נקודה בזמן: תערוכות חדשות ומומלצות שכדאי לבקר בהן החודש

**כתבה מתעדכנת, כדאי לחזור ולהציץ.

"סופשבוע של אמנות"

איפה ומתי? מוזיאון תל אביב לאמנות – יום חמישי, 3.7 בין השעות 21:00-10:00; יום שישי, 4.7 בין השעות 14:00-10:00; יום שבת, 5.7 בין השעות 16:00-10:00. הכניסה והפעילויות ללא תשלום.

מוזיאון תל אביב לאמנות מזמין את הציבור הרחב לסופשבוע של אמנות, שבמהלכו המוזיאון יהיה פתוח לכולם בחינם ויקיים מגוון פעילויות, מפגשים וסיורים בתערוכות השונות ללא תשלום. בין הפעילויות: מפגש עם האוצרת הראשית של המוזיאון מירה לפידות בתערוכה "ארץ אם" של האמנית רות פתיר; סיור בתערוכה של בלה בריזל "בין מים למים"; מפגש מיוחד לרגל יציאת הספר "שירי בדים" של המשורר יונתן ברג (הוצאת תרסט) ובו שירים שנכתבו בהשראת תצוגת הקבע "דמיון חומרי: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון"; ועוד. ביום שבת יתקיימו במהלך היום מגוון פעילויות יצירה לילדים ואחה"צ ייערך הפנינג שבוע הספר בגן הפסלים, שיכלול מכירת ספרי אמנות במחירים מוזלים ומסירת ספרי אמנות וקטלוגים מהספרייה ומחנות המוזיאון.

"יופי"

איפה ומתי? מוזיאון תל אביב לאמנות – יום שני, 21.7 בשעה 20:00; יום שני, 28.7 בשעה 20:00.

יצירת פרפורמנס מוזיקלית המשלבת בין שירה קלאסית, מוזיקה אלקטרונית, כוריאוגרפיה ואומנות עכשווית, בעוד הקהל מובל ע״י המופיעים במסע חושי המתרחש בין כתלי הגלריה הישראלית במוזיאון. היצירה כתובה בשפה האנגלית מתוך נקודת מבט חיצונית על המנטליות הישראלית שלרוב שקופה לנו, אלו שהחיים אותה, מתקיימת במרווחים שבהם משהו מתפתח מסתמי וחסר ערך ליפה ונשגב, חושפת את  השאננות הישראלית של ה"יהיה בסדר", מבטאת את הפילוג ואוזלת היד אל מול משבר קיומי ולאומי שעומד בפתח, ומדגישה את המרחק בין הכמיהה והרצון ליצור יופי להתמודדות עם מציאות מכוערת וקשה, תוך תגובה ליצירות המוצבות בגלריה הישראלית במוזיאון.

תיאטרון קליפה | יצירה וביצוע: אופיר קונש | בימוי: עידית הרמן | כתיבה: אריאל ברונז | שירה: רעות רבקה, תמרה נשרי, רותם נחמני, דניאל פורטנוי, יואב וייס.

פסטיבל מנופים 2025: "נקודת קיצון"

איפה ומתי? רחבי ירושלים – 26-22 ביולי.

'פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים' חוזר בפעם ה-17, ויתקיים בין התאריכים 26-22 ביולי בכל רחבי העיר. בין האירועים הרבים: השקת מתחם האמנות "בוסתנא" שממוקם על גג מרהיב בתלפיות, עם הופעה של להקתOrphaned Land; מופעי מקור חדשים כמו "דראג דה פז" והרכב הפיוז'ן Tatran; השקת האלבום "הפחד מהריק" של רועי ריק; המופע "ארבע התחלות וסוף אחד" בניהול אמנותי של נורית וענת דרימר; בכורה למיצב הבימתי גדול הממדים, "התן" של האמניות אפרת גל-נור ואלונה פרידברג; ועוד.

"פעם השמיים היו ים"

תערוכה חדשה המשלבת יצירות מאוסף המוזיאון לצד יצירות חדשות ומציעה מבט לעבר הים, השמיים וקו האופק שביניהם. בתערוכה מוצגות יצירות עדינות ורגישות של אמנים ואמניות מתקופות ומקומות שונים, שמביטים לעבר הים והאופק ומציירים אותם שוב ושוב. התערוכה נפתחת בהקרנה חיה בזמן אמת מחוף הצוק בתל אביב, כך שגם מתוך המוזיאון הצופים מוזמנים לחוות את החוף לאורך שעות היום השונות – השמש החזקה בשעות הצהריים, השקיעה הכתומה לפנות ערב והקסם שגלום בישיבה בחוף מול הים.

במרכז התערוכה מוצבת העבודה ״ומעלי שמיים״ – מובייל גדול ותכלכל מפורצלן שיצרה האמנית יסמין ילון, והמבקרים מוזמנים להשתרע ברוגע על הרצפה הכחולה ולהתבונן למעלה, בזמן שבחלל הגלריה נשמעים צלילים שהוקלטו בחוף הים.בין העבודות הנוספות: האמנית הדס סט מהרהרת בעבודת וידאו פואטית על האופן בו קו האופק חיוני לחיינו, היא משבשת את סדרי בראשית ומייצרת עולם בו הים למעלה והשמיים למטה; האמן יונתן צופי מציג עבודות עשויות דבק פלסטי הבוחנות את הקשר שבין הים לשמיים, שני מרחבים המתמזגים זה בזה; וסדרת התצלומים של רועי קופר מזכירה את הקשר המיוחד בשפה העברית שבין אופק לעתיד טוב ואולי יש בה תשובה לאותה נטייה אנושית לרדת לחוף ולהביט לעבר האופק. את התערוכה חותם מרחב המדמה רצועת חוף, בו מוזמנים המבקרים לשבת על ״החול״ להביט על ה״אופק התכול״ ולקחת חלק באיור מונומנטלי עשוי מגזרות בגווני כחול, בהשראת המאיירת ענת ורשבסקי.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: דיתי אלמוג, ענת ורשבסקי, יסמין ילון, הדס סט, יונתן צופי ורועי קופר | אוצרות: שוע בן ארי | תאריך פתיחה: 3.7.25 | תאריך נעילה: 1.11.25.

"בשָׁעָה הַסְּגֻלָּה"

תערוכת יחיד של האמן בועז לוונטל המציגה ציורים חדשים שמציעים מבט ישיר אל התת מודע של הזמן הזה ובוחנים אפשרויות של פיוס ותקווה רוחנית. בלב התערוכה מוצגת סדרת הציורים "הכחולים", בהם מופיעות דמויות במחזה כאוטי, מעוגן עמוק ברוח התרבות המודרנית, אך חוצה זמנים ומקומות. לוונטל מקיים דיאלוג מתמיד עם קלאסיקות אירופאיות, אך מחפש פתרונות במקורות עכשוויים אחרים. שכבת היסוד של החלקים החשופים-מקולפים בציוריו, מעידה ומספרת כי אלה נוצרו כאן ועכשיו, הם מתגלים כמצעים פתוחים, כסימני שאלה ומאפשרים בשקיפותם לדמיין את פתרונם, את המחר. אלו באים לידי ביטוי גם בכותרת התערוכה "בשעה הסגולה" – כותרת שנלקחה מתוך הפואמה הידועה "ארץ השממה" מאת ת"ס אליוט, שמציגה את המציאות השבורה והמפורקת לאחר מלחמת העולם הראשונה, ומעלה שאלות על משמעות הקיום האנושי והאם יש תקווה לתחייה רוחנית בעידן המודרני.

איפה? גלריה רוטשילד אמנות, תל אביב | אמנות: בועז לוונטל | אוצרות: מידד אליהו | תאריך פתיחה: 10.7.25 | תאריך נעילה: 10.8.25 | כניסה חופשית.

