נקודה בזמן: תערוכות חדשות ומומלצות שכדאי לבקר בהן החודש

**כתבה מתעדכנת, כדאי לחזור ולהציץ.

"יום המוזאונים 2025"

איפה ומתי? מוזאונים בכל רחבי הארץ – יום חמישי ה-15 במאי. כניסה חופשית.

לרגל יום המוזאונים הבינלאומי, יפתחו את שעריהם ללא עלות כ-130 מוזאונים בכל רחבי הארץ, כולל כל מוזאוני המדע שלראשונה יפתחו גם הם את שעריהם ללא תשלום. מעבר לכניסה בחינם, יתקיימו במוזיאונים השונים סיורים והדרכות מיוחדות, שיחי גלריה, סדנאות יצירה לילדים, חשיפה לתערוכות ועוד. הכל תחת הכותרת "עתיד המוזאונים בעידן של קהילות משתנות".

"צבע טרי 2025"

איפה ומתי? מרכז טכני קרמניצקי, תל אביב – 26-21 במאי 2025.

יריד האמנות השנתי "צבע טרי" יתקיים השנה בהאנגר רחב ידיים ונסתר מהעין, שבכניסה אליו יוצב מיצב וידיאו אמנותי של אורי שיפרין ענבי ומיכאל שבדרון, שקורא להשבת כל החטופים הביתה. ביריד השנה ישתתפו 48 אמניות ואמנים בראשית דרכם במסגרת החממה; כ-40 מעצבות ומעצבי מוצר, קרמיקה, נייר וזכוכית, ריהוט וגופי תאורה יציגו קולקציות חדשות בחשיפה ראשונה במתחם 'עיצוב טרי'; ובמתחם האמנות יעמדו 25 ביתני גלריות ואוצרות שיציגו תערוכות יחיד, תערוכות זוגיות ותערוכות קבוצתיות לצד פרויקטים מיוחדים בחשיפה ראשונה ועוד.

"בעקבות האור"

מפגש מרתק בין שני יוצרים החוקרים כל אחד בדרכו את היחסים בין אור, חומר ושקיפות: מאסטר הזכוכית הבינלאומי דייל צ'יהולי ודניאל אנקווה, מציירי האיכות הבולטים הפועלים בזירה הבינלאומית. בתערוכה מוצגות לראשונה בארץ יצירות מסדרת ה"וונציאנים", שמהווה מחווה למסורת הזכוכית הוונציאנית, תוך חריגה נועזת ממנה אל עבר ביטוי פראי, צבעוני ודינמי. לצד יצירות הזכוכית המרהיבות, מוצגות עבודותיו של אנקווה שעבודותיו משלבות בין אור באיכות שמיימית וחסרת גבולות לבין טשטוש מזוגג. המפגש בין השניים יוצר מרחב טעון של חומריות ואור – זכוכית זוהרת מול צבע נמס, גופים פיסוליים מול זיכרונות מצוירים. מפגש בין שתי שפות חזותיות שבמרכזן שאלות של זמן, תנועה ולכידת החולף.

איפה? גלריה ליטבק קונטמפוררי, תל אביב | אמנות: דייל צ'יהולי, דניאל אנקווה | אוצרות: הדס גלזר | תאריך פתיחה: 6.5.25 | תאריך נעילה: 30.6.25.

"שופך תקווה"

מיצג אינטראקטיבי חדש של האמן הבינלאומי סאם חלבי, המשלב בין טכניקות מסורתיות לעכשוויות ומזמין את הצופים לחוות את הכוח שבאומנות כאמצעי להביע רגשות וליצור שינוי. במרכז המייצג יוצבו דליים בגדלים וגבהים שונים, מהם ישפכו בקונסטרוקציה ייחודית ובלתי נראית לעין עשרות אלפי קוביות הרכבה צבעוניות, המאפשרות לקהל להיות חלק פעיל בעולם של סאם חלבי ולבנות מציאות אופטימית ומלאת תקווה.

איפה? גרנד קניון חיפה | אמנות: סאם חלבי | תאריך פתיחה: 6.5.25 | תאריך נעילה: 31.5.25 | כניסה חופשית.

"Keep It Together"

תערוכת יחיד של ברק רותם המציגה סדרה של 11 עבודות וידאו, כולן נוצרו באמצעות כלים של בינה מלאכותית, תוך שמירה על שפה אחידה של פורצלן לבן שבור שמחובר מחדש בחוטי זהב דקיקים בהשראת הפילוסופיה היפנית וואבי-סאבי שמדברת על קבלה של אי-שלמות ויופי מתוך שבריריות. התערוכה מתארת אובייקטים שבורים כמו בגדים, פרחים, מסכות, דמויות וחפצים. כולם שברו את שלמותם, אך מחוברים בעדינות זה לזה, כאילו מישהו ניסה לשמור עליהם שלמים ויצר מהם משהו חדש.

