחלה, גירושין, או הגירה וגם מאי-התגשמותם של מצבים כמו זוגיות או הורות.
כל אחת מהאמניות בתערוכה מבקשת לבטא את חוויית האובדן שלה ולהשמיע את קול השבר הפרטי שלה. כמו שכתב רולאן בארת: היכולת לדבר את הכאב היא גם אפשרות לנחמה. כך הופכת אומנותן למרחב של קינה, שיש בה גם חמלה ותקווה. יסודות הטמונים עמוק בליבו של כל מסע פרידה.אמנות:פסי גירש, נדיה עדינה רוז, ורד נסים, שהד זועבי
אוצרות:רחל ששפורטהתאריך נעילה:28.02.2026כניסה חופשית -
"יום אדום"
💸💙🤍תערוכה של האמנית נעם אדרי, המציגה כ-40 ציורי שמן רחבי ממדים, המתארים סצנות קיבוציות תוססות ורבות משתתפים המבוססות על זיכרונותיה של האמנית נעם אדרי מהקיבוץ השיתופי בו גדלה בשנות ה-80.
תוך שימוש בהומור ובגרוטסקה, חוקרת אדרי את החזון הקיבוצי מול המציאות היומיומית, ומתוך הזיכרון המשותף של שמחות וטקסים, לצד רגעי השבר והטראומה מעצבת מהם דיוקן חי, חושני וטעון של קהילה אחת – ראי לכל הקהילות כולן.
ציוריה של אדרי מבקשים להבליט את הצבעוניות, המשחקיות והחושניות שבחוויית החיים הקיבוצית. חושניות שלעיתים נסתרת בדימויי הקיבוץ המקובלים, המדגישים את האחידות, העמל והנוקשות האידיאולוגית. במבט היסטורי לאחור על אמני התנועה הקיבוצית, אדרי מציגה ציור אחר, מרתק, נועז ומקיף בוורסטיליות האמנותית שבו.
התערוכה חושפת את הקיבוץ כמערכת אורגנית, שבה כל פרט הוא חלק ממשהו גדול ממנו, אך גם בלתי ניתן להחלפה. ככל שאדרי יורדת לפרטים הספציפיים של הרקמה החברתית של קיבוצה רמת יוחנן, כך היא בעצם לוכדת את נופיו האנושיים והפיזיים של הקיבוץ באשר הוא ומעניקה לו מבט מחודש. טעון בזיכרון, בצבע ובתנועה. כשהמבנה הפלסטי הגאו-סוציולוגי שאדרי יצרה בכארבעים ציורים על בדים גדולים מאפשר התבוננות ברקמה קיבוצית שעוברת אנליזה מרתקת דרך תנועת מכחול וירטואוזית. -
"בקצות העצב"
💸תערוכת יחיד של יעל תורן, המציבה את הצופה במרחב רווי רגש, שבריריות וחומריות דקה שבין חיים למוות, בין שירה למדע, ובין גוף לזיכרון.
זוהי תערוכה שמביטה בעצב לא רק כרגש אלא כמרקם קיומי. כרקמה ממשית ונפשית גם יחד. המרכיבים נעים בין רמות שונות של חומר: זכוכית, חמר, עצב, עצם, נייר, אור – כולם חומרים שבירים או מתכלים, הנושאים בתוכם זיכרון של גוף.
החומריות עצמה נראית כמתוחה "בקצותיה", על סף התפוגגות, פציעה, או קריעה. הצבעונים האדומים, המתייחסים לשירה של סילביה פלאת, מהדהדים את המתח שבין יופי לבין כאב, בין התפרצות החיים לבין הרגע שבו הם נובלים.
התערוכה נוגעת "בקצות" – בקצות העצבים, בקצות החיים, בקצות החומר והדימוי – ושואלת מהו עצב כשהוא הופך לחפץ, כיצד הרגש מתגלם בחומר, ואיך הדימוי הדיגיטלי שב לאחור ומתגלם בחומר כדי להנכיח זהות אנושית אבודה. -
"נוף מוגן"
💸תערוכת יחיד של גבריאלה וילניץ, בה נפרש מרחב שבו אדריכלות, הגנה, פולחן דתי, גוף וזיכרון לאומי נשזרים לכדי מארג טעון של ביטחון ופגיעות, אמונה ושליטה.
תערוכה שהיא תפאורה של מגננות חומריות וסמליות, שבה כל ניסיון להגן הופך בעצמו למחווה של חשיפה: במרכז החלל ניצב פילבוקס עשוי עץ מצופה בטון, שבפנימיותו הוסב לחדר תפילה לשלוש הדתות. המבנה ההיברידי הזה, בין מקלט למקדש, משמיע תפילות שלוש הדתות הנשזרות זו בזו ומופרעות על ידי רעש מסוקים, טנקים וכלי מלחמה.
מולו מוצבת מיגונית מלטקס בצבע עור אדם – מבנה רך המדמה בטון, אך נושא את נשימתו של הגוף. הלטקס, חומר פגיע ונושם, מתפקד כאנטיתזה לבטון הצבאי. מסמן את הגבול הדק שבין מגן לנפגע. הפגיעות עצמה הופכת לתנאי קיומי, ווילנץ מתירה לה להופיע כאן כחומר, כעור שני של הנוף.