"דמות-צורה-נוסחה"

תערוכת יחיד חדשה של האמן פנחס כהן גן, המציגה מבט מחודש על יצירתו הרעיונית משנות ה-70 וה-80 – עשור מרכזי בו גיבש את שפתו הוויזואלית והשכלתנית הייחודית. העבודות שיוצגו בתערוכה הן הרחבה מפתיעה של השפה המושגית והפורמלית שאפיינה את כהן גן. בעבודות אלו הוא בוחן את גבולות ההומניזציה באמצעות שימוש בדימויים סכמתיים, תוך חיבור בין עולמות של מדע ופואטיקה חזותית – דמות האדם הסכמתית המייצגת את "כל אדם" עומדת במבחנים והתנגשויות עם חוקי הטבע המיוצגים על ידי נוסחות מתמטיות, תוך יצירת תחושות של אבדון, חוסר אונים וניכור, כשהנוסחאות ביצירותיו מייצגות מושג קבוע ונוקשה בעולם של חוסר ודאות. ביצירות אלו, התמודד כהן גן עם סוגיות של שייכות, ניתוק תרבותי, זרות וניסיונות השתלבות עקרים בנוף, תוך עיסוק גלוי בשאלות פוליטיות וחברתיות.

איפה? גלריה בזל, תל אביב | אמנות: פנחס כהן גן | אוצרות: נירית דהן | תאריך פתיחה: 11.7.25 | תאריך נעילה: 9.8.25 | כניסה חופשית.

"הפוסט אנושי: מחווה לגרניקה"

תערוכת יחיד חדשה של מישל פלטניק המציגה עבודות וידאו ואובייקטים פיסוליים, שחוברים יחד למיצב המזמין את הצופה להתמודד עם תחושות פגיעות וחוסר אונים אל מול איומים קיומיים. פלטניק משלב טכניקות מסורתיות עם טכנולוגיה עכשווית: רובוטים מכניים שנבנו בעבודת יד ואובייקטים מונפשים המגיבים למבקרים באמצעות תקשורת עם מצלמות וחיישני תנועה המותקנים בחלל. המיצב הוא מחווה לציורו המונומנטלי של פיקאסו, "גרניקה" (1937), ומתמקד בעידן העכשווי בו נדמה כי הגבול בין האנושי לטכנולוגי נפרץ ואנו עומדים על סיפו של מצב קיומי פוסט-אנושי.

איפה? גלריית האוניברסיטה הפתוחה, רעננה | אמנות: מישל פלטניק | אוצרות: חוה אלדובי וכרמית בלומנזון | תאריך פתיחה: 11.7.25 | תאריך נעילה: 5.9.25.

"בין שמיים וארץ"

תערוכה קבוצתית שהיא תולדה של חיים בצל אבסורד קיומי מתמשך. יצירותיהם של עשרה אמנים ואמניות במגוון מדיומים מבקשות להציע לצופה לנוע במרחב נפשי מדומיין, לשהות על סף אי הוודאות שבו מיטשטשים גבולות המוכר והידוע, כמו בחלימה ערה.
היצירות בתערוכה משייטות בין ריחוף, פרימה והתפרקות. חלק מהדמויות בהן שרויות במעוף, תלויות באוויר, ואחרות שואפות אל על, מעלות על הדעת את המיתוס של איקרוס, אשר הדונג שבכנפיו הומס על ידי חום השמש בעודו ממריא לגבהים. בחלק מהעבודות נוכחת הכמיהה להשתחרר מכבלי המציאות ומכובד משאה, ובו בזמן ניכרת בהן גם הפגיעוּת הטבועה בעצם הקיום האנושי. דימויים אחרים מזמינים התבוננות במצבי מעבר שבריריים של הליכה על חבל דק, גשר הקורס אל תוך עצמו, או סירות המפליגות אל מעבר לקיר. ידיים נטולות גוף מחוללות את פעולתן, מותחות חוטים נסתרים בין עולמות של מטה ומעלה עד שיימצא מחדש שיווי המשקל שאבד. האם יש יד מכוונת? כנפי המלאך על הגשר נפרשות, והעיניים נשואות אל המלאך שמעל, האם יוכל לעצור את המאכלת? קו אופק מדומה נמתח בין שמיים וארץ, הולך ומתרחק ככל שנתקרב אליו, ואולי למעשה הוא עובר בתוכנו. קו עדין הנע בין התקרקעות לשחרור, בין אמון לספק. בנקודת האמצע שלו אפשר לעגון לרגע.

איפה? גלריה זוּזוּ, עמק חפר | אמנות: דורון פישביין, מאי דעאס, רותם ריטוב, נגה אנגלר, ורדי בוברוב, עודד הירש, אתי גדיש דה לנגה, שי אזולאי, נובויה ימגוצ'י, ענת בגר | אוצרות: שיר מלר ימגוצ'י | תאריך פתיחה: 11.7.25 | תאריך נעילה: 27.9.25.

"יצחק"

תערוכת יחיד של האמן והמעצב שלו מורן, המשלבת אמנות חזותית, סאונד וטכנולוגיה בתוך חוויית משחק מחשב אינטראקטיבית. במרכז התערוכה ניצב משחק מחשב המתפקד כיצירת אמנות ובוחן את סיפור עקידת יצחק מנקודת מבט חווייתית ורגשית. השחקן מגלם את דמותו של אברהם ומנווט את מסעו אל ההר, כשבמהלך הדרך נדרש לקבל החלטות משמעותיות שמשפיעות על תנועת העלילה והיחסים עם דמותו של יצחק. במהלך ההליכה בשביל המתפתל במרחב מדברי נרחב, בהשראת ציוריהם של קספר דויד פרידריך ופרנסיסקו דה גויה, מתקיימים רגעי שיחה בין הדמויות כשהשחקן בוחר כיצד להגיב ומה לשאול או לומר. בחירות אלו מעצבות את מסלול הסיפור עד לנקודת השיא בראש ההר – שם ממתינה בחירה אחרונה, גורלית.

איפה? גלריה שכטר, תל אביב | אמנות: שלו מורן | אוצרות: בר ירושלמי | תאריך פתיחה: 20.7.25 | תאריך נעילה: 14.10.25 | כדאי לדעת: בחלל האינטימי של גלריית הסלון שבקומה העליונה, יוצג סרטו של האמן דקל סרי, "אבהרם" – סיפור אישי עמוק וטעון על אבהות, מסורת, זהות ואהבה. (פרטים) | כניסה חופשית.

"CTRL + ALTAR + DEL"

תערוכת יחיד של האמנית אלסה ארס ברוש, המציגה סדרת ציורים חדשה הבוחנת את החיים במאה ה־21 מבעד לעדשה של היברידיות תרבותית ושל ההקשר הפוסט־דיגיטלי שבו מיטשטשים הגבולות בין מציאות לווירטואליות. ברוש, ילידת איסטנבול, יוצקת אל תוך יצירתה את מסעה האישי – מסע של זהות מרובדת. סדרת העבודות של ברוש בוחנת את ההשפעות הפסיכולוגיות של החיים הדיגיטליים: השאיפה לשלמות, התפרקות האגו, והתשוקה הממכרת לתשומת לב ולקשר מקוון. בהתמודדות עם הסתירות והחרדות האישיות שלה, יוצרת ברוש מרחב שבו הגוף הפיזי והעצמי הדיגיטלי מתקיימים במתח מתמיד. דרך ציור פיגורטיבי וטכניקות זיגוג מסורתיות, חזונה האמנותי הוא עדות לנקודת מבטה הייחודית, המעוצבת על ידי רקע רב-תרבותי וניסיונה האישי לנווט בין נופי תרבות מגוונים. יצירתה משקפת לא רק התבוננות בעִידן הדיגיטלי, אלא גם חקירה אישית מעמיקה של זהות, שייכות והמצב האנושי. 

איפה? גלריה ורטהימר, תל אביב | אמנות: אלסה ארס ברוש | אוצרות: נטלי ורטהימר | תאריך נעילה: 3.7.25 | כניסה חופשית.

