דף הבית » כל הכתבות » תרבות » פסטיבל ישראל 2024: המופעים, האירועים וכל מה שיחכה לכם השנה

פסטיבל ישראל 2024: המופעים, האירועים וכל מה שיחכה לכם השנה

מתוך "שׁוּרָה - מלאכת זיהוי חיים" (צילום: רועי יוסף)

פסטיבל ישראל שמתקיים בכל שנה בירושלים והפך לאחד מהפסטיבלים הפופולאריים והמצליחים בישראל, יתקיים השנה בין ה-10 ל-27 בספטמבר, גם בירושלים וגם בנגב המערבי: שדרות, אופקים, קיבוץ דורות ומועצה אזורית אשכול, ויכלול סוללת יצירות חדשות המגיבות למציאות הכואבת.

פסטיבל בימי מלחמה

אי אפשר להתעלם מהפער בין המציאות הישראלית שלנו וקונוטציה השמחה שיש למילה "פסטיבל", וגם האנשים שעומדים מאחורי הפסטיבל התלבטו ותהו מה נכון לעשות. לדברי מנכ"ל הפסטיבל איל שר: "ההתמודדות השנה הייתה עם עצם המילה 'פסטיבל' ועם הדיסוננס בין המילה פסטיבל לבין המציאות שלנו, כשהמלחמה בעיצומה, החטופים טרם שבו אלינו, האובדן כבד מנשוא, ולפנינו אתגרי שיקום פיזי ונפשי עצומים. אנחנו מקיימים את הפסטיבל מתוך אמונה עמוקה ביכולתה של עשייה אמנותית לסייע באיחוי ובריפוי, ולדמיין מרחב חלימה ותקווה לעתיד משותף. הפסטיבל קרוב ואינטימי יותר, עוסק בפצע ובטראומה, מישיר מבט אל המציאות שבה אנו פועלים".

זו גם הסיבה שהביאה להחלטה לצאת השנה מגבולות ירושלים ולהגיע גם לנגב המערבי. לדברי המנהלים האמנותיים של הפסטיבל, איתי מאוטנר ומיכל ואעקנין: "היה לנו ברור שהשנה, הפסטיבל לא יכול להישאר כהרגלו רק בירושלים. במהלך החודשים האחרונים עבדנו עם יוצרות, מפיקים, מנהלי תרבות ותושבים מקהילות הדרום ועם אמנים ישראלים ידועים ומוכרים כדי ליצור תוכנית אמנותית הנובעת ממה שקרה ועדיין קורה באזור המדמם. זוהי פעימת הלב הסדוק שלנו, הרצון שלנו לברוא כאן מציאות אחרת. טובה, מיטיבה, עם ועבור כל מי שנמצא כאן. אנחנו מבקשים לעסוק במציאות, תוך הגבהת עוף. לעשות את מה שאמנות ויצירה יודעות טוב כל כך לעשות – ליצור מרחב בו מורכבות, מחשבה מרובדת ודמיון יכולים לדור בכפיפה אחת.  היצירות שנבחרו משקפות את כל המחשבות הללו, חוקרות אותן, משקפות אותן, מעבדות אותן, מציעות קריאות שונות של המציאות הזו".

*** תוכנית הפסטיבל המלאה ***

(לפי סדר כרונולוגי)

ערב הפתיחה בשדרות

תוכנית תלת שלבית בערב אחד: פתיחת תערוכה ומיצב סאונד של האמן יניב שנצר, "7 בום" – פרמיירה ליצירת מחול של ליאת דרור, ו"היללה" – מופע להקה. 
איפה ומתי? מרכז אדמה, שדרות – יום שלישי, 10.9 בשעות 19:00 ו-22:00. (התערוכה תהיה פתוחה עד ה-13.9).

