אני מאמינה שילדים הם חכמים הרבה יותר מאיתנו, המבוגרים. הראייה והחשיבה שלהם עדיין לא "מקולקלת" עם כל מיני דעות והרגלים ולכן הם רואים את הדברים כמו שהם ובעיקר – מרגישים אותם! אולי זו הסיבה שבגללה אני אוהבת הצגות, סרטים, ספרים וכו' שמתייחסים לילדים בצורה אינטליגנטית ולא טיפשית…
ביום חמישי נפתח בסינמטק תל אביב הפסטיבל הבינלאומי ה-12 לסרטי ילדים ונוער, ודי היה לי בצפייה בסרט אחד כדי לאשר את מה שאני חושבת ולהוכיח שוב כמה נכון להסתכל לילדים בגובה העיניים ולהתייחס אליהם עם המון אינטליגנציה ואיכות (ושאפו ענק! לגילה אלמגור שהיא בכלל אחת מנשות התרבות המוערכות בעיניי בעולם כולו, על היוזמה הנפלאה הזו!).
אנחנו צפינו בסרט "ציידת העיט הזהוב" (ארה"ב, 2016), ולמרות שבתוכנייה מצוין שהוא מתאים לילדים מגיל 12, עומר (בן 10) נהנה ממנו מאוד ודיבר עליו יומיים אחר כך.
הסרט עצמו הוא סרט תיעודי, שעשוי כל כך טוב, שקשה להבחין בכך, שמתאר את התרבות הייחודית של תושבי הכפרים במונגוליה, שבה הגברים צדים עיטים, מגדלים אותם ומאלפים אותם לצוד.
גיבורת הסרט היא אישולפאן – ילדה בת 13, שמגיל קטן מאוד נמשכת אחר אביה וגומעת בשקיקה את הדרך שבה הוא מאלף את העיט שלו. כשהיא גדלה היא מבקשת ממנו שילמד אותה להיות ציידת עיטים ולמורת רוחם של זקני השבט (שמתנגדים בתוקף לכך שאשה תעסוק במקצוע הזה), היא לומדת והופכת להיות ציידת מוכשרת במיוחד.
הסרט הוא לא רק סרט על שבירת מוסכמות חברתיות, אלא סרט על אומץ של ילדה קטנה מול מבוגרים ציניקנים. סרט על הורים שמקבלים את ילדתם כמו שהיא ולא מנסים להפוך אותה למשהו אחר. סרט על כוחה של התמדה וכוחו של כוח הרצון ובעיקר- סרט על תרבות נפלאה ששמה במרכז גם את הילדה וגם את העיט, המופלא בפני עצמו.
כשהיינו לא מזמן ביער השחור, ביקרנו בפארק הנשרים שבחבל אלזאס שבצרפת. שם פגשנו נשרים ועיטים מקרוב מאוד וצפינו בהם במופע מהמם. כשצפינו בסרט, כל הזיכרונות משם עלו והקישורים נעשו באופן אוטומטי (אולי זה מה שהלהיב כל כך את עומר)…
ממליצה לכם בחום לקחת את הילדים שלכם לאחד (או יותר) מהסרטים המוצגים בפסטיבל. לא תצטערו!