"זמן עבר"

תערוכה המציגה מבחר דיוקנאות שציירה חגית שטרנשוס, שעיקר פועלה האמנותי בשנות ה-80 ובראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. כבתם היחידה של רות צרפתי ומשה שטרנשוס, מהאמנים הבולטים בארץ בשנות ה-50, נושאת שפתה האמנותית מטען עשיר מבית ועִמו הרצון לברוא קול עצמאי. הדיוקנאות הפיגורטיביים גדולי הממדים, שהיו לתו היכר המייחד אותה, צוירו ברובם במהלך שהותה בלונדון ובניו-יורק והם נוגעים ברגישות ברגעי הבדידות האנושית בעיר הגדולה. כשמה של התערוכה, "זמן עבר", מועלית בה שאלת הזמן שמעֵבר לתיארוך עבודותיה של שטרנשוס, הלוכדות רוח של זמן אחר ומקום אחר. הדמויות, שדיוקנאותיהן מצוירים בצבעי פסטל עזים, משתייכות למעגל הנשים והגברים הקרובים לאמנית. מקומן ה"טבעי" הוא המרחב הביתי, אך דומה כי הדרמה הפנימית המתחוללת בנפשן וניכרת בתווי הפנים שלהן, סוחפת אליה את המציאות שמעֵבר לקירות הבית, המנשבת סקס, סמים ורוקנרול. כשלצד חיוּת ותשוקה מפעפעת בה גם כליה ומוות, על רקע ההתפרצות של מגפת האיידס.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: חגית שטרנשוס | אוצרות: דלית מתתיהו | תאריך נעילה: 5.7.25.

"הולך אל תוך"

האמן רונן זן, יליד שפרעם ובן העדה הדרוזית, שמאז קום המדינה משפחתו חצויה בין שני עברי הגבול של ישראל-סוריה, חוזר לזיכרונות רחוקים ומעלה שאלות על זהות, היסטוריה וגבולות שעיצבו את עולמו. זן משתמש בטכניקת מסך ירוק, השאולה מעולם הקולנוע והטלוויזיה, להטמעת דמות שמצולמת באולפן, בסביבה שונה. הוא שותל את עצמו בתצלומי משפחה ישנים, פוסע לתוכם ומטייל בהם בחופשיות. כך למשל, בעבודת הווידאו "הולך אל תוך", הוא מחייה צילום משפחתי משנות התשעים וחוזר אל 'גבעת הצעקות' בכפר הדרוזי מג'דל שמס. למקום בו נהגו בני המשפחות לתקשר עם קרוביהם, שהתקהלו מנגד על גבעה בצד הסורי של הגבול. בעבודה אחרת, הוא אף שותל את קהל המבקרים בתערוכה, בגבול ישראל-סוריה של ימינו, כך שהצופים מוצאים את עצמם כחלק מיצירה טעונה, והחוויה מכתיבה להם התבוננות מחודשת במרחבי הגבול.  

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: רונן זן | אוצרות: סופיה בארי | תאריך נעילה: 12.7.25.

"פוטנציאל"

תערוכה קבוצתית המבקשת להידרש לשאלת הפוטנציאל במופעו, ככוח רדום הממתין לזרז לשם מימושו מצד אחד, וכמרכיב סטטי ההופך את ממד ההיתכנות להוויה עצמה מצד אחר, ולפיכך בולם את האפשרות ואת הפוטנציאל לשינוי.

אחת התמות העקרוניות שבבסיס התערוכה מבקשת לעסוק בניסוחם ובהיתכנותם של אופני הצפייה בעבודות המוצגות בה – דלתות המרכז ייסגרו למבקרים והצפייה בתערוכה תתאפשר 24/7 מבעד לחלונות ולדלתות הזכוכית של הבניין בלבד.

איפה? מרכז אדמונד דה רוטשילד, תל אביב | אמנות: איציק גיל אביזוהר, אייל בלבין, נוגה גלעד, טלי וורזו, קובי עמיאל, אסא ריקין | אוצרות: שלומית ברויר | תאריך נעילה: 18.7.25.

"פיקוח נפש"

תערוכה חדשה של יוני המבורגר, בה הוא מציג עבודות שיצר מאז חזרתו ארצה בשנת 2016, לאחר עשור של חיים ויצירה בניו יורק ובפילדלפיה. בתערוכה מציג המבורגר גוף יצירה עז ואקספרסיבי, לעיתים פרוע, הנדמה כמשקף את המפגש המחודש עם המרחב הישראלי, החשוף, היצרי, הגס והאלים לפרקים. שילוב בין דיוקנאות גדולי ממדים לבין ייצוגי פנים דחוסים הנראים כמעט כציורי קומיקס גרוטסקיים, מעוותים ומשולחי רסן, המטיחים בצופה מבטים נזעמים או חסרי בושה. הצבעים עזים, בוהקים, פלורסנטיים, כמעט מסנוורים, תמיד זרחניים. המבורגר משתמש בצבע הזרחני לא רק כבחירה אסתטית, אלא גם כאמצעי ביטוי עקרוני של ניגוד בין פיתוי חזותי לבין תחושת איום – מצד אחד הם זוהרים, מושכים את העין ונדמים עליזים, מהדהדים אור מלאכותי של מסכים ומסיבות, ומצד שני הם גם מסנוורים ורעילים למראה, מזוהים עם תמרורי אזהרה ומייצגים סכנה.

איפה? גלריה מאיה, תל אביב | אמנות: יוני המבורגר | אוצרות: רווית הררי | תאריך נעילה: 19.7.25.

״היכן שקצוות נפגשים״

תערוכה קבוצתית שמזמינה את הצופים להיכנס למרחב לימינלי. מרחב של סף, של תנועה מתמדת בין עולמות חומרים ורעיונות. מרחב שבו קצוות חדלים להיות נקודות גבול והופכים לאזורים של דיאלוג, של אפשרות, של פרשנות פתוחה. בתערוכה מציגים חמישה אמנים שפועלים כל אחד בקצה אחר של השדה האמנותי, אך לכולם מכנה משותף – החתירה אל עבר הבלתי מוגדר והבחירה לשהות בשבריר השברירי שבאמצע. המקום שבו מתהווה שפה חדשה:

אלק דה-מרקו הוא אמן אמריקאי הידוע בציוריו האקספרסיביים והספונטניים המשלבים השפעות מאמנות עממית, איורי ספרים מימי הביניים וגרפיטי; אלחנדרו (אלכס) גולדברג הוא צייר פיגורטיבי שחי ויוצר בירושלים. עבודותיו חוקרות את המתח שבין הפשטות לבין המורכבות ונעות בין "ציור גבוה" לבין אסתטיקה מכוונת של נאיביות; יצירותיו של אסף גאם הכהן נעות בין צילום, מדיה דיגיטלית ודימויים מושגיים, כשהוא בוחן את יחסי הגומלין בין מרחבים פיזיים ווירטואליים, זהות וזיכרון קולקטיבי; אדית בן גידה היא אמנית רב-תחומית ומקעקעת מתמחה בציור שמן ריאליסטי וברישום פחם, חוקרת את המפגש בין האנושי והמלאכותי ומציעה פרשנות חדשה לאידיאלים של יופי, זהות ודמיון סוריאליסטי; נירית טקלה יוצרת ציור פיגורטיבי מובהק, אך כזה שמסרב להישאר בתחומי הציור המסורתי.

איפה? גלריה קורידור, נווה צדק תל אביב | אמנות: אסף גאם הכהן, נירית טקלה, אדית בן גידה, אלק דה מרקו, אלחנדרו גולדברג | אוצרות: אריאל רום | תאריך נעילה: 31.7.25.

"הבשורה"

תערוכת יחיד של יהושע (שוקי) בורקובסקי, בה מוצגות עבודות מתוך כמה מחזורי ציור שיצר בורקובסקי בעשור האחרון. המונח "מחזור" עקרוני לעבודתו, שכן בשונה מ"סדרה" שהתפתחותה לינארית והיא מגדירה מספר עבודות שנוצרו בזמן מסוים, מחזור הוא צורה פתוחה, מעגלית, החוזרת תמיד לנקודת מוצא, שאינה זהה לעצמה. במובן זה, "מחזור" הוא לא רק תבנית עבודה, אלא עמדה תודעתית. חזרה אצל בורקובסקי איננה שכפול, אלא אמצעי להתבוננות ולהתנסות מחודשת ולפיכך כל מחזור אינו רק אוסף של עבודות, אלא מערכת קשרים בין וריאציות שונות, שבה העבודות מצטברות, מהדהדות ומרחיבות זו את זו. כל אחד מן המחזורים בתערוכה מגלם עיקרון ציורי שונה, אך כולם פועלים בתדר דומה המאפשר הדהודים ביניהם. ואכן, אופן הנחת העבודות בחלל אינו שואף לייצר נרטיב כלשהו, אלא מרחב של תהודה ותנועה. הזמנה לא להבין – אלא לשהות; לא לפרש – אלא להתבונן.

