נקודה בזמן: תערוכות חדשות ומומלצות שכדאי לבקר בהן החודש

**כתבה מתעדכנת, כדאי לחזור ולהציץ.

"במקום הכי נמוך, האור הכי גבוההההה" – אירוע פתיחה

איפה ומתי? גלריה לאמנות, גבעת חיים איחוד- יום שישי, 1.11 בשעה 12:00.

אירוע פתיחה של תערוכת היחיד של ארז חרודי, שבמהלכו תתקיים הופעה מיוחדת של טליה דנציג, נכדתו של אלכס דנציג ז"ל מניר עוז שנחטף לעזה ונרצח בשבי.

"על החיים ועל המתים" – שיח גלריה

איפה ומתי? בית האמנים, תל אביב – יום שבת, 2.11 בשעה 12:00.

שיח גלריה בתערוכת היחיד של האמנית חוה ראוכר, שעוסקת בחיים, במוות ובסוגיות פמיניסטיות שונות.

"במקום הכי נמוך, האור הכי גבוההההה"

תערוכת יחיד לארז חרודי, המציעה התבוננות מטלטלת על טרגדיה ותקווה דרך עיניו של אמן המפגיש בין חושך לאור. בתערוכה, הופך חרודי את הממ"ד של משפחת קדם, שנרצחו בטבח השבעה באוקטובר, לחלל של "קמרה אובסקורה" המתמלא באור החודר דרך חורי הירי בדלת. תמונה עוצמתית של חיים ומוות, אהבה וכאב, תוך שימוש בחדירות האור אל תוך החלל הסגור של הממ"ד. בתערוכה מוצגים גם דימויים גדולים של משפחת קדם לצד הצילום האייקוני של ראומה, אשר נתפס בעדשתו של חרודי במהלך הפגנה נגד הממשלה. כך מתקיים פער בלתי נתפס בין העבר הצנוע להווה הקשה והשותת דם. "נכנסת לממ״ד, לליבת כדור הארץ, לחושך המוחלט. כיהלום, כמאור גדול, משכת את אור השמש פנימה, ולרגע כמו בקסם – נמשך אור עליון שמילא את המציאות. שמים וארץ התחברו, וחוט של אור נטווה לכוכבים שלי. אור השמש, עם אור החיים והסימנים הטובים – התחברו. והחדר התמלא שוב בחיים" (ראומה קדם).

איפה? גלריה לאמנות, גבעת חיים איחוד | אמנות: ארז חרודי | אוצרות: ארז חרודי | תאריך פתיחה: 1.11.24 | תאריך נעילה: 30.11.24.

"קולות הנפש"

תערוכת יחיד של האמן והפסיכולוג ד"ר דוד נרוב, שהאמנות שלו היא אמנות מופשטת, המשוחררת ממסורת ציור עתיקת יומין הרואה בעצמים ממשיים את מושא הייצוג של האמנות. העבודות בתערוכה מהדהדות את הפוביזם, הפוינטליזם, האבסטרקטי והאקספרסיוניסטי. נרוב מתכתב עם מסורות אלה תוך בנייה דייקנית של שדה משלו,  ועבודותיו הן תוצר אישי של חשיבה אימפולסיבית תת הכרתית הנובעת מתוך צורך אמנותי מפעפע המגיח לאוויר העולם כאילו מעצמו. תת ההכרה מכתיבה לו באלו צבעים לבחור, אילו צורות ליצור, באיזו קומפוזיציה להניח אותם על הבד ובאיזה מרקם, כאשר לכל צבע יש את המקום שלו בתוך החלל הציורי. אין כאן עולם של דימויים ריאליסטים הניתנים להגדרה מיידית, אלא עבודות המשקפות עולם פנימי וקוראות לצופה לא להסתפק רק במה שהעיניים רואות אלא להתבונן אל מעמקי הנפש ולגלות את משמעותם החבויה של הדברים.

איפה? גלריה Global Art, תל אביב | אמנות: ד"ר דוד נרוב | אוצרות: ד"ר גליה דוכין-אריאלי, מיכלי אדלר | תאריך פתיחה: 1.11.24 | תאריך נעילה: 30.11.24.

"באה הרוח"

האמנית הדס דוכן מציגה סביבה רישומית בעקבות "חזון העצמות היבשות" מספר יחזקאל, שבו חוזה הנביא את תחיית המתים, כשהעצמות היבשות בעמק שלפניו קורמות עור וגידים ושבות לחיים. במהלך ההיסטוריה היהודית זכה החיזיון למגוון פרשנויות – מתפיסת הטקסט כמנבא אירוע עתידי המתואר כפשוטו, ועד קריאות אלגוריות הרואות בו משל סימבולי. התוכן המקאברי, אך בה בעת מלא תקווה, הִפרה את דמיונם של רבים ואיכותו החידתית אִפשרה לפרשו לאורך השנים באופנים יצירתיים ואקטואליים, בהתאם לרוח התקופה. בתערוכה נרקם החזון מול עינינו, ומצביע על אפשרויות קסומות ואנימיסטיות, הטמונות בשיירי החיים ובטבע שאנו חלק ממנו.

איפה? בית האמנים, ירושלים | אמנות: סרגיי מקסימישין | אוצרות: דביר שקד | תאריך פתיחה: 2.11.24 | תאריך נעילה: 4.1.25 | כניסה חופשית.

"צייר לי צילום"

תערוכת צילומים של צלם העיתונות סרגיי מקסימישין, שבשנתיים האחרונות מתגורר בירושלים, אליה הגיע עם רעייתו בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה ובשל איומים שקיבל על רקע עמדתו העיתונאית הביקורתית כלפי הממשל הרוסי. התצלומים בתערוכה מייצגים את הפן האמנותי יותר ברפרטואר של מקסימישין: הם אינם מבוימים, אך מסודרים

בקומפוזיציות מהודקות, ומציגים זוויות מבט ושימוש עז בצבע כשל ציורי הרנסנס והבארוק שבמוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרסבורג. בעבודות, שצולמו ברחבי העולם, נראים גברים ונשים בעת עבודה, אכילה, תפילה ופעילות פנאי, מלוּוים בבעלי חיים, בתוך סביבה עשירה חזותית, גם אם פעמים רבות דלה מבחינה חומרית.

איפה? בית האמנים, ירושלים | אמנות: הדס דוכן | אוצרות: דביר שקד | תאריך פתיחה: 2.11.24 | תאריך נעילה: 4.1.25 | כניסה חופשית.

"Thinking about Collage"

יצירת קולאז' של האמנית רעיה מנובלא, שהיא למעשה התפתחות של הציור שאיתו החלה את דרכה האמנותית, העמקה ומיקוד שלו. מהניירות הצבעוניים שהיא מלקטת היא יוצרת קומפוזיציות מורכבות בתהליך אינטואיטיבי, יסודי, מתמשך ומושחז, שבו שמורה חשיבות רבה לכל מיקום, גוון ומרקם, וכן ליחסים בין הניירות השונים המרכיבים את הקולאז'. העבודות מושפעות מפסלי טוטם, מאיורים לספרי ילדים וממוזיקה, ומהוות מעין פסלי קיר שטוחים, המעלים שאלות ציוריות ופיסוליות כאחת ונטענים במשמעויות טקסיות ומאגיות.

איפה? בית האמנים, ירושלים | אמנות: רעיה מנובלא | אוצרות: דביר שקד | תאריך פתיחה: 2.11.24 | תאריך נעילה: 4.1.25 | כניסה חופשית.

"עיסה לבנה"

מיכל בן זאב יוצרת בעיסת נייר, בעץ ובצבע. את פיסות העץ היא מלקטת בחורשות ובחוף הים, שרידי עצים שנכרתו, נשברו או נפלטו אל החוף, ומפיחה בהם חיים חדשים. את הנייר היא קורעת, גורסת ובוחשת במטבח ביתה, בדומה למלאכה הנשית העתיקה של הכנת בצק – פעולה ראשונית של קיום חיים ושל הישרדות. כשהנייר מתגבש לכדי עיסה ומתקשה, הוא שב למקורו – לעץ. החיבור בין העץ לעיסת הנייר הינו מיידי והומוגני, וכך שבים החומרים ומתאחדים באבולוציה מחזורית כבמעין פעולת ריפוי שמאנית. אופן ההצבה בחלל מספר סיפור, מעלה מחזה. היצורים שבים אל היער בתהלוכה שקטה, לא עוד שברי ענפים נטושים ועזובים, אלא ישויות רבות הוד ואפופות סוד.

איפה? בית האמנים, ירושלים | אמנות: מיכל בן זאב | אוצרות: דליה לוין | תאריך פתיחה: 2.11.24 | תאריך נעילה: 4.1.25 | כניסה חופשית.

"ניוֹבֶּה"

תערוכה של האמנית סימה גיל, הפורסת מראות של עיר אירופאית קפואה – יופייה האבסולוטי של מזרקה ברגע קפיאתה, רחש המים מתחלף בדומייה ושאון העיר עוטה כתר או תכשיט מנצנץ. רגע שהוא נס המים שהפכו לסלע והיו לפסל. אותו חוק בסיסי הנוגע לשינוי מצב צבירה מנוזל למוצק ובחזרה, מתקיים באמצעות קרמיקה וזכוכית. במרכז התערוכה שתי מזרקות: האחת, עשויה מקרמיקה ומזכוכית, מדמה מזרקה קפואה; האחרת, בדמות דיוקן האמנית, כשדמעות הזולגות מעיניה ממלאות את אגנה. תחת כישוף החורף, כשהטמפרטורות יורדות אל מתחת לאפס וכמות האנשים דלילה, יד הטבע מחליפה את מלאכת האדם. המזרקה, מיקרו-טבע מלאכותי, מתמגנטת אל תוך הזמן והמרחב וכמו קופאת עמם. בקפיאתה היא פותחת את דלתה העירונית לסדר קוסמי חדש, ורגע דומייה זה ממוסס את הדיכוטומיה בין המלאכותי לטבעי ובין האישי-פרטי לציבורי.   

איפה? בית האמנים, ירושלים | אמנות: סימה גיל | אוצרות: לאה אביטל | תאריך פתיחה: 2.11.24 | תאריך נעילה: 4.1.25 | כניסה חופשית.