"Windless" – תערוכה ומיצב סאונד של האמן יניב שנצר: כבר כמה חודשים שאמן הסאונד יניב שנצר אוסף שאריות של טילים שנורו לעבר ישראל. את מה שהוא מוצא הוא לוקח אליו לסטודיו ומבצע בחתיכות המתכת הללו מעשה טרנספורמטיבי – מכלי נשק הוא הופך אותם לכלי נגינה, פעמוני רוח העשויים כולם משאריות טילים. את המיצב הוא יציב בשדרות – אחת הערים הכי מטווחות בישראל כבר שנים רבות מידי. דווקא שם, בסטודיו למחול של "אדמה" ניתן יהיה לחוות רגעים שונים, אחרים ונעימים עם חתיכות המתכת האימתניות הללו, מתוך שאיפה שהצלילים ההרמוניים והנשגבים יהפכו לפס הקול של העיר, הארץ והמרחב כולו.

 "7 בום" – פרמיירה ליצירת מחול של ליאת דרור: כשהייתה ילדה שיחקה ליאת את המשחק "7 בום", שבו המילה "בום" החליפה את הספרה 7 על שלל גלגוליה. מאז ה-7 באוקטובר (ועוד הרבה לפניו) שומעת ליאת "בומים". את עוצמת הפיצוצים משני הכיוונים – משם ומכאן. הדי הבומים הפכו לפסקול של העיר שדרות וממלאים את מרחבי חייהם של התושבים. כשניתן היה לחזור לאדמה בשדרות, אחרי חודשים רבים, ליאת החלה ליצור עבודה כוריאוגרפית שמפגישה את התנועה עם המקום בו נשמטה הקרקע.
היצירה בוחנת את חוסר היציבות, את התנועה הלא בטוחה, את ההיעדר המרכז הפיזי, האישי והלאומי – הרקדניות ינועו על כדורי פיזיו, המשויכים בדרך כלל להריון ולהולדת חיים. הן יבחנו מערכות יחסים חדשות, יבקשו למצוא יציבות בתוך מרחב רועד ויתרגלו כיצד ניתן לסייע אחת לשנייה במצבים רעועים כדי למצוא עוגן מרפא.

"היללה" – מופע להקה: חבורה של יוצרים מוכשרים, במקור מצפון הארץ, שמנגנים, שרים וכותבים את מצבי ההוויה והתודעה השונים. מזמורים שהם תפילות, שירים שהם בקשות, השפעות חוצות יבשות ומעל לכל כישרון עצום המבטיח שכל הופעה תהיה שונה. לשדרות הם מגיעים, חמושים באהבה וכלי נגינה מגוונים, למופע שהוא מפגש טכסי בין צלילים, מילים ואנשים.

"מקום לגור בו"

יצירה תיאטרלית רב-תחומית הפורצת מהמציאות בעוטף.
איפה ומתי? מ.א. אשכול – יום רביעי, 11.9 בשעה 20:00; יום חמישי, 12.9 בשעה 21:00 | תיאטרון ירושלים – יום רביעי, 18.9 בשעה 19:00; יום חמישי, 19.9 בשעות 19:00 ו-21:30.

מה הופך מקום לבית? איפה אדם יכול להרגיש בבית? ומה קרה לבית של כולנו? הפקת מקור שנולדה מתוך השבת ההיא, ומבקשת להציף את התחושות והמחשבות שהפכו מנת חלקנו מאז, לעכל, להתמודד ולחפש את הדרך חזרה הביתה. קבוצת השחקנים והיוצרים של ״תיאטרון עוטף הנגב״, שבה גם ניצולים ומפונים, כתבה את היצירה כדי לחקור ולברר את המסע הרגשי הלא-נגמר של תושבי הנגב המערבי, ולהביאו לבמה. דרך הודעות וואטסאפ, עדויות ממקור ראשון וחוויות אישיות שעברו השחקנים, נוצרת לה תמונה בימתית רב שכבתית הכוללת תנועה, משחק, וידיאו ומוזיקה בלייב.