איפה? בית האמנים, ירושלים | אמנות: יהושע  (שוקי) בורקובסקי | אוצרות: רווית הררי | תאריך נעילה: 9.8.25.

"תַּטְרִיז"

תערוכה משותפת של האמנית סלמא סמארה יחד עם אמנית הרקמה הפלסטינית שחיה בג'נין, איסראא. איסראא רוקמת כאקט של התנגדות למחיקת התרבות הפלסטינית – פעולה שבמובנים רבים היא גם מעשה של שימור, של החייאת מסורת תחת תנאי דיכוי. היא עושה זאת לפרנסתה חרף התנגדות מצד בני משפחתה. סלמא מנגד, מטביעה בשכבת הדימוי של הרקמות שורות משיר של מחמוד דרוויש – הכתיבה בדיו שחורה מערערת את אוטונומיה האסתטית והתרבותית של הרקמה ויוצרת פעולת החתמה טעונה, כמעט אלימה, כלפי המסורת עצמה. פעולה זו מציפה את הפער בין השאיפה לשימור לבין הדחף להתערבות ביקורתית; בין הדיכוי – הן הדיכוי הפנימי שמפעילה המסורת עצמה, והן זה המופעל על ידי הכיבוש – לבין התקווה, או שְׁיָרֵי התקווה, המתגלמת במילותיו של דרוויש. כך נסדקת הריבונות של הרקמה כאובייקט אסתטי עצמאי, והיא שבה ונפתחת לחיים.

איפה? בית האמנים, ירושלים | אמנות: סלמא סמארה ואיסראא | אוצרות: מירי סגל | תאריך נעילה: 9.8.25.

"איבן עזרא פינת דון קיחוטה/חואן"

תערוכת יחיד של אילן איטח המציגה פנורמות ציוריות, ייצוגים של נוף ושל מרחב. אך בעוד המבט הפנורמי, החברתי והלא מודע נועד למפות אנשים ודברים לצורך שליטה, מידור וסיווג, המבט של איטח מבקש להפנות את הפנורמה למנטלי – המרחיב את המבט ואת התודעה. כך למשל העבודה "לב עטוף במלח" היא פנורמה מונומנטלית, לכאורה בלתי אפשרית, של עשר תמונות 'טאבלו' המצוירות על בד אחד כמגילת עלילה ארוכה, ברצף מטפיזי אסוציאטיבי של אישים, אירועים, מקומות וזמנים מעולמו הייחודי של האמן כשדולסינאה, איבן עזרא, ליאונרד כהן, סנצ'ו פנצ'ה והרמן הסה נשזרים במקומות כמו גרנדה, מחנה יהודה ומערת מונטוסינוס, ובמוטיבים של מסע רוחני, אהבה, חיים ומוות.

איפה? בית האמנים, ירושלים | אמנות: אילן איטח | אוצרות: אלברט סויסה | תאריך נעילה: 9.8.25.

"מִשְמָר"

מיצב וידאו של הילה בן ארי שבו ניצב במוקד הגוף כאתר פעולה הכומס זיכרונות, ושבאמצעותו מבקשת בן ארי להיכנס אל הרגעים בהם מתרחש אירוע טראומתי שנצרב בגוף, תוך ניסיון להקשיב לגוף שנאלם ולתת לו "לדבר". בעבודה מוקרנות דמויותיהן השחקנית אביגיל אריאלי, המוזיקאית אור אדרי והסופרת והמשוררת יערה שחורי, במעין מופע המהדהד את חלקיו של הזיכרון הגופני ויוצר חבירה אל הטראומה ומרחק בה בעת. במסכים אחרים מוקרנות שתי רקדניות כשהן נעות ברצף תנועתי משותף, במצבי עמידה ושכיבה. ואילו חלל התערוכה נע בין חדר אינטימי ומרחב של במה, כשההתרחשות בו מוקרנת במחזוריות, כמבנה של חוויה מפוצלת, מתיכה בין מופע ובין התכנסות של שירה, הקראה ושיחה לפני השינה. הצופה מצוי בקרבה אל הדמויות המופיעות בווידיאו ואל ההתרחשות הנרקמת בחלל, ללא תיווך בימתי מורחק.

איפה? גלריה אחד העם 9, הפקולטה לאמנויות במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב | אמנות: הילה בן ארי | אוצרות: רון ברטוש | תאריך נעילה: 30.8.25.

"בין מים למים"

עומק ומסתורין אופפים את ציוריה, חייה ומותה של האמנית בלה בריזל (1982-1929). בסטודיו שלה באי הספרדי פורמנטרה היא יצרה ציורים מטאפיזיים, האוצרים מטען נפשי עמוק ועז. עבודותיה חרגו מהסגנון שרווח בארץ בקרב אמני התקופה, ואף שהציגה בישראל מפעם לפעם שמה לא היה מוּכּר לציבור הרחב. התערוכה הנוכחית מציעה מבט עכשווי על עבודותיה של האמנית הנשכחת, דרכו עולה ונגלית הרלוונטיות של יצירתה. שם התערוכה "בין מים למים" נקשר לבחירה של בריזל לחיות על אי, יבשה מוקפת מים, כביטוי גיאוגרפי לצורך במעטפת רחמית. עבודותיה המוקדמות משלבות נושאים וסמלים מהמיסטיקה היהודית, הנצרות והמיתולוגיה. מופיעות בהן נשים לצד חיות וגרמי שמים בעולם מופלא של חן ותום החדור בתחושות סכנה ואפלה. בהמשך התפתחותה האמנותית, מהלך של התכנסות וצמצום הותיר בציור דמויות הנתונות בדינמיקה של יחסי תלוּת וחסוּת. עבודותיה המאוחרות כבר מנותקות כמעט לגמרי מכל השפעה חיצונית שאינה אינטימית ביותר ומסתמנת בהן תנועה של הבשלה, וזיקוק של מטעני הנפש העמוקים, שהם חומרי הגלם של יצירתה.

את התערוכה חותם הפרק "להוליד אם", בו מוצגות עבודות עכשוויות המהדהדות את רוח יצירתה של בריזל. העדר סביבה תומכת של אמנות נשית מובהקת בתקופת חייה של בריזל, מותיר אותנו עם שפה חסרה, וייתכן שנוכחותן של אמניות הפועלות כיום, ועוסקות בנושאים כמו סימביוזה, נשיות, מיניות, מיסטיקה דתית ורוחניות, מקנה לעבודתה תוקף מחודש. המהלך לאחור, החורג מיחסי השפעה ליניאריים בין דורות ותיקים לצעירים, כמו מאפשר להוליד את בריזל כאֵם אמנותית, בדיעבד.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: בלה בריזל, חניתה אילן, עומר הלפרין, שחר יהלום, אתי לוי, מרב קמל, תומר רוזנטל, אסתר שניידר | אוצרות: עדי דהן | תאריך נעילה: 30.8.25.

"מרחק שחור"

תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה של האמנית הרב־תחומית טסי כהן פפר, המציגה עבודות חדשות שנוצרו בשנים האחרונות: פסלים רישומיים, סדרות של סולמות ומגדלים. כולם בגוונים שחורים ועשויים מחומרים אורגניים ויומיומיים כמו בדי סטן, פרוות מלאכותיות, כפפות צמר ועוד. בעבודותיה ניכרות פעולות רקמה ותפירה ידנית־אינטואיטיבית, לצד שימוש בפרווה, עור, שיער סינתטי, חרוזים ובדים שונים. על אף השימוש ברדי־מייד בדימוייה, השחור אינו קודר, הוא מכיל קורטוב של שובבות, שמחת חיים וקישוטיות, ונפרם לעיתים מקווקווי התפרים הלבנים שמבצבצים החוצה לנקודות של אור. העבודות, הצומחות מהקרקע או תלויות מהתקרה, יוצרות מיצב שמזמן חוויה חושית מפעימה ואינטימית ומלוּוה בעבודת סאונד מקורית, שנוצרה על ידי די ג'יי מש.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אמנות: טסי כהן פפר | אוצרות: רז סמירה | תאריך נעילה: 30.8.25.