בין שני מקבצי הציורים, המהדהדים את ההיסטוריה של הנוף הישראלי, התערוכה מבקשת לשאול האם ההגנה היא עדיין אפשרית, או שמא כל נוף מוגן הוא כבר עדות לפצע.אמנות:גבריאלה וילנץ
אוצרות:אבי איפרגןתאריך נעילה:28.02.2026כניסה חופשית -
"One Shot"
💙🤍תערוכת יחיד של האמנית הדרוזית-ישראלית פאטמה שנאן, שכוללת טרילוגיה של עבודות וידאו שנוצרו במהלך השנה האחרונה.
בעבודותיה ממשיכה שנאן לחקור את הקשר שבין הגוף האנושי לסביבה, בין הנוף הפיזי לנוף הפנימי – שלוש העבודות צולמו בשוט אחד, באזור מצפה רמון, מרחב טרנספורמטיבי שבו הגוף נטמע בנוף המדברי, נע בין נוכחות להיעלמות.
באמצעות שימוש בקקטוסים שעברו שינוי, מפריחה לכיליון ולהיפך, נוצר מהלך ויזואלי ופואטי שבוחן את יחסי הגוף-טבע-זמן. בכל אחת מהעבודות נראית שנאן כשהיא שוכבת כשהיא במגע מלא עם הקרקע, חושפת את שכבותיה הגאולוגיות הצבעוניות. התנועה האיטית, הכמעט בלתי נראית, מאפשרת לצופה התבוננות ממושכת וחדשה בפרטים הקטנים של הנוף ושל הגוף האנושי. השקט והקרבה לטבע הופכים לאמצעי של שיקום וריפוי אישי וקולקטיבי. -
"00:00"
תערוכת יחיד רחבת־היקף ללהלי פרילינג המתבוננת על סוף המסיבה כעל מצב קיומי, שבו לא ניתן להפריד בין זוהר לאפלה, בין מגע לבדידות, בין מרכז ההתרחשות לקצוות.
דרך שילוב של טכניקות רבות בהן עסקה בשנים האחרונות – פיסול בסיליקון, שעווה ונייר, לצד התנסויות חדשות בחומרים נוספים, מתמקדת פרילינג ברגע שמגיע בסוף הלילה:
אור ראשון מתחיל לעלות בחוץ, אבל בתוך המועדון המוזיקה עדיין דוחפת קדימה – הבאסים מסתנכרנים עם פעימות הלב, תנועות הגוף נטמעות בגופים אחרים, והתודעה רועדת בין פנים לחוץ, בין הניתוק שבתוך האולם ליום שמתחיל מחוצה לו.
בדומה לשיטוט במועדון מרובה חדרים, שלכל אחד מהם אסתטיקה, סאונד וטמפרמנט משלו, גם חלקי התערוכה הם מקצבים ואזורים שונים של תודעה, שנותרו על עומדם בסיומה של המסיבה – עמדת להקה משעווה ניצבת רגע אחרי ההופעה; שתי דמויות מסיליקון, האחת לבנה והאחרת שחורה, מתמוטטות בסוף הלילה; וראשו של האמן והמוזיקאי אהד פישוף המופיע כצליל שנחתך מן הזמן, הד אחרון של לילה, שנותר תלוי באוויר גם כשהגוף כבר איננו. -
"ציורים על כלב וכלבה"
💙🤍תערוכה לזכרו של האמן מנשה קדישמן במלאת עשר שנים למותו.
סדרת ציורי פנדה שיצר קדישמן בסוף שנות ה-80 לטובת איור ספר שירי ילדים של נתן זך על כלבים.
המיזם המשותף של השניים לא יצא לפועל – הספר של נתן זך יצא עם איורים של גרשון קניספל וסדרת הציורים המיוחדת של קדישמן עומדת בפני עצמה, כשבחלק מהציורים דימוי בלבד וברובם שורות מחרוזיו של זך שמקבלים ביטוי צורני בסגנונו הייחודי של קדישמן – צבעוניות רעננה, רישום חופשי וירטואוזי וסדרתיות.אוצרות:כרמלה רובין, עדנה ארדהתאריך נעילה:21.03.2026 -
"The Spark"
💙🤍לאחר סדרת פרויקטים פורצי דרך, בהם כמובן "Work Off Art" המעולה, חוזרת יערה זקס עם תערוכה חדשה והאחרונה שלה בישראל, רגע לפני פתיחת תערוכה בינלאומית ראשונה בחו״ל.
בתוך מציאות יומיומית של עומס, פחדים, חוסר ודאות ושגרה מתישה, במיוחד בשנתיים האחרונות שכולנו עוברים כאן בישראל, אנחנו מחפשים את הרגע שבו נדלק הניצוץ שגורם לאמנים ולאנשים להמשיך ליצור, לחלום ולהאיר את הסביבה גם ברגעי משבר אישיים וקולקטיבים. הרגע הקטן שהופך ייאוש לתקווה, בלגן ליופי, כאוס להשראה.
