בין זיכרון אישי לטראומה לאומית: פסטיבל דוקאביב 2026 מביא אל המסך את הקולות הכי רלוונטיים של המציאות הישראלית. מסיפורו של דויד קוניו שחזר מהשבי ועד לדיוקנאות של אסתר עופרים ומאיר שלו – הרשימה המלאה של הסרטים הישראליים שיוקרנו והאירועים שלא כדאי לפספס.
פסטיבל דוקאביב שיתקיים השנה בתל אביב בפעם ה-28, בין התאריכים 28 במאי ל-6 ביוני, הוא תמיד סמל מאוד ישראלי בעיניי, אבל נדמה שהשנה הוא יהיה כזה אפילו יותר (אם זה בכלל אפשרי). כמו תמיד, גם השנה משקפת תוכנית הפסטיבל את הלך הרוח הכללי העכשווי, אך השנה היא רחבה, טעונה ורלוונטית מתמיד, כזו שמביטה בעיניים פקוחות על המציאות הישראלית והעולמית, אך גם מביאה אל המסך סיפורים אישיים, תרבותיים ומוזיקליים. המתח הזה, שבין האישי ללאומי, אפיין גם את הבחירות האמנותיות של השנה שעברה (תוכלו להיזכר כאן בנבחרת הישראלית של דוקאביב 2025), אבל נדמה שהשנה הווליום עלה אפילו יותר.
מה מחכה לנו השנה בתוכנית הישראלית?
התוכנית הישראלית של דוקאביב 2026, שנחשפה ממש לא מזמן, משקפת בעוצמה את התקופה – בין מלחמה, אובדן וטראומה, לבין חיפוש אחר משמעות, זהות וחיבור מחדש. סרטים העוסקים ישירות במציאות העכשווית, כולל הקרנת בכורה ישראלית לסרט על דויד קוניו שנערך מחדש לאחר חזרתו מהשבי, לצד סרטי דיוקן על דמויות מפתח בתרבות הישראלית בהם מאיר שלו, אסתר עופרים, להקת שפתיים, מיכל בת אדם, מייסדי ההיפ הופ הישראלי ואחרים, שמספרים את סיפור התרבות המקומית מנקודת מבט אישית.
🧭 מידע שימושי:
📍
איפה? תל אביב: סינמטק תל אביב, מוזיאון תל אביב לאמנות ואתרים נוספים בעיר.
⏱
מתי? 28 במאי עד 6 ביוני 2026.
👪
למי מתאים? חובבי קולנוע, יוצרים ושוחרי תרבות ישראלית.
💡
הטיפ שלי: מומלץ לשריין כרטיסים מראש, בעיקר לאירועים המיוחדים ולבכורות הישראליות.
אז… כמדי שנה, כדי שלא תפספסו כלום, ריכזתי לכם את רשימת הסרטים הישראליים שיוקרנו במהלך הפסטיבל ואת האירועים שלא כדאי להחמיץ. מוכנים? אקשן!
12 הסרטים שיוקרנו במסגרת התחרות הישראלית

"סגל חסר" (Soccer For The Soul)
בימוי: אבידע לבני | ישראל, 2026 | 96 דק'
סיפור על קהילה פצועה שמוצאת בכדורגל לא רק משחק – אלא חבל הצלה.
כמה ימים אחרי ה-7.10 החליטו שחקני קבוצת הכדורגל "שועלי כפר עזה", ששרדו את היום הנורא של השבעה באוקטובר, להמשיך ולשחק כדורגל – למרות שאיבדו חברים ומשפחה, שחבריהם נחטפו לעזה, ושחבורה שלהם התפזרה ברחבי הארץ. הם הבינו שהמסגרת, השגרה, האימונים והמשחקים זה מה שישמור עליהם ועל נפשם, גם אם זה רק לתשעים דקות. אבל אז הגיעה הצעה לחזור ולשחק בטורניר של קיבוצי העוטף והם מצאו את עצמם מתלבטים בשאלה שאף אדם לא אמור להתלבט בה: האם נכון לשחק "לזכר" (הנרצחים) ו"למען" (החטופים), או ש"צריך" לסרב לחזור לשגרה?
"כנופיית המטאוריט" (The Meteorite Gang)
בימוי: יואב שמיר | ישראל / קנדה, 2026 | 95 דק'
מסע מצחיק ונוגע ללב על אמת, בדיה, תקווה, ומה שביניהן.
במאי שנמצא בעיצומו של משבר גיל העמידה, יוצא למסע לאלסקה. שם הוא פוגש משפחה שבחצר ביתה עומד אוטובוס ישן שבתוכו נמצא סלע ענק, שלטענתם הוא מטאוריט יקר ערך. על הרקע הזה נוצרת בין הבמאי לדייב בעל הסלע, ברית בלתי צפויה המבוססת על תקווה שמשהו גדול עוד מחכה להם. ככל שהמסע מתקדם והחיפוש אחר האמת נמשך, הולך ומיטשטש הגבול בין תיעוד לבדיה, ואל מול הצופה נרקמת אגדה מודרנית על הסיפורים שאנשים בוחרים להאמין בהם.
"עין אחת פקוחה" (One Eye Open)
בימוי: תם גיאת | ישראל, 2026 | 55 דק'
תיעוד חשוף של חייל מילואים אחד, וקול שקט של דור שלם שנשחק במלחמה שלא נגמרת.
חייל מילואים נקרא שוב ושוב לשירות, במלחמה מתמשכת שסופה לא ידוע ולא נראה באופק. דרך נקודת המבט שלו ושל חבריו ליחידה, הסרט עוקב אחר קבוצת המילואימניקים שהתייצבו מייד בבוקר השבעה באוקטובר ומצאו את עצמם משרתים עד היום, נשחקים תחת עול האחריות הציבורית, הניתוק מהחיים, הייאוש והעייפות. זהו תיעוד אישי וחשוף של מה שעובר באמת על מילואימניקים בתוך ומתוך המלחמה הארוכה בתולדות ישראל.
"פולחן" (Ritual)
בימוי: אסא ריקין ואריאל ברנשטיין | ישראל / צרפת, 2026 | 80 דק'
מסע תיעודי אחר הטקסים שמעצבים את החברה הישראלית בשנה של שבר לאומי.
סרט שמתבונן בחברה הישראלית במהלך השנה שבה התמודדה עם הטראומה הגדולה בתולדותיה. הוא לא עוסק באירועים המרכזיים עצמם, אלא מפנה את המבט אל השוליים – אל הטקסים, המחוות וההתכנסויות שבאמצעותם אנשים מנסים למצוא נחמה ומשמעות. דרך תנועה בין מחאות, טקסי הנצחה, אירועים אסקפיסטיים, צעדות לאומניות ופולחן דתי, מצטיירת תמונה של חברה מפולגת ומקוטבת. כשבמקביל, המצלמה חוזרת שוב ושוב אל נוף עזה ההולכת וחרבה – דימוי שהופך בעצמו לטקס לאומי.
