מצדה משקיעה ועד זריחה: המלצה לטיול מעורר השראה
המלצה לטיול משקיעה ועד זריחה שמתחיל ומסתיים בחניון הלילה של מצדה מערב וכולל חזיון אור קולי מרהיב וטיפוס אל ההר לצפייה בזריחה
הורדוס (4-73 לפנה"ס), שזכה לכינוי ההיסטורי "הורדוס הגדול", היה מלך יהודה בחסות האימפריה הרומית ואחת הדמויות המבריקות, המיוסרות והמדממות ביותר בעולם העתיק.
הוא נולד למשפחה אדומית מיוחסת שהתגיירה בדור של סבו, ואביו אנטיפטר היה נציב אדומי רב-השפעה, אך למרות זאת משפחתו מעולם לא נחשבה לחלק מהאליטה היהודית-חשמונאית שישבה בירושלים. כשהיה בן 25, החליט אביו, שהיה פוליטיקאי ממולח בעל בריתות הדוקות וקשרים אישיים הדוקים עם יוליוס קיסר, שהגיע הזמן להכניס את בנו הצעיר לפוליטיקה. כדי לסלול את דרכו הפוליטית של בנו, ניצל אנטיפטר את כוחו ואת קשריו והוביל למינויו של הורדוס הצעיר למושל הגליל – תפקיד ששימש עבורו קרש קפיצה וזירת מבחן ראשונה להפגנת יד הברזל והאמביציה השלטונית שלו.
רגעי המפנה הדרמטיים בחייו התרחשו בשנת 40 לפנה"ס, כשהיה בן 33: באותה שנה החליט מתתיהו אנטיגונוס, נצר לענף הלוחמני של בית חשמונאי, לנצל את פלישת האימפריה הפרתית (האוייבת המושבעת של רומא) לארץ כדי לחולל הפיכה. בתגובה, כבשו הפרתים ואנטיגונוס את ירושלים ולכדו את הנהגת העיר – אחיו של הורדוס, פצאל, העדיף להתאבד בשבי כדי לא ליפול לידיהם, ואילו דודו ובן בריתו הורקנוס השני נתפס ואוזניו נכרתו באכזריות כדי לפסול אותו לצמיתות מתפקיד הכהן הגדול. כשהבין הורדוס שהוא הבא בתור ברשימת החיסול, מילט את משפחתו באישון לילה מתוך ירושלים הנצורה. הורדוס הוביל את משפחתו אל מבצר מצדה המבודד בלב מדבר יהודה, השאיר אותם שם תחת משמר כבד, ויצא לבדו למסע הישרדות נועז ומפרך דרך מצרים אל לב רומא, כפליט חסר כל המחפש להציל את חייו ואת מעמדו.
בתוך שבועות ספורים בלבד חולל הורדוס מהפך פוליטי מדהים: בזכות קשרי העבר של אביו וכשרונו הרטורי והדיפלומטי, שכנע את ראשי רומא – מרקוס אנטוניוס ואוקטביאנוס (הקיסר אוגוסטוס לעתיד) – שהאינטרס האסטרטגי החיוני ביותר של האימפריה לבלימת הפרתים הוא הצבתו שלו כשליט חזק ונאמן. הם השתכנעו ועוד באותה שנה (40 לפנה"ס) הכריז עליו הסנאט הרומי פה אחד כמלך יהודה. הורדוס שב לארץ בראש לגיונות רומיים, ובמשך שלוש שנים ניהל מערכה צבאית עיקשת ועקובה מדם עד שהכניע את ירושלים בשנת 37 לפנה"ס, עמד מאחורי עריפת ראשו של אנטיגונוס, ותפס בפועל את מושב המלכות בבירה. אולם, למרות ניצחונו המזהיר, העם היהודי ראה בו "עבד אדומי" זר, אכזר וכובש שהומלך על חרבותיה של רומא – מה שחיזק תחושת הזרות המעיקה שליוותה אותו ואת משפחתו עוד מילדותו, הגביר את החרדה התמידית מאובדן הכתר, וזה מה שניהל את חייו מרגע זה ואילך.