במסגרת הפרויקט, יהפכו 43 חדרי המפעל והמשרדים במפעל הישן של טרה בתל אביב, למסע צבעוני, טוטאלי ומטלטל שיצרו עשרות אמנים. כל יצירה היא ה־SPARK של האמן: נקודת מבט אישית על איך מוצאים השראה בתוך מציאות מורכבת. -
"חי, צומח, עיר"
תערוכה העוסקת בחזון התכנוני והחברתי של פטריק גדס (1854–1932), ביולוג, בוטנאי, תיאורטיקן נוף, סוציולוג, מתכנן ערים, ובקיצור – הוגה רב־תחומי שנחשב לאחד מאבות התכנון המודרני.
בתחילת שנות ה־20 של המאה ה-20, הוזמן גדס על ידי מאיר דיזנגוף להכין את תוכנית האב הראשונה לתל אביב. התכנית, שאושרה בשנת 1925, הגדירה לראשונה את דמותה של העיר כעיר גן מודרנית, עם רחובות מוצלים, שדרות רחבות, כיכרות וגינות ציבוריות. בניגוד לתכניות ערים אחרות של גדס בעולם, התכנית, שהייתה טקסט חזוני מפורט, מומשה כמעט במלואה והיא הטביעה את חותמה על אופייה של תל אביב ועל השיח התכנוני בארץ בכלל. מאה שנים אחרי, החזון של גדס ממשיך להיות רלוונטי במיוחד לאור שאלות עכשוויות של קיימות, חברה ומרחב ציבורי.
התערוכה עוסקת בחזון התכנוני והחברתי של גדס ונבנתה בהתאם לאופי הקומות השונות בבניין ובהתאמה לפעילות היומיומית המתקיימת בו. כשהבניין עצמו, שמדגים את מימוש חזון המגורים בעיר הגנים, משמש כחתך אנכי ואופקי המאפשר הכרות עם החזון של גדס מההיסטוריה והמחקר דרך פרשנויות עכשוויות בת"א בפרט ובעולם ככלל, ועד לחשיבה לגבי עתיד העיר.אמנות:פטריק גדס
אוצרות:שירה לוי בנימיני ואדר׳ לימור יוסיפון גולדמןתאריך נעילה:18.04.2026 -
"קשרים"
עבודה חדשה של רונן שהרבני, הבוחנת את הקשרים בין האדם למכונה בעידן הדיגיטלי, ואת האופן שבו מעורבוּת הטכנולוגיה בעולמנו מעצבת יחסים אלו פעם אחר פעם – כמערכת מורכבת של תלות, יצירה ותחרות על הקשב שלנו.
הסביבות האימרסיביות של שהרבני הופכות דימויים דיגיטליים לחוויה מרחבית. באמצעות מיצבים רב־חושיים, קומפוזיציות וידאו דינמיות והקרנות בקנה מידה גדול על בניינים (Mapping) הוא הופך את המסך למרחב אדריכלי המפתה את הצופה להיכנס לתוך עולמו. יוצר בין הצופה ליצירה מערכת יחסים הנעה במנעד שבין דיגיטלי למוחשי.
היצירה מזמינה את הצופה להפעיל את הגוף, ובאמצעות המכשיר הנייד "לזרוק" חוטים על המסך. החוטים משתלבים ומסתבכים זה בזה, נקשרים לכיסאות הניצבים על שולחן, ובעזרתם ניתן להוריד את הכיסאות לרצפה ולייצב אותם. הכיסא, מוטיב חוזר בתולדות האמנות, מופיע רבות ביצירותיו של שהרבני, ומייצג בהן את מקומו של האדם בתרבות ואת נוכחותו בחברה. כאשר הכיסא אינו מאפשר ישיבה, הוא מרמז על היעדרות האדם (ואפילו על הדרתו) ועל השתלטות הטכנולוגיה על הסביבה.
אל מערכת היחסים הנרקמת בין הצופה ובין המסך נכנסים חמישה רובוטים הבוחנים את הנעשה, עוזרים לייצב את הכיסאות, אך בסופו של דבר משתלטים על המסך ומסיתים את תשומת הלב. הרובוטים, המופעלים על ידי AI, "גונבים את ההצגה" – הם יוצרים עם הצופה מערכת יחסים מקבילה, ממשיכים את מהלך הפעולה מול המסך, אך לבסוף מנתקים את הקשר שנרקם בין כל הצדדים.אמנות:רונן שהרבני
אוצרות:טל לנירתאריך נעילה:25.04.2026כדאי לדעת:העבודה היא חלק מפרויקט מסך כניסה המורכב מארבעה אמנים, שיציגו זה לאחר זה. כל אחד מהם יציג מסלול שונה של חקירה דיגיטלית גנרטיבית (אמנות המחדשת את עצמה ללא שליטת האמן) על מסך רחב הממדים של הכניסה לבניין פול והרטה עמיר. -
"נקרע לגזרים"
מקבץ של ארבע תערוכות המתמקדות במצבים של שבירה והדבקה, קריעה וריפוי, במגוון סגנונות ופרשנויות של קולאז', שמקורו בתנועת הדאדא.