"בסבך קנים"

תערוכה מוזיאלית ראשונה למשורר והאמן דני נגר, המציגה תחריטים צילומיים שנוצרו בעקבות מסע צילום בן שנתיים וחצי סביב חופי הכנרת. נגר תיעד את נופי האגם לאורך עונות השנה ובשעות שונות של היממה, תוך התמקדות בנוף הטבעי ובהיעדר נוכחות אנושית. הכנרת משמשת בעבודותיו כמרחב סמלי ותרבותי – אגם שהוא מקור חיים ומשיכה מראשית ההתיישבות האנושית. באמצעות טכניקת התחריט ההיסטורית, שנעשתה לרוב על לוחות נחושת, חומר המשמש כאן גשר בין עולמות, נחשף הקשר העדין בין נוף, חומר ויצירה.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אמנות: דני נגר | אוצרות: ילנה אלגרט-שרון | תאריך נעילה: 31.8.25.

"גוף. בגד. בית"

תערוכה קבוצתית שמזמינה את המבקרים למסע מרתק בין יצירות עיצוב המשקפות את המתח שבין קביעות לארעיות, בין שייכות לתלישות, ובין זהות אישית לזהות קולקטיבית. בעבודות המוצגות משתקפות הארעיות, הבהלה, הצער והתלישות, לצד תקווה ואנושיות, זיכרון ומשפחתיות, עוגן ובית. כל אחד מהיוצרים והיוצרות מציג נקודת מבט ייחודית למושג ארעיות, תוך שימוש במגוון טכניקות וחומרים בהם קרמיקה, עיצוב מוצר, צורפות, טקסטיל, צילום, וידאו ,אבן, פח ויוטה, כשדרך התערוכה אנו מפנים את המבט אל תפקידה של יצירה חדשה בחיי היום יום שעדיין לא התייצבו. מבית לאין בית, ממשפחה לאובדנה, מיציבות לתלישות.

בין העבודות: "כלים שבורים" של איריס נשר – נשר פיסלה מפורצלן כלים שבורים אותם יצרה כחלק מתהליך תהייה מתמשך אודות שבר ותיקון. פורטרט עצמי למצב השבר והתיקון של הנפש; "גולם" של בלה קמינסקי – סדרת צלחות מצוירות. בגבולות כל צלחת מאוירת דמות עטופה בפקעת, המעניקה לה תחושת ביטחון. עגלגלוּת המייצגת הישמרות, שלמות, שלמה. שבריריות המייצגת את הארעיות ואת הקלות בה השלם מתנפץ לרסיסים; "שונים ביחד" של יבגניה קירשטיין – כד אמפורה עקום, מלא סדקים שנראה כאילו הוא "נופל" תחת משקל ההיסטוריה המרובדת שממנה הוא מורכבת. השברים הרבים המרכיבים את צורתה של האמפורה היוונית העתיקה, משתלבים יחד לצורה אחת ומדמים את מפת העולם. כל שבר מייצג סיפור, תקופה וסגנון ייחודיים, אך כולם מתחברים יחד ליצירה אחת שלמה, כמו שמיכת טלאים; ועוד.

איפה? המוזיאון לתרבות הפלישתים, אשדוד | אוצרות: גלית גאון | תאריך נעילה: 31.8.25.

"הפילוג"

תערוכה קבוצתית העוסקת בפילוג בתנועה הקיבוצית – נושא שנותר עד היום בגדר פרשה עלומה, טראומטית ולא מעובדת. בתערוכה יוצגו עבודותיהם של 15 אמנים ואמניות, מתוך התנועה הקיבוצית ומחוצה לה, שהוזמנו ליצור עבודות חדשות ולהציע עבודות קיימות המתייחסות לנושא ולמשמעויותיו הפוליטיות, החברתיות, הרגשיות והביוגרפיות במגוון תחומי מדיה: ציור, פיסול, ווידאו, צילום ומיצב.

בין העבודות: "מעבר דירה" של יאיר גרבוז – שני ציורים שהם חלק מפרויקט בשם "אמנות ישראלית איחוד/אמנות ישראלית מאוחד", שבמסגרתו עסק גרבוז בהעתקה ובשחזור עבודותיהם של אמנים ישראלים לשםההצבעה על נטייתנו לשכוח, לדחוק, להדחיק, למחוק ולאתחל את ההיסטוריה – קרובה ורחוקה כאחד; "אנפה" של אילת כרמי ומרב הימן – הצבת וידאו שמתארת מסע נשי סיזיפי בריטואל חוזר. על הקיר מוקרנות דמויות נשיות הנושאות על גבן מתקן גוף שאליו מחוברים דגלים המתנוססים על מוטות עץ, כשתנועת הדמויות מייצרת מצב בעל פוטנציאל להסתבכות ועם זאת יש ביניהן גם שיתוף פעולה והתקדמות משותפת; "קו הגבול – קו הרוחב 718.5" של הצלם, החוקר ואוצר הצילום גיא רז, בן קבוצת גבע – עבודה שמורכבת מצילומי צבע עכשוויים שנעשו על קו התפר בין עין חרוד איחוד ומאוחד, המתעדים את סוגיית קו הגבול, נוכחותו בנוף והאקראיות שלו; ועוד.

בנוסף, יוצגו בתערוכה גם חומרי ארכיון שיחשפו לראשונה כגון פרוטוקולים מאספות קיבוץ, שירים וקטעים ספרותיים וסאטיריים אשר נכתבו על יד בני המקום, מכתבים אישיים, מסמכים הקובעים את ההסדרים והחלוקה בין המשקים וקטעי עיתונות וקריקטורות שהתפרסמו בעיתונות הארצית. לצד חומרי הארכיב, תוקדש פינה למתן עדות אישית וזאת במטרה לייסד מאגר נתונים ומידע ראשוני מסוגו אשר ישמש לחקר, מחקר ולמידה של הנושא ויהיה זמין בעתיד לציבור הרחב.

איפה? מוזיאון בית שטורמן, עין חרוד מאוחד | אוצרות: עפרה ברעם | תאריך נעילה: 31.8.25.

"ארץ אֵם"

תערוכתה של רות פתיר, העוסקת באופן מקורי בנושאים טעונים סביב החוויה הנשית, פריון ובחירה חופשית. התערוכה חושפת את סיפורה האישי של פתיר, מנקודת מבט נוקבת ומלאת הומור, ומעלה שאלות על החוויה הנשית העכשווית. באמצעות טכנולוגיה מתקדמת, פתיר מנפישה צלמיות פריון עתיקות מתקופת בית ראשון, כאוואטריות שלה ושל נשים בנות זמננו המתמודדות עם רצונותיהן אל מול התניות וציפיות חברתיות. מזמינה אותנו ללוות אותה במסעה: מהמפגשים הראשונים שלה עם הרופאים, דרך חדר ההמתנה במרפאת הפוריות, ועד לשנתיים של שגרת הזרקת הורמונים וסבבי שאיבת ביציות. כל אלו מתנסחים יחד לכדי יומן נוגע ללב, מצחיק וחשוף עד כאב, המציף ספקות קיימים ושאלות כמו האם היא בכלל רוצה להיות אימא? והאם יש אפשרות להיות לא-אם בחברה המקדשת אימהות?

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: רות פתיר | אוצרות: מירה לפידות, תמר מרגלית | תאריך נעילה: 13.9.25.

