"אהבה עיוורת", "אהבה מעוורת", "שיגעון האהבה"… כמה פעמים בחיים שמעתם או קראתם את המשפטים שמתארים את האהבה כמעין טירוף חושים, שמשכיח כל הגיון בריא? אולי אפילו הרגשתם את השיגעון הזה בעצמכם. אבל האם זה באמת כך, או שפשוט התחנכנו כל כך להאמין שזה כך, שאנחנו פשוט מתאימים את עצמנו מבלי משים?!
כך או כך, אין ספק שהאהבה עושה לנו משהו. היא גורמת לנו לרצות "לחיות את הרגע", לנצל את התחושה הטובה עד תומה, לחשוב (או להרגיש) ששום דבר רע לא יכול לקרות. עד שמשהו קורה – השגרה, העיניים "נפתחות", ריגוש חדש צץ… ואז אנחנו תוהים האם זה היה שווה את זה? האם נסחפנו? האם לקום וללכת או להמשיך עד הסוף?
שני הספרים שקראתי בסוף השבוע נוגעים בשאלה הזו. כל אחד מכיוון אחר ושונה, אבל כל כך דומה!
"ראבי ג'אם" של דניאל צדיקוב (הוצאת גוונים)
סיפור ישראלי מאוד, שכתוב נפלא, זורם, קליל וסוחף.
אריק הוא צעיר תל אביבי שקצת מחפש את עצמו ועובד כבריסטה בבית קפה שכונתי. כשאסתי נכנסת אליו לקנות קפה, חייו משתנים בלי שהוא כמובן יודע שזה מה שהולך לקרות. בתחילה אסתי היא רק זרה שהשאירה לו טעם טוב והכניסה לו משב רוח מרענן לחיים. אבל כשהוא פוגש בה במקרה במועדון החשפנות שבו היא רוקדת, היא הופכת למציאות שהופכת את המציאות של חייו על פניה.
אסתי היא צעירה יפה וחסרת עקבות שחיה את החיים שלה כאן ועכשיו. בטבעיות היא סוחפת אחריה את אריק ו"מעניקה" לו חיים סוערים ומעניינים (בדיוק מה שהיה צריך בתקופה שבה נמצא). החיים המשותפים שלהם כוללים המון סמים, מסיבות, סקס ואהבה. הכל טוב. אפילו מושלם. עד שהמציאות טופחת על פניהם ומאלצת אותם להתמודד עם דברים שלא חשבו כלל (בטח לא אריק) שקורים במציאות, ממש מתחת לאף. הם יוצאים למעין מסע מסוכן, מטורף וחולני משהו כשמה שמניע אותם זו האהבה והאמונה שהאהבה מנצחת. תמיד.
לא אחשוף יותר מידי ספוילרים, רק אומר שהספר באמת מצוין. מסוג הספרים שקוראים בנשימה אחת, בלי להפסיק. הוא אמנם מרחיק לכת, אבל כתוב בצורה כל כך משכנעת ששום דבר בו לא נשמע לא הגיוני. בקיצור – מומלץ!
"ככה החיים יפים" של אוליביה בורדו (הוצאת כנרת זמורה ביתן)
הספר הזה הוא באיזשהו אופן בדיוק ההפך מהקודם – סיפור אהבה בוגר ומטורף לא פחות (אולי אפילו יותר).
ג'ורג'ט, או באחד מהשמות האחרים שלה, תלוי באיזה יום היא אישה יפה, סקסית ומטורפת על החיים. ג'ורג' הוא גבר שעשה את הונו מבניית מוסכי רישוי. הם מכירים במסיבת קוקטייל, מתאהבים מיד, מתחתנים ומביאים לעולם את בנם היחיד. ג'ורג' תמיד ידע שאשתו היא לא אישה שגרתית, אבל זה התאים לו – הבית היה תמיד שמח ומלא דמיון, מוזיקה וריקודים. לא היה משעמם לרגע…
עד שהטירוף הזה מפסיק להיות כיף ומתחיל לעבור את הגבול. ג'ורג' שאוהב אותה בכל מאודו לא בורח ומחליט לשמור על הבטחתו להיות איתה "בטוב וברע". אז הוא עושה הכל כדי שהיא תהיה מאושרת וכדי שלבן שלו יישארו זיכרונות ילדות טובים. זה נגמר רע. או טוב. תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על זה. מה שבטוח זה שזה נגמר. זה תמיד נגמר, לא?