איפה? קניון TLV, תל אביב | אמנות: ברק רותם | תאריך פתיחה: 6.5.25 | תאריך נעילה: 17.5.25 | כניסה חופשית.

"מִשְמָר"

מיצב וידאו של הילה בן ארי שבו ניצב במוקד הגוף כאתר פעולה הכומס זיכרונות, ושבאמצעותו מבקשת בן ארי להיכנס אל הרגעים בהם מתרחש אירוע טראומתי שנצרב בגוף, תוך ניסיון להקשיב לגוף שנאלם ולתת לו "לדבר". בעבודה מוקרנות דמויותיהן השחקנית אביגיל אריאלי, המוזיקאית אור אדרי והסופרת והמשוררת יערה שחורי, במעין מופע המהדהד את חלקיו של הזיכרון הגופני ויוצר חבירה אל הטראומה ומרחק בה בעת. במסכים אחרים מוקרנות שתי רקדניות כשהן נעות ברצף תנועתי משותף, במצבי עמידה ושכיבה. ואילו חלל התערוכה נע בין חדר אינטימי ומרחב של במה, כשההתרחשות בו מוקרנת במחזוריות, כמבנה של חוויה מפוצלת, מתיכה בין מופע ובין התכנסות של שירה, הקראה ושיחה לפני השינה. הצופה מצוי בקרבה אל הדמויות המופיעות בווידיאו ואל ההתרחשות הנרקמת בחלל, ללא תיווך בימתי מורחק.

איפה? גלריה אחד העם 9, הפקולטה לאמנויות במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב | אמנות: הילה בן ארי | אוצרות: רון ברטוש | תאריך פתיחה: 13.5.25 | תאריך נעילה: 30.8.25.

"תאווה לעיניים"

תערוכה חדשה של האמנית חן שיש, שהיא פרי פיתוח, הרחבה והעמקת העיסוק שלה במוטיב העין, המלווה את יצירתה כבר שלושה עשורים. במרכז התערוכה עומד כאמור מוטיב העין, המופיע כנושא או עיטור, כמוטיב או פורמט, כדימוי או סמל או סימן. עיני הענק שבמרכז הן מערכת עשירה של עיניים, עולם של עיניים ועולם בתוך עיניים, כך שהתחושה המתקבלת היא שהקהל לא רק צופה ביצירות, אלא גם היצירות (כעיניים) צופות גם בנו.

איפה? מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע | אמנות: חן שיש | אוצרות: רון ברטוש | תאריך נעילה: 5.4.25.

"משק כנפיים"

במציאות שבה מכל עבר נשמעים קולות של הגירה, רילוקיישן, תזוזה מן הארץ אל מעבר לגבולותיה, העיסוק במקום ובחומריו נדמית מובנת מאליה, כבחירה שכמעט נכפתה עלינו. על משק כנפי ההיסטוריה ומתוך נקודת מבט הישרדותית, מבקשת התערוכה להתבונן על דיאלוג בין דורי שעוסק במרכיבי הזהות המקומית. נקודת המוצא היא עבודותיהן של נעמי ביטר ונורה כוכבי ז״ל, צמד אמניות שפעלו מאז שנות ה-60 עד תחילת שנות האלפיים ועסקו בתמות אוניברסליות ודימויים ארכיטיפים וארכיאולוגיים כגון ארונות קבורה, בית, סירה, ציפור ועוד. בתערוכה מוצגים מודלים של עבודותיהן, לצד עבודות אמנות עכשוויות של יוצרים ויוצרות צעירים, שהדיאלוג בינם לבין נורה ז"ל ונעמי מבטא נקודת אפס דמיונית, שיחה חומרית שמהרהרת על משמעות ההווה.

איפה? מרכז אדמונד דה רוטשילד, תל אביב | אמנות: בנימין הסנוט, יונתן רייזנר, מיכל לפיד, נועה מור ונועה שחף שמחיוף | אוצרות: אורית בולגרו ושיר ויזל | תאריך נעילה: 16.5.25.