"ארבע היסודות"

תערוכה קבוצתית העוסקת בבריאת העולם ובארבעת האלמנטים ששולטים בו, תוך התמקדות בסיפור של כל יסוד, התכונות שלו ומה שהוא מכניס לחיינו. בין העבודות: ציורי שמן ריאליסטים של אלנה קורילנגוצמן שעוסקים בירח, בכוכבים ובאגמי מים בלילה; תכשיטים מאבנים טבעיות של גלינה צ'רפס, שמתמקדים בתדר של כל אחת מהאבנים; וסדרת עבודות חמר של עירית ברט, הכוללת צלחות בצבעים ובצורות שונות של דג.

איפה? גלריה 'על האגם', רעננה | אמנות: ג'ני יוסופוף, גלינה סאיטוב, גלינה צ'רפס, בוריס ביליס ז"ל, לינה כוגנוב, נטלי פינברג, אלכסנדר פיסחוב, נטלי ורובלסקי, שושנה דונאיה, ילנה חוחלוב, טטיאנה קוליקוב, אלנה קורילין גולצמן, ילנה גינזבורג, ג'וליה דבגני, אלה זק, אסתר טמקין, קונסטנטין סבצ'נקו, לאה גולד, מרק קונין, עירית ברט, טטיאנה טופוליאנסקי | אוצרות: אלונה שלייפק | תאריך פתיחה: 11.11.24 | תאריך נעילה: 24.1.25 | כניסה חופשית.

"חִזָּיוֹן SPECTACLE"

תערוכת סאונד בהשראת הסנה הבוער של האמן ניב גפני, שבה הוא מתחקה אחר המכניקה של החיזיון ויוצר מערכת המורכבת מאלמנטים שמשפיעים ומושפעים אחד מן השני ביצירה. לב היצירה הוא גוף ברזל רקוע גדול מאוד דמוי גונג, כשבעזרת לחץ אוויר מופעל מקל הקשה גדול שמעיר ומרטיט אותו, ומשפיע על צידו השני של החלל שבו פרוסים גופי מתכת רגישים מאוד לכל תנועה בחלל. פעולת ההקשה יוצרת תזוזה שמשפיעה ומהדהדת בכל הקיים בחדר, מניעה את שדה שיבולי המתכת ומרטיטה את גופי המבקרים ברטט בס עמוק והמשכי, רגע שבו הלא מוחשי מתגשם בחלל הגלריה ומהדהד עמוק בגוף.

איפה? גלריה שכטר, תל אביב | אמנות: ניב גפני | אוצרות: בר ירולשמי | תאריך פתיחה: 12.11.24 | תאריך נעילה: 29.12.24 | כניסה חופשית.

"משתזפים"

מיצב הקיץ של ניב תשבי, שמציע למבקרים אלטרנטיבה עירונית לים הממשי. בשטח הרחבה מוצבות מיטות שיזוף, כיסאות, שולחנות ושמשיות המוכרות לנו מחוף הים, כשעל במצע הבד של מיטות השיזוף והכיסאות מתמזגות דמויות אנושיות בתנוחות מנוחה ובשלבי שיזוף שונים. תשבי משבש באופן הומוריסטי את דמויות המשתזפים ומציע מבט חדש על הכמיהה שלנו לחופש ולאשלייתו – הדמויות שוכבות מנותקות מכל טרדה, ונדמה שאינן חושבות על דבר מלבד כאן ועכשיו.

בעודן תפורות למסגרת הברזל הן מייצרות הכלאה בין האובייקט המסמל מנוחה, נוחות וחופש ובין הגוף האנושי. מפקירות את גופן לשמש הישראלית הקופחת, נמסות אל תוך הבד, מתאחדות עם האובייקט והופכות למוצר משוכפל להמונים המקדש את הרצונות הפשוטים המשותפים לכולנו: נוחיות, שפע ושלווה. אך אל החופש והשלווה שמגולמים ברהיטי החוף, מתגנבת נימה דקה של אימה ואפילו גיחוך מלחיץ לנוכח פני האנוש הגנריים. אל מול האפשרות של הים הממשי, מוזמנים המבקרים ליצור אלטרנטיבה עירונית: לקיים מפגשים חברתיים, לשהות ולהתארח, לשבת ולשכב, להשתלב בדמויות ולהיטמע במיצב. ולזמן קצר, אולי אפילו לנסות גם קצת לנוח ולהירגע מהסביבה המקיפה ומלפיתת המציאות.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אוצרות: טל לניר | תאריך נעילה: 2.11.24.

"מגדר לא מוגדר"

תערוכה קבוצתית שבוחנת את גבולות הגדרת המיניות וקוראת תיגר על אִפיונים מגדריים רוֹוחים. התערוכה מכריזה על העידן הפוסט-מגדרי: היא חותרת תחת ההבניות החברתיות המבוססות ומציעה במקומן גישה אינקלוסיבית נטולת גדרות וגבולות לזהות מגדרית ולהעדפה מינית, מבקשת לפרק את החלוקות הבינאריות העומדות זה דורות בבסיס תפישות המגדר והמיניות, ולאפשר מסע עתיר דקויות במרחבי הזהות והמשיכה. בתערוכה מוצגות עבודות של שבעה אמנים ואמניות פורצי דרך, חלקם עוסקים באינטימיות וביחסים בינאישיים, אחרים צוללים לנבכי הזהות האישית, רובם ככולם בהקשרי ייצוג של זהות מגדרית עכשווית. העבודות חושפות גישה מרובדת, מגוּונת ובלתי מתנצלת לנטייה מינית ולנזילות מגדרית. בתנועה עדינה בין הפרטי לציבורי, הן משתמשות בפגיעוּת ובפרפורמטיביות כאופנים לערעור קטגוריות מסורתיות.

איפה? קרן האמנות נסימה-לנדאו, תל אביב | אוצרות: סטיב נסימה | תאריך נעילה: 7.11.24 | כניסה חופשית.

"חֲלוֹמַלְאֱלֹהִים"

תערוכת יחיד ראשונה של רות פוירשטיין – משוררת, חוקרת ספרות מיסטית ואמנית רב תחומית, שבה היא מציגה עבודות רישום בעיפרון ובפסטל. עבודותיה שואבות השראה ממיתולוגיה וכתבי קודש ומצטטות אלמנטים מכל חדרי המוזיאון האנציקלופדי מהאמנות הארכאית, הרנסנסית, הקבלית, הביזנטית, האפריקאית והדרום אמריקאית. בגוף העבודה מופיעות דמויות אדם ובעלי חיים המצטופפות יחד במבנים מאורגנים על רקע נופים פנטסטיים, בתהליך של התפתחות – בשר התגבש על עצמותיהן הגרומות, עור נמתח על פניהן והן הופכות לאנושיות יותר. לשפת גופן מלאת הסוד נוספו מחוות רגשיות המבטאות רוך ואינטימיות, ובפניהן ניכרים דאגה ועצב.

איפה? גלריית סדנאות האמנים, ירושלים | אמנות: רות פוירשטיין | אוצרות: אריאל הכהן ולי היא שולוב | תאריך נעילה: 8.11.24 | כניסה חופשית.

"אלף לילה ולילה"

תערוכת יחיד חדשה של האמנית מירי שביט, שבה היא מקבצת חיות קדומות, מפלצות דמיוניות, פנטסטיות. השראה מתרבויות עתיקות, החל ממיתולוגיות יווניות של פסלי פגאסוס ויוניקורן, דרך דינוזאורים קדמוניים, ועד דמויות פולחניות שבטיות, מלאכים, שדונים ומסיכות. הפחדים הקמאיים ביותר שלה המשודרים מתת ההכרה האישי והקולקטיבי, מיתרגמים בטרנספורמציה אמנותית כמפלצות. אבל כדי לנצח את הפחדים המודחקים והבלתי ניתנים להיאמר, היא מתיידדת איתם, והאמנות הופכת את כיעורם לקביל, ואפילו למהנה.
האובייקטים עשויים חומר קרמי במגוון גוונים, מעוטרים בלסטר זהב, משולבים בקישוטים הכוללים אלמנטים אורגנים מעולם הטבע והים – נוצות, חוטים, חרוזים, חוטי תיל, עלי קקטוס, קליפות עץ וצדפים. ניגודים אמנותיים מתהווים במרקמים הנעים מהמחוספס המחקה טקסטורות בטבע ועד לעבודת יד המחליקה את המשטחים בסבלנות רבה, בגלזורות הנרקחות בייצור עצמי. בעבודות אלה היא מחברת בין פחדים קדומים לבין שלל מקורות אמנותיים בצירוף השפעה מהטבע, מטשטשת גבולות בין הטבעי למלאכותי, בין חייתי לאנושי, בין זכרי לנקבי, בין מושגי למוחשי, ויוצרת עולם כלאים היברידי המטלטל בין הריאליסטי לבדוי הקסום והמופלא.

איפה? גלריה פריסקופ, תל אביב | אמנות: מירי שביט | אוצרות: שרי פארן | תאריך נעילה: 9.11.24.

"איחוי רקמות"

שקיות ניילון, חוטים ואור הם החומרים שמהם עשויה התערוכה "איחוי רקמות" של האמנית שי פרסיל. באמצעות חומרים חד פעמיים שאינם מתכלים המיוצרים בייצור המוני, פרסיל יוצרת דמויות חד פעמיות ולא מתכלות בייצור פרטני, עמלני, לא תעשייתי במתכוון. בוחרת לראות חיים ויופי בחומר ההמוני, השולי, שמיועד לזריקה.

פרסיל, בובנאית ואמנית פרפורמנס, לקחה את החומר הדומם והפכה אותו לדימוי חי: את הניילון השקוף מילאה באוויר ואור, ובעזרת החוט טוותה תווי מתאר וצלקות איחוי. כך יצרה שתי סדרות של עבודות: באחת, הגדולה יותר, השקית הופכת באמצעות חוט הרקמה והאור לגופים ואיברים אנושיים ריקים; ובשנייה, השקית משמשת כמצע לרקמה המזכירה את המלאכה הנשית העתיקה, מלאכת גובלן.

איפה? גלריית תיאטרון תמונע, תל אביב | אמנות: שי פרסיל | אוצרות: ד"ר ארז מעין שלו | תאריך נעילה: 14.11.24.

"על החיים ועל המתים"

תערוכת יחיד נועזת ורחבת היקף של האמנית חוה ראוכר, שבה מוצגות סדרות חדשות של ציור ופיסול לצד עבודות וידאו. חלק נוסף בתערוכה מוקדש לסוגיות פמיניסטיות ביניהם חטא הגילנות והתעלמותו של העולם המערבי-ליברלי מהפגיעות המיניות שחוו נשים ישראליות בשבעה באוקטובר 2023. זהו דיאלוג ויזואלי מרהיב ורב-רבדים עם החיים ועם המוות. בתנועת מלחציים נשברות תבניות מחשבתיות, מתפרקות אמונות קדומות, גבולות נפרצים ומיתוסים מתפרקים.