"יותר מ-שיר אחד"

הפודקאסט האהוב עולה לבמה ושובר את חוקי הפורמט.
איפה ומתי? אופקים – יום רביעי, 11.9 בשעה 21:00 | תיאטרון ירושלים – יום שלישי, 17.9 בשעה 21:00.

"שיר אחד", ההסכת המעולה של תאגיד השידור 'כאן הופך למופע בימתי עם שמונה נגנים, ביצועי לייב מרגשים, קטעי ארכיון נדירים ושלושה סיפורים הנארגים לכדי ספקטקל. מאיה קוסובר וניר גורלי חברו אל המוזיקאים גלי עטרי, אלי לוזון, דני בסן, נדב הולנדר ואחרים ליצירת מגה-סיפור עמוק, מרגש ומעורר השראה על הביחד שלנו כאן. בעיבוד הבימתי המיוחד מוצגים שלושה שירים שנולדו מתוך האישי והפכו להמנונים שליוו, ועדיין מלווים את החיים שלנו כאן: את המלחמות, המחאות, ימי העצב ורגעי התקווה.

"פורטרטים בתנועה"

תיאטרון אנלוגי שמחובר להווה (גרמניה).
איפה ומתי? תיאטרון ירושלים – יום רביעי, 18.9 בשעות 19:15 ו-21:30; יום חמישי, 19.9, בשעות 19:15 ו-21:30.

כבר הרבה מאוד שנים שהאומן הגרמני וולקר גרלינג הולך ברגל, צועד, פוגש אנשים ומתעד אותם. מנסה לקלוט סיפורים אישיים קטנים שמלמדים משהו גדול יותר על החיים, עלינו, על העולם.
במיוחד לכבוד פסטיבל ישראל 2024 הגיע גרלינג לארץ. במשך עשרה ימים הוא תר את המדינה ופגש עשרות רבות של א.נשים הקשורים, בצורה כזו או אחרת לשבת ההיא. חלק מהא.נשים שאותם פגש צולמו במצלמתו האנלוגית ואחר כך, בביתו ביערות שליד ברלין פיתח את הצילומים וכרך מהם ידנית פליפ-בוק – ספרון קטן שניתן לדפדף בו במהירות ולראות את הצילומים, סוג של אנימציה בגרסה האנלוגית. את המבט החומל שלו, את הרגישות העדינה ואת ההומור הייחודי כורך גרלינג למופע בימתי אישי המספר סיפור, חושף צילומים ומאפשר למבט בינלאומי לראות אותנו ברגעים הכי סדוקים שלנו.

"בוקר שאינו נגמר"

אגדה על התנועה הפלאית והאינסופית של האבל.
איפה ומתי? תיאטרון ירושלים – יום רביעי, 18.9 בשעה 21:00; יום חמישי, 19.9 בשעות 19:00 ו-21:30.

ביום בהיר אחד, כשנורית הייתה קטנה, אימא שלה מתה. במשך השנים האובדן שב והופיע באינספור רגעים ומפגשים אנושיים, אך נשאר לרוב כמשהו פרטי המבודד אותה מאחרים. בעבודה בלשית מדוקדקת, נורית איתרה דמויות מפתח מסיפור האובדן הפרטי שלה, והזמינה אותן לעלות איתה לבמה. כל אחת תספר סיפור אובדן משלה. בשפה אמנותית מיוחדת וביכולת להביט בהומור גם ברגעים היותר מורכבים של החיים, נורית שוברת את חומת הבדידות של האבל הפרטי ומנסה לרקום סיפור חדש המחבר בין הנשים כולן, בין האבדנים השונים, בין רגעי האבל האישיים.

"אנשי המוזיקה"

פסקול של התקופה – מופע בכורה מיוחד לפסטיבל ישראל.
איפה ומתי? תיאטרון ירושלים – יום רביעי, 18.9 בשעה 21:00 | קיבוץ דורות – יום חמישי, 19.9 בשעה 20:30.