"Face to Face – One thing after another"

תערוכת יחיד של בלו-סימיון פיינרו, חתן פרס ישראל לאמנות בינתחומית לשנת 2025. ביטוי חזותי של חרדה ושל המתח שבין ודאות לאי-ודאות. מפגש ישיר עם מציאות רוויית התרחשויות והתמודדות ישירה ובלתי אמצעית עם הפחדים, החרדות והמציאות הנוכחית. התערוכה כוללת מבחר יצירות חדשות מהשנתיים האחרונות של פיינרו בהן מיצב קיר המורכב מדימויי מסכות תלויים, לצד עבודות וידאו, רישום וקולאז', כשהמסכות, ששימשו מאז ימי קדם ככלי פולחני וכאמצעי לשינוי מנטלי וגופני, מופיעות כאן כחיץ בין האדם לעולם – כלי להתמודדות עם פחדים ושדים פנימיים.

איפה? מוזיאון ינקו דאדא, כפר האמנים עין הוד | אמנות: בלו-סימיון פיינרו | אוצרות: אביטל בר-שי ורעיה זומר-טל | תאריך נעילה: 1.10.25.

"הגן"

תערוכה שבמסגרתה הפך חלל הגלריה במוזיאון, למרחב מרהיב ומתעתע של גבעות, עצים, שיחים ופרחים. במבט ראשון, הסביבה נראית ומרגישה טבעית ומוכרת, אך ברגעי ספק, עולות שאלות על מה שהעין רואה ועל משמעותו של גן ותפקידו בקשר בין הטבע לאדם. בין שמדובר באובייקטים פיזיים ובין שמדובר בחוויה וירטואלית, המציאות הסובבת מאתגרת את הנראה לעין ומצריכה לעיתים שימוש בחושים נוספים. בשעת בין הערביים, מסמן האור רגע של שינוי ונקודת מעבר. הוא מעצים את העדינות של הצמחים, מדגיש את התנועה הרכה של הגבעות ומזמין אתכם לחוויית ביקור המתקיימת בין הריאליסטי לפנטסטי. זהו הזמן והמרחב שבו הצלילים הופכים ונשמעים אחרת, הרחש הרך של העלים הנעים ברוח הערבית מתערבב עם צלילים עמוקים ורחוקים, פעימות בלתי צפויות ומקצבים אורגניים, שמזכירים את מחזור הטבע עצמו.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: יעל מוריה | אוצרות: מאיה ויניצקי | תאריך נעילה: 4.10.25.

"קסר חדוד" / "גבולות שבורים"

תערוכה מקיפה של הפסלת חנאן אבו-חוסיין, זוכת פרס רפפורט לאמנית ישראלית בכירה לשנת 2023. התערוכה פורשת שלושה עשורים של יצירה ומציגה לראשונה את מיצביה גדולי הממדים העשויים ממגוון חומרים שמקורם בחיים עצמם: עבודת-קיר מצמר כבשים, שמיכות מסורתיות, מערכת צינורות שבעורקיה זורם שמן זית, נעלי עקב מבטון ומאות מסרקי ברזל, כמניין הנשים שנרצחו בחברה הערבית, לצד עבודת וידיאו של אֵם המברכת את בתה. העמל הידני, החזרה והשכפול ביצירות, מתפקדים כנשאי עדות ומעצימים תחושות של כאב והתרסה נגד מעגלי הכפייה המופעלים על אבו-חוסיין כאשה, כפלסטינית וכאמנית בחברה מסורתית ופטריארכלית.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: חנאן אבו-חוסיין | אוצרות: דלית מתתיהו | תאריך נעילה: 18.10.25.

"ראחת א-רוח" ("נחת הרוח")

גוף עבודות מונומנטלי מלא בדרמה ואפוף מסתורין שיצרה האמנית מריה סאלח מחאמיד במהלך חודשי המלחמה. ציורי הפחם אדירי הממדים נוצרים על בדים שמונחים על הרצפה, האמנית פועלת עליהם ונעה בתוכם, תוך שהיא מטביעה את עקבות גופה ומתמזגת בהם. דמותה הופכת לחלק אינטגרלי מהיצירה ומרבה להופיע בציורים, כנערה או כאישה צעירה בעלת שיער גולש. לרוב היא מלווה בבעלי חיים, בעיקר סוסים וציפורים, הנטמעים בתוכה תוך השתנות צורנית בין החייתי לאנושי. הדמויות מתוארות במצבים של מאבק קיומי, פגיעות, וקריסה של הגוף. שם התערוכה "ראחת א-רוח" שפירושו נחת הרוח, מרמז על השאיפה הרוחנית לפיוס ושלווה פנימית כנגד המאבק הקיומי, האישי והפוליטי.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: מריה סאלח מחאמיד | אוצרות: ענת דנון סיון | תאריך נעילה: 18.10.25.

"וחוזר חלילה"

תערוכה קבוצתית המתמקדת במשמעותם של תבניות ואלמנטים חזרתיים באמנות, באמצעות ביטויים חזותיים ומוזיקליים בהשפעת תרבויות המזרח הקרוב והמערב. התערוכה, שנוצרה בהשראת האדריכלות של מבנה המוזיאון, מציגה פרשנויות מגוונות למשמעות המוטיב החזרתי: בתרבות האסלאם ובקרב עמי המזרח, תבניות גיאומטריות מורכבות כמו ערבסקה, שמתאפיינות בסימטריה ובסדר מתמטי, משקפות חוקיות על־זמנית המזוהה עם האל; ובתרבות המערב, בתקופת הרנסנס למשל, הדגישו העיטורים החזרתיים הרמוניה וסדר שהביעו תפיסה רציונלית של העולם, אך מאוחר יותר הפכו למושא לביקורת מודרניסטית שדחקה את האורנמנטיקה לטובת חדשנות ופשטות.

בנוסף בוחנת התערוכה גם אספקטים חברתיים של חזרתיות – כיצד נוכחות חוזרת  מחדדת את הגבולות בין היחיד לרבים אך גם מטשטשת אותם כשהקבוצה מעניקה לפרט משמעות כחלק משלם, וכיצד היא משפיעה על יצירת זהות אישית וקהילתית.

איפה? המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, באר שבע | אמנות: נדין בר-נוי, רמי טריף, מרים כבסה, טליה מוקמל, אביעד סינמנס, דניאל פלדהקר, לילה קלינגר, רונן שהרבני, אמיר תומשוב | אוצרות: טל בכלר | תאריך נעילה: 31.10.25.

"תל אור – מצלמות אנלוגיות"

תערוכה ייחודית המציגה את התפתחות אמנות הצילום בארץ, דרך המצלמות ששימשו את צלמיה לאורך הדורות וספרות מקצועית בתחום הצילום. התערוכה, שמוצגת באדיבות משפחת הצלם אפרים ארדה והקרן להנצחת מורשת הצלמים ורנר וענת בראון, כוללת אוסף מרשים של מצלמות אנלוגיות, החל במצלמות דו־עיניות סטריאוסקופיות מהמאה ה־19, עבור במצלמות עץ ועד לחידושים הטכנולוגיים של המאה ה־20 בפורמטים שונים.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אוצרות: גיא רז | תאריך נעילה: 22.11.25.

"ונגליס קיריס: רוקם באור"

פרויקט צילום יוצא דופן של הצלם היווני הבינלאומי ונגליס קיריס שתיעד במצלמתו את אוסף התלבושות הנדיר של מוז"א, שנחשף לראשונה לקהל הרחב. בפברואר 2024, בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", הגיע ונגליס קיריס לישראל יחד עם הצוות שלו, וצילם למעלה מ־80 דוגמניות ודוגמנים בביתן לתרבות יהודית ולפולקלור במוז"א. התצלומים הודפסו על בדי כותנה גדולים ועליהם רקמו באטלייה קיריס רקמות מסורתיות מזהב, מתכות עדינות וחוטי כותנה, תוך שחזור מסורות רקמה עתיקות. התלבושות המוצגות מתחברות לנרטיב רב־קולות ופנים, שמספר זווית ייחודית של ההיסטוריה החזותית־חומרית של הקהילות בתפוצות ושל קהילות יהודיות, נוצריות ומוסלמיות בארץ.