איפה? בית האמנים, תל אביב | אמנות: חוה ראוכר | אוצרות: זיוי ברמן | תאריך נעילה: 16.11.24 | כניסה חופשית.

"קליניקה"

תערוכה זוגית שמפגישה בין האמניות עדי ט. הופמן ושרה בנינגה, ומזמינה את הצופים לבחון את נקודות החיבור והפיצול בין עבודותיהן, לצד התהליכים הנפשיים והגופניים הגלומים בהן. אחד האלמנטים שמפגישים בין האמניות הוא השימוש ברישום בתוך הציור – הרישום, כפי שהוא מתבטא ביצירותיהן של הופמן ובנינגה, אינו רק שלב טכני בתהליך היצירה, אלא אמצעי לזיהוי ולבחינה של הכַּוונה שנמצאת בלב הציור: עדי ט. הופמן בוחנת חיבורים היברידיים בין גוף אנושי, מכונות, מכשירים רפואיים ומכשירי כושר, ביניהם שולחנות ומיטות, חלקי שלד, חוליות ואיברים. הגוף הופך למעין שדה ניסוי, שבו הוא מותאם, מורחב ולעיתים מתרחק מאנושיותו הטבעית לטובת אינטגרציה עם המכשירים; ואילו שרה בנינגה מתייחסת לרעיון הקליני־אנליטי מזווית אחרת. עבורה, הציור משמש כשדה לחקירת תהליכים נפשיים, הנחשפים דרך אינטראקציות בין דמויות שונות. דמויות אלו, שמופיעות לעיתים במהופך או במגע זו עם זו, שאובות ממקורות מגוונים. חלקן נרשמות ישירות מהראש על הבד, חלקן מבוססות על רישומי מודל בסטודיו ואחרות הן תרגום עכשווי לדמויות היסטוריות.

איפה? גלריה ליטבק קונטמפוררי, תל אביב | אוצרות: הדס גלזר | תאריך נעילה: 21.11.24 | כניסה חופשית.

"מלחמה ושלום: 50 שנה לסדנת ההדפס ירושלים"

תערוכה המציינת 50 שנה להקמת סדנת ההדפס בירושלים, המרכז אשר נוסד במטרה לקדם את אמנות ההדפס בארץ, והפך למפעל חיים שביסס את מקומו המיוחד בשדה האמנות הישראלית. התערוכה עוקבת אחר התפתחותה של אמנות ההדפס בישראל, ומוצגות בה עבודות של 50 ממיטב אמני ואמניות הארץ, אשר יצרו בסדנה הירושלמית לאורך השנים. המבט המקיף על חילופי הדורות, החידושים והשינויים שנוצרו ברוח התקופות, חושף בפני המבקרים חתך רחב ומרתק של האמנות בישראל. ברוח הרומן האפי של לב טולסטוי, התערוכה משרטטת רשת של סצנות, מעגלי חיים וחילופי דורות לקול האקורדים הרועמים של ההיסטוריה, כששתי צורות יסוד של הקיום – מלחמה ושלום – מהוות מסגרת חיצונית למהלך התערוכה. העושר החווייתי והריבוי האקספרסיבי מיוחדים לסדנה ומהדהדים את המציאות של ימים אלו: כאוס, מועקה, שבר פוליטי וחברתי, לצד דאגות הפרט והיומיום. מתחת פועם העיסוק החי במדיום ובמעשה האמנות.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אוצרות: עמנואלה קלו | תאריך נעילה: 28.11.24.

"חדר נשכח"

תערוכת יחיד של האמן סימון אדג'יאשווילי, בה מוצגים 24 ציורים שיצר בשנה החולפת, ועוסקים בהמתנה ובמה שאולי שכחנו, אך לא מחקנו מזיכרוננו כדי לא להילכד בשכחה. אדג'יאשווילי חוקר ומצייר כבר שנים את פנים הבית שלו, תוך שהוא מכוון את המבט אל השגרתי והיומיומי, חודר את גבולות הזמן והמקום. מראות מוכרים של סביבות מגורים, חללי דירות ריקות, חדרים דוממים ורהיטים מפוזרים. דלתות, מראות, חלונות ומסדרונות המשמשים כמעברים מאפשרים לאור הבוהק לשקף ולהציף מרחבים של זיכרון, מציאות או דמיון.  

איפה? גלריה רוטשילד אמנות, תל אביב | אמנות ואוצרות: סימון אדג'יאשווילי | תאריך נעילה: 30.11.24 | כניסה חופשית.

"פרויקט קול העם – יומן מלחמה"

תערוכה קבוצתית המאגדת עבודות שהתקבלו מאמנים כתגובה לאסון והועלו לעמוד האינסטגרם הרשמי של מוזיאון ינקו-דאדא. האמנות משמשת לא פעם את האמנים כמו גם את הצופים המבקשים אותה, כסובלימציה למצב בלתי אפשרי ובלתי נתפש, ולא פעם אף סייעה ועודנה מסייעת ככלי לחשבון נפש והתבוננות פנימית המאפשר תיעוד חי ונוגע של התקופה. התערוכה נועדה לא רק לבטא את הזעזוע והכאב אלא גם לתעד את התהליכים המשקפים את פני החברה, ולעתים אף משמשים לעיבוד, התמודדות וריפוי.

איפה? המכון הרומני לתרבות, תל אביב | אמנות: גלעד כהנא, אורן פישר, גיל קורן, טלי רצקר, רותם קודיש, כרים אבו שקרה, עדי דרימר | אוצרות: ניצן שובל-אבירי | תאריך נעילה: 30.11.24.

"רקמת חיים"

תערוכת אמנות רב-תחומית של מיזם רקמת חיים, שצמח כתגובה לשבעה באוקטובר, ומחבר בין משפחות שכולות לאמניות ולאמנים מתחומים שונים באמצעות תהליך יצירה-הנצחה משותף. בתערוכה מוצגות 13 עבודות הנצחה משותפות שמתעדות מסע מזיכרון ליצירה, מסע מרגש המתמקד בתיעוד החיים שנקטעו וטמונה בו הזדמנות לקשר חדש, למעורבות, לתרומה הדדית ולריפוי.

המשפחות המשתתפות: משפחתו של רב סמל מתניה אלסטר ז"ל שנפל בקרב בצפון; משפחתו של רב סרן אוריאל ביבי ז"ל שנפל בקרב בשבעה באוקטובר; משפחתו של בניהו ביטון ז"ל שנרצח בפסטיבל הנובה ברעים; משפחתו של רס"ר דניאל יעקב בן הרוש ז"ל שנפל בקרב בצפון רצועת עזה; משפחתו של סרן יובל הלבני ז"ל שנפל בקרב בשדרות; משפחתו של סגן אלוף מידן ישראל ז"ל שנהרג בדרך לביתו; משפחתו של סמל ראשון תומר יעקב מזרחי ז"ל שנפל בקרב בשבעה באוקטובר; משפחתו של סרן דקל סויסה ז"ל שנפל בקרב בשבעה באוקטובר; משפחתן של האחיות נדז׳דה ספרבצ׳יקוב ז"ל ושל נטליה טומייב ז"ל שנרצחו באוטובוס הגמלאים בשדרות בשבעה באוקטובר; משפחתו של סמל ראשון שחר פרידמן ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה; משפחתו של סרן כפיר יצחק פרנקו ז"ל שנפל בקרב בצפון רצועת עזה; משפחתו של שגב ישראל קיז'נר ז"ל שנרצח במסיבת הנובה; משפחתו של לוטן אביר ז"ל שנרצח במסיבת הנובה; ומשפחתו של סגן עומרי שורץ ז"ל שנפל בקרב בצפון רצועת עזה.

איפה? מתחם המרפסת של מוסללה, ירושלים (במסגרת אירועי "גג עדן 2024") | אמנות: שרון קיפניס חייט, ליאורה רוזנפלד, יהודית ליברמן, אורלי פילדס, רות מגל, רות עפרוני, אלה אופנהיימר, אשרינה חן, עמית פרדס, יונית רחמני, אילנה זיידמן, טלי פרקש, טל כפיר שור, גבי יאיר | אוצרות: בשמת חזן ואילת אסקוזידו | תאריך נעילה: 30.11.24.

"עֲלִיָּה"

תערוכת יחיד של האמן ליאור תמים המשלבת מיצב, תרשים וסאונד שעוטפים את חלל הגלריה ומבקשים מהצופה לשאול שאלות על מיקומנו בחלל – מה יש כאן? יש כאן מישהו? מישהו שומע? אוויר, עבור… המיצב הוא מיצב של חיבור אלמנטים המבקשים לרמז על סינגלים אנושים, שאינם. באמצעותם בוחן תמים פוטנציאל של המראה, או עלייה, אולם תוכנית זו אינה יוצאת אל הפועל, ואולי היא נועדה מלכתחילה להיכשל. את חלל התערוכה מניע הסאונד שבוקע מהקיר ופוגש בצופה עם כניסתו. הסאונד מעיד על דבר מה שמתרחש אי שם, אך לא נראה. קול של ציפור רוצה לפרוץ החוצה, אך תקוע בין דפנותיו של הקיר. על קיר אחר מוצב תרשים של וריאציה חדשה יחסית לדגם ישן של מטוס הבואינג, הנודע במעורבותו בלא מעט התרסקויות, כולל אחת שהתרחשה בראשית שנות האלפים, ושבה נהרגה הכוכבת האמריקאית דנה הוטון, המכונה "אליה" (Aaliah). שם התערוכה הוא בהשראת שמה, "אליה" – משחק מילים עם "עֲלִיָּה", התרוממות, וגם הדהוד אירוני למשק כנפי העליות לישראל, שחלקן הותיר אכזבה מתוכנית ציונית שלא צלחה.

איפה? גלריה אחד העם 9, סמינר הקיבוצים תל אביב | אמנות: ליאור תמים | אוצרות: דרורית גור אריה | תאריך נעילה: 30.11.24.