כדי לקנות לגיטימציה דתית ומלכותית, גירש את אשתו הראשונה ונשא לאישה את נסיכת בית חשמונאי הנערצת מרים, נכדתו של הורקנוס השני. הורדוס היה מאוהב במרים עד טירוף חושים, בעוד שמרים עצמה ואימה שלומציון (אלכסנדרה) תיעבו אותו על מוצאו וראו בו נחות. הורדוס, שלא היה טיפש בכלל, הבין את זה וכדי לנטרל כל איום על כתרו, החל לחסל בשיטתיות את שרידי משפחתן, מה שכמובן רק העמיק עוד יותר את השנאה שלהן כלפיו. תחילה הוא הוציא להורג את הורקנוס השני, סבה של אשתו וזמן קצר לאחר מכן דאג להטביע בבריכת הארמון ביריחו את אחיה הצעיר, הכהן הגדול יפה התואר אריסטובולוס השלישי, שהיה רק בן 17 – במסווה של "תאונת מים" במהלך משחק עם עבדי המלך.
מתוך אותו תסביך עמוק של זרות ובדידות, כדי לפצות על חוסר האהבה של חמותו ואשתו, ובניסיון נואש לרצות את העם היהודי ולהאדיר את שמו בעולם – הכפיל הורדוס את שטח הר הבית והקים מחדש את בית המקדש השני בממדים מונומנטליים שהפכו אותו לאחד מפלאי התבל. כשבמקביל, כדי להוכיח את נאמנותו המוחלטת לפטרוניו ברומא ולהכין לעצמו מקלטי מילוט מבוצרים, בנה יש מאין את עיר הנמל קיסריה עם שובר הגלים הטכנולוגי הראשון מסוגו, וביצר מבצרי מצוק וארמונות פאר בלתי חדירים במצדה, בהרודיון וביריחו.
זה לא עזר וגם הפאר האדריכלי לא השקיט את טירוף הפרנויה שהלך והחמיר. בשנת 29 לפנה"ס, בעקבות רשת שקרים ומזימות שטוו אימו קיפרוס ואחותו שלומית, שהזינו את קנאתו וטענו כי מרים בוגדת בו, הוציא הורדוס להורג את מרים אשתו האהובה – מעשה שריסק סופית את שפיותו וגרם לו לשקוע בדיכאון קליני כבד, עד כדי כך שנהג להסתובב בלילות באולמות הארמון כשהוא זועק את שמה. וזה לא נעצר כאן… 22 אחר כך, מתוך התקף חרדה פרנואידית שבניו ממרים, הנסיכים החשמונאים אלכסנדר ואריסטובולוס, ינקמו את דם אימם, הורה לחנוק אותם למוות בסבסטיה. רציחות שעוררו חלחלה אפילו ברומא והולידו את האמירה המפורסמת המיוחסת לקיסר אוגוסטוס כי "מוטב להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו".
גם סופו של "המלך הבנאי" היה מחריד ומלא אימה: בשנת 4 לפנה"ס, כשהוא כבן 69, בודד לחלוטין בארמונו ביריחו, שנוא על נתיניו וגוסס ממחלה מייסרת (שכללה נמק, כיבים ותולעים), הבין שמותו יתקבל בריקודים ובחגיגות שמחה ברחבי הממלכה. הוא לא היה מסוגל לקבל זאת ולכן ציווה לכלוא את כל נכבדי הממלכה בהיפודרום של יריחו ולהוציאם להורג ברגע שייפח את נשמתו כדי להבטיח שבכל הארץ יישמע בכי מר ביום מותו – פקודה מפלצתית שאחותו שלומית ביטלה מיד עם פטירתו.
ועם כל זה, אולי דווקא בגלל כל זה, הוריש הורדוס לאנושות את פלאי הארכיאולוגיה הגדולים בישראל: מזכרון בניית בית המקדש השני שממנו נותרו היום רק אבני הענק של הכותל המערבי בירושלים ועד לשרידי קיסריה, מצדה והרודיון, שעומדים עד היום כעדות אילמת לאישיותו המורכבת שנעה בין קצוות של טירוף אישי וגאונות פוליטית והנדסית.
המלצה לטיול משקיעה ועד זריחה שמתחיל ומסתיים בחניון הלילה של מצדה מערב וכולל חזיון אור קולי מרהיב וטיפוס אל ההר לצפייה בזריחה