אני צמחונית מגיל 10 בערך, בעיקר ממניעים אסתטיים (במילים עדינות) – לא אוכלת בשר, עופות ודגים. תוצרים של החי (ביצים, גבינות ודבש) כן… אבל, בשנים האחרונות יש בי מעין רצון פנימי להמעיט ככל האפשר גם בצריכתם של אלו. גם מבחינה בריאותית (כי עם כל מה שמוסיפים לתוצרים של היום, זה כבר ממש לא מזין כמו מה שהיה פעם) וגם מבחינה אידאולוגית (כן. זה נורא בעיניי מה שעושים לחיות המסכנות האלה).
הבעיה העיקרית שלי היא (בעצם 2 בעיות עיקריות) ש:
1. זה טעים לי. אני אוהבת גבינות (חלב אני כבר מזמן לא שותה) ומאפים עם ביצים,
ו-2. קשה למצוא תחליפים הולמים, במיוחד אם אני לא נמנית על הסוג הבשלן והמשקיען, וויתור על ביצים זו כבר ממש התנהלות מסובכת יחסית. עומר אגב, אוכל מה שבא לו, אבל בגלל שהוא גדל איתי והמקסימום שאני מוכנה לעשות עבורו זה עוף בתנור או מרק עוף, כשאני לא צריכה לגעת בעוף עצמו, אז גם הוא לא מרבה לאכול מוצרים מן החי ביומיום.
אז אני תמיד מחפשת תחליפים לגבינה. נכון שאפשר פשוט לוותר עליה ולמרוח אבוקדו, טחינה או ממרחים שונים כמו ממרח עגבניות. אבל גבינות זה טעים, במיוחד הגבינות הקשות כמו צפתית, בולגרית וצהובה (מי אמר טוסט?).
הגבינות הטבעוניות של "משומשו"
לאחרונה הושק קו מוצרים חדש בתחום הגבינות הטבעוניות תחת המותג "משומשו": יוזמה משותפת של קיבוץ גן שמואל וחברת 'הדר פוד'.
בסדרה יש (כרגע) שש תחליפי גבינות צהובות ומלוחות: צהובה 18% במרקם חצי קשה, צהובה 9% בסגנון עדין קלאסי, צהובה זיתים 18% במרקם חצי קשה, מלוחה 16% בסגנון יווני, מלוחה 16% עם עשבי תיבול בניחוח זעתר קלוי ומלוחה 5%. נכון שמבחינה בריאותית, הגבינות האלו מכילות שומן מוקשה (שממש לא בריא), אבל אחוזי השומן סבירים (עדיף כמובן לצרוך את הצהובה 9% ואת המלוחה 55).
והטעם? בהתחלה קצת מוזר, אבל טעים. אותו שומן מוקשה הופך אותן לעסיסיות ובצהובה, למשל, אפילו שהפרוסות לא גדולות, הן עבות ובשרניות. לא יכולתי להתאפק וניסיתי את הצהובה גם על טוסט (כי צהובה שלא מותכת, לא שווה) – התוצאה הייתה לגמרי משביעת רצון (תרתי משמע) והגבינה התגלתה גם כאחת שמותכת ונשפכת, בדיוק כמו שצריך.
המחירים לא זולים (אם כי זהים לממוצע המחירים של שאר הגבינות הטבעוניות הקיימות): 21.90-19.90 לאריזות של 200 ו-250 גר'.
לחם ללא קמח לבן
כחלק נוסף מהמודעות הבריאותית שאימצתי לעצמי, אני כבר כמעט ולא אוכלת לחמים מקמח לבן. אני בדרך כלל קונה את לחם השאור הקל של 'הרדוף' (שהוא היחיד שמצאתי שאין בו E) או לחמים ללא גלוטן, כמו הלחם בניחוח כפרי של 'בר אל' (גם טבעוני וגם ללא גלוטן).
הלחם הזה עשוי מקמח טף (דגן שמקורו באתיופיה ואריתריאה) – קמח שנחשב ל"סופר פוד", ועשיר בערכים תזונתיים. בנוסף, הלחם משלב גם טחינה גולמית והוא ללא תוספת סוכר, ללא כולסטרול, ללא שומן טראנס, ללא לקטוז וקזאין וללא ביצים. טעים מאוד ואוורירי- הלוואי שבקרוב תהיה גם גרסת "לחם קל".
וכשבא לי לנשנש, אני משתדלת להחליף את הלחם בקרקר, לחמית או משהו כזה. הלחמית החדשה של 'אסם' עם הירקות הקלויים, התגלתה ככיפית במיוחד (וטעימה).
היא מכילה 22% פלפלים קלויים, חציל קלוי, בצל ושום ועשויה מחיטה מלאה בלבד. הטעם עשיר וטעים ולגמרי אפשר לנשנש אותה ככה לבד (זהירות – היא לא נטולת קלוריות!). בתאבון!