"שקיעתה של הזריחה"

תערוכת דגל שמפגישה את הצופים בחוויית ההתמודדות האישית שלהם עם תקופת המלחמה והשלכותיה הכואבות. התערוכה  נוצרה על רקע התקופה הרווּיה עצב, אימה וזעזוע ומוצגות בה עבודות מאוסף המוזיאון שעוסקות באובדן וגעגוע, בהן: שַמֵּר "ביוטי" – המיצב של אניה גלאצ'יו, המורכב מפרחי גרברות אדומות הקמלות מאחורי זכוכית, נרקבות ומתייבשות במהלך חודשי התצוגה. הפרחים, סמל ליופי ולחיים, מייצגים גם את סופם ומזכירים את זרי האבל העגולים; "זמנ(ים) מטריד(ים)" – שעון של מליק אוהניאן, שבו מחוג הדקות נע בקצב מהיר מאחורי זכוכית מטושטשת, ומעלה תחושה טורדת מנוחה של הזמן שאוזל; "GHARDY, קולות מקומיים" – חלל אפל ובו שש הקרנות של יהודית סספורטס, כל אחת משרטטת נוף פנימי של אחד מאחיה ואחיותיה. בעבודתה מהדהדת הטראומה של ימי המלחמה הנוכחית כי היא נקשרת לסיפור הקשה של אבי סספורטס ז"ל, שהיה אחיה של יהודית, והוא נחטף ונרצח על ידי חמאס ב-1989. אובדנו נשזר בעבודה למרקם משפחתי חסר-שלם; ועוד.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים | אוצרות: סוזן לנדאו | תאריך נעילה: 30.11.24.

"היראקי סאווה  – זרימת המים"

תערוכה שמוקדשת כולה לעבודות הווידאו של האמן היפני היראקי סאווה. בתערוכה מוצגות חמש עבודות וידאו שיצר בין השנים 2023-2010 – שתיים מהן צבעוניות ושלוש בשחור־לבן. עבודותיו, מלאות רוך ורגישות, מרחפות בין הממשי לדמיוני: מטוסים ממריאים מתוך סירים במטבח, מפנים הבית החוצה ולהיפך. המרחב הביתי נפתח, המרחב הציבורי חודר אליו. החוץ והפנים מתערערים. חפצים מוכרים משנים את מידתם. הענק הופך לקטן, הקטן הופך לגדול. צעצועי ילדים ממריאים מן המיטה וממלאים את המסך ומתנודדים בין עולמות של מציאות וחלום. מאגר הדימויים שמופיעים בעבודותיו של סאווה נובע מסיפורי אגדה שסיפרה לו סבתו בשעה שרכב על סוס עץ בבית ילדותו. האמן מקפיא את הזמן, משמר את זיכרונות ילדותו, מספר סיפור על התבגרות ועל הגירה מאסיה לאירופה.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אוצרות: מרי שק | תאריך נעילה: 1.12.24.

"לראות מעבר"

תערוכה קבוצתית ביוזמת ד"ר פישר ובשיתוף עמותת "דרכי – בית לאומנות" שמטרתה לסייע למתמודדים עם מצבי מצוקה באמצעות אמנות. כל אחד מהאמנים המשתתפים מציג בשפתו דרכי התמודדות עם נושאים ועם מוטיבים מורכבים הקשורים לחיי היומיום – חלקם מתמקדים בדיוקנאות המצויים על רקע דרמטי של מציאות משתנה, ואחרים עוסקים בסיפורי אסונות, בהתפרקויות ובנופים שהתערערו וקבלו צורה טרגית חדשה.

איפה? גלריה ZOA, בית ציוני אמריקה תל אביב | אמנות: עדי אבידור, שיראל גבאי, שילה אורינגר, רויטל ארבל, אילנה בלסן, שלומי בן-יקר, לוטם דה-בר, רמי רם יוגב, סיון כהן, גלעד כהנא, הילה ליזר-בג'ה, שרית לילה-האס, עינת מגל שמאלי, רעות שחם מישורי, פולי מקס, קובי סיבוני, יעל סגל, עמית פרדס, יהודה רוט, לימור צרור, הילה רם-תמרי, נויה שילוני-חביב, רוסלו שמריה, מוריס כהן | אוצרות: כרמית וייצמן ודורון פולק | תאריך נעילה: 9.12.24 | כניסה חופשית.

"אני לא רוצה לשכוח"

תערוכה מאוסף מראווה וארתור אסבג, המציינת שנה לאירועי השבעה באוקטובר ומציגה עבודות של יוצרים ויוצרות ישראלים שנוצרו בתגובה לאירוע המכונן. בין האמנים, יש מי שהגיבו באופן ישיר לעדויות ולדימויים הקשים שנצרבו בתודעה הקולקטיבית, בעוד שאחרים בחרו בצורת ביטוי מרומזת יותר לטראומה. מעל חלק מהעבודות מרחף צל השואה, מאחרות עולה תחושת סכנה, אחדים מהיוצרים מאזכרים אמני עבר ומתכתבים עם יצירות מופת כמו גרניקה של פבלו פיקאסו, והצעקה של אדוארד מונק, כהשלכה על המציאות העכשווית. אחדים פונים אל החיה כסמל לפחד ולאימה ואחרים מתנחמים במצבים של רוך ושל קרבה אנושיים. שם התערוכה נלקח מכותרת עבודתו של האמן ניר הוד, "אני לא רוצה לשכוח אותך", כציווי שמהדהד בכל אחת מהעבודות.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: שי אזולאי, אסנת בן דב, מתן בן כנען, יפעת בצלאל, יעל ברתנא, ציבי גבע, ניר הוד, אסף הינדן, מיכל הלפמן, גיא זגורסקי, רוני טהרלב, טגיסט יוסף רון, מרים כבסה, סיגלית לנדאו, מלאכי סגן-כהן, חנה סהר, יהודית סספורטס, עדי נס, ישראל קבלה, גבריאל קלזמר, מרב קמל וחליל בלבין, גדעון רובין, מיכל רובנר, ליהי תורג'מן | אוצרות: מרי שק | תאריך נעילה: 14.12.24.

"הסלון האווירי"

תערוכת יחיד של גבריאל קלזמר, ששמה מתייחס ליריד הצרפתי של כלי התעופה שראשיתו בתחילת המאה העשרים. במרכז התערוכה נמצא אחד מהפסלים-מיצבים המתנפחים שהוצג לראשונה לפני כשנה, וכעת מתגלגל ומקבל מקום והקשר חדש. בכניסה אל ה"בועה" הגדולה של קלזמר, שמתדפקת על קירות הגלריה, מתגלה מנהרה מוזהבת אין סופית – חזיון מסנוור ועוטף עשוי "נייר כסף" בצבע זהב, כשמי שצופה בה מבחוץ בזמן שאחרים נכנסים לתוכה, מבחין בתנועות הגליות שהאוויר מייצר עם כניסתו של הגוף הזר, שנדמות לתנועות של בליעה ועיכול.

איפה? המרכז לאמנות עכשווית, ערד | אמנות: גבריאל קלזמר | אוצרות: לאה אביר | תאריך נעילה: 14.12.24.

"ולנטיין"

תערוכה של מיכל אלפרן, שבה מוצגות עבודות מהשנים האחרונות שנוצרו בחומרים פלסטיים וגמישים, לצד עבודות עשויות אבן. עיקרון מהותי לעבודתה של האמנית הוא ההיווצרות של עבודה אחת מתוך אחרת, וכך גם מרבית העבודות בתערוכה שהתחילו מדימוי מובהק (שולחן, טורסו, אגס אכול, פרח), שהלך והופשט והתמסך עם כל ביטוי חזותי שלו, ומוצג כעת בגלגולו הנוכחי. החיפוש אחר הדימוי הזה הוא חסר תועלת. אבל השימוש החוזר והמשמעות המתמלאת ומתרוקנת הם עקרונות מהותיים ובסיסיים לעבודתה של אלפרן, לאתיקה ולאקולוגיה שלה.

איפה? המרכז לאמנות עכשווית, ערד | אמנות: מיכל אלפרן | אוצרות: לאה אביר | תאריך נעילה: 14.12.24.

"לתפוס רגע חולף: 150 שנה לאימפרסיוניזם"

מוזיאון תל אביב לאמנות מציין 150 שנה לתערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה, שהתקיימה בפריז בשנת 1874, בתערוכה הכוללת כ-80 עבודות יצירות מופת של גדולי האמנים: ציורים, פסלים ועבודות על נייר שנוצרו משנות ה־60 של המאה ה־19 ועד תחילת שנות ה־30 של המאה ה־20, בהם קלוד מונה, פייר־אוגוסט רנואר, אדגר דגה, ברת מוריזו, קאמי פיסארו, פול סזאן, פול גוגן, פול סיניאק, מארי קאסאט, אלפרד סיסלי ואחרים.

התערוכה מדגישה את המקוריות הנועזת ואת החדשנות הבלתי מתפשרת שאפיינו את האימפרסיוניזם כתופעה פורצת דרך בצרפת, מציגה את חדשנותם של הנאו-אימפרסיוניסטים, בהם פול סיניאק וז׳ורז׳ סרה, ובוחנת את הופעתו של הסגנון מחוץ לצרפת אצל אמנים כמו ג׳יימס אנסור ולסר אורי.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אוצרות: נטלי אנדריאשביץ' והילארי רידר | תאריך נעילה: 14.12.24.

"משכית 70/30/10"

תערוכה המוקדשת למורשת האופנתית של משכית. סיפורו של מותג האופנה האייקוני שהפך לסמל בתרבות הישראלית. התערוכה מציגה את התפתחותה של משכית לאורך 70 שנה – מראשיתה כחברה ממשלתית לטיפוח תעסוקת בית בקרב עולים חדשים, דרך צמיחתה לרשת חנויות ברחבי הארץ במחצית השנייה של המאה ה־20, ועד סגירתה ב־1994 ותחייתה כמותג אופנה בבעלות פרטית ב־2014. התערוכה מאורגנת בשבעה פרקים נושאיים: מארג, מסורת, אדמה, מדבר, צבע, לבנה וכוכב. שכל פרק מציג היבט ייחודי של הסגנון והאסתטיקה שהפכו את משכית למותג כה משפיע ואהוב, כשהישן והחדש מוצגים זה לצד זה, בערבוביה ובסמיכות שמאפשרת דו־שיח בין עיצובים עכשוויים לדגמים היסטוריים.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אוצרות: שחר אטואן | תאריך נעילה: 14.12.24.