"מציאות שברירית: תעתועים וחזיונות" של עובדיה אלקרא (אוצרות: ד"ר אירית מילר) – התערוכה המרכזית המתמקדת במצבים של רעב, חורבן, קריסה, שריפה, נדודים ועקירה. עבודות המבטאות את עמדתו לנוכח טבע האדם הנאבק על הישרדותו בתוך מערכות של כוח;
"אפיזודה" של נאוה ט. ברזני (אוצרות: אביטל כץ) – סדרת עבודות קולאז' המתגבשות ליחידה תיאטרלית אנושית אחת. תמונות-תמונות הן נעות בין הבזקי זיכרון אישי מן העבר לבין מציאות עכשווית אבסורדית, שבורה ומתמשכת, הנתונה בתנודתיות מתמדת;
"נזילות" של נינו אחי יובל (אוצרות: ניצן שובל-אבירי) – העיסוק האמנותי של אחי יובל נושא אופי קווירי ומזכיר פרקטיקות דאדאיסטיות של שבירת גבולות, פירוק נורמות וחיפוש אחר חופש בתוך החומר והדימוי, כשהמשחק במקריות, בחוסר סדר ובהיעדר היררכיה אינו אסתטי בלבד אלא חלק מעיסוק זהותי ורעיוני שבו הגוף, הדימוי והנוף הופכים למרחב שבו זהויות וחומרים נמסים, ניתכים, מתערבבים ונכתבים מחדש;
ו-"הנני" של האמן ייטיב צבי כהן (אוצרות: רינה גנוסוב) – מיצב דיפטיך שבו מוצבים זה מול זה אריחי חומר קרמי ושקפים משוכפלים של תצלום האמן כשהוא עירום, על רקע הרי יהודה מול ים המלח. ביצירה זו מתבונן האמן על העולם ועל הגוף האנושי מתוך השונות הפיזיולוגית שאיתה נולד (ללא ידו הימנית), בעוד השאלה מה לחשוף הופכת לנקודת מוצא ולמנוע מרכזי בתהליך היצירה.אמנות:עובדיה אלקרא, נאוה ט. ברזני, נינו אחי יובל, ייטיב צבי כהן
אוצרות:ד"ר אירית מילר, אביטל כץ, ניצן שובל-אביריתאריך נעילה:03.05.2026 -
"תִּיפּורִים וְסִפּוּרִים"
תערוכה מקיפה לאמנית עיניה שוב, בה מוצגות עבודות טלאים, רקמת יד ומכונה, צורות גזורות, פיסול בבד, חוטים, כפתורים וחומרי רדי מייד.
בחלק מהעבודות יש תזכורות לחיי הכפר והסביבה בה גרה, כמו מוטיבים של עובדי אדמה השותלים, משקים, זורעים וקוצרים שאותם היא משבצת בבדים, מציירת בחוט ובמחט ומקימה להם סביבה חדשה בתוך יצירתה. אך רוב העבודות בתערוכה הן "עבודות קווילט", טלאים.
עיניה משתמשת בחומרים זרים, שעל פי הכללים לא ניתן להשתמש בהם בקווילט המסורתי, כמו ביצירותיה תפורות פיסות בד שאינן סימטריות, תוספות של נייר, רצועות, חוטים מתנפנפים, כפתורים ועוד. אך הכל נעשה עדיין בכללים הנוקשים שנדרשים ליצירת קווילט אמנותי כמו הכלל ההכרחי ליצור את היצירה משלוש שכבות. פעולת החיבור בין השכבות הנקראת To Quilt (בעברית: לְתַּפֵּר), טכניקות התִּיפּוּרִים וגיוונם הם שמעניקים לעבודה את ייחודה. -
"סוף היום"
תערוכה מקיפה לציון מאה שנים ל"אובייקטיביות החדשה" – אחת התנועות האמנותיות החשובות והמשפיעות במאה ה-20.
תערוכה מקיפה ראשונה בארץ, לציון מאה שנים לאובייקטיביות החדשה (Neue Sachlichkeit), הכוללת כ-130 יצירות שנוצרו בין 1920 ל-1939. ציורים, רישומים, תצלומים והדפסים של אמנים מרכזיים כמו ג'ורג' גרוס, אוטו דיקס, כריסטיאן שאד ורודולף שליכטר, לצד עבודות של אמניות פורצות-דרך הזוכות כיום לגילוי מחודש, בהן לוטה לזרשטיין, אניטה רֶה (Rée), דוֹדוֹ (דורותה קלרה וולף) וגרטה יורגנס.
זוהי לא רק תערוכה על גרמניה של שנות ה-20 ועל אחד הזרמים האמנותיים המשפיעים במאה שחלפה, אלא גם מראָה רלוונטית לימינו שכן, בחלוף מאה שנה, היצירות הללו מעוררות אותנו להפנות מבט לעצמנו, לקרוא את סממניה של אמנות הנוצרת בצוק העִיתים ולהבין את תכליתה.
אמנות:ג'ורג' גרוס, אוטו דיקס, כריסטיאן שאד, רודולף שליכטר, לוטה לזרשטיין, אניטה רֶה (Rée), דוֹדוֹ, גרטה יורגנס ועוד.