ב-8 באוקטובר סולן להקת U2 בונו הקדיש את המופע לנרצחי וניצולי מסיבת הנובה, ובין השאר אמר: "אנחנו שרים להם, אנשי המוזיקה" – באמירה אחת אמיצה במיוחד שבאמצעותה יצר מכנה משותף לכל מי שהיה שם, לכל מי שבא להופעה, לכל מי שמוזיקה זורמת אצלו בדם. מאז, 'אנשי המוזיקה' הפך להיות השם של מיזם מוזיקלי חברתי ייחודי שמיועד למוזיקאיות ולמוזיקאים מחוננים מהעוטף ומהצפון.

במיוחד לפסטיבל ישראל נוצר מפגש ייחודי וחד פעמי בין אותם צעירים מהעוטף ומהצפון למקורות ההשראה שלהם: עלמה גוב, מארינה מקסימיליאן, ברי סחרוף, אלון עדר וקרולינה. ההרכב הייחודי המשותף יבצע חומרים מקוריים של הצעירים, לצד קלאסיקות ולהיטים מוכרים של היוצרים המנוסים יותר. יחד, כולם ינסו לנגן את המוזיקה של התקופה המורכבת ולאפשר לצלילים לחדור עמוק פנימה, לרגש ולפתוח פתח למציאות אחרת.

"אהבה מוזיקה (עכשיו!)"

להקת יסמין גודר ודיקלה בערב משותף.
איפה ומתי? תיאטרון ירושלים – יום חמישי, 19.9 בשעה 21:00.

"בוקר טוב לכל אלה שלא היה להם לילה", שרה דיקלה בשנת 2000, כשיצא האלבום הקאנוני שלה "אהבה מוסיקה". השיר חרך את הרדיו בקולה הצרוד ומלא ההבעה, והפך ללהיט מקומי אדיר. בשנת 2001 הכוריאוגרפית יסמין גודר יצרה את "אולם" – עבודה מיתולוגית שבה הופיעה דיקלה בלייב עם השיר "בוקר טוב", והשילוב בין השפה של דיקלה לשפה הפיזית המפורטת של יסמין ברא חיבור מרתק, ויצר תהודה בשדה המחול המקומי.

בפסטיבל הנוכחי, 24 שנים אחרי צאת האלבום ההוא, הן נפגשות שוב. יסמין גודר מכראגרפת יצירה מחולית חדשה לשמונה רקדניות בגילים שונים ומרקעים שונים; דיקלה, מצוידת בהרכב של תשעה נגנים, מבצעת את האלבום כולו בלייב ובעיבוד מוזיקלי עכשווי. החיבור בין שתי היוצרות מבקש לגעת דרך המבט והמבע הנשיים בנושאים שקשורים לאינטימיות ולמערכות יחסים, לבדידות ולגעגוע, וליכולת להתנגד לתכתיבים חברתיים. הרקדניות המבצעות חוקרות טקסים של טרנספורמציה נפשית וחברתית, ומחפשות דרכים חדשות להתנגד, להתגבש, להשתחרר, להתאבל ולחגוג.

"יום אחד"

קהל ויוצרים יחד על הבמה – הפקת מקור רבת-משתתפים הנפרשת על פני כ-24 שעות.
איפה ומתי? תיאטרון ירושלים – מיום חמישי ה-26.9 בשעה 17:00 עד יום שישי ה-27.9 בשעה 16:00.

ביום אחד החיים של כולנו השתנו. לעד. יום אחד תהיה כאן מציאות אחרת, שתהיה טובה ומיטיבה עם יושבי האדמה. זה לקח יום אחד, קשה במיוחד, לשנות לכולנו את המבנה הנפשי הפנימי, את תפיסות העולם, את נושאי השיחה, את הפעולות שאנחנו עושים במהלך היום. יידרש (הרבה) יותר מיום אחד להחזיר את הביטחון, את הרעות ואת החיבור בין כולנו. למשך יום אחד ניפגש כולנו על הבמה המרכזית של תיאטרון ירושלים – קהל יחד עם יוצרים, מוזיקאים, שחקנים, רקדנים, פרפורמרים, אנשי מילה ועוד. למשך כ-24 שעות נהיה יחד. ללא ההפרדה המסורתית בין קהל לבמה, בין צופה למופיע. נשהה יחד ונתרגל אמצעים שונים של שותפות, צפייה והשתתפות. נבחן בעין ביקורתית ויצירתית את המקומות שבהם הביחד הוא מקור של כוח, ואת הרגעים שבהם הוא מסֵכה דקה המסתירה שסעים.