"יוכבד ליפשיץ, צלמת – רגעים ששרדו"

תערוכה הכוללת חלק מעבודתה רבת השנים של הצלמת יוכבד ליפשיץ מקיבוץ ניר עוז, שב-7 באוקטובר נחטפה מביתה ביחד עם בעלה עודד. יוכבד שוחררה כעבור 17 יום, עודד עדיין מוחזק בשבי חמאס בעזה. בית המשפחה נשרף, ואיתו המצלמה של יוכבד וארכיון הצילומים שלה. בתערוכה יוצגו העבודות שנותרו: צילומים מהמחאה של קיבוץ ניר עוז נגד מלחמת לבנון הראשונה ב-1982, ששוחזרו באדיבות ארכיון יד יערי בגבעת חביבה; ותמונות מקוריות המתעדות את חיי היומיום בקיבוץ ניר עוז לאורך השנים, שנשמרו אצל הבת, האמנית שרון ליפשיץ, בביתה בלונדון.

כחלק מהתערוכה יוקרן הסרט "הקו והמעגל" (The Line and the Circle) משנת 2009, בו משוחחת בתה של יוכבד, האמנית שרון ליפשיץ, עם אמה במעבדת הצילום. בעודן מדפיסות תמונות הן מדברות על החיים, על צילום ועל חיי הקיבוץ. הסרט מספק הצצה אינטימית לעולמה של הצלמת, לתהליך עבודתה, ולקשר בין האם לבין הבת – אותם צילומים שהשתיים עמלות על פיתוחם במהלך הסרט, הם הצילומים היחידים של יוכבד ליפשיץ ששרדו.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אוצרות: שרון ליפשיץ | תאריך נעילה: 24.12.24.

"אֶשֶׁד"

חלל אדריכלי ייחודי של אמן התאורה מוחמד אבו סאלמה שאופיו נשען על אור יום טבעי ומשתנה. כאן, אור היום הוחלף במניפולציה מתוזמנת ומתוכננת היטב הפועלת לייצר משך שאינו בהתאמה לזמן הממשי. חומר הגלם של המיצב הוא אלפי מטרים של שרשראות מתכת, המזוהות עם הדיסקית הצבאית ובימים אלו – עם משפחות החטופים. השילוב בין החומר הסמלי שמוצב במסה גדולה וצפופה כמו נושרת במבול כבד על פני רצפת המראה, ובין הזמן המדומיין, מציע חוויה שבין מועקה להשתאות. שכן מאז השבעה באוקטובר הזמן מקבל משמעות שונה – משך, שהות, ציפייה, הימים עוברים ונמתחים, והזמן בין קופא לנע. באשד אצור גם כוח אימתני המאיים ליפול בשטף אדיר. עוצמתו טמונה באפקט הכפול והמנוגד שלו: מרחב פנטסטי, נוצץ ושטוף אור העלול להיות גם תהום פסיכולוגית. האסתטיקה המרהיבה, המלווה בצליל עדין, מציגה את העיסוק הכפייתי בהשתקפות העצמית, ולצידו גם את האפשרות של קריסה ואיון לתוך אינסוף. אומנם לשרשרת המתכת קונוטציה מקומית, אך המיצב עוסק באובדן האנושי הנובע ממעשה המלחמה.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אוצרות: שחר מולכו | תאריך נעילה: 28.12.24.

"פופאית"

תערוכת יחיד ראשונה של האומנית טל טנא -צ'צ'קס, שבמסגרתה היא מחלצת את אוליב, "פופאית", מהטריטוריה הנשית המסורתית המוחלשת והופכת אותה לעצמאית המנתבת את חייה. אישה שאין לה צורך בעוגני ברזל על הזרועות או באכילת תרד על מנת להיות מי שהיא רוצה ואינה מחויבת למקום, מגדר או מגזר. במקביל, צ'צ׳קס מפקיעה גם את פופאי מהשבלונה המוכרת, והופכת את דמותו למעודנת ונשית, כשהוא מתהדר בשמלתה של אוליב, בגופה הגבעולי ובפוזה ענוגה.

איפה? גלריית החווה, חולון | אמנות: טל טנא -צ'צ'קס | אוצרות: נורית טל-טנא | תאריך נעילה: 31.12.24 | כניסה חופשית.

"פרידה ודייגו – סיפור אהבה יצירתי"

תערוכת כרזות בהשראת פרידה קאלו ודייגו ריברה, במלאת 70 שנה למותה של פרידה קאלו. התערוכה מורכבת מלקט של כ-50 כרזות שנאספו על ידי האוצרת גבריאלה רודריגז בשנת 2008, אבן דרך היסטורית בתולדות העיצוב הגרפי העולמי, בצירוף של כ-10 מעצבים ישראלים שמביאים את פרשנותם במבט עכשווי, עדכני בחלק מהעבודות כמתבקש, באמצעות אינטליגנציה מלאכותית.

איפה? גן המוזיאון וכיכר וייצמן, חולון | אוצרות: גבריאלה רודריגז ויוסי למל | תאריך נעילה: 31.12.24 | כניסה חופשית.

"צלם הדברים – אלבום דרום"

תערוכה קבוצתית. פרויקט צילומי חסר תקדים ביוזמתה של פרופ' דנה אריאלי, חוקרת והיסטוריונית העוסקת בתרבות, זיכרון וטראומה, שתחילתו בפייסבוק והמשכו בספר ובתערוכה רחבת ההיקף הזו, שבמסגרתו מציגים 107 צלמות וצלמים עבודות צילום העוסקות בנגב המערבי לאורך השנים, לפני ה-7 באוקטובר ולאחריו. הפרויקט מציג מפגש של מבטים צילומיים על חבל הארץ של הנגב המערבי משנות ה-50 של המאה ה-20 עד היום ברקע האקטואליה של האירועים העכשוויים.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אוצרות: אירנה גורדון ודנה אריאלי | תאריך נעילה: 31.12.24.

"לימבו"

תערוכת יחיד ראשונה של מור אפגין, שבה הוא מציג שאלות פילוסופיות על תועלתנות בחברה העכשווית ודן בקו המפריד בין האנושי לטכנולוגי ובין האורגני-טבעי למלאכותי. אפגין מציג עבודות שנוצרו בטכנולוגיות מתקדמות ובבינה מלאכותית ויוצר אזור סף, כשזה שנכנס בשעריו נדרש בו להכרעות מוסריות ואנושיות אשר אינן יכולות להתקיים.

במרכז התערוכה, יד פלסטיק אוחזת בלפיד – העתק של פסל החירות. סביב היד מתחוללות סופות חול מתוזמנות מראש, שבכל הפעלה שוחקות את האובייקט; בחלל מוצבת סדרה של לוחות אלקטרוניים המציגים תמהיל של דימויים וסמלים שנוצרו בעזרת בינה מלאכותית, ומדמים שטיחים המאזכרים שטיחי מלחמה אפגניים כשהאייקונים הדיגיטליים ואותות המלחמה שעל הלוחות מצייתים לתבניות קידוד שמקורן בכרזות תעמולה, ויוצרים הירוגליפים עכשוויים; ועבודות הווידאו מציגה סביבה בוטנית שהורכבה באמצעות תוכנות תלת-ממד ובתאורה סגולה מלאכותית שבה משתמשים בחממות גידול.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אוצרות: דניאל צדקה-כהן | תאריך נעילה: 31.12.24.

"צבע, חומר, אנרכיה"

תערוכת יחיד של צבי טולקובסקי שבה הוא מציג עבודות ציור רישום וקולאז' על נייר שהכין ויצק, ציורי שמן, קולאז'ים אסמבלאז'ים וספרי אמן היוצרים מערך אנרכי – תחביר מלא ניגודים של משחק וקדְרוּת, ומלהטטים דימויים הלקוחים מן התרבות הפופולרית ומסביבת היומיום לצד ציטוטים מתולדות האמנות. מבטו של האמן בתופעות חברתיות-פוליטיות מציב ראיית עולם חתרנית וחסרת גבולות. הצבעים העזים, בעיקר צהוב, אדום וכחול על אפור ושחור; כיתובים של נקודות בגיאוגרפיה המקומית, מטוסים המרחפים בשמים מעל אתרים היסטוריים; שלדים הקמים לתחייה, וגיבורי קומיקס כמו מיקי-מאוס – כל אלה מצטרפים לחגיגה פרועה של רעיונות ומקורות השראה. שמחת החיים פורצת, פורעת סדרי עולם, ותוך כדי כך מציגה את קץ החיים…

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אוצרות: אירנה גורדון | טקסטים: חגי שגב | תאריך נעילה: 31.12.24.

"ואניטאס"

דורון וולף מצייר סצנות עכשוויות בסגנון פיגורטיבי-ריאליסטי דקדקני. הוא בוחן את חיי היומיום האישיים ואת הוויית החיים בעת הנוכחית באמצעות נושאים קלאסיים, בהם ואניטאס – סוגת טבע דומם שנפוצה במאה ה-17 ועניינה זמניות החיים וּודאות המוות. במרכז התערוכה, סדרת ציורים בהשראת המוזיאון לתולדות הטבע בניו-יורק וציור אחד עכשווי-מקומי, שנוצר במיוחד לתערוכה בעקבות ביקור בגן החי הסמוך למוזיאון. בציורים נראים קבוצות של אנשים המתבוננים בדיורמות, שבהן מוצבים פוחלצים לרקע נוף פנורמי בחלל מוזיאון חשוך. העבודות, ארכאיות ועתידניות כאחת, מקרינות תחושת קיפאון בזמן שבין הטבעי למלאכותי, בין מוות לחיים ומומחש בהן הקשר בין כולא לכלוא, בין האדם, הטבע והסביבה, כאשר המוזיאון נתפס כמאוזוליאום דומם של פאר, יופי, ואדישות.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אוצרות: רעות פרסטר | תאריך נעילה: 31.12.24.

"השחר"

תערוכה של להלי פרילינג שבה היא מוציא אל הפועל מעין טקס אבלוּת, שבו שרידי חיים שקרסו. התערוכה מתפרשת על שני חללים: החלל הראשון מזמין את הצופה להיכנס אל חדר ילדים צפוף ואינטימי, שרצפתו מכוסה בשטיח עטור לבבות, שעליו שרועה גופה סיליקונית בגודל טבעי של אישה פעורת עיניים, שלצידה מונחת זרוע אדם בשרוול מופשל, כאשר היא חושפת קעקועי ילדוּת צבעוניים; בחלל השני הצבה משולבת וידאו, בה היא מציגה את בת הים הקטנה בלופ מטופל ומשובש, כשמולה דמות קרנבלית הבוהה בה כשראשה עשוי כפינאטה. זוהי סצנה מתוך הקלאסיקה המוזיקלית של וולט דיסני על הנערה הרגישה וכמיהתה להיות אנושית, ועל וויתורה על עצמה כדי לזכות בבחיר לִבּה. אך בעוד שבאגדה המקורית סיפור האהבה נכשל, הפנטזיה ההוליוודית מבטיחה לנו שחר של יום חדש.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אוצרות: דוד פרנקל | תאריך נעילה: 31.12.24.