אוצרות:ד"ר נעם גלתאריך נעילה:23.05.2026כדאי לדעת:פודקאסט שנוצר במיוחד לתערוכה יציג למבקרים יום בחיי אמן ברלינאי לפני מאה שנים, היוצא מדירתו העלובה, דרך הפגנות מחאה ברחובות הסוערים, אל הסטודיו אפוף העשן בצדה השני של העיר, מבקר בתיאטרון מחתרתי, ולבסוף, באישון לילה, יושב לעוד כוסית בבר החשוך. -
"אבטיפוס: האדריכלות של רם כרמי"
💸תערוכה מקיפה המציגה את עבודתו המרתקת והשנויה במחלוקת של האדריכל רם כרמי – מהבולטים בדור האדריכלים שפעלו לאחר הקמת המדינה. חתן פרס ישראל לאדריכלות, שאחראי לכמה ממבני הציבור המשמעותיים בארץ בהם בית המשפט העליון, בית אל על והתחנה המרכזית החדשה בתל אביב.
בתערוכה מוצגים עשרות מוצגים מארכיון עזריאלי לאדריכלות, מודלים, שרטוטים, צילומים, סרטים וכן ראיונות מצולמים עם בני משפחתו, עובדים וסטודנטים שלמדו אצלו במהלך השנים. היא בנויה משישה פרקים על פי סדר כרונולוגי, ומזמנת למבקרים היכרות מעמיקה עם התפתחות עבודתו המרתקת של כרמי, מאמצע שנות ה-50 ועד מותו בשנת 2013.אמנות:רם כרמי
אוצרות:פרופ' אדר' ערן נוימןתאריך נעילה:23.05.2026כניסה חופשית -
"אדוות ונציה: סיפור יהודי"
תערוכה קבוצתית שפורשת סיפור אמנותי-היסטורי נדיר המתחקה אחר גלי ההשפעה של יהדות ונציה, מהגטו ההיסטורי הראשון בעולם ועד למפגש המרגש בין יצירה עכשווית, זיכרון וחוסן.
שלוש מגמות מרכזיות עוברות כחוט השני בין חלקי התערוכה ומשרטטות יחד את רוחה:
1. התבוננות במים כמטפורה של הישרדות וחוסן – בפרויקט Living Under Water, שיזמה האמנית אנדי ארנוביץ, מוזמן הקהל להתבונן במים ככוח כפול פנים שמעניק חיים ומסוכן גם יחד;
2. שמירה על הזיכרון דרך חפצים ומעשה האמנות – חלק המוקדש לשימור הזיכרון החומרי והתרבותי של קהילות ונציה, ומתבטא באמצעות חפצי קודש נדירים כמו כתרי תורה, מעילים ותשמישי קדושה שניצלו לאחר השואה, לצד פרויקטים העוסקים בתפקידם של חגים יהודיים כהזדמנות לחידוש, לסיפור וליצירה;
3. חגיגה מחודשת של תקווה, אמונה וחיים – בחלק המסיים והאינטימי של התערוכה, "בית החיים", מובא מיצב אישי ופואטי של האמנית הדסה גולדויכט, המשלב עבודות וידאו, דימויים מצולמים ותיעוד יומני ומתחקה אחר סיפורו של אלדו איצו – רב חובל לשעבר ואיש תחזוקה קהילתי המקדיש את חייו לשימור בתי העלמין היהודיים של ונציה.אמנות:לוצִ'ייה ורונזי, אנדי ארנוביץ, לין אבדנקה, מידד אליהו, קן גולדמן, ליאורה וייז , ג'קלין ניקולס, קירה מונק מטוסטיק, נתן גוטליב, הלל סמית , יעל דוד־כהן, סופי הרקסהיימר , ג'וש באום, מירטה קופפרמינץ, טילא קראון, הדסה גולדויכט
אוצרות:דבורה ליסתאריך נעילה:30.05.2026 -
"שנת אפס"
תערוכה שמציגה לראשונה את הסיפור המסעיר על הצלת אלפי יצירות אמנות מגרמניה והבאתן לארץ, ערב מלחמת העולם השניה, על ידי המנהל הראשון של מוזיאון תל אביב, ד"ר קרל שוורץ.
בתערוכה מוצגות למעלה מ-150 עבודות, מתוך אלפי יצירות האמנות שהבריח ארצה שוורץ, מרגע עליית היטלר לשלטון ועד תום מלחמת העולם השנייה. היצירות מספרות את סיפורם של האמנים, האספנים, האוצרים והמנהלים שפעלו, לעִתים תוך סיכון חייהם, להצלת התרבות מהכחדה. אך בראש ובראשונה מסופר כאן סיפורן של יצירות האמנות עצמן, סיפורו של האוסף. חלק מהיצירות המוצגות הן קאנון מוכר ואהוב בהקשרים חדשים ומפתיעים, אך מרביתן טרם נראו לקהל.