"תווי פנים" (Face Value)
בימוי: דוד אופק | ישראל, 2026 | 70 דק'
מסע עדין ומרגש אל המקום שבו אמנות מחזירה לאלו שנמחקו את הפנים, ולבני משפחותיהם את התקווה.
גיל ג'יבלי הוא צייר קלסתרונים שרותם את כישרונו כדי לעזור למשפחות שיקיריהן הלכו לעולמם בלי שהשאירו אחריהם תיעוד חזותי ממשי כלשהו, ושהתיעוד היחיד שיש מהם הוא אך ורק בזיכרון של אלו שאהבו אותם. באמצעות שיחות עדינות, תצפית רגישה ושרטוטים הנולדים מתוך כאב ואהבה, משחזר ג'יבלי את הפנים של אלו שאינם עוד כדי להקל על צער המשפחה ולמען הדורות הבאים. דרך הסיפורים, מצטייר דיוקן רגיש ואנושי שמורכב מאלו שהיו ומאלו המתעקשים לזכור, וגם מדיוקנו של ג'יבלי עצמו שתוך כדי התהליך, חושף את סיפורם ואת סיפורו.
"אין יותר אופציות – עוקץ המיליארדים הישראלי" (Out of Options)
בימוי: הילה מדליה | ישראל / קנדה, 2026 | 96 דק'
סיפור על תעשייה שלמה שערכיותה מוטלת בספק גדול, ועל אישה אחת שטוענת שהיא היחידה שמשלמת את המחיר.
ב־2017 נוחתת בארה"ב לי אלבז, ישראלית בת 36, מנהלת בכירה בחברת האופציות הבינאריות "יוקום". מיד עם נחיתתה היא נעצרת על ידי ה־FBI, עומדת למשפט באשמת הונאה כלכלית מתוחכמת ונידונה ל-22 שנות מאסר בכלא פדרלי – פרשה שחשפה את התעשיה הישראלית הענפה של האופציות הבינאריות, שגרפה מיליארדים והפילה קורבנות רבים בכל רחבי העולם. הסרט עוקב אחר סיפורה של אלבז, הממשיכה לטעון לחפותה ומשוכנעת שהיא ה"שעיר לעזאזל" שמשלם את המחיר עבור תעשייה שלמה שרוב ראשיה חמקו מעונש וממשיכים לפעול, ובוחן את המנגנון שהוביל להונאה, את האנשים שהרוויחו ממנה ואת אלו שנפגעו. דרך גישה נדירה לעדויות, חומרי חקירה וראיונות נחשפת מערכת משומנת של מניפולציה, כסף וכוח, שמעלה שאלות של אחריות, מוסר וצדק.
"אסתר" (Esther)
בימוי: שקד גורן | ישראל, 2026 | 60 דק'
דיוקן עדין של מיתוס חי – קול ענק שממשיך להדהד גם מתוך שתיקה.
דיוקן עדין של אסתר עופרים – סיפור על תהילה, גלות וקול ענק שהפך למיתוס. אסתר עופרים, מהקולות הגדולים והמשפיעים בתולדות המוזיקה הישראלית, זכתה לתהילה מסחררת – ואז נעלמה כמעט בן-לילה. כבר עשורים שהיא חיה בדירתה הצנועה בהמבורג, רחוקה מההמולה הישראלית. ועכשיו, דרך שיחות טלפון בין הבמאי שבתל אביב לבין אסתר שבגרמניה, נפרש מרחק גיאוגרפי ורגשי גם יחד. מסע שמתוכו עולה דיוקן עדין, חמקמק ומלא שכבות של אמנית שהיא סמל ישראלי, מיתוס שהיא בעצמה דוחה ומאמצת במקביל.
כדי להבין את הקסם החמקמק של אסתר עופרים, מספיק להקשיב לביצוע המופתי הזה ששורף את הלב בכל פעם מחדש:
"האישה שלא ידעה לאהוב" (The Woman Who Didn’t Know How to Love)
בימוי: רותם דימנד | ישראל, 2026 | 80 דק'
סרט אינטימי וחשוף על שלושה דורות של נשים, ועל הפער בין מה שנשמר במגירה לבין מה שנשמר בלב.
הכול מתחיל במגירה שנפתחת במקרה. רותם דימנד מגלה את הארכיון הסודי של סבתה יהודית ובו מכתבים מצהיבים, ערימות תמונות וסרטי 8 מ״מ המתעדים משפחה מאושרת לכאורה בתל אביב של שנות ה־60. היא מתרגשת מהאוצר, אך אמה ורדה מתנגדת, שכן היא מעולם לא סלחה ליהודית על כך שלא אהבה אותה. רותם מקרינה לאמה את החומרים, ויחד הן נשאבות לשיחה כנה, מצחיקה וכואבת, שבה היא מתעקשת לייצר פיוס בין השתיים, בזמן שהזיכרון והתיעוד מתנגשים חזיתית, מעלים באוב מתים ומגלים סודות שנקברו עמוק.
"המוטל" (Do Not Disturb)
סרטו של אריק קנלר | בימוי: עדו בהט | ישראל, 2026 | 62 דק'
סיפור על משפחה ישראלית שמצאה את עצמה נטמעת בתוך מוטל אמריקאי, עד שהחיים עצמם התחילו להיראות כמו החדרים הכאוטיים שבו.
למעלה מעשרים שנה היה בבעלות משפחת קנלר הישראלית מוטל בארה"ב בשם "טאון ליין", שבו גם התגוררו. המוטל בן 19 החדרים אכלס אורחים מגוונים וצבעוניים, וחדריו שתקו על מה שהתרחש ביניהם: טלנובלה אבסורדית של בגידות, התאבדויות, מערכות יחסים אסורות, סחר בסמים והיעלמויות. ככל שחלף הזמן מצאו את עצמם בני משפחת קנלר, שהיו צריכים להתמודד עם כל ההתרחשויות מסביב, במסלול חיים שהחל להדמות לעולם הכאוטי והססגוני שהתקיים בתוך חדרי המוטל.
"האישה בלבן" (The Woman in White)
בימוי: עמנואל מאייר | ישראל, 2026 | 84 דק'
דיוקן של אישה יוצאת דופן ששינתה את ההיסטוריה, אך נשכחה ממנה.