"על כידון הברוש"

תערוכת יחיד של האמנית מיכל שכנאי, שבה מוצג גוף עבודות חדש הכולל הצבה מותאמת חלל, פיסול מבוסס אובייקטים ועבודות וידאו ואנימציה, שבו היא מרחיבה את היריעה וחוקרת היבטים מיתולוגיים שאפיינו את התרבות בתוכה צמחה, בהיותה בת קיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל. בעבודות המוצגות בתערוכה ניתן לזהות חפצים הנושאים את המטען הגנטי של ה"ישראליות" (אקורדיון, מנגל, אבוב, את חפירה, מימייה וכיוצא באלה), מהם יוצרת שכנאי אובייקטים היברידיים-אבסורדיים המפרקים את כוחם ורצינותם של החפצים האייקוניים, משולבים עם דימויים ארכיטיפיים המאזכרים תרבויות קדומות או שבטיות. העבודות הפיסוליות מאזכרות בצורתן אובייקטים פולחניים, אך שפת הפיסול המאולתרת והדלה כביכול לצד ההגחכה וההומור, מבטלים את מעמדם המקודש. לצד העבודות החומריות מציגה שכנאי עבודות מסך ליריות, קולאז' בתנועה, המשלב אנימציה עם קטעי וידאו ארכיוניים ממסורת הטקסים הטיפוסיים להתיישבות העובדת, אשר הוצאו מהקשרם ורוקנו מתוכנם.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אוצרות: ענת גטניו | תאריך נעילה: 31.12.24.

"העז הארץ-ישראלית של מרסל ינקו"

תערוכה המתמקדת בציורי העיזים של מרסל ינקו: ציורי שמן, עבודות על נייר, פיסול ועבודות קרמיקה. דימוי העז הופיע לראשונה ביצירתו סמוך לעלייתו ארצה, בראשית שנות ה-40 של המאה העשרים. בשנות ה-70 התחילה העז שלו לכבוש יותר מקום ביצירה עד שהפכה לאובייקט הממלא את כל הבד והנוף נדחק לרקע. בתחילה נטע ינקו את החיה ברקע המדמה נוף, לפעמים מופיעה צבעוניות עזה – רקע אדום בוהק לעז בהירה או עז שחורה הבוקעת מרקע צבעוני. העז הארץ-ישראלית של ינקו מוצגת תמיד במבט מהצד, כשצדודיתה וגופה כולו פונים לימין או לשמאל באופן שמזכיר את ציורי המערות הקדומים, אף שבעיצוב ראש החיה יש גם לא מעט הומור ושובבות: גוף העז מורכב מקווים היוצרים מצולעים, כמין הד לנוף הטרשים הארץ-ישראלי. ראשה וזנבה רומזים על המהות. קווי המתאר המיוחדים של העז מככבים בסדרת קערות קרמיקה בגדלים שונים, וכן בעבודות בתלת ממד שבהן גוף העז מורכב מצורות גאומטריות בדומה לסדרות ה"קונסטרוקציות", שנוצרו למעשה בהמשך לעבודותיו מתקופת דאדא ואילך.

איפה? מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד | אוצרות: רעיה זומר-טל | תאריך נעילה: 31.12.24.

"קפצה לה הארץ"

מיצב וידאו פיסולי של אניעם דרעי, המורכב מסדרה של עבודות וידאו ומקיר שנבנה מיציקות אדמה. נקודת המוצא שלה היא "קפיצת הדרך" – קיצור וקיפול של הזמן והמרחב בדרך נס כפי שמופיע במקורות היהודיים. מיצב הווידאו הוא מסך במידות אדם ועליו גוף לכוד בתוך חתך גאולוגי צר. הגריד בנוי מעגלת מתכת פשוטה על גלגלים, של מאפיות, כזו שאפשר להחליף בה בקלות תבנית אחת באחרת. על הקירות גוף דוחף עוד אדמה שדוחקת עוד גוף שדוחף אדמה.

בעבודה דרשנית היא מפגישה את המילה עם גוף ועם חומר, וכך מחלצת כוראוגרפיות ופרשנויות פיסוליות מתוך סיפורים.

איפה? גלריית סדנאות האמנים, ירושלים | אמנות: אניעם לאה דרעי | אוצרות: מאיה במברגר | תאריך נעילה: 3.1.25 | כניסה חופשית.

"אחוז בכל היקר"

סיפורו של אוסף הרישום וההדפס במוזיאון תל אביב לאמנות בזמן מלחמה מראשיתו, בסוף המאה ה-19, ערב מלחמת העולם השנייה, בשעה בה אמנים ואספנים נסו על נפשם מאימת הנאצים בחיפוש אחר מקומות מקלט ועד לזמננו בתחילת המאה ה-21. המפגש עם יצירות האמנות בימי המלחמה משליך אל מראות מהשבת של השבעה באוקטובר, אלה התלכדו לתמונה בלתי נתפסת, שהדהדה מראות מן העבר של פוגרומים. יצירות האמנות הן בחזקת הניצולים והעדים, המגיבים למראות הטראומתיים – לעיתים במבט ישיר ולעיתים באמצעות בריחה למרחבי חלימה או הפשטה, כאשר עבודות רבות בתערוכה מספרות את סיפורם של אמנים שנרדפו בידי השלטונות הנאציים ויצירתם הייתה "עלבון לרגשות הגרמניים". בין העבודות המרכזיות: "הרישומים הקולקטיביים" – סדרת רישומים שנוצרו ב-1940 בעבודה משותפת של אמנים ואמניות מהתנועה הסוריאליסטית; "איורים לתנ"ך" – עבודות מסדרת המופת של מארק שאגאל, שעליה החל לעבוד בתחילת שנות ה-30 וסיים רק ב-1956 לאחר שעבודתו נקטעה בעקבות אירועי מלחמת העולם השנייה. לצד אלו, מוצגות עבודות של אמניות ואמנים ישראלים בני זמננו, בהן סדרת העבודות האדומות של האמנית מאיה אטון (2022-1974) שנוצרה בשנתיים האחרונות לחייה.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אוצרות: ענת דנון סיון | תאריך נעילה: 4.1.25.

"קישוטי מלחמה"

תערוכת יחיד של האמנית טל מצליח, ילידת קיבוץ כפר עזה שגדלה וחיה ״על הגדר״ ומתעסקת בסכסוך הישראלי־פלסטיני ובאיום הקיומי כבר למעלה משני עשורים וחצי, במלאת שנה לאירועי השבעה באוקטובר. במרכז התערוכה מוצגת סדרת הציורים החדשה "קישוטי מלחמה 23–24", שנוצרה בעקבות האירועים שחוותה על בשרה החל מהשבת השחורה של ה-7 באוקטובר, שבה הסתתרה בממ"ד ביתה כ-20 שעות עד שחולצה על ידי יחידת שלדג.

מתוך תחושת התלישות ובהיותה במצב נפשי קשה, היא החליטה לחזור לצייר. כורח הנסיבות והיעדר החומרים הקבועים שנהגה להשתמש בהם – צבעי שמן ולוחות עץ לבוד – הובילו אותה לרכוש בחנות יצירה מקומית בדים וצבעי אקריליק זמינים, ולצייר באופן יוצא דופן על בדים קטני ממדים. כך החלה פורטת בסגנונה הצבעוני והמוכר, זה העולה על גדותיו מאימת הריק, ובאמצעות עולם דימויים סימבולי ואישי את אשר ראו עיניה והרגיש ליבה. כך למשל, "קישוטי מלחמה 1", הציור שפותח את הסדרה, הוא מעין קפסולה לסדרה כולה: מכיל את אוצר המילים והדימויים העכשווי של מצליח – אקדחים כחולים וכפות ידיים על רקע צהוב־אדום־שחור, המורכב מהמשפט "הרי יצאתי חיה", שחוזר על עצמו שוב ושוב כמנטרה מחרידה. התבוננות נוספת חושפת גם את התאריך "7 אוקטובר" שכתוב במאונך במעמקי האדמה המצויירת, כשני משולשים המתנדנדים על קצותיהם המחודדים.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: טל מצליח | אוצרות: עמית שמאע | תאריך נעילה: 11.1.25.

"מודרניזם במעבר"

תערוכת יחיד מקיפה ראשונה בישראל למשה וורוביצ'יק-רביב – צלם, צייר ומעצב גרפי הידוע גם בשם מוֹי וֶר (Moï-Ver), שהביא את בשורת הצילום המהפכני, אשר הסעיר את הדמיון באירופה. הארכיון של משה וורובייצ'יק נחשף רק לפני כעשור והפך מאז מונגש למחקר ותצוגה, והתערוכה הנוכחית עוקבת אחר התפתחותו הצילומית האוונגרדית במהלך כשניים וחצי עשורים (1904 בזסקביצ'י, האימפריה הרוסית, בלארוס של ימינו – 1995 צפת, ישראל).

התערוכה חושפת לראשונה אלבום, סדרות ותצלומים, ביניהם פוטומונטאז'ים (הקרנה של כמה נגטיבים על נייר צילום אחד) ואת הסדרה סי-קונטרה שנוצרה בשנת 1931 והוצגה פעם אחת בלבד בתערוכה בקלן בשנת 1987. חשיבותה היא רבה, שכּן היא מציגה תצלומים שהודפסו לראשונה ע"י הצלם ומאפשרת ללמוד כיצד בחר לחשוף עבודה זו, שהפכה למזוהה עמו. בארכיון הצלם מצאה אוצרת התערוכה, ד"ר רונה סלע, את העריכה שהכין עם הוראות התלייה לתערוכה בקלן ואת תצלומי ההצבה. היא קיבצה מחדש את הדימויים שהתפזרו ואיגדה אותם לגוף עבודות המוצג כאן שוב לראשונה לאחר מות הצלם.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אוצרות: ד"ר רונה סלע | תאריך נעילה: 1.2.25.

