הספר "הנערה הכי בת מזל בעולם", של ג'סיקה נול (הוצאת כנרת, זמורה דביר), נגע בי בכל כך הרבה נקודות, שקשה לדעת מאיפה להתחיל…
הספר מסופר בגוף ראשון על ידי גיבורת הספר – טיפאני ונע בין חייה בהווה (בהם היא נקראת 'אן') לבין חייה בעבר, בסנכרון מושלם ובזרימה מושלמת.
טיפאני היא ילדה קתולית, בת למשפחה ממעמד הביניים, שמתגוררת בשכונה קטנה ולומדת בבית הספר השכונתי לבנות. טעות קטנה שהיא עושה במסגרת השתובבות נערית גורמת לכך שהיא מסולקת מבית הספר (ובדיעבד גם משנה את חייה לנצח). אמא שלה, שרוצה את הכי טוב עבורה, מחליטה שאם כבר- אז כבר ורושמת אותה לבית הספר הפרטי והיוקרתי שממקום במרחק של 45 דק' נסיעה ואליו נרשמים כל בני המעמד הגבוה.
כדי שתצליח להשתלב, לא חוסכת אימה בכלום ומציידת אותה בבגדי מותגים חדשים ובמגוון טיפים שעשויים לסייע לה להראות ולהרגיש כאחת מהם. ההתחלה נראית מבטיחה וטיפאני מתקבלת באהדה ואפילו זוכה ליחס מחבורת "ה"א" (חבורת המקובלים של בית הספר) ולתשומת ליבו של הילד החדש והחתיך של השכבה.
ובדיוק אז, כשהכל נראה כאילו זורם לכיוון הנכון, טיפאני מוצאת את עצמה קורבן לאונס קבוצתי שלא בהכרח משתמע ככזה (מבחינתה ומבחינת יתר הילדים). הקונפליקט שבין תחושתה הפנימית ובין הרצון לא לאבד את מקומה בחברה, הופך קשה מנשוא ומוביל לעוד שרשרת של מהלכים מוטעים שרק מדרדרים את המצב עוד יותר.
בהווה, אן (טיפאני ששינתה את שמה) היא "אחת מהחברה" – היא רזה מאוד (עד כדי אנורקסיה, אבל במידות המקובלות בחברה), מאורסת לגבר עשיר וטוב לב, שאוהב אותה מאוד וכותבת במגזין נשים פופולארי. למרות הכל (ואולי בגלל) העבר שלה ממשיך להעיב עליה ולמרות שעל פניו היא הנערה הכי בת מזל בעולם, היא מרגישה מיוסרת ואומללה.
הספר כתוב נפלא וערוך בצורה קולחת ונעימה. הצלחתי להתחבר לסיפור הן כנערה שרוצה להשתלב במקום חדש, הן כאמא שרוצה את הכי טוב עבור בנה והן כבן אדם בוגר שרק רוצה למצוא קצת שלווה!
מעבר לזה, הספר מעורר המון נקודות למחשבה על החברה שבה אנחנו חיים, על תדמית ועל מה שבאמת עובר על בני הנוער שלנו והעובדה שהסופרת, ג'סיקה נול, התוודתה באחד מהראיונות שגם היא עברה בנערותה אונס קבוצתי, רק הופכת את זה להרבה יותר מציאותי מאשר היינו רוצים לחשוב.
מומלץ בחום!
