אם יש משהו שאי אפשר להתווכח עליו, זה הקסם של התיאטרון. יש משהו ב"לייב" הזה שקורה על הבמה שהוא מהפנט ומצליח לצופה להישאב לתוך הסיפור גם בלי אפקטים מיוחדים, שמאפיינים כל כך את הקולנוע למשל.
מעבר לזה, יש בתיאטרון המון ערכים והשלכות על החיים, בעיקר עבור ילדים – פיתוח הדמיון, פתיחות, "לבישת דמות" ובעיקר היכולת לחשוף את עצמך ולהיפתח, בלי להרגיש שזה מה שקורה.
התיאטרון לא זר לעומר שלי ואנחנו מחסידי ההצגות מאז שהוא היה מאוד מאוד קטן. כבר היינו כמה פעמים מאחורי הקלעים של התיאטרון, נפגשנו עם שחקנים ושמענו על תהליך העבודה ועדיין… בכל פעם שהמסך עולה וההצגה מתחילה, הקסם מתחיל מחדש.
ההצגה החדשה של תיאטרון גשר – "רוח התיאטרון" לקחה את כל הדבר הזה ושילבה אותו יחד בהצגה מקסימה, מלאת דמיון, מלאת תובנות, מתוחכמת ובהירה כאחד.
ההצגה מתחילה בכך ש"הסדרן", גלעד קלטר עולה אל הבמה ומודיע לקהל שלצערו יש עיכוב בתחילת ההצגה כי הכלב של השחקן הראשי אבד והוא יצא לחפש אותו. בזמן שהוא מבקש מהקהל לכבות טלפונים, הטלפון שלו מצלצל והשחקנית הראשית מודיעה לו שהיא חטפה פחד במה ולכן לא תגיע. בצער הוא מודיע לקהל שההצגה מבוטלת…
מהקהל קם דורון תבורי (סבא זאב), מתרעם ומודיע ששום הצגה לא מבוטלת ושאם אין שחקנים, הוא והנכד שלו נרי יהיו השחקנים בעצמם. זאב ונרי עולים על הבמה וזאב מציע לנרי שיעשו הצגה על חייו של זאב כשהיה צעיר, נדד עם התיאטרון הנודד של הוריו ופגש את אהבתו הראשונה, רוזלינדה.
סביב הנושא מתפתח דיון בין נרי לסבו על הילדה שנרי מאוהב בה – נגה. נרי כועס ומספר שהם רבו ולא חברים יותר ו"איכס, אני בכלל לא מאוהב בה"… הם מצליחים לשכנע את הסדרן לעשות הצגה משלהם והוא יורד לקהל לחפש שחקנית שתתאים לדמות של רוזלינדה. בדיוק אז נכנסת לאולם נגה (רות סנדרוביץ') יחד עם סבתה שוש (ג'יטה מונטה) ומתגלה כליהוק המושלם.
ההצגה מתחילה!
הסיפור עצמו עוקב אחר וולף הצעיר (ששמו עוברת לזאב) ורוזלינדה (ששמה עוברת לשושנה), שחיה עם הוריה בקצקצה – כפר מרוחק שבו התושבים לא מרגישים. היא פוגשת את התיאטרון הנודד של זאב והוריו ומבקשת מהם שיופיעו בכפר שלה וילמדו את תושביו לחייך. זאב מחליט לעזור לה ויחד הם יוצאים למסע ארוך חזרה אל הכפר. בדרך הם נתקלים בהמון תופעות מוזרות ומגלים אגב כך, כל מיני דברים על עצמם, על אהבה ראשונה ועל החיים.
ההצגה כתובה, ערוכה ומבוימת בסגנון "עריכה מקבילה" ונעה בין ההווה (נגה ונרי, זאב ושושנה) לבין העבר (וולף ורוזלינדה). זה פשוט מקסים! בסנכרון מושלם הדברים משלימים אחד את השני, ה"ארגזים" הופכים לבתים והכל כל כך טבעי וזורם… פשוט מהות התיאטרון – שילוב בין עבר להווה, דמיון ומציאות.
ניתן לרכוש תכנייה לילדים שבה יש הפעלות שונות שקשורות לעולם התיאטרון ולאהבה – מבוך, תפזורת, דפי ציור, "הסכם החברות של נרי ונגה" ואפילו מילות השירים.
ממליצה בחום!
מחזה: רועי חן, בימוי: אמיר וולף
תיאטרון גשר, יפו
