לפעמים אני תוהה אם ההיסטוריה באמת חוזרת על עצמה, או שהיא פשוט לא משתנה וזו רק תשומת הלב שלנו שמוסתת לדברים אחרים…
ההצגה החדשה של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער – "רובין הוד" שרצה ממש בימים אלו, הייתה זו שגרמה לי לתהות לגבי זה הפעם. ההצגה מבוססת על סיפורו המוכר של רובין הוד – הנער שגנב מהעשירים ונתן לעניים, ומה שהכי אהבתי בה היא ההקבלה לחיי היומיום.
ההצגה נפתחת בסצנה מ"החיים האמיתיים" – רוי ושני חבריו הטובים מגיעים לגן המשחקים האהוב עליהם ונאלצים להתמודד עם חבורת הבריונים שדורשת בעלות על הגן. שני חבריו של רוי מנסים להתנגד להם, אבל רוי מקבל רגליים קרות ובוחר "להיות ניטרלי", "לא להתסיס את העניינים" ובאופן כללי – "לשבת על הגדר". חבריו כועסים עליו שלא עמד לצידם וכשהם הולכים בכעס פוגש רוי את המספר שלוקח אותו אל תוך סיפורו של רובין הוד.
הסיפור של רובין הוד מתחיל עם חזרתו מהמלחמה, שמח ומרוצה. כשהוא מגיע לארצו האהובה הוא מבין שהדברים לא נשארו כפי שהיו ושהעם כפוף עכשיו למרותו של השריף ג'ון רודף הבצע והכוח. כמו בחיים, גם רובין, שמשפחתו נמנית עם משפחות האצולה של העיר, מנסה "לחיות את חייו בשקט". אבל לאט לאט הוא מבין שהעם סובל ושג'ון (שבינתיים מוכתר למלך) מטיל עליהם חוקים נוקשים ובעיקר – לא צודקים.
כמו אצל רוי – גם אצל רובין מתחוללת מלחמה פנימית בין הרצון להימנע מעימותים ובין ההבנה שמישהו צריך לעשות משהו אל מול אי-הצדק של השלטון. הפעם – בניגוד לרוי – הוא מחליט להתגבר על החשש שלו מעימותים ומצטרף לחבריו במסע להשגת הצדק והחופש.
ההצגה מקסימה, אקטואלית מאוד, מתייחסת לצופים הצעירים בבגרות ובכבוד, נוגעת ללב ומעוררת מוטיבציה. השילוב של השירים, האמרות החכמות, התובנות השונות והמשחק המקסים הופכות את ההצגה להרבה מעבר לבילוי.
ממליצה בחום.