מי הייתה תמר גולן ולמה שמה כמעט ואינו מופיע בספרי ההיסטוריה? הסרט חושף את סיפורה של העיתונאית והדיפלומטית יוצאת הדופן, שלבשה תמיד לבן, פעלה מאחורי הקלעים של מדיניות החוץ הישראלית, וניהלה מערכות יחסים אישיות עם מנהיגים בעולם הערבי והאפריקאי. אישה שהשפיעה על מהלכים מדיניים משמעותיים, כולל תהליכי שלום, בדרכים לא שגרתיות: מבט ישיר בעיניים, קשרים אישיים, וסלון פוליטי-תרבותי בפריז.
לאחר מותה, מגלה הבמאית עמנואל מאייר ארכיון פרטי עצום שכולל יומנים, הקלטות ותצלומים, שמאפשרים לה להיכנס לראשונה אל תוך סודותיה של גולן ולשחזר את דמותה המורכבת.
"שלום" (SHALOM)
בימוי: מיטל צביאלי | ישראל, 2026 | 80 דק'
סיפור על קרנף אחד, שני מטפלים, ומציאות שבה שבי, חופש, חיים, מוות ומלחמה מתערבבים זה בזה.
גן החיות התנכ"י בירושלים מושך אליו מאות אלפי מבקרים, ישראלים ופלסטינים, דתיים וחילונים, ומנסה לעורר בהם חמלה באמצעות חיות המשמשות "שגרירות של הטבע", בעוד שהעובדים מודעים לכך שהמקום הוא פשרה מוסרית, ומתמודדים עם אדישות המבקרים. הסרט מסופר מנקודת המבט של שלום הקרנף ושל שני מטפליו: רושדי עליאן המוסלמי פלסטיני-ישראלי וגלעד משה היהודי-ישראלי, ומתעד את התקופה שבה התגלע ויכוח מר סביב המתת החסד של שלום. הוויכוח חושף פערים עמוקים שקיימים ביניהם, ומחדד שאלות יסוד שהתעוררו לאחר ובעקבות השבעה באוקטובר והמלחמה בעזה: מהו שבי? מהו חופש? ולמה הברירה היחידה היא חיים משותפים?
"שלושה צלמים בביצה" (Wetland)
בימוי: רחלי רוסינק ואיל בן משה | ישראל, 2026 | 59 דק'
מסע מרגש אל רגע אחרון של טבע ישראלי פראי, כפי שנלכד בעדשות של שלושה צלמים אמיצים רגע לפני שנעלם לנצח.
בשנת 1957 הסתיים מבצע ייבוש החולה, אחד ממפעלי הדגל של מדינת ישראל הצעירה. שנה קודם לכן, ב-1956, שלושה צלמים מירושלים עזבו את עבודתם, את בתיהם ואת משפחותיהם, אספו את כל חסכונותיהם ויצאו למסע תיעוד אחרון של הטבע העשיר בביצה שעמדה להיעלם. במשך שנה הם זחלו בביצות, בנו הסוואות, תיעדו עופות, יונקים, זוחלים וצמחייה והותירו אחריהם חומרי גלם נדירים של מה שאמור היה להיות סרט הטבע הראשון שצולם בצבע בישראל. הסרט של רוסינק ובן־משה מחזיר לחיים את החומרים האלו, ומספר את סיפורם של האנשים שניסו להציל בזיכרון עולם טבע שנכחד.
הסרטים הישראליים שיוקרנו במסגרת תחרות "מעבר למסך"
"ילדה של אמא" (Mama's Girl)
בימוי: יעל קיפר ורונן זרצקי | ישראל, 2026 | 75 דק'
סרט שמתרחש בקו התפר שבין אהבה אימהית טוטאלית לבין מציאות בלתי אפשרית, ומכריח את הצופה לשאול מהי אחריות, ומהו גבול.
ליזה, פנסיונרית ואם חד-הורית, עושה כל שביכולתה להציל את חייה של בתה טל – טרנסג"נדרית שנמצאת בהידרדרות מהירה, עובדת בזנות ומכורה לסמים. המאבק הבלתי מתפשר של ליזה מוביל שוב ושוב למבוי סתום, אך מה שנראה בתחילה כסיפור פשוט של אם ובת במצוקה, הולך ונחשף כששכבות עמוקות יותר מתגלות. המציאות מתערערת, האמת משתנה מול המצלמה, והסרט מאלץ את הצופה לבחון מחדש את גבולות האימהות, האחריות והאהבה, כשהכול קורה בזמן אמת ובתנאים קיצוניים.
"שרה" (Sara)
בימוי: שיר אבו חורי | ישראל, 2026 | 60 דק'
דיוקן חשוף של צעירה שמנסה לכתוב מחדש את חייה בין חופש, אימהות ופחד מהעבר שחוזר ודופק בדלת.
הסרט עוקב אחרי שרה בת ה-21, שעוזבת את העולם החרדי ויוצאת למסע של חמש שנים בניסיון לבנות לעצמה ולבתה חיים חדשים, רחוק מהגבולות, החוקים והמסגרות שבתוכן גדלה. ואם זה לא מספיק – הסרט נפתח ברגע חשוף ופגיע: הריון בלתי מתוכנן. ללא בית קבוע, כשהגוף משתנה והעבר ממשיך לחדור אל ההווה, שרה נעה בין דירות זמניות, בין תנועה מתמדת להתכנסות פנימית. זה תיעוד אינטימי בזמן אמת של אישה צעירה שמנסה לעצב זהות חדשה, למצוא בית, ובעיקר – למצוא את עצמה.
"הוסטל ז'בוטינסקי" (Hostel Jabotinsky)
בימוי: עדי יפה כהן | ישראל, 2026 | 60 דק'
סרט עדין, אנושי ומרגש על בית שנבנה לאורך שנים, ועל הרגע שבו צריך להיפרד ממנו.
בלב תל אביב, מאחורי גדר ורודה ובין חניות צפופות, עומד "הוסטל ז׳בוטינסקי" – ביתם של 23 בוגרים על הרצף האוטיסטי. לאורך שנים, עדי, מדריכה בהוסטל, מתעדת את חייהם של הדיירים ואת חייה שלה, עד שהמצלמה הופכת לכלי של אמון, שיתוף וכנות. עם הזמן, חיי הדיירים וחייה האישיים של עדי נשזרים זה בזה: מלחמה, פרידות, שינויים, רגעי צחוק, חברות והגשמת חלומות. אבל אז, לאחר שני עשורים של חיים משותפים, ההוסטל עומד להיסגר, וכשהפרידה מתקרבת, התפקידים מתהפכים והמרחק בין שני עברי הגדר הולך ונעלם.