קיריס רוקם יחד, בחוט ובמחט, צילום אופנה, צילום אמנותי, השפעות מתולדות האמנות, היסטוריה יהודית ומקומית, ויוצר משחק הרמוני של צבעים, צורות, סמלים ומרקמים: כל אלה שוזרים  סיפור ייחודי המסופר בכישרון רב על ידי ונגליס קיריס. "האיחוד" של התלבושות בתערוכה הוא מעשה שמציע נחמה, על רקע הימים הקשים העוברים עלינו, מאבקי הזהות והיעדר קונצנזוס חברתי־ערכי.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אמנות: ונגליס קיריס | אוצרות: רז סמירה | תאריך נעילה: 30.11.25.

"גוף הפך מקום"

תערוכה המאגדת חמש תערוכות יחיד שנוצרו במהלך השנה האחרונה במסגרת 'חממת פיס של דנה, גלריה לאמנות בקיבוץ יד מרדכי', שכל אחת מהן מביטה בגוף האנושי כמרחב פעולה, ככלי להתמודדות עם כאב אישי או קולקטיבי, וכערוץ לריפוי ושיקום:

• "בראשית" – מיצב וידאו דו־ערוצי של רננה אלדור, המציג שחזור מפוכח של סיפור הבריאה והגירוש מגן עדן כחוויה גופנית־טקסית. כוריאוגרפיה לשמונה רקדנים, כשהקרנה אחת עוקבת אחר הכוריאוגרפיה הקבוצתית, בעוד השנייה מקפיאה דיוקנאות של המשתתפים המתבוננים זה בזה ובעצמם, ומעלה שאלות על שייכות, גיבוש זהות וריפוי קבוצתי דרך תנועה וזיכרון;
• "רוח אם" – עבודת וידאו של חן כהן, שבמרכזה עומד שיר קינה שכתבה בהשראת ריאיון טלוויזיוני עם אם שכולה ממסיבת הנובה. הטקסט המקורי תומלל, תורגם לאנגלית והולחן כבלדה, וכהן עצמה מגלמת את דמות האם בליפ־סינק מהוקצע, כשקולה נשמע מפי זמרת אחרת. הזרה שהופכת סיפור פרטי לאמירה אוניברסלית על אבל וטרנספורמציה של כאב לקדושה;
• "שיר ערש" – מיצב וידאו של יעל סרלין, שיצרה לזכר בנה הבכור, יוסף חיים צבי ז״ל, שנהרג בעת מילוי תפקידו ב־26.3.25. העבודה מציגה בו־זמנית שני מרחבים המזוהים עם אידאולוגיה חלוצית־קיבוצית: חדר אוכל נטוש ושדה חרוש הממתין לזריעה. בחלל הפנימי נראית אמנית הפרפורמנס הבכירה תמר רבן, שבפעולותיה המדודות – טאטוא, פריסה, מדידה וקריעה של יריעות בד לבן, נרקם טקס חידתי המאזכר מלאכות נשיות והכנת תכריכים גם יחד. ובמקביל, קבוצת נשים נושאת יריעות בד לאורך תלמי השדה, פורשת אותן על רגבי האדמה במחווה כפולה של קבורה ושל בקשת נחמה, של פרידה מרעיון חלוצי ותפילה לצמיחה חדשה. בהצבת גופן של נשים כבעלות הכוח ליצור ולשאת זיכרון, מאירה סרלין את המתח בין מה שנקבר לאפשרות להוליד מתוכו משמעות מחודשת;
• "איש־לא" – תערוכתו של גילי אבישר, שבה הוא יוצר חללי מחסה וחפצי הסתרה מטקסטיל- כיסויים לבישים ומבנים רכים שמעניקים תחושת ביטחון לכאורה, אך מגלמים גם היפרדות ונטישה. במקבץ סרטונים קצרצרים, היוצרים יחד מעין יומן וידאו מצולם, הוא מתמסר ללא חזרות למפגש הפיזי עם כל אובייקט: הגוף מתכנס או מזדקף, נסגר ונפתח, עטוף וחשוף חליפות. כך הופך אבישר את גופו לעמוד שדרה גמיש שמחפש משמעות, תמיכה ונחמה בתוך מעגל אינסופי של בנייה והרס;
• "שנים עשר המרפאים" – סדרת רישומים שיצרה קארן דולב בגירי פסטל רך, המפליגה אל תורת הריפוי של פרחי באך. כל עבודת צבע מופשטת משמשת כתמצית חזותית-אנרגטית שמזקקת את סגולת הריפוי של אחד מ-12 הפרחים שזיהה ד״ר באך כרופאי הנפש. שדות הצבע הרוויים, שנבנים ממעברי גוון עדינים, נדמים כמפיקים אור פנימי ומעלים על הדעת חלונות ויטראז׳ בכנסייה או את "קפלת רות׳קו". יחד הם מרכיבים גן אינטימי בעל איכות טרנסצנדנטלית, חלל מדיטטיבי המזמין חיבור רגשי וריפוי עדין.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אמנות: גילי אבישר, רננה אלדור, קארן דולב, חן כהן, יעל סרלין | אוצרות: רווית הררי | תאריך נעילה: 30.11.25.

"על התפר"

תערוכת יחיד של הילה קרבלינקוב פז, שבה היא מתעדת רגעים מחייה בחברה הדתית-לאומית. מפרקת דימויים ומרכיבה אותם מחדש, פיסה אחר פיסה, תפר על תפר. קרבלינקוב פז משתמשת בטכניקה של רקמת חוטים בסגנון חופשי לצד טכניקת הדבקה של חומרים פשוטים וחד־פעמיים כמו מסקינטייפ וטפטים, ושואבת השראה מאלמנטים שמוכרים לה מנוף ילדותה בבני ברק כגון סטיקרים, כרזות, פשקווילים וכלים חד־פעמיים.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אמנות: הילה קרבלינקוב פז | אוצרות: מאיה מוסק | תאריך נעילה: 31.12.25.

"עתיד ורוד"

תערוכה המתמקדת בדמותה של פנינה רוזנבלום ומספרת את המסע שלה, משכונת מצוקה בפתח תקווה ועד הגשמת חלומות בינלאומיים בעולם הדוגמנות בעבר והעסקים בהווה: כיצד הצליחה להגדיר מחדש את הפמיניזם בישראל ולפרוץ ממדורי הרכילות אל ראיונות וסיקורים בינלאומיים בתחומים חברתיים מדיניים וכלכליים. בתערוכה יוצגו פריטים אישיים מהאוסף הפרטי של פנינה רוזנבלום, מערכות לבוש ופריטי אופנה בהם האוברול האייקוני שלבשה בקדם אירוויזיון 1983 עם השיר "תמיד אישה", ומיצג של שמלת הכלה הצהובה מהחתונה המדוברת. מוצרי האיפור והטיפוח יקבלו חיים באמצעות מיצגי ענק, סקיצות מקוריות של עיצוב המוצרים, פרסים ותעודות לאורך השנים, מיצגי אומנות מעוררי השראה ועוד. ובנוסף יחשפו המבקרים לקטעי וידאו מקוריים, צילומים שטרם נראו, עבודות אומנות מקוריות וחדשות שנעשו בהשראת דמותה וסיפור ההצלחה וההעצמה הנשי שמעניק השראה לכל אחד ואחת.

איפה? גלריה בית מאירוב, חולון | אוצרות: רפאל וזאנה | תאריך נעילה: 31.12.25 | כניסה חופשית.

"20&20 עדשה משלה: צלמות חלוצות ועכשוויות"

תערוכת צילום קבוצתית המפגישה עשרים צלמות חלוצות מתחילת המאה הקודמת, עם עשרים צלמות יהודיות עכשוויות מהבולטות כיום בעולם. בין שתי מלחמות העולם, לרגע קצר ומיוחד בתולדות האמנות, הובילו את עולם הצילום באירופה כמה צלמות יהודיות רבות כישרון. אחדות מהן, כמו יוליה פירוט הפולנייה-צרפתייה, אחזו מצלמה ביד, הסתירו אקדח בכיס ולקחו חלק בהתנגדות לנאצים. רובן ברחו אל מעבר לים כדי למלט את נפשן וניסו לאחות את קרעי חייהן. אחרי המלחמה תקופת הזהב תמה: עולם הצילום עבר לשלטון הגברים והצלמות שפרצו עבורם את הדרך נשכחו. התערוכה הזו חוזרת אל אותו עידן, כדי לחגוג את היצירה הנשית, לתקן את עוול השכחה, לעשות צדק עם היצירות המרשימות והיוצרות החלוציות וכדי לתת להן חיים חדשים.

איפה? אנו – מוזיאון העם היהודי, תל אביב | אמנות: מריה אוסטריה, איווה (אלזה ארנסטין נוילנדר-סימון), אנה בירמן, דורותי בוהם, אווה בשניה, ליליה גוהר,  ליזלוטה גרז'בינה, מאדאם ד'אורה, גרטי דויטש, אדית' טיודור-הארט, לוטה יעקובי, לו לנדואר,  ליזט מודל, לוצ'יה מוהולי, יוליה פירוט,  טרודה פליישמן, ג'יזל פרוינד, קלוד קאהון, לורה קריגר, גרטה שטרן, חנה אלטמן,  ג'יל גרינברג, גייל אלברט האלאבן, נעמי האריס, קתרין ואל, מיכל חלבין, איימי טושט, רונה יפמן , ורדי כהנא, ג'יליאן לאוב, סטייסי ארזו מהרפאר מריל מייזלר, דבורה פיינגולד, האלי פנסר, רחל פפו, נועה צדקה, איילין קווין,  לולי קנטור, אלינור קרוצ'י, אבישג שאר-ישוב | אוצרות: מיכל הומינר ואסף גלאי | תאריך נעילה: 31.1.26.

״גיבורות: אופנה ותקווה במלחמת העולם השנייה״

תערוכה החושפת את כוחה המפתיע של אופנה בתקופה של משבר קיומי ומספרת את סיפוריהן של נשים שבעזרת דמיון, תושייה ויצירתיות, מצאו דרכים להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית ולהיאחז בתקווה. מסע היסטורי על חוסן נשי, על כושר אלתור ועל כוח החיים, דרך עשרות מערכות לבוש, מאות אביזרים, קטעי וידאו וצילומים: בגלריה התחתונה מוצג הפרויקט ״לתפור היסטוריה מתוך השואה״ מהמוזיאון היהודי של מילווקי, המספר את סיפורה של מעצבת האופנה היהודייה הדי סטרנד, לצד פריטים אישיים מאוסף יד ושם; המסדרון ההיקפי מציג את סיפורן של נשות העורף האמריקאי והבריטי; והגלריה העליונה מוקדשת לחיים שלאחר המלחמה. התערוכה מסתיימת בסיפורה של שורדת השואה לאה גוטליב, מייסדת ״גוטקס״.

איפה? מוזיאון העיצוב חולון | אמנות: שמואל בן שלום, ויקטור (ויוי) בלאיש מוני מדניק, עידית ברק, אורן ברזילי, שי שטרקר, בן לם | אוצרות: יערה קידר | תאריך נעילה: 31.1.26.

"אורו האינסופי לנצח של היקום מאיר את החיפוש אחר האמת"

האמנית היפנית בת ה-96 יאיוֹי קוּסאמה, היא אחת האמניות החדשניות והמשפיעות ביותר בזמננו, שכבר הפכה לאייקון תרבותי ולתופעה בינלאומית בכל רחבי העולם. במשך למעלה מחמישים שנה, יוצרת קוסאמה חדרי מראות אינסוף המקיפים את המבקרות והמבקרים בהם, מטמיעים אותם כליל בעולם שכולו שלה, ומציעים חוויה חושית חזקה ויוצרים תחושת פליאה. ועכשיו, אחד מחדרי המראות שלה, "אורו האינסופי לנצח של היקום מאיר את החיפוש אחר האמת" שאותו יצרה האמנית בשנת 2020, יוצג במוזיאון באופן קבוע. וכמי שביקרה בתערוכה הרטרוספקטיבית המקיפה הבלתי נשכחת של קוסאמה שהוצגה כאן לפני מספר שנים, אני לגמרי יכולה להמליץ לכם בחום לא לפספס את החוויה הכמעט חוץ-גופית הזו.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | כדאי לדעת: הכניסה לחדר כלולה במחיר כרטיס הכניסה למוזיאון, אך דורשת רישום מראש באתר המוזיאון; הכניסה לחדר אפשרית לאדם או שניים בלבד בכל פעם והשהות בו מוגבלת ל-60 שניות בלבד.

גן הפסלים המונגש הראשון בישראל

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית השיק את גן הפסלים המונגש הראשון בישראל ומזמין את הציבור הרחב, משפחות ולקויי ראייה, לשוטט בגן ולהתוודע לפסלים וליוצריהם. הביקור בגן מלווה בפרויקט הסאונד "חום כמוס", המציע קריאה חדשה של הפסלים, תוך דיאלוג בין רוח לחומר, כך שהמבקרים בגן יעברו חוויה רב חושית של מגע, התבוננות והאזנה לצלילים המלווים את הסיפורים שמאחורי הפסלים. לקויי ראייה מוזמנים למשש דגמים מוקטנים של הפסלים, שהוצבו לצד הפסלים גדולי הממדים של בכירי האמנים הישראלים, בהם יחיאל שמי, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, יעקב דורצ'ין, צבי לחמן, עפרה צימבליסטה ועוד.

איפה? מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית | אוצרות: איה לוריא, נגה ליטמן | אמנות: מתניה אברמסון, צפורה גנדלר, יעקב דורצ'ין, דריו ויטרבו, צבי לחמן, אלזה פולק, דוד פיין, עפרה צימבליסטה, מנשה קדישמן, נעם רבינוביץ, גילה שטיין, יחיאל שמי, יגאל תומרקין | פרויקט הסאונד "חום כמוס": דור זליכה לוי ואביעד סינמנס | כדאי לדעת: גן הפסלים המונגש יהיה פתוח לציבור הרחב 24 שעות ביממה.

"אוסף מוזיאון אגם"

תצוגת אוסף החושפת פרקים שונים ביצירתו של האמן יעקב אגם ומספרת את סיפור חייו. התצוגה פורשת את מניפת יצירתו של אגם החל מעבודותיו המוקדמות ביותר, וכוללת בין השאר את העבודה שהציג בתערוכת היחיד הראשונה שלו בשנת 1953, "ציורים בתנועה", ואת העבודה שהציג בשנת 1955 בתערוכה הקבוצתית "התנועה". חלקה האחר מושתת על עבודות שהציג בתערוכה "אגם: מעבר לנראה" במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, בשנת 1980, ולצידן עבודות משנות ה-90 והאלפיים.

איפה? מוזיאון אגם ראשון לציון | אוצרות: יניב שפירא.

"צ'יקה, הכלבה בגטו"

מיצב פיסולי שעוצב בהשראת ספר הילדים "צ'יקה, הכלבה בגטו" שכתבה שורדת השואה בת-שבע דגן ז"ל, ועל פי איורי הספר המקוריים של המאייר אבי כץ. במיצב קירות בנויים מלבנים (בריקים), שמזכירים את הבנייה האירופית בגטאות ומייצרים תחושת לחץ. בתוך הקירות מוקמו במסגרות "חלונות" עם הדפסים על גבי קרמיקה ממבחר עמודים מהספר. כמו כן, עוצב פסל מברונזה של הכלבה צ'יקה קופצת משמחה לקראת המפגש עם הילד, ובמרכז, בין קירות הלבנים, הוצב פסל ברונזה של ילד שחובק את הכלבה.

> מידע נוסף (באתר עיריית חולון) על פועלה החינוכי והספרותי של בת-שבע דגן ז"ל בהנחלת נושא השואה בקרב הדורות הצעירים.

איפה? "בית להיות", חולון (הכניסה מתאפשרת בימים שני ושלישי, בין השעות 13:00-9:00) | תערוכת קבע | ללא תשלום.