אמונה, לא משנה במה או במי, היא עניין מתעתע. מצד אחד היא מנוגדת כמעט לחלוטין להיגיון ולמדע, אך מצד שני יש בה משהו מנחם וקסום שלפעמים, באופן קצת אבסורדי, דווקא עושה סדר בכאוס ובחוסר ההיגיון.
תחשבו על זה רגע – נניח שיש איזו תופעת טבע שהמדע לא מצליח להסביר בצורה חד משמעית, אז במקום לשבור את הראש באה האמונה ומעניקה את ההסבר הפשוט והקל ביותר: "זה פשוט קסם, או נס, או עבודה של פיות ויצורי פלא אחרים…" (יו ניים איט). לא ככה? חוץ מזה שבעיניי, דווקא האנשים הרציונאליים ביותר הם אלו שהכי צריכים להיות פתוחים לאפשרות המזערית ביותר שאולי, רק אולי, באמת 'לא היו הדברים מעולם'.
כל ההרהורים הפילוסופים משהו האלו עלו לי כשקראתי את הספר החדש של אשכר ארבליך-בריפמן "עוד סיפורים עם כנפיים" (הוצאת דני ספרים), שהוא למעשה ספר המשך לספר "סיפורים עם כנפיים" שעליו כבר סיפרתי לכם כאן בעבר.
גם הפעם הספר מחולק לסיפורים קצרים שאותם מספרות טייגה וטונדרה, הפיות בגמלאות, לשלושת הילדים החביבים שהכירו בספר הקודם – בולי ילד המדע, בנג'י הספקן ופיפי הקטנה בעלת העולם הפנימי הדמיוני העשיר. הפעם מצטרפת אליהם פיה נוספת בשם פרריה, שהחליטה גם היא לפרוש מעיסוקה כפיה ולהפוך לבת אנוש.
ידע כללי עטוף בקסם
בדומה לספר הקודם גם הסיפורים בספר הזה עוסקים בכל פעם בתופעת טבע מעניינת אחרת ואמיתית לחלוטין (בדקתי), שמתוארת גם מנקודת המבט המדעית אבל בעיקר מנקודת המבט החלופית (או שלא) של הפיות. כך למשל מספרות הפיות לילדים את הסיבה 'האמיתית' להיווצרות של אי הנחשים בברזיל, מספקות את ההסבר לנצנוץ הייחודי של הים במלדיביים, חושפות את הגורם לטייפונים בפיליפינים ואפילו מגלות להם מהו באמת פרח הויקטוריה המלכותית.
השילוב הזה בין העובדות שאת חלקן אפילו אני לא הכרתי, לבין ההסבר החלופי שמתובל בסיפורי הרפתקאות מעברן של הפיות, הופך את הספר הזה שמיועד בעיקרון לבני נוער צעירים, למעניין ומסקרן גם לקשישה כמוני ;-).
כנראה שאין גיל לקסם ושלא משנה כמה סקפטית אהיה וכמה אצמד לעובדות, סיפורי אגדות תמיד יימשכו אותי ויישאו אותי (גם אם לזמן קצר) על כנפי הדמיון. אסקפיזם מושלם לשבת חורפית בסגר.