לאוסף אין ראשית אחת, הוא נולד כמה פעמים, בהכרזה על שנות אפס שונות: חלקן שנים שנחקקו בתולדות הלאום, כמו 1948 – שנת הכרזת העצמאות שנערכה במוזיאון תל-אביב במאי אותה שנה; וחלקן פרטיות, כמו 1947 – שנת פיטוריו של ד"ר קרל שוורץ מראשות המוזיאון בטענה שנעשה "גרמני מדי", וזאת לאחר שבשנים 1945-1933 הציל לטובת המוזיאון אלפי יצירות אמנות מאירופה. התערוכה מציגה סיפור זה לראשונה בפני הקהל, לציון 80 שנה לתום מלחמת העולם השנייה, וכחלק מאירועי השבת האוספים המודרנים לתצוגה לאחר שנתיים בכספת המוזיאון בעקבות השבעה באוקטובר.
אמנות:מארק שאגאל, אריך הקל, מאוריצי גוטליב, קתה קולביץ, מקס בקמן, יוחנן סימון, אלכסנדר ארכיפנקו, ג׳יימס אנסור ועוד
אוצרות:נועה רוזנברגתאריך נעילה:31.05.2026כדאי לדעת:התערוכה מלווה במפגשי שיח, סיורים מודרכים , הקרנות סרטים ועוד. -
"מלאכי"
תערוכת יחיד של אן שימין שטרית, זוכת פרס לורן ומיטשל פרסר לצלמת ישראלית צעירה (2024).
במציאות שבה אנו נוהגים לזהות ולהצביע על האחר בפסקנות, שטרית מאתגרת את המוסכמות המעצבות את עולמינו ומציעה לנו מבט שונה. מבעד לעדשתה, כולם מתלבשים, אוכלים, מדברים את שפת המקום ופועלים על פי חוקיו שקובעים כי רק החזק שורד.
בלב התערוכה עומדים תצלומי דיוקן של נערים מאזורי ספר, שנמצאים על סף הבגרות המינית ומעבר לה, כשההשתייכות החברתית-מעמדית של הנערים נדמית ברורה לכאורה – כולם בני המקום. אך מבטם הישיר אל המצלמה לוכד רגע טעון ומורכב שבו היופי הנערי, המפתה, הופך למרחב של היקסמות בלתי מרוסנת וסכנה. אן שימין שטרית לא מפרידה בין המצולמים באמצעות ציון שם או מיקום גאוגרפי. היא שוללת את פרטי הזיהוי המקובלים, שבאמצעותם אנחנו מייצרים סדר והיררכיה בעולם, ומקשה על הצופה לארגן את מושאי הצילום לקטגוריות מוכרות של לאום ושל זהות אתנית, כשנופי המדבר והטבע הפראי משלימים את תחביר העבודות ומהווים מרחב משמעותי שבו הזהות ותפיסת העולם של הנערים מתגבשות.
שם התערוכה, ״מלאכי״, מהדהד גם הוא את הקשר המקראי למקום – מרמז על מלאך שומר ומגונן, אך גם מאזכר את נביא הזעם שספרו חותם את ספרי תרי עשר.
אמנות:אן שימין שטרית
אמנות:אוצרות:סופיה באריתאריך נעילה:13.06.2026 -
"אינך יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים"
עבודה חדשה של יהושע נוישטיין, מחלוצי האמנות המושגית בארץ ובעולם, שנוצרה במיוחד לחלל הגלריה.
העבודה התהוותה כהד רחוק ובחינה מחודשת של "פרויקט נהר ירושלים" – יצירה פורצת דרך מ־1970. עבודת הסאונד הראשונה שנעשתה בארץ, בה נוישטיין ושותפיו לפרויקט, ג'ורג'ט בלייה וג'ררד מרקס, הציבו רמקולים לאורך התוואי היבש של נחל אצל, אחד מיובליו של נחל קדרון היורד מירושלים מזרחה. צלילי זרימת המים שבקעו מהרמקולים יצרו נהר מדומיין, בפעולה רדיקלית שאִתגרה את ההבחנות בין טבע וייצוג ובין חומר ושפה.
בעבודה החדשה, לאחר שנאלץ נוישטיין לענות על השאלה הפרדוקסית 'האם אפשר להחיות יצירה של אמנות-אדמה בין כותלי הבניין?', יצר את תוואי הנהר מלוחות נירוסטה וסאונד. נהר הפלדה המתפתל חומק מהגדרה מדיומלית ברורה כמיצב, פסל או אירוע, ומזקק עקרונות צורניים וחומריים המסתמנים בעבודותיו הקודמות. רבות מעבודותיו של נוישטיין מולחמות באמצעות סאונד, והיבטים של נהר הפלדה מהדהדים מיצבים קודמים. אך העבודה הזו מציפה את המשברים העכשוויים כעבודה של ביקורת מוסדית – עבודה תלוית-מקום שהיא בה-בעת גם תלוית-זמן.
אמנות:יהושע נוישטיין
אוצרות:דלית מתתיהו ומירה לפידותתאריך נעילה:20.06.2026 -
"זה לא נורמלי"
💙🤍תערוכת יחיד של יבגני (ז'ניה) קלוץ, בה הוא מציג סדרת צילומי מחאה עכשוויים. באחד מתצלומיו הבולטים מתנוססת הכרזה עם הכיתוב "זה לא נורמלי" – משפט טעון, פתוח לפרשנויות רבות, החושף את המתח שבין המצב החברתי-פוליטי בישראל לבין חווייתו האישית של כל מפגין.
