תמיד בעונת הסתיו נפתחת לה עונת המרתונים. המון המון ריצות מרתון בארץ ובחו״ל ונדמה כאילו בכל שנה יש יותר ויותר ריצות. כמעט כל עיר שמכבדת את עצמה ושמכוונת לקהל בריא ואיכותי מתהדרת בריצת מרתון – בת ים, חולון, העמק וכמובן – תל אביב.
אני מודה שעד לפני כמה חודשים המילה ״ריצה״ הייתה עבורי סוג של קללה. הייתי עולה על ההליכון בחדר הכושר, מתנשפת במהירות איטית 10 דקות ומתעלפת כאילו רצתי שעה לפחות.
אני אפילו לא יודעת איך ומתי זה בדיוק קרה, אבל איפשהו בחודשים האחרונים התאהבתי בריצה. היום אני כבר רצה בין פעמיים לשלוש בשבוע, שעה כל פעם, 9 ק״מ. כנראה שיש משהו משחרר בלרוץ עם אוזניות כשמוזיקה קצבית מתנגנת בווליום שלא משאיר מקום לצלילי רקע. רק אני, המוזיקה שמחלחלת פנימה והמחשבות שרצות יחד עם הרגליים.
אחד החלומות שלי הוא לרוץ מרתון. לא יודעת אם מרתון של 45 ק״מ, אבל מרוץ הלילה של תל אביב ללא ספק קורץ לי ומפתה אותי כבר המון זמן.
עדיין יש משהו שמונע ממני להירשם. אבל זה מדגדג לי בשרירים ואין לי ספק שזה יקרה מתישהו. מי יודע, אולי בעקבות הפוסט הזה מישהו יכריח אותי לרוץ שם…
בינתיים, אני אמשיך לרוץ לי על ההליכון. אולי אעבור לפארק לפעמים ואמשיך לשאוף למרתון אמיתי. אם גם אתם בעניין של לרוץ, כדאי שתדעו כמה דברים, ובעיקר תכירו את הציוד ששום רץ לא יכול בלעדיו (כי אין סטייל כמו סטייל ספורטיבי):
בגדי ריצה
כאן יש אינסוף אפשרויות, דגמים, צבעים, מחירים וסגנונות. אם אתם שואלים אותי – לכו על מה שנוח לכם ועל בגד שסופג זיעה טוב, כי אין דבר דוחה יותר בעיניי מאשר בגד רטוב מזיעה.
אני אישית אוהבת את בגדי הריצה של ספידו. יש לי מכנסיים וגופיה שלהם, שגם אחרי 60 דקות מרגישים נעים על הגוף ונראים אסתטיים.
נעלי ריצה
גם כאן, השוק מלא. אבל לעומת בגדים שם זה בעיקר עניין של העדפה ונוחות, על נעלי ריצה אסור להתפשר. לנעלי ריצה חייבים להיות בולמי זעזועים טובים. שנים רצתי עם סאקוני, שהוא מותג נפלא שמציע נעליים מעולות.
ממש השבוע, הבנתי שאין מנוס אלא להיפרד בצער מהסאקוני הבלויות שלי ולרכוש זוג חדש. מזל שבמשביר לצרכן מוכרים את כל נעלי הספורט של דיאדורה ב-149.90 שקלים, אז רכשתי לי זוג
מחזיק לנגן, לאייפוד או האייפון
העולם מתחלק לשניים: אלו שרצים בחוץ ואלו שרצים במכון, כמוני. לא משנה איפה רצים, עוד לא ראיתי מישהו שנהנה מריצה בלי מוזיקה.
אם אתם רצים במכון, אז אפשר לחבר את האוזניות למכשיר הריצה ולזפזפ בין הערוצים. אבל, הכי כיף להכין פלייליסט משובח ולרוץ איתו. אם אתם רצים בחוץ, תצטרכו פאוץ׳ לנגן באשר הוא- אייפון, אייפוד או כל נגן אחר.
אוזניות
אחרי שהרכבתם פלייליסט, מצאתם נגן ופאוץ׳ מתאים. הגיע שלב האוזניות. גם כאן יש המון סוגים, גדלים וצבעים. יש שמעדיפים את האוזניות הקטנות שנכנסות לתוך האוזן כמו אלו של רשת Enter, ויש, כמוני, שנהנים הכי הרבה מהאוזניות הגדולות שמכסות את האוזניים וכאילו עוטפות את כולי במוזיקה.
שעון דופק
עד שלא היה לי, לא הבנתי כמה זה משנה את החיים. ראיתי במכון אנשים מסתובבים עם רצועה מתחת לחזה ושעון ולא הבנתי על מה המהומה. למרות שלא הבנתי, רציתי גם כזה וליום ההולדת הקודם שלי, קיבלתי אחד של פולאר במתנה מהוריי.
אתם לא מבינים כמה זה כיף – מכניסים בפעם הראשונה את הנתונים האישיים שלכם: מין, גובה, משקל ודופק במנוחה וזהו. בכל פעם שמפעילים אותו, הוא מודד לכם את הדופק, מראה לכם את אחוז הדופק המרבי שאתם נמצאים בו וכמובן, בסוף האימון יש תצוגה של משך האימון, כמה קלוריות שרפתם, הדופק המרבי אליו הגעתם במהלך האימון והדופק הכי נמוך שהייתם בו.
בקבוק מים
אני לא באמת צריכה להסביר לכם שחייבים לשתות, נכון? גם בכל הקשור לבקבוקי המים הספורטיביים יש המון אופציות, צבעים, דגמים, חומרים ואפילו מגוון רחב של בקבוקים שעיצבו מעצבים נחשבים כמו זה שיש לי של ויוויאן ווסטווד. אבל הכי נוח, לי לפחות, ואני הכי אוהבת את הבקבוק הלחיץ של שורש.
לא צריך להרים את הראש או את הבקבוק כדי לשתות. הוא לחיץ והפיה שלו היא כמו קשית, כך שכשרצים הרבה זה מאוד נוח ללגום קצת כל פעם תוך כדי ריצה.
עכשיו, כשיש לכם הכל, אני ממליצה לכם להתחיל לרוץ. תתחילו מכמה דקות ותעלו כל פעם. זה כיף גדול!
יאללה, יצאתי למכון…