בהשתתפות: שלומי שבן, נוגה פרידמן ומקהלת גיא בן הינום, דאנה איבגי, אלכס פרפורי, אדם יקותיאלי, יניב שנצר, עלית קרייז, השוטרת אז אולי, אביתר בנאי, עדי הלמן, דנה מודן ועוד.

"100 גברים"

שיטוט קולנועי על הבמה.
איפה ומתי? תיאטרון ירושלים – יום חמישי, 26.9 בשעה 19:00; יום שישי, 27.9 בשעה 12:30.

מוכר פרחים אלמן, רודף נשים בדימוס, דיג'יי רוסי מזדקן, דייג שפוף, אדם שאיבד את זיכרונותיו… הם רק חלק מ-99 הגברים שהקולנוענית הדס נוימן מתעדת כבר שנה. היא מסתובבת בשכונת ילדותה בגבעתיים, מרשה לעצמה ללכת לאיבוד אל מול הגברים המבוגרים, ולמעשה מחפשת גבר אחד במיוחד – אבא שלה, תושב השכונה שעימו נאסר עליה להיפגש. ההיכרות עם הגברים בני גילו של אביה שפותחים בפניה את ליבם, את דירתם ואת עלילת חייהם, מגלה להדס משהו על פטריארכליות מקומית, על בדידות, על חרטה, על אהבה, על חמלה ועל אבהות.

במופע היברידי הנע בין סרט לבמה, בין שיוט דרמטי לשיוט הומוריסטי, הדס מחפשת להתמודד עם היעדר תמידי. באמצעות שילוב של הקרנת וידיאו, קריינות חיה ופעולות פרפורמטיביות, הדס לוקחת עמה את הקהל למסע בשבילי חייה בניסיון למצוא, בסופו של דבר, את הגבר ה-100. על במה כמעט ריקה הליכון בודד ניצב תחת אלומת אור. היא צועדת צעד אחד ועולה עליו. מתחילה ללכת, ובמשך כשעה לא מפסיקה. מאחוריה קיר גדול ועליו מוקרנים פני הגברים שלכדה במצלמתה. היא מדברת אליהם, איתם ואלינו, מקבלת בהווה הזדמנות שנייה לשוחח עם העבר.

"שׁוּרָה  מלאכת זיהוי חיים"

מחזה מבוסס מציאות.
איפה ומתי? תיאטרון ירושלים – יום חמישי, 26.9 בשעה 20:30.

שישים ימים שהה המילואימניק והמחזאי רועי יוסף במחנה "שורה" אי שם במרכז הארץ. שישים ימים שבהם עסק באחת המשימות המורכבות שידעה הנפש האנושית – זיהוי קורבנות הטבח. לאורך שעות ארוכות מדי, רועי והחיילים שגויסו למשימה חפשו סימן מזהה שיקל את הזיהוי ויאפשר קבורה. במקביל הוא פתח מחשב וכתב. כתב את אשר ראה, שמע, חווה: מחשבות, רגעים שנגלו מול עיניו, תמלול מדויק של מה שנאמר סביב, וראיונות יזומים עם א.נשים ששהו שם, והמחזה "שורה" הוא התבוננות עמוקה, פואטית, כנה ולעיתים מצחיקה על קושי. "שורה" מבין שבשביל לקבור משהו צריך לדעת מה זה. ניסיון אמיץ וחשוף לאפשר לכולנו להבין מה היה שם, ואולי סוף סוף להביא אותו למנוחה נכונה.

Scroll to Top