הספר "עגונה" של שולמית חרמש (הוצאת 'קוראים') הוא ספר עב קרס (688 עמודים) שכתוב נהדר ועוסק בנושאים ובתקופות מרתקות בהיסטוריה היהודית, אם כי בעיניי העריכה והסוף שלו קצת לוקים בחסר… לאורך הספר העלילה מתמקדת בכל פעם במישהו/ במשהו אחר. יש כמובן קשר בין הסיפורים והדמויות והם תורמים מאוד להקשר ולהתפתחות של העלילה, אבל (שוב – בעיניי) חלק מעלילות המשנה לא סגורות עד הסוף וזה קצת מבאס.
התקופה: טרום מלחמת העולם הראשונה, כשהתורכים שולטים בארץ ישראל.
הגיבורים: יש הרבה, אבל הגיבורים הראשיים הם שלמה (אברם אברמוב) וזוהרה.
המקום: בוכרה, לבנון, ירושלים, מצרים, אנגליה, תל אביב ויפו.
העלילה:
שלמה הוא הבן הבכור של אברהם – בעל עסק לאריגת שטיחים. הוא מתגורר עם משפחתו המורחבת בוכרה ומגיל צעיר מגלה כישרון מסחר רב. בהגיעו לגיל 19 מתחתן שלמה עם בת דודתו רבקה (בהחלטת אביו), אך ככל שחולף הזמן הוא מבין שלמרות שהנישואים האלו מאמללים אותו אין לו שום אפשרות להתגרש, הן מפאת החשש שלו מפני חמתו של אביו השתלטן והן מפני החשש שלו מפני אחיה האלימים של רבקה.
את המוצא (המעוות משהו) הוא מוצא לאחר שאביו שולח אותו למכור שטיחים בלבנון – שם הוא מחליט להיעלם, להחליף את שמו ולתת למשפחתו לחשוב שהוא מת. לפי ההיגיון שלו – אם הוא לא ישוב רבקה תהיה אלמנה ותוכל להינשא שוב והוא יוכל להתחיל מחדש את חייו…
הוא משנה את שמו לאברם אברמוב, מגיע ליפו והופך לסוחר אריגים מצליח. לא לפני שהוא נישא לזוהרה – בת יחידה לשני הורים שמתגוררים בירושלים שמתאהבת בו, נישאת לו ועוברת איתו לירושלים למורת רוחם של הוריה.
בדיוק כשנדמה לו שהחיים שלו מתחילים להסתדר ושהנה – הוא מצליח, מתפרנס בכבוד, נשוי לאישה שהוא אוהב ואב לבת ובן שממלאים אותו גאווה – מוצא אותו הגיס שלו ומאיים להרוג אותו. אברם מבין שהוא לכוד. הוא לא יכול להישאר ביפו ולא רוצה לשבור את ליבה של זוהרה. אז הוא שוב מקבל החלטה שגויה – להיעלם למשפחתו, לנסוע לניו זילנד, לפתוח שם עסק ולהביא לשם את אשתו וילדיו. בבוקר אחד הוא יוצא לחנות שלו ולא חוזר! זוהרה והילדים ההמומים ושבורי הלב מבינים שמעכשיו עליהם להסתדר לבד, כשבמקביל מתחילה המלחמה והמצב הכלכלי בארץ ישראל הופך להיות בכי רע.
כאן עובר הזרקור לזוהרה ולילדיה – ההתמודדות שלה עם המצב, הבחירה שלה לעבוד כמשרתת בביתו של הרופא הנוצרי שהיה חבר טוב של בעלה (ולכן נתן לה את העבודה), על המחיר הכבד שהיא וילדיה נאלצים לשלם ועל קשרי השכנות והחברות שנרקמים בינם לבין השכנים שלהם הנוצרים, המוסלמים והיהודים).
מידי פעם חוזר הסיפור לאברם – שבינתיים הגיע למצריים ונעצר על ידי הבריטים בחשד לריגול. הוא כמעט נשבר, אך לבסוף מצליח להשתקם, מגיע לאנגליה ומשקם את חייו, כשכל רצונו הוא לשוב ליפו ולהביא אליו את אשתו וילדיו (שבינתיים פיתחו כלפיו זעם על שנטש אותם).
לא אספר לכם איך זה נגמר, אבל כאמור דווקא הסוף שאמור היה להיות רגע השיא – קצת לוקה בחסר בעיניי…
הסיפור מלא תיאורים על ארץ ישראל של פעם, על התרבות, השפה והלך הרוח באותם ימים. השפה עשירה ואותנטית וממש יכולתי לראות בעיניי רוחי את שכונת נווה צדק, את ההמולה סביב כיכר השעון ואת הבתים ההדורים בעג'מיה. זהו ספר היסטורי מצוין ולא פחות מזה – ספר על כוח ותושיה נשית.
למרות הסוף נהניתי מכל רגע של קריאה וקצת הצטערתי שהוא נגמר – יכולתי להמשיך בשמחה לעקוב אחרי חייהם של זוהרה, שיפא, קלרה והילדים.