"הִתְהַוּוּת"

שיתוף פעולה אמנותי-קהילתי בין מוזיאון אגם לבין ארגון אור שלום המטפל בילדים, נוער וצעירים בסיכון, שהוצאו מבתיהם ע"י רשויות הרווחה והועברו למסגרות חוץ ביתיות כאומנה ומעונות משפחתיים. במסגרת שיתוף הפעולה, נפגשו צוותי ובוגרי אור שלום עם 17 אמניות ואמנים המהווים מגוון של קולות שונים הפועלים בשדה היצירה המקומית, שבהשראתם יצרו עבודות ציור, פיסול, צילום ווידאו, שעוסקות בתהליכים דינמיים של התהוות – התהוות של תא משפחתי חדש, של עתיד טוב יותר ושל יצירות אמנות המתייחסות למיתולוגיה, נרטיבים מסורתיים וייצוגים של משפחה. התערוכה משקפת מציאות חברתית מקומית, ומעלה שאלות על בית, משפחה, הגנה, ביטחון והישרדות. ריבוי הקולות המוצג בתערוכה, מזמן לצופים מנעד רחב של נקודות מבט אפשרויות על תפקידה הייחודי של אומנה ועל השפעתה על הפרט ועל החברה ומתכתב עם זוויות הראייה השונות המאפיינות את עבודותיו של יעקב אגם, שנמצאות בהתהוות מתמדת.

איפה? מוזיאון אגם, ראשון לציון | אמנות: יעקב אגם, לינדה אדמס, אריק בוקובזה, סופי ברזון מקאי, דונה ג'ונסון, אורלי הומל, מיכל ממיט-וורקה, נירית טקלה, דנה יואלי, תמר לב-און, כרם נאטור, יעל סרלין, עינת עריף-גלנטי, אנה פרומצ'נקו, יערה קליין ימין, מרב קמל וחליל בלבין, אלה רייניץ דונייסקי, אמיר תומשוב | אוצרות: מיטל מנור | תאריך נעילה: 5.2.25.

"COME ABOUT"

מיצב וידאו מרתק של אמנית הווידאו המצליחה לי ינורף, המשלב אמנות חזותית ותנועתית ומזמין את הצופים לשוטטות פיזית ומטאפיזית. לפעמים הזיכרון פוקח עין למראה אדווה קלה על פני המים, לפעמים לשמע צליל של מילה. בכוחם לחולל סיפור ולהקימו לתחייה מתוך תתמוֹכֶת הזיכרון וצעדי המחול. ביצירתה של ינור, מופעי הדימויים והיעלמותם פועמים כחוטי זיכרון סמויים, מעלים שאלות על כוחו של הדימוי לחקור את הזיכרון. שם התערוכה, "COME ABOUT", מרמז על תנועת התקדמות לא רציפה של סירה, בהשראת אביה של האמנית, שהיה רב חובל, ומשקף את הנושא המרכזי ביצירה – הגשם המתמיד המכה בגוף החי, במרחב ובטבע. גשם זה, בגווניו השחורים, מלווה במרחב הימי המשתנה, ומעניק לתערוכה אווירה מהפנטת.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אמנות: לי ינורף | אוצרות: דרורית גור אריה | תאריך נעילה: 10.2.25.

"נוטה להישכח"

תערוכת ציורים של אבי סבח, המתמקדת בסדרות ציורים שהתגבשו ונוצרו בשלוש השנים האחרונות, שידעו רצף של משברים ואסונות, ושבהן העתיק האמן את מקום מגוריו לפורטוגל. המרחב האקלימי החדש, הנושק לאוקיינוס האטלנטי, מתמסר להשפעת הים. בקיץ, שריפות ענק מבעירות את ההרים, ובחורף, המים מִתעבּים על פני הקרקע ומפעפעים בין הסלעים. האוויר הלח מתקרר במהירות, וערפל סמיך עוטף את חלונות הסטודיו. הלכי רוח אלה חלחלו אל תהליכי היצירה ואל מושאיה וחוללו בהם תמורה משמעותית. עבודתו העכשווית נושאת תווי נוף מובהקים, והחומריות העזה הומרה בחוקיות העולם המימי והמדולל.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: אבי סבח | אוצרות: דלית מתתיהו | תאריך נעילה: 22.2.25.

"בשפת הזכוכית"

תערוכה שמביאה לקדמת הבמה את כוחה האקספרסיבי של הזכוכית, תוך יצירת דיאלוג בין חומר, צורה ותוכן. מדגישה את המאמצים של אמנים עכשוויים להרחיב את גבולות המדיום, תוך התייחסות לזכוכית כחומר פיסולי וכישות מושגית. העבודות, שרובן מוצגות לראשונה, מציגות את הזכוכית מעבר לתפקידיה המסורתיים. מראות את המתח המרתק בין חוזקה ובין שבריריותה, בין היכולת לעבד ולעצב אותה ובין הביטוי הפואטי שהיא מאפשרת.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אוצרות: אנריאטה אליעזר ברונר | תאריך נעילה: 22.2.25.

"בא בגלים"

תערוכת יחיד ראשונה לאמן, בוגר שנקר, אלעד אליהו ורזגר (42), שתאונת גלישת גלים קשה מנעה את אהבתו לים ובחיפושו אחר מקור חדש לשלווה פנימית מצא מפלט באמנות. התערוכה כוללת 7 עבודות גדולות בסדרה שהוא מכנה "Mind.Over.Lust". העבודות מושפעות מעבודותיו הגדולות של האמן מארק רותקו מחד ומעולם הקליגרפיה היפנית העדינה מאידך, מה שיוצר גוף עבודות מרתק של אמן צעיר ומבטיח.

איפה? מרכז הקונגרסים – בנייני האומה, ירושלים | אמנות: אלעד אליהו ורזגר | אוצרות: ערן ליטוין | תאריך נעילה: 30.2.25 | כניסה חופשית (בתיאום מראש).

"לוט בערפל"

תערוכת יחיד של האמנית אתי יעקובי ליליאור, הפורשׂת בפנינו חקירה ייחודית של תולדות הציור, תוך התמקדות בציורים מהעשור האחרון בו היא מתמקדת בזיקוק המהות הציורית. מאז ראשית שנות ה־90, אתי יעקובי ליליאור יוצרת גוף עבודות רב-פנים ועקבי, המותח את הציור בטווח הגדרות רחב ככל האפשר. יצירותיה הן כור היתוך לשפות ציוריות שונות מהתרבות ה"גבוהה" לצד זו הפופולארית, הָחֵל ביצירות מפתח בתולדות האמנות ועד למופעי ציור מוולט דיסני. מציורי מערות עד ציורי בארוק צרפתיים. מטכניקות סרטי אנימציה ועד ציטוטי עבודות אייקוניות של פול סזאן ומארק שאגאל. התערוכה מעניקה הצצה לפרויקט המתמשך של האמנית שמנסחת גישה ייחודית לפעולת הציור ולתכונותיו הגולמיות, בשאיפתה להשיג את הבלתי אפשרי – יצירת הציור המושלם.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: אתי יעקובי ליליאור | אוצרות: ניקולה טרצי | תאריך נעילה: 1.3.25.

"בנוגע לאמפתיה"

תערוכה קבוצתית שעוסקת בשאלות של יחסים אמפתיים, התנהגות עוזרת והטיות חברתיות, ומבוססת על שיתופי פעולה בין אמנים ישראליים וחוקרים מאוניברסיטת תל אביב מתחומי הפסיכולוגיה, פילוסופיה, סוציולוגיה ומדעי המוח. התערוכה מעמתת את המבקרים עם קונפליקטים הקשורים באמפתיה, תפקידם של קול ודימוי בעוררות תגובה אמפתית, והיכולת לראות ולחוש בעבור אחרים. כותרת התערוכה, "בנוגע לאמפתיה" (Re:Empathy), מגלמת את עקרון התגובה לאחר, המגע איתו, היחס אליו ומתן מענה לפנייתו. היא נפתחת עם מיצב אדריכלי אימרסיבי (שנאצר בשיתוף עם פרופ׳ אד' ערן נוימן) בו הצופים יוכלו לקבל אמפתיה ותחושת ביטחון, ויצירות נוספות חושפות את ההטיות האמפתיות שלנו ו היכולות הגמישות להרחבת האני-החברתי.

איפה? הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב | אוצרות: ד"ר תמר מאיר | תאריך נעילה: 31.3.25 | כניסה חופשית.

"על הדבש ועל העוקץ"

רישומיו של איל ברקוביץ ז"ל, שנפל ב-7 בדצמבר 2023, במהלך פעולה לשחרור חטופים. איל ברקוביץ, אומן חובב, צייר מאות משחקי מילים מאוירים. לאורך השנים התמלאו מחברותיו באיורים, בציורים ובסצנות שצייר. העבודות משקפות את יכולתו הייחודית לשלב חדות מחשבה עם בהירות ויזואלית. התערוכה מציעה הזדמנות נדירה להציץ לעולמו הפנימי של איל וליהנות מההומור ומהחוכמה שבעבודותיו. היא מנציחה אותו ואת יצירתו ומזכירה לכולנו את חשיבותן של יצירתיות, של חוכמה ושל שנינות.

איפה? המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון | אמנות: איל ברקוביץ ז"ל | אוצרות: אסף גמזו | תאריך נעילה: 20.4.25.

"בית 16, דירה 2"

תערוכה ייחודית המציגה את עלילות הילדות של התסריטאי ניר מולד (נירמו), באמצעות קומיקס של תשעה יוצרים. בין כפר אז"ר לקריית אונו נחבא "שיכון הרופאים תל השומר", שכונה ירוקה שנדמה כי נשארה תקועה אי שם בשנות השבעים. מעין "קיבוץ עירוני" מוקף מדשאות שבליבו בתים נמוכים, רעפים אדומים, שדות, שבלולים, בריכה קטנה, גבעה שעליה הקרינו סרטים בימי הקיץ הלחים ושפע דמויות שאכלסו את ימי ילדותו של ניר מולד, הלא הוא נירמו – יוצר קומיקס ואנימציה שנולד בשיכון והתגורר בו עד גיל 13. תשעה קומיקסאים וקומיקסאיות מהשורה הראשונה, כולל נירמו עצמו, מציגים בתערוכה את נקודת המבט שלהם לכל סיפור מימי ילדותו של נירמו בשנות השבעים, ויוצרים יחד מסע מגוון בזמן.

איפה? המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון | אמנות: נעה כ"ץ, עומר הופמן, אורית נבו, אורי פינק, דדי ונגר, גיא מורד, דניאל גולדשטיין, עמוס אלנבוגן, ניר מולד | אוצרות: עמוס אלנבוגן | תאריך נעילה: 20.4.25.