הסרטים הישראליים שיוקרנו במסגרת 'תרבות ואמנות':
"שלושה בתמונע" (Three's a Company)
בימוי: נעמי בניאל | ישראל, 2026 | 66 דק'
דיוקן של שלושה יוצרים שחיים את האמנות שלהם ונלחמים על הבית שהקימו.
תיאטרון תמונע, אחד ממוסדות הפרינג' החשובים בישראל, מנוהל כבר שנים על ידי נאוה, מיקי ואילן – שלישייה יוצאת דופן שכבר כחמישה עשורים, במקביל לניהול התיאטרון, מנהלים יחד גם תא משפחתי אלטרנטיבי ומיוחד שבמסגרתו שלושתם גרים יחד באותו בניין ומגדלים בשותפות את מאי, ילדתם המאומצת.
הסרט מלווה אותם בתקופה של מאבק הישרדות מתמשך, שמתחיל מהכורח לעבור מהמבנה המתפורר ברחוב שונצינו בשכונת המוסכים של תל אביב לאזור הייטק מנוכר, המאיים על עתיד אופיו של התיאטרון ומערער את השלישייה. דרך שיחות אינטימיות וחומר ארכיוני השלושה מספרים על הבית האישי שבנו ועל הבית המקצועי שהוא מפעל חייהם, על הפער בין יצירה חופשית לבין דרישות הממסד, בין אידיאולוגיה לבין מציאות כלכלית, בין משפחה אמנותית לבין החיים עצמם, ותוהים האם ניתן יהיה לשמר את רוחו של התיאטרון גם במבנה החדש?
"הדבר היה ככה" (The Thing Was Like That)
בימוי: עדי ארבל | ישראל, 2026 | 64 דק'
דיוקן עדין ומרגש של מאיר שלו – בקולו שלו, כמו שהוא עצמו בחר לספר אותו.
מאיר שלו, מגדולי הכותבים בשפה העברית ואחד הסופרים האהובים והמשפיעים בישראל, מספר בקולו את סיפור חייו, כפי שלא נשמע מעולם. זהו מסע אישי, משפחתי ורגשי, שנפרש דרך זיכרונות ילדות, אהבות, תשוקות, מערכות יחסים, והקשר העמוק שלו לארץ שהפכה למיתוס בספריו. דיוקן של יוצר שהפך את הנוף, ההיסטוריה והמשפחה שלו לחומר גלם ספרותי, ועכשיו מספר את הכול במילותיו שלו.
הסרט מבוסס על ארכיון עשיר של ראיונות, תיעוד משפחתי ומחברות תחקיר נדירות, ונבנה סביב הקלטות קול נדירות שהותיר אחריו שלו, ושדרכן נחשפת דמותו: הומוריסטית, חדה, מלאת חמלה, ובעיקר – אנושית, כשהקול שלו הוא זה שמוביל את הסרט, ומאפשר בכך הצצה נדירה לאופן שבו הוא ראה את חייו ואת יצירתו.
כהכנה לצפייה בסרט, מצאתי לכם ביוגרפיה מאוירת קצרה של ספריית פיג'מה, שמתאימה (ומומלצת) מאוד גם לצפייה עם הילדים.
הסרטים הישראליים שיוקרנו במסגרת 'מאסטרים'
"משה מזרחי – לטפס על ההר" (Moshe Mizrahi – Climbing the Mountain)
בימוי: מיכל בת אדם | ישראל, 2026 | 88 דק'
דיוקן זוגי אמנותי נדיר של שניים מהיוצרים החשובים בישראל – סיפור אהבה, קולנוע וגעגוע שנפרש על פני חיים שלמים.
מיכל בת־אדם מצלמת לאורך שנים את חייה המשותפים עם בן זוגה, הבמאי זוכה האוסקר משה מזרחי ובנם דניאל. המצלמה נכנסת אל תוך הבית, אל היומיום, אל הזוגיות, אל היצירה ואל הסיפור האישי של משה: ילדותו באלכסנדריה, העלייה לארץ, והחלום הגדול – פריז, שהפך ללב יצירותיו. משה, שזכה באוסקר על סרטו הצרפתי "כל החיים לפניו", המשיך ליצור ולעבוד שנים רבות מעבר לים, בעוד מיכל נשארה בארץ והתעקשה על קולנוע עצמאי. המכתבים היומיים ביניהם הופכים ל"יומן געגועים" – עדות לאהבה, לשותפות ולחיים של יצירה בלתי פוסקת.
"שיחות עם החברים המתים שלי" (Conversations with My Dead Friends)
בימוי: יגאל בורשטיין | ישראל, 2026 | 92 דק'
"רוב החברים שלי כבר קבורים עמוק באדמה. הם שותקים. אבל אני עדיין יכול לדבר איתם, דרך הזיכרונות.".
בורשטיין, אחד מאבות הקולנוע הדוקומנטרי האישי בישראל, משוחח עם חבריו שכבר אינם – דרך זיכרונות, סיפורים, אנקדוטות, וקטעי חיים שנשמרו בתודעתו. הוא חוזר אל אהבת הילדות קלייר, אל יונתן הקיבוצניק, אל ז'אק הצייר שנדרש למרוח גריז על תותחים, אל חנוך הסופר, אל שמואל בן זוגו למשחקי שח, ואל ערה העורכת שהייתה מצפונו הקולנועי. הסרט נע בין זיכרון אישי, היסטוריה תרבותית, והרהורים על זמן, חברות, יצירה ומוות, ומציג דיוקן של דור שלם דרך עיניו של יוצר אחד.

הסרטים הישראליים שיוקרנו במסגרת 'סרטי מוזיקה'
"מחפש את חיפה – הסיפור של שמעון הולי" (Searching for Haifa – The story of Shimon Holly)
בימוי: איתן שריד | ישראל, 2026
דיוקן מרגש של מוזיקאי שנשאר מאחור, ושל עיר שלמה שמנסה לזכור את הצליל שאבד לה.
שמעון הולי בן ה-70 היה פעם, בשנות ה־70, הבטחה גדולה של סצנת הרוק והבלוז החיפאית. הוא ניגן בברים, בהרכבים שנעלמו, והפך למיתוס מקומי מהסוג שכולם שמעו עליו, אבל מעטים באמת הכירו. לילה אחד ב־1980, הולי פגש את פיטר גרין, מייסד Fleetwood Mac ומי שנחשב לגיטריסט הטוב בעולם, ללילה של נגינה מכושפת שמשנה את חייו. הוא מנגן איתו לילה שלם, שבסופו יוצאת הקלטה נדירה ותמונת סטילס אחת – ואז הוא נעלם. האגדה נשארה. האיש נעלם. הסרט יוצא למסע בעקבות המיתוס, עד למציאת שמעון עצמו – בודד, עזוב, רחוק מההילה שנבנתה סביבו. במערכה האחרונה, הוא נכנס לראשונה לאולפן כדי להקליט את השיר שמלווה אותו כל חייו: "מחפש את חיפה".