קלוץ מתעד רגעי עימות טעונים בין מפגינים לכוחות המשטרה הישראלית. המצלמה לוכדת את הדרמה ברחוב – מבטים, תנועות גוף מפוסלות, אור בוהק החוצה מתוך החשכה – והופכת סצנות דוקומנטריות למראות פיוטיים, סמליים. עבודותיו חורגות מהתיעוד החדשותי, ומעמידות את המחאה במרחב אמנותי שבו הכאב, התקווה והגבולות האתיים נבחנים מחדש.
תערוכות לילדים ולכל המשפחה
-
"הכל על הקול"
👨👩👧💬תערוכת מוזיקה אינטראקטיבית.
תערוכה אינטראקטיבית לכל המשפחה שמזמינה את המבקרים למסע חווייתי ומרתק בעולם הצלילים, התנועה והטכנולוגיה. כאן תוכלו לנגן באמצעות משקל גופכם, ליצור מנגינות על כלי נגינה שונים (ומשונים), לשלוט בצלילים באמצעות תנועות וחיישנים אלקטרוניים, לחוות איך הקול שלכם משתנה ולגלות איך צבעים נשמעים.
-
"שווה לחכות"
👨👩👧💬💙🤍תערוכה לכל המשפחה, שמציבה במרכז את חוויית ההַמְתָּנָה ובוחנת אותה בצורה מהנה ויצירתית משתי זוויות שונות:
1. "לְמָה מחכים?" – חוויות המתנה בחיי היומיום או באירועים "גדולים" שלא השתנו מאז ומעולם, כמו היריון או החודשים שחולפים עד שהחיטה צומחת, ומנגד – זמנים שהתקצרו בעידן הטכנולוגי, כמו למשל מכתבים מאב לבנו שנשלחו דרך הים ואילו כיום חולפות שניות עד שהודעות שנשלחו מתקבלות בווטסאפ; ו-2. "איך מחכים?" – כאשר הזמן מתארך וחוסר הוודאות גובר, בני אדם מוצאים דרכים לפעול וליצור.בנוסף, יוצגו בתערוכה גם "פרויקט הגלויה היומית" של המאייר והאקטיביסט זאב אנגלמאיר – יצירות המוקדשות מאז ה־7 באוקטובר לחטופים ומשפחותיהם ומציעות דרך פעולה חיובית אל מול חוויית ההמתנה לשובם של כולם הביתה. וכן, שתי עבדות של אידית פישר כץ – שעוני קוקייה ותור ארוך של דמויות מיניאטוריות המייצג את ההמתנה כחוויה קיומית. בכניסה לתערוכה יוצב רמזור אמיתי ותתקיים פעילות דיגיטלית אינטראקטיבית בעקבות מכתבים מהעבר, המלווה בפינת יצירה פעילה שבה יוכלו הילדים ליצור ולשלוח גלויות משלהם.
אמנות:זאב אנגלמאיר ("פרויקט הגלויה היומית")
אוצרות:מור חיימוביץ' ונגה שי-שרברקתאריך נעילה:01.09.2026המלצת גיל:5+כדאי לדעת:ילדים עד גיל 18 ללא תשלום. -
"החופש לזרום"
👨👩👧💬תערוכת מים רטובה.
תערוכת המים "החופש לזרום" חוזרת השנה בגרסה מורחבת, כך שתוכלו להתנסות, לחקור ולהירטב עם תעלות מים, סכרים, תותחי מים ופעילויות מצננות ומסקרנות נוספות. לצד המיצגים תתקיים פעילות ייחודית שתאפשר למבקרים לעבור מסע לימודי-כיפי להכרת משאב המים, ודרך משחק, יצירה והתנסות מהנה – לגלות את המדע שמאחורי מדידת המים ואת החשיבות לניהול יעיל וחסכוני של משאב במחסור, שהוא קריטי לחיים שלנו על כדור הארץ. בנוסף, תיהנו ממתחם מים חווייתי הכולל תעלות מים דינמיות, סכרים שניתן לבנות ולשבור, תותחי מים עוצמתיים, מתקני מים אינטראקטיביים לילדים ולמשפחות, בועות, מקצבים ועוד.
כדאי לדעת:בכל יום חמישי בשעות אחה"צ תתקיים מסיבת קצף ומוזיקה, עם תותח קצף שיכסה אתכם בהר לבן ומרענן.
תערוכות קבע
-
"משווה ומעלה"
תערוכה המזמינה את המבקרות והמבקרים להציב סימני שאלה, להתבונן מחדש במציאות היומיומית ולהרכיב "משקפיים מגדריים" הבוחנים את הנחות היסוד שלנו לגבי תפקידים, ציפיות והתנהגות באמצעות חפצים, דימויים וסביבות מוכרות. התערוכה ממחישה כיצד מגדר מלווה אותנו – עוד לפני לידתנו – דרך צעצועים, פרסומות, שפה, מוצרים ומרחבים עירוניים, ומייצר לעיתים פערים ואי שוויון שמושרשים בתרבות ובסביבה.