"מיתוסים ומציאות"

תערוכה קבוצתית שבה מוצגים יצירותיהם של 59 אמנים, הממחישות דרך ציור, רישום, פיסול, תחריט, קרמיקה, קולאז', וידאו, פסיפס ומדיה מעורבת, כיצד סמלים ממשיכים להתקיים וכיצד סיפורים שבעבר נחשבו לאגדות הופכים לקודים תרבותיים, המשולבים בחיי היומיום שלנו. אנו יוצרים מיתוסים, אך המציאות תמיד מצליחה לחלחל דרך האשליות. המסורת המיתולוגית באה לידי ביטוי דרך סימנים ודימויים המוכרים מאז ימי קדם: ציפורים מסמלות חירות, קלילות ותנועה, הים מסמל את החוף ומדגיש את הקשר בין יציבות לשינוי, ודמות האדם המשחררת ציפור מהכלוב מגלמת את השחרור מאשליות. האמנים מתייחסים גם לסיפורי המקרא ומשתמשים במוטיבים שונים בדימויים ליצירתם, כמו במוטיב של סולם יעקב המסמל חלום או נבואה, או מוטיב המזוודה המסמל את סיפורי היהודים הנודדים בעולם שנושאים עימם את אמונתם.

איפה? הגלריה העירונית לאמנות, עפולה | אוצרות: אנדיראן ז'ודרו | תאריך נעילה: 17.5.25 | כניסה חופשית.

"פכפוך"

תערוכת יחיד של האמן יונתן גולד, המציגה סדרת עבודות חדשה בה התרחשויות יומיומיות, מפגשים אנושיים בין דמויות וכתמי צבע גדולים חוברים זה לזה. הציורים בתערוכה מזקקים שכבה נוספת של הבנת האנושי, כשחומרי הגלם וטכניקת הציור מהווים נתון חשוב בהובלת המבט של הצופה אל עבר המרחבים הנפשיים שבהם הוא נוגע: בתוך נוף שטוף בצבעים עזים, בגוני כחול וירוק המקנים תחושת רוגע ושלווה, מתרחש לשבריר שנייה רגע מהותי המתנגד לפסטורליות של התפאורה כמעין כאב גדילה. במקורות המים הפזורים בציוריו משתקפות הדמויות ברגע של שינוי – אישה זקנה נכנסת בהיסוס למים אל מול נערים מלאי חיים, או נערה מתבגרת מתרחקת מהחברה.

איפה? בית האמנים ירושלים | אמנות: יונתן גולד | אוצרות: נעמה הנמן | תאריך נעילה: 24.5.25 | כניסה חופשית.

"האלומה הזהובה או העבר עוד לפנינו"

תערוכת יחיד של מרב צור, שחושפת היסטוריה לא ידועה ומטלטלת של המקום שבו אנו חיים. באמצעות תגליות ארכיאולוגיות יוצאות דופן של רשות העתיקות מתוארים חיי השגרה, הפוליטיקה והאמנות של נשות "האלומה הזהובה" באלף ה-8 לפנה"ס, ואת הישגיהן בתחומי המדע והטכנולוגיה. ציורי קיר, כלים מדעיים, פולחנים ייחודיים ופסלי נשים מרשימים – כל אלה מעידים על קיומה של תרבות נשית מתקדמת ושוויונית בלב ליבה של חברה פטריארכלית דתית. תרבות שחברותיה שאפו להוביל את האנושות לנאורות רוחנית ואינטלקטואלית. אבל… ככל שמעמיקים בחומרי התערוכה, מתגלה כי מה שנראה כתיעוד ארכיאולוגי אינו אלא יצירה פיקטיבית, שנבנתה באמצעות בינה מלאכותית. צור משתמשת בטכנולוגיה ככלי ביקורתי ומשחקי, המאתגר את הנרטיבים ההיסטוריים הפטריארכליים המקובלים ומזמינה את הצופים לשקול מחדש את המושג "אמת". היא מעמתת את הצופה עם שאלות על זיכרון היסטורי, על הכוחות המעצבים אותו ועל האופנים שבהם ניתן לשחרר אותו מכבלי הנרטיבים השגורים.

איפה? בית האמנים ירושלים | אמנות: מרב צור | אוצרות: הדרה שפלן קצב | תאריך נעילה: 24.5.25 | כניסה חופשית.

"ראי את הקו, שאת והזמן עושים יחד"

תערוכת יחיד של עדי ארגוב, הפורשת מחקר בן חמש שנים שבמסגרתו בחנה את הקשר בין רישום, כתיבה וקידוד. ארגוב משתמשת בגוף האנושי כנקודת מוצא, כארכיון של חוויות ושל זיכרונות. בין קווים רוטטים לשלדים חשופים, עבודות הרישום מתפקדות כאטלס של הנפש האנושית. אוספת אל חיקה פעולות כמו מכתבי תנועה ותרשימי כוריאוגרפיה, שהופכים לכלי רישום ומצטברים על מצע הנייר. דימוי השלד מתנתק מתפקידו האנטומי ומוסב לגשר המחבר בין העולם הפיