אם הספר "מנותקת", מאת דונה פריטאס (הוצאת קוראים) היה נכתב לפני כמה שנים, בטח הייתי מקטלגת אותו כ"מדע בדיוני", אבל היום… אני כבר לא כ"כ בטוחה שזה לא משהו שיכול לקרות בעוד עשור, שני עשורים או שלושה!
העובדה שאנחנו מחוברים לטלפונים ולטאבלטים שלנו בטח לא מפתיע אתכם. וכך גם העובדה שהאפליקציות מנהלות את חיינו ושכמעט אף אחד כבר לא זוכר איך מנווטים בלי וויז, או איך מודדים פופולאריות בלי "לייקים". הספר הזה הוא ספק נבואה עתידית, ספק ביקורת על איך שאנחנו נראים, אבל הוא ללא ספק מעורר מחשבה!
המקום שבו מתרחשת העלילה הוא עולם האפליקציות – עולם וירטואלי שבו חיים האנשים שבחרו לעבור מהעולם האמיתי הגווע ולעבור לעולם הנוצץ שבו כל אחד יכול להוריד אפליקציה, להיראות איך שבא לו, עם איזה כוחות על שבא לו ובגדול – לחיות את החלום.
אבל גם שם, בעולם האפליקציות, יש מעמדות – מעמד העשירים, שבא לידי ביטוי בעיקר ביכולת שלהם להוריד ולהשתמש באיזה אפליקציות שירצו, ומעמד ה"בודדים" – אותם בני אנוש שעברו לעולם הוירטואלי ללא משפחתם וללא כסף. הם חיים יחד במעין קומונה, כשלברי המזל שלהם יש משפחה עשירה מאמצת. לפי החוקים בעולם הוירטואלי, כל מי שמגיע לגיל 17 מתנדב ל"שירות חובה" (נשמע מוכר?) שבמהלכו הוא עובר לעולם הפיזי כדי לסייע ל"שומרים" – בני האנוש שנשארו בעולם הפיזי ועובדים עבור תושבי העולם הוירטואלי.
גיבורת הספר היא סקאילר – אחת מהבודדים שעברה (בעל כורחה) לעולם הוירטואלי ואומצה ע"י משפחה חמה ואוהבת, שלהם בת בשם אינארה – בת גילה של סקאילר וחברתה הטובה ביותר.
אימה ואחותה של סקאילר נותרו בעולם האמיתי והיא רק מחכה לרגע שבו תוכל להתגייס ולחזור לראות מה שלומם. אבל אז מכריז המושל שהמעברים נסגרו – אין יותר יוצא ואין בא! אזרחי עולם האפליקציות צוהלים ושמחים על כך שנפטרו מעול הגיוס, אבל לא סקאילר, שמוכנה לעשות הכל כדי לעבור.
הדברים משתבשים כשהיא מקבלת הצעה לעבור לעולם הפיזי בתמורה למשימה קטנה (שבהמשך תתברר כמשימה שתסכן את חייה). היא כמובן מסכימה, נוטשת את אינארה והולכת אחרי ליבה. העולם האמיתי, כך היא מגלה, כבר ממש לא נותר כפי שזכרה אותו – כמעט שלא נותרו בו אנשים, הערים מוזנחות ויש שקט מדאיג מתחת לפני השטח. לאט לאט מגלה סקאילר מה באמת קורה (נכון. זה קשור לכסף וכוח) ואת הסוף תצטרכו לקרוא לבד…
הביקורת כלפי הדרך שבה מתנהל העולם שבו אנחנו חיים ברורה (ומוצדקת). הספר, פרט לכך שהוא מהווה מעין נורת אזהרה – מציד לנו מראה מול העיניים וגורם לנו לראות את הדברים "מבחוץ" ולהבין שאם נמשיך ככה – לא רחוק היום שבו גם אנחנו נמצא את עצמנו מנותקים. אם אנחנו לא מנותקים כבר!