"שפתיים" (Lips)
בימוי: רובי אלמליח | ישראל, 2026
סיפורה של להקת "שפתיים" המיתולוגית משדרות, שהייתה הראשונה ש'העזה' לשים את השפה המרוקאית בקדמת הבמה והפכה לכוח תרבותי שחולל מהפכה מוזיקלית מהפריפריה אל המיינסטרים.
להקת "שפתיים" שנולדה בשדרות, הייתה להקת חתונות שהצליחה לעשות משהו שאף אחד לא עשה לפניה: להביא את השפה, הקצב והזהות המרוקאית לקדמת הבמה הישראלית, הרבה לפני שהמיינסטרים ידע איך לאכול את זה. בשנת 1998, לאחר שהקליטה שישה אלבומים, חבריה מסתכסכים והלהקה מתפרקת. שלושים שנה מאוחר יותר – סולן הלהקה חיים אוליאל מאבד, תוך זמן קצר, גם את בנו וגם את אחיו, מתופף הלהקה, ומבין שעכשיו הדבר הנכון לעשות הוא לחבר את חברי הלהקה, ולהקים את "שפתיים" מחדש.
הסרט עוקב אחרי חברי הלהקה, מהדרך שעשו מהפריפריה אל מרכז התרבות, ועד ההשפעה העצומה שהייתה להם על המוזיקה הישראלית והמקום שהם תופסים היום בזיכרון התרבותי. זהו מסע מוזיקלי, נוסטלגי ומלא נשמה, שמחזיר את "שפתיים" למרכז הבמה – בדיוק איפה שהייתה צריכים להיות תמיד.
אי אפשר לדבר על המהפכה של 'שפתיים' בלי להיזכר בגרוב שהתחיל את הכל. ווליום חובה:
הסרטים הישראליים שיוקרנו במסגרת 'פנורמה'
"הסודות של לאשה" (LAISHA – The Story of a Women’s Magazine)
בימוי: אנה סומרשף ואורית מרלין | ישראל, 2026
דיוקן חושפני של מגזין "לאשה" לאורך השנים, שדרכו מתגלה "מדורת השבט הנשית" ומובא סיפורו עתיר המאבקים של מעמד האשה בישראל.
מאז 1947 ועד היום, מגזין "לאשה" הוא שבועון הנשים המצליח בישראל ואחד ממעצבי התרבות הפופולרית המשמעותיים עד היום. באמצעות ארכיון עצום, שערים אייקוניים, ראיונות עם כותבות, עורכות ומושאי כתבות, הסרט עוקב אחר מערכת היחסים ההדוקה בין השבועון לקוראותיו, בוחן איך "לאשה" שיקף ועיצב את החברה הישראלית – החל מהעשורים הראשונים בהם עוצב על ידי עורכים גברים ותחרות מלכת היופי ועד להעלאת נושאים מושתקים-נשיים לסדר היום הציבורי.
במהלך הסרט נחשפת המורכבות שאיתה התמודדו עורכות וכותבות המגזין לאורך השנים. המתח שבין הדרישות המסחריות לבין הרצון לקדם שינוי חברתי וסיפק "מרחב משלהן" לנשים ברחבי הארץ; בין העצמה, חשיפה ותיעוד של חיי נשים מצד אחד, להכתבה של מודלים, אידיאלים וסטנדרטים של נשיות מצד שני.
"קרלוס מחוץ לקווים" (Carlos outside the lines)
בימוי: טל אביטן | ישראל, 2026
דיוקן חשוף של מאמן ילדים מלא תשוקה וכריזמה, שנאבק לנצח, על המגרש ובחיים, ומגלה שהמשחק האמיתי מתחיל במקום שבו הקווים נגמרים.
קרלוס מקריית-גת הוא מאמן כדורגל הילדים הכי טוב בארץ – דמות גדולה מהחיים, מלאת תשוקה, אנרגיה ובלגן. ואת זה אומרת גרושתו. הוא נלחם כדי להעלות את הקבוצה ליגה ושואף לעלות ליגה גם בחייו האישיים, אבל המאבק האמיתי שלו הוא מול עצמו: התפרצויות, כעסים ודפוסים שמפרקים לו את מה שהוא מנסה לבנות.
הדרישות וההתנהגות שלו גורמות לילדים לפרוש מהקבוצה והבן שלו שחר לא תמיד מוכן לפתוח לו את הדלת. כששחר מתרחק, קרלוס משנה גישה, אך עדיין מרגיש זר בסביבה. גם אמו הסיעודית לא מצליחה לתת לו את מה שהוא צריך, ולהפגנות נגד הרפורמה המשפטית הוא הולך בעיקר כדי למצוא אהבה. אבל יש לו אהבה שאותה כמעט אף אחד לא מכיר – האם ימצא דרך לעשות שינוי מהותי ולהרגיש שייך? הסרט מלווה אותו על המגרש ובחיים, וחושף דמות מורכבת שנעה בין כריזמה אדירה לבין הרס עצמי, בין אהבה לילדים לבין קושי לנהל את חייו.
"ההצגה של משפחת גאון" (The Gaon Family show)
בימוי: שמר גאון | ישראל, 2026
מסע אישי בעקבות מכתב ווידוי שאמה כתבה למגירה לפני מותה וחושף סודות משפחתיים, מערער את הסיפור המשפחתי המוכר, ופותח פתח להתבוננות מחודשת על יחסים, זיכרון, אמת ושתיקה.
על פניו, שמר גאון גדלה בבית נורמטיבי, וילה במושב עם גג אדום וממטרות מזמרות על הדשא בחצר. משפחה של טריפוליטאים, שני הורים, ארבעה ילדים. אמא שלה הייתה גננת ואבא חקלאי. בשנות ה-90 ההורים שלה החליטו לוותר על המטעים והלולים, ולהקים חברה משפחתית שמוכרת דלק. "העסק גדל במהירות אבל התנהל ברישול של פלאחים, מתוך הבית, בין הכביסות. סטפות של מזומנים נספרו מעל הסירים של הקוסקוס, הכל הסריח מנפט…".
לאמא שלה הייתה תחושה רעה והיא התחננה לאביה שימכרו את העסק אבל הוא התעלם. זמן קצר אחר כך היא חלתה, העסק המשפחתי התרסק והבית התפרק. לאחר מותה מוצאת שמר מכתב ווידוי מסעיר שכתבה למגירה לפני מותה ויוצאת בעקבותיו למסע אישי-משפחתי. הסרט נע בין עבר להווה, בין חומרי ארכיון לבין מפגשים משפחתיים, ומשרטט דיוקן של משפחה שמנסה להבין את עצמה מחדש דרך מילים שנכתבו ברגע של אמת.