-
גן הפסלים המונגש הראשון בישראל
💸👨👩👧💙🤍מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית השיק את גן הפסלים המונגש הראשון בישראל ומזמין את הציבור הרחב, משפחות ולקויי ראייה, לשוטט בגן ולהתוודע לפסלים וליוצריהם.
לקויי ראייה מוזמנים למשש דגמים מוקטנים של הפסלים, שהוצבו לצד הפסלים גדולי הממדים של בכירי האמנים הישראלים, בהם יחיאל שמי, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, יעקב דורצ'ין, צבי לחמן, עפרה צימבליסטה ועוד. הביקור בגן מלווה בפרויקט הסאונד "חום כמוס", המציע קריאה חדשה של הפסלים, תוך דיאלוג בין רוח לחומר, כך שהמבקרים בגן יעברו חוויה רב חושית של מגע, התבוננות והאזנה לצלילים המלווים את הסיפורים שמאחורי הפסלים.
אמנות:מתניה אברמסון, צפורה גנדלר, יעקב דורצ'ין, דריו ויטרבו, צבי לחמן, אלזה פולק, דוד פיין, עפרה צימבליסטה, מנשה קדישמן, נעם רבינוביץ, גילה שטיין, יחיאל שמי, יגאל תומרקין
אוצרות:איה לוריא, נגה ליטמןתערוכת קבעכניסה חופשית.כדאי לדעת:גן הפסלים המונגש יהיה פתוח לציבור הרחב 24 שעות ביממה. -
"אורו האינסופי לנצח של היקום מאיר את החיפוש אחר האמת"
✨🏆חדר המראות של האמנית יאיוֹי קוּסאמה מוצג באופן קבוע במוזיאון תל אביב לאמנות.
האמנית היפנית בת ה-96 יאיוֹי קוּסאמה, היא אחת האמניות החדשניות והמשפיעות ביותר בזמננו, שכבר הפכה לאייקון תרבותי ולתופעה בינלאומית בכל רחבי העולם. במשך למעלה מחמישים שנה, יוצרת קוסאמה חדרי מראות אינסוף המקיפים את המבקרות והמבקרים בהם, מטמיעים אותם כליל בעולם שכולו שלה, ומציעים חוויה חושית חזקה ויוצרים תחושת פליאה. ועכשיו, אחד מחדרי המראות שלה, "אורו האינסופי לנצח של היקום מאיר את החיפוש אחר האמת" שאותו יצרה האמנית בשנת 2020, יוצג במוזיאון באופן קבוע, וכמי שביקרה בתערוכה הרטרוספקטיבית המקיפה הבלתי נשכחת של קוסאמה שהוצגה כאן לפני מספר שנים, אני לגמרי יכולה להמליץ לכם בחום לא לפספס את החוויה הכמעט חוץ-גופית הזו.
אמנות:יאיוֹי קוּסאמה
אוצרות:שחר מולכותערוכת קבעכדאי לדעת:הכניסה לחדר כלולה במחיר כרטיס הכניסה למוזיאון, אך דורשת רישום מראש באתר המוזיאון; הכניסה לחדר אפשרית לאדם או שניים בלבד בכל פעם והשהות בו מוגבלת ל-60 שניות בלבד. -
"אוסף מוזיאון אגם"
👨👩👧💙🤍תצוגת אוסף החושפת פרקים שונים ביצירתו של האמן יעקב אגם ומספרת את סיפור חייו.
התצוגה פורשת את מניפת יצירתו של יעקב אגם החל מעבודותיו המוקדמות ביותר, וכוללת בין השאר את העבודה שהציג בתערוכת היחיד הראשונה שלו בשנת 1953, "ציורים בתנועה", ואת העבודה שהציג בשנת 1955 בתערוכה הקבוצתית "התנועה". חלקה האחר מושתת על עבודות שהציג בתערוכה "אגם: מעבר לנראה" במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, בשנת 1980, ולצידן עבודות משנות ה-90 והאלפיים.
-
"צ'יקה, הכלבה בגטו"
💸👨👩👧💬💙🤍מיצב פיסולי שעוצב בהשראת ספר הילדים "צ'יקה, הכלבה בגטו" שכתבה שורדת השואה בת-שבע דגן ז"ל, ועל פי איורי הספר המקוריים של המאייר אבי כץ.
מיצב פיסולי שבו קירות בנויים מלבנים (בריקים), שמזכירים את הבנייה האירופית בגטאות ומייצרים תחושת לחץ. בתוך הקירות ממוקמים בתוך מסגרות, "חלונות" עם הדפסים מהספר על גבי קרמיקה. בנוסף, עוצב פסל מברונזה של הכלבה צ'יקה קופצת משמחה לקראת המפגש עם הילד, ובמרכז, בין קירות הלבנים, הוצב פסל ברונזה של ילד שחובק את הכלבה.
כדאי לדעת:הכניסה מתאפשרת בימים שני ושלישי, בין השעות 13:00-9:00.