"שירת האלמוגים"

תערוכה המשלבת בין מדע לאמנות ומזמינה את המבקרים לחוות את העולם התת־ימי ולהתפעם ממנו, להתבונן ביופייה של שונית האלמוגים ולהתפעל ממורכבותו וייחודו של בית גידול חשוב זה, הנסתר בדרך כלל מהעין. בתערוכה מוצג המיצב של צורי גואטה שנוצר במיוחד לתערוכה זו, "יקום מקביל" המורכב מאלפי פריטים, מתכתב עם עולם האלמוגים ומושפע מהיופי, מהצורה ומהמרקם של שונית האלמוגים עבודתו של גואטה, לצד פריטי אוסף מדעיים, תצלומים מרהיבים ומידע שנאסף בעשרות שנות מחקר מדעי.

איפה? מוזיאון הטבע, אוניברסיטת תל אביב | אוצרות: לימור מרגוליס | אוצרות מדעית: ד"ר נגה סוקולובר | תאריך נעילה: 25.6.25.

"גוף. בגד. בית"

תערוכה קבוצתית שמזמינה את המבקרים למסע מרתק בין יצירות עיצוב המשקפות את המתח שבין קביעות לארעיות, בין שייכות לתלישות, ובין זהות אישית לזהות קולקטיבית. בעבודות המוצגות משתקפות הארעיות, הבהלה, הצער והתלישות, לצד תקווה ואנושיות, זיכרון ומשפחתיות, עוגן ובית. כל אחד מהיוצרים והיוצרות מציג נקודת מבט ייחודית למושג ארעיות, תוך שימוש במגוון טכניקות וחומרים בהם קרמיקה, עיצוב מוצר, צורפות, טקסטיל, צילום, וידאו ,אבן, פח ויוטה, כשדרך התערוכה אנו מפנים את המבט אל תפקידה של יצירה חדשה בחיי היום יום שעדיין לא התייצבו. מבית לאין בית, ממשפחה לאובדנה, מיציבות לתלישות.

בין העבודות: "כלים שבורים" של איריס נשר – נשר פיסלה מפורצלן כלים שבורים אותם יצרה כחלק מתהליך תהייה מתמשך אודות שבר ותיקון. פורטרט עצמי למצב השבר והתיקון של הנפש; "גולם" של בלה קמינסקי – סדרת צלחות מצוירות. בגבולות כל צלחת מאוירת דמות עטופה בפקעת, המעניקה לה תחושת ביטחון. עגלגלוּת המייצגת הישמרות, שלמות, שלמה. שבריריות המייצגת את הארעיות ואת הקלות בה השלם מתנפץ לרסיסים; "שונים ביחד" של יבגניה קירשטיין – כד אמפורה עקום, מלא סדקים שנראה כאילו הוא "נופל" תחת משקל ההיסטוריה המרובדת שממנה הוא מורכבת. השברים הרבים המרכיבים את צורתה של האמפורה היוונית העתיקה, משתלבים יחד לצורה אחת ומדמים את מפת העולם. כל שבר מייצג סיפור, תקופה וסגנון ייחודיים, אך כולם מתחברים יחד ליצירה אחת שלמה, כמו שמיכת טלאים; ועוד.

איפה? המוזיאון לתרבות הפלשתים, אשדוד | אוצרות: גלית גאון | תאריך נעילה: 31.8.25.

"הפילוג"

תערוכה קבוצתית העוסקת בפילוג בתנועה הקיבוצית – נושא שנותר עד היום בגדר פרשה עלומה, טראומטית ולא מעובדת. בתערוכה יוצגו עבודותיהם של 15 אמנים ואמניות, מתוך התנועה הקיבוצית ומחוצה לה, שהוזמנו ליצור עבודות חדשות ולהציע עבודות קיימות המתייחסות לנושא ולמשמעויותיו הפוליטיות, החברתיות, הרגשיות והביוגרפיות במגוון תחומי מדיה: ציור, פיסול, ווידאו, צילום ומיצב.

בין העבודות: "מעבר דירה" של יאיר גרבוז – שני ציורים שהם חלק מפרויקט בשם "אמנות ישראלית איחוד/אמנות ישראלית מאוחד", שבמסגרתו עסק גרבוז בהעתקה ובשחזור עבודותיהם של אמנים ישראלים לשםההצבעה על נטייתנו לשכוח, לדחוק, להדחיק, למחוק ולאתחל את ההיסטוריה – קרובה ורחוקה כאחד; "אנפה" של אילת כרמי ומרב הימן – הצבת וידאו שמתארת מסע נשי סיזיפי בריטואל חוזר. על הקיר מוקרנות דמויות נשיות הנושאות על גבן מתקן גוף שאליו מחוברים דגלים המתנוססים על מוטות עץ, כשתנועת הדמויות מייצרת מצב בעל פוטנציאל להסתבכות ועם זאת יש ביניהן גם שיתוף פעולה והתקדמות משותפת; "קו הגבול – קו הרוחב 718.5" של הצלם, החוקר ואוצר הצילום גיא רז, בן קבוצת גבע – עבודה שמורכבת מצילומי צבע עכשוויים שנעשו על קו התפר בין עין חרוד איחוד ומאוחד, המתעדים את סוגיית קו הגבול, נוכחותו בנוף והאקראיות שלו; ועוד.

בנוסף, יוצגו בתערוכה גם חומרי ארכיון שיחשפו לראשונה כגון פרוטוקולים מאספות קיבוץ, שירים וקטעים ספרותיים וסאטיריים אשר נכתבו על יד בני המקום, מכתבים אישיים, מסמכים הקובעים את ההסדרים והחלוקה בין המשקים וקטעי עיתונות וקריקטורות שהתפרסמו בעיתונות הארצית. לצד חומרי הארכיב, תוקדש פינה למתן עדות אישית וזאת במטרה לייסד מאגר נתונים ומידע ראשוני מסוגו אשר ישמש לחקר, מחקר ולמידה של הנושא ויהיה זמין בעתיד לציבור הרחב.

איפה? מוזיאון בית שטורמן, עין חרוד מאוחד | אוצרות: עפרה ברעם | תאריך נעילה: 31.8.25.

"עתיד ורוד"

תערוכה המתמקדת בדמותה של פנינה רוזנבלום ומספרת את המסע שלה, משכונת מצוקה בפתח תקווה ועד הגשמת חלומות בינלאומיים בעולם הדוגמנות בעבר והעסקים בהווה: כיצד הצליחה להגדיר מחדש את הפמיניזם בישראל ולפרוץ ממדורי הרכילות אל ראיונות וסיקורים בינלאומיים בתחומים חברתיים מדיניים וכלכליים. בתערוכה יוצגו פריטים אישיים מהאוסף הפרטי של פנינה רוזנבלום, מערכות לבוש ופריטי אופנה בהם האוברול האייקוני שלבשה בקדם אירוויזיון 1983 עם השיר "תמיד אישה", ומיצג של שמלת הכלה הצהובה מהחתונה המדוברת. מוצרי האיפור והטיפוח יקבלו חיים באמצעות מיצגי ענק, סקיצות מקוריות של עיצוב המוצרים, פרסים ותעודות לאורך השנים, מיצגי אומנות מעוררי השראה ועוד. ובנוסף יחשפו המבקרים לקטעי וידאו מקוריים, צילומים שטרם נראו, עבודות אומנות מקוריות וחדשות שנעשו בהשראת דמותה וסיפור ההצלחה וההעצמה הנשי שמעניק השראה לכל אחד ואחת.

איפה? גלריה בית מאירוב, חולון | אוצרות: רפאל וזאנה | תאריך נעילה: 31.12.25 | כניסה חופשית.

"צבע – COLOR"

תערוכת קיץ אינטראקטיבית ואופטימית על טהרת העיצוב הישראלי לכל המשפחה. התערוכה חוקרת את נושא הצבע על מנעד גווניו: איך אנו מבינים, קולטים ומפרשים צבע, כיצד צבע משפיע על האובייקט, ואיך הופך צבע מסוים למזוהה עם ערך, עם מוצר או עם רעיון מופשט, ומציגים בה למעלה מ־35 מעצבים ומעצבות ישראלים, ממגוון דיסציפלינות עיצוב – עיצוב מוצר, עיצוב טקסטיל, תקשורת חזותית, אופנה ואיור.

התערוכה מתפרסת על פני כל גלריות המוזיאון, כשכל גלריה מתמקדת בזווית אחרת: הגלריה ע״ש ד״ר שולמית כצמן (הגלריה התחתונה), עוסקת בקשר שבין צבע לחומר, ומוצגים בה פרויקטים העוסקים בצבע כחומר ובוחנים כיצד הצבע מתהווה דרך טכנולוגיות עכשוויות וחדשניות לצד מסורתיות; הגלריה העליונה בוחנת את הקשר בין צבע לצבעוניות, ומוצגות בה עבודות ויצירות הממחישות כיצד סביבה וחוויה נוצרות באמצעות צבעים; המסדרון ההיקפי דן בקשר שבין צבע לתרבות והמוצגים בו מתחקים אחר טרנדים צבעוניים והסיבות ההיסטוריות והתרבותיות לבחירה בצבע לייצוג רעיון; ובמעבדת העיצוב המוקדשת לילדים, נבחנים הקשרים בין צבע לעולם החי והצומח בפרויקט איור, שבו הילדים והקהל מוזמנים לצייר ולהכניס את הצבע ליצירה.

איפה? מוזיאון העיצוב חולון | אוצרות: יובל סער וליאורה רוזין | תאריך נעילה: 31.12.24.

"צ'יקה, הכלבה בגטו"

מיצב פיסולי שעוצב בהשראת ספר הילדים "צ'יקה, הכלבה בגטו" שכתבה שורדת השואה בת-שבע דגן ז"ל, ועל פי איורי הספר המקוריים של המאייר אבי כץ. במיצב קירות בנויים מלבנים (בריקים), שמזכירים את הבנייה האירופית בגטאות ומייצרים תחושת לחץ. בתוך הקירות מוקמו במסגרות "חלונות" עם הדפסים על גבי קרמיקה ממבחר עמודים מהספר. כמו כן, עוצב פסל מברונזה של הכלבה צ'יקה קופצת משמחה לקראת המפגש עם הילד, ובמרכז, בין קירות הלבנים, הוצב פסל ברונזה של ילד שחובק את הכלבה.

> מידע נוסף (באתר עיריית חולון) על פועלה החינוכי והספרותי של בת-שבע דגן ז"ל בהנחלת נושא השואה בקרב הדורות הצעירים.

איפה? "בית להיות", חולון (הכניסה מתאפשרת בימים שני ושלישי, בין השעות 13:00-9:00) | תערוכת קבע | ללא תשלום.