"אבו סאלי" (Abu Salie)
בימוי: חליל אפרת | ישראל, 2026
סיפור עדין ומורכב על אב ובנו שנפגשים מחדש מול מצלמה, שני עשורים אחרי שהקולנוע כבר תפס אותם פעם אחת, ומגלים שהחיים ממשיכים להיות חזקים מכל תסריט.
20 שנה אחרי שהופיע בסרט "סובנירים", שחר חי באמסטרדם, מפעיל פוד-טראק מצליח של פלאפל שבו הוא מעסיק פליטים מכל רחבי העולם, ומגדל שני ילדים – מיקס תימני-הולנדי, בדיוק כמו הצאצאים שחיפשו אז לאביו המנוח שכל כך רצה נכדים. הסרט חוזר אל שחר, אך מתמקד הפעם ביחסים המורכבים בינו לבין בנו המתבגר סאלי בעל הלשון החדה שמתבייש באביו שעובד בשוק, לא חוסך ממנו ביקורת ולוחץ עליו לפתוח מסעדה מכובדת. גם שחר חולם לפתוח מסעדה, אבל בניגוד לבנו, הוא מוותר על החלום הזה כשהוא מבין שייאלץ לפטר את העובדים.
זהו מבט אינטימי על היחסים בין אב ובנו, על רקע חיים של הגירה, זהות, מרחק והמאבק לשמור על קשר בתוך מציאות משתנה. על פערים בין דורות, ועל הדרך שבה עבר קולנועי חוזר לפתוח שאלות ישנות.
"הדרבי האחרון – שעריים X מרמורק" (The Last Derby)
בימוי: דניאל גד | ישראל, 2026
סיפור על עיר אחת, שתי קהילות, ואצטדיון חדש שמאיים לשנות מסורת של עשרות שנים.
לפני קצת יותר ממאה שנים, נבנו בעיר רחובות שתי שכונות צמודות זו לזו: שעריים, שהוקמה בשנת 1911 על ידי עולים ממחוז חיידן שבתימן, ומרמורק, שהוקמה על ידי עולים ממחוז שרעב. עם השנים, ולמרות המכנה המשותף הגדול, התפתחה יריבות מרה בין תושבי השכונות, שהלכה והעמיקה עד כדי כך שגם בבית הקברות מפרידה ביניהן חומה. בסוף שנות ה-40, נוסדה לכל שכונה קבוצת כדורגל משלה – מכבי שעריים והפועל מרמורק, מה שרק הרחיק וניתק עוד יותר את תושבי שתי השכונות.
עכשיו, רגע לפני שמוקם בעיר אצטדיון חדש שמאיים לאחד את שתי הקבוצות ההיסטוריות, יוצא דניאל גד בפעם הראשונה כבמאי, למסע אישי לצד אביו, שחקן עבר וסמל במועדון מכבי שעריים, בניסיון להבין האם האצטדיון יצליח לאחד את הקהילות או דווקא ירחיק אותן עוד יותר ויפריד ביניהן לעד?
"זהב שחור: סיפורו של ההיפ הופ הישראלי" (Black Gold: The Story Of Israeli Hip Hop)
בימוי: אמרי דקל קדוש ורום אטיק | ישראל, 2026
סדרת דוקו היסטורית-תרבותית, מתחקה אחר שורשי ההיפ הופ הישראלי, מראשיתו ועד הפיכתו לאחד הז’אנרים המשפיעים בארץ.
50 שנה אחרי לידתו של ההיפ-הופ ו-40 שנה לאחר שעשה עלייה, מסופר סיפורו של הז'אנר המוזיקלי שהתחיל כתופעת שוליים מחתרתית, והפך לאחד הקולות המרכזיים בתרבות הישראלית. בעזרת דמויות צבעוניות, גדולות וקטנות מהחיים, סיפורים מאחורי הקלעים שטרם סופרו ושפה קולנועית פורצת דרך, משרטט הסרט את עלייתו, נפילתו ולידתו מחדש של הראפ המקומי, ומספר את סיפורה של יצירה שנולדה מתוך מחאה, שוליות, קצב ותרבות רחוב והפכה לקול מרכזי של דור.
אבל זה לא רק סיפור על מוזיקה. זה סיפור עלינו ועל הישראליות עצמה. על ישראל של שנות התשעים והאלפיים, על אינתיפאדה, פיגועים, תהפוכות פוליטיות ושסע חברתי שהולך ומעמיק, על דור שמחפש שפה, זהות ומקום ועל מדינה שמחפשת את עצמה שוב ושוב, ולא תמיד מוצאת.
"מלכת השכונה" (Home Ground)
בימוי: איל אלישע | ישראל, 2026
סדרה דוקומנטרית המלווה את קבוצת בני יהודה, בניסיונה לחזור לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי.
במשך שנים הייתה "בני יהודה תל אביב" מקור הגאווה של תושבי שכונת התקווה, אבל בשנים האחרונות המצב רחוק מלהיות כזה. ארבעת פרקי הסדרה מלווים את מועדון הכדורגל הוותיק לאורך עונת 2024/25 בליגה הלאומית, בניסיונותיה לחזור אל קדמת הבמה של הכדורגל הישראלי.
המצלמה נכנסת אל חדרי החדרים של המועדון וחושפת רגעים אינטימיים, אנושיים וישירים של השחקנים, הצוות והאוהדים, כפי שלא נראו עד כה. התיעוד הבלעדי ויוצא הדופן הזה, מעניק לצופים הצצה אל אחורי הקלעים של קבוצת כדורגל מקצועית, ודרכו נפרש סיפור על קהילה, זהות, היסטוריה, מאבק, הומור, מתח וחמלה.

הסרטים הישראליים שיתחרו בתחרות הסרטים הקצרים
**תחרות מוכרת לצורך הגשת מועמדות לאוסקר האמריקאי.
"2:30 דקות ב־5 שקלים" ( 2:30 Minutes for 5 Shekels)
בימוי: יפים גרבוי | ישראל / רוסיה, 2026
התבוננות חדה ומטלטלת על הרגע שבו הצצה קצרה דרך משקפת הופכת למראה – לא רק על עזה, אלא על החברה הישראלית כולה.
במצפה שדרות, נקודת תצפית ששימשה במשך שנים כעמדת התרעה, מוצבת היום משקפת בתשלום המכוונת הישר אל הריסות עזה ומושכת אליה מבקרים רבים – ילדים, חיילים, סיורי תגלית, תיירים ומשפחות. דרך פעולת התשלום, ההצצה והתגובות המיידיות של המבקרים, מתעד הסרט חתך של החברה הישראלית והיהודית המתמודדת עם הרס בזמן אמת.
זהו סרט שמתבונן בהתבוננות האנושית בסבלם של אחרים, ומזמין את הצופה להתמודד עם מציאות מורכבת ועם הצדדים הכמוסים של הנפש האנושית, ולחשוב מה קורה כשאנחנו מסתכלים על סבלם של אחרים, ומה זה חושף עלינו.
"יהיה אשר שיהיה" (Come What May)
בימוי: ינו בראל וסאהיא וילהלוז | ישראל, 2026
דיוקן עדין של צעירה שמנסה להחזיק את עצמה ואת אמה בו־זמנית – סרט על אהבה משפחתית שמטלטלת, ועל החיפוש אחר יציבות בתוך מציאות רגשית לא יציבה.
אנג'לי, צעירה מירושלים, נודדת בין שתי אימהות – אחת שנלחמת להישאר, ואחת שלעולם לא תעזוב. היא מסתובבת בין השערים העתיקים של ירושלים ומביטה אל העיר שגידלה אותה, בזמן שאמה מקרצפת רצפות. האבנים לימדו אותה שפות, הרחובות חרטו את סיפוריהם בגופה והיא שייכת לעיר הזו, ירושלים. היא יודעת ומרגישה את זה, אבל שייכות דורשת ממנה לבחור בין העיר שגידלה אותה ומציעה חופש, קהילה, כאוס והזדמנויות, לבין אמה שמצבה אינו יציב ועתידה לוטה בערפל.
הסרט מלווה את אנג'לי במרחבים אינטימיים וציבוריים וחושף מערכת יחסים עדינה ומורכבת בין אם לבת, כזו שנעה בין אהבה, תלות, אחריות ועומס רגשי. זהו סיפור על התבגרות, זהות, שייכות, ועל הניסיון למצוא מקום בעולם כששום דבר לא מובטח.
הסרטים הישראליים שיוקרנו במסגרת תחרות סרטי הסטודנטים
"לצוריאל יש משהו בבטן" (Something in Tzuriel's Gut)
בימוי: טליה טאי ביטון, 'סם שפיגל' | ישראל, 2026 | 26 דקות.
צוריאל בן ה-11 נולד עם מצב רפואי נדיר שבגללו הוא אינו יכול לאכול ונאלץ לחיות בצל טיפולים רפואיים יומיומיים, כשסכנת חיים מרחפת מעליו. הסרט עוקב אחר ההתמודדות של צוריאל ומשפחתו, ובעקבותיה גם על הדרך שבה צוריאל מגלה את העולם.
"מה שנשאר מליה" (What's Left of Lia)
בימוי: ליאב קובלצ'וק, 'סם שפיגל' | ישראל, 2026 | 17 דקות.
דיוקן חשוף על צעיר שמחליט לצאת למסע אינטימי ולהביט לאחור על הנערה שהיה פעם.
ליאב בן ה-24 עצר באמצע תהליך של התאמה מגדרית שהתחיל בנעוריו, וחזר להיות גבר. בניסיון להבין את הבחירה הכואבת, הוא משתדל להרכיב מחדש את גרסתו הקודמת, נערה צעירה בשם ליה. דרך ארכיונים וצלילה אל העבר, ליאב מתחיל לשאול את השאלות שעד כה פחד לשאול – מה בדיוק הוא השאיר מאחור? ומה לעולם לא יוכל להחזיר?
"האיש בשולי הכביש" (Shoulder)
בימוי: בת חן קהלני, 'מעלה' | ישראל, 2026 | 29 דקות.
מסע אישי ברחבי ישראל, שאליו יצאה הבמאית במאמץ לרפא את הטראומה שלה.
יום העצמאות 2008. בת חן, ילדה בת 13, עומדת בשולי הכביש ומתחננת לעזרה. ברכב הדומם לצדה שוכב אביה מחוסר הכרה וסביבו שלושה ילדים קטנים. כלי רכב רבים חולפים באדישות, עד שאיש דרוזי אחד עוצר, מבצע החייאה ונעלם ללא זכר. האב לא שרד ומאז, במשך 17 שנים, ננעלה המשפחה בתוך שתיקה חונקת. כעת, מחליטה הבמאית לשבור את השתיקה ויוצאת למסע למציאת האיש, בטוחה שהוא המפתח לריפוי.
"מכורים" (Addicts)
סרטם של: שובל צ'סיט, אבישג סינבל, נוי אנטין, ספיר גרינברג, מור לוי, שחר ברקוביץ', עידו רוה, מיכל ארטיומוב, ים שגב, סמואיל שחאדה, נדב אדיב ורועי עבודי, 'המכללה האקדמית ספיר' | ישראל, 2026 | 14 דקות.
אסופת אנימציה תיעודית על מסעם של מכורים למקומות אפלים והדרך חזרה מהתהום.
אסופת סרטי אנימציה המתחקה אחרי אנשים שסובלים מהתמכרות ושההתמכרות הובילה אותם למקומות אפלים, במרחב ובנפש. מניצול תרופות ופגיעה עצמית ועד סחר בסמים. בנפילה לבור ללא תחתית ובדרך שסללו החוצה.
"אהבה לנצח" (Forever Love)
בימוי: הילה מנור, 'המכללה האקדמית ספיר' | ישראל, 2026 | 6 דקות.
שגרת חייו השקטה של זוג מבוגר מתגלה כדיוקן עדין של אהבה, שינוי וחלוף הזמן.
תיעוד אנימטיבי המתבונן בחיי זוג מבוגר בדירתם הצפופה, עוקב אחר שגרת יומם השקטה והחזרתית, ומפרק בהדרגה את שכבות החפצים הממלאים את ביתם. נקודת המפנה מתרחשת במהלך שיעור אנגלית תמים, שבמהלכו נגלית חגיגה עשירה בצבעים ובטקסטורות מתוך עולמם המשותף.
"ריו ונאפז" (Rio & Nafez)
בימוי: מעיין ניניו, 'אוניברסיטת ת"א' | ישראל, 2026 | 29 דקות.
ריו ונאפז הם חברי נפש, אך המלחמה שפורצת אל חייהם מאיימת לפורר את הקשר ביניהם.
חברות אמיתית ובלתי צפויה נרקמת בין ריו מהרצליה, לנאפז מלוד. לאורך שלוש שנים הם חולקים רגעי קסם של התבגרות ויוצרים עולם משל עצמם שלא נגוע בהפרדה וסכסוך. אבל כשהמלחמה פורצת, היא לא פוסחת גם עליהם. בעקבותיה, החיבור ביניהם עומד למבחן ומאלץ כל אחד מהם להתמודד עם שאלות של זהות, שייכות וכוחה האמיתי של חברות.
"עוד מילים כאלה" (Words from the In Between)
בימוי: תמה קסטל, 'אוניברסיטת ת"א' | ישראל, 2026 | 22 דקות.
אישה צעירה שבוחרת לחיות, בערות מלאה, את הזמניות של חייה.
בגיל 37 קיבלה ניר, מוזיקאית ורקדנית, אבחנה חד משמעית. זה ודאי, היא עומדת למות. עכשיו היא נראית בריאה אבל היא יודעת שזה יכול להשתנות בכל רגע. בנקודה הזו מתחילה יוצרת הסרט לצלם אותה, כשבמשך שנה היא מביטה בה חיה את מותה המתקרב.
"כאבי פנטום" (Phantom Pains)
בימוי: תמר קומם, 'אוניברסיטת ת"א' | ישראל, 2026 | 26 דקות.
אובדן ילד בשואה שעיצב אישה אחת ואת הנשים שנולדו מתוך ובתוך הכאב שלה.
לפני מותה, כשהיא קטועת רגליים וסרטן אלים מכרסם בגופה, סבלה סבתה של הבמאית מכאבי פנטום קשים. אחרי שאיבדה בשואה את משפחתה, ובייחוד את בנה, הופכת האישה הכריזמטית ורבת הכישרון לאישה שורדת, נקמנית ואפלה שהותירה חותם גם על סיפורן של הנשים שבאו אחריה.
"משמעות אחרת של אהבה" (Another Meaning of Love)
בימוי: אלמוג הלר, 'מכללת מנשר לאמנות' | ישראל, 2026 | 29 דקות.
ניסיון משותף של בן ואימו להבין מה באמת הוביל לגירושיה השניים של האם.
אחרי ניסיונות רבים לשקם את היחסים, קטי ניצבת בפני גירושים בפעם השנייה בחייה. בניסיון משותף שלה ושל בנה, יוצר הסרט, להבין מה באמת הוביל לגירושים האלו, צפות טראומות מן העבר שמהדהדות ברקע את השאלה – מה משאיר אנשים ביחד ומה מפריד ביניהם?
"לא רואים על איתי" (Hard To Notice)
בימוי: בר מיסוצ'ניק, 'מכללת מנשר לאמנות' | ישראל, 2026 | 23 דקות.
סיפור מרגש על היכולת להשתחרר מתיוגים של "כישלון", ועל משפחה שלומדת להכיר את עצמה ואת בנה מחדש, רגע לפני שהכל מתפרק.
איתי, אחיה של הבמאית, מתגייס לצה"ל, אבל בעוד שהוריו אורזים לו תיק, המצלמה של אחותו, חושפת פערים עמוקים בינו לבינם. כשתחושת תסכול מתגברת מובילה את איתי לניסיון התאבדות בבסיס הטירונות, כל הדינמיקה המשפחתית הכאובה-מצחיקה עומדת למבחן. דרך שיחות אינטימיות ללא צנזורה ובעזרתה של המצלמה, יוצאת המשפחה למסע של גילוי האמת שהודחקה ומגלה, באיחור של 19 שנים – שאיתי נמצא על הרצף האוטיסטי.
אירועים מיוחדים שלא כדאי להחמיץ
תחרות חביב הקהל לזכרה של דנה עדן ז"ל
התחרות על לב הקהל חוזרת לפסטיבל, ובמסגרתה מוזמנים הצופים לבחור, מבין הסרטים הישראליים המשתתפים, את הסרט הישראלי האהוב עליהם.
"20 מתחת ל־40"
פרויקט חדש המבקש לסמן את הדור הבא של יוצרות ויוצרים שכבר הספיקו לבסס עשייה מרשימה ולהגיע להישגים בולטים בישראל ובעולם, כשתמהיל היוצרים והיוצרות שנבחרו מייצג קולות מגוונים וחדשניים ומדגיש את כוחה של היצירה הדוקומנטרית דווקא בעידן של שינוי ומורכבות.
רטרוספקטיבה לסרטיו של רם לוי
רטרוספקטיבה לסרטיו של רם לוי, שהיה אחד הבמאים המוערכים והאהובים בתחום הדוקומנטרי, שבמסגרתה יוקרנו הסרטים: "ואם נניח לרגע שיש אלוהים", "סגר", "אני אחמד", "מתרסים", "סכנין חיי" ו-"רק לא לחשוב שני פעמים". בנוסף לסרטים של לוי, יוקרנו שלושה סרטים קצרים שנעשו עליו ועל פועלו: "טייק שלישי" של איילת בכר, "אני רם לוי" של דורון ג'רסי ו"קולו של אחמד – טייק 2" של דורון ג'רסי.
הזדמנות פז להיזכר בשפה הקולנועית ובמבט הייחודי של מי שהניח את היסודות לקולנוע הדוקומנטרי בישראל. הנה הצצה אל קטע מהסרט "קולו של אחמד – טייק 2":
הקרנת בכורה ישראלית לסרטו של תום שובל "מכתב לדויד – הגרסה השלמה"
את הסרט "מכתב לדויד" השיק הבמאי תום שובל כשדויד קוניו היה עדיין חטוף בעזה. אז הוא הקפיד לציין שמדובר בסרט לא גמור, שייסגר רק כשדויד יחזור. וזה בדיוק מה שקרה – לאחר חזרתו הביתה של דויד קוניו, ערך שובל את הסרט וסגר אותו כפי שהבטיח. במסגרת 'דוקאביב 2026' יוקרן בבכורה ישראלית הסרט המלא, שהוקרן לראשונה בפסטיבל ברלין, בנוכחות משפחת קוניו.
תזכורת קצרה לטריילר של הגרסה הלא-מלאה:
ספיישל סרטי כדורגל
לרגל אירועי המונדיאל יתקיימו במסגרת הפסטיבל הקרנות של סרטי כדורגל מכל השנים, בהם "מלכת השכונה", "הדרבי האחרון – שעריים X מרמורק", "סגל חסר", "סכנין חיי" של רם לוי ו-הקרנה חגיגית של הסרט המיתולוגי "בית שאן – סרט מלחמה" של דורון צברי ורינו צרור, לציון 30 שנה ליציאתו. בנוסף להקרנות הסרטים, יתקיים אירוע פתוח לקהל הרחב הכולל הקרנת חוץ חגיגית לצד מתחם פעילויות באווירת כדורגל, מוזיקה, בר משקאות ועוד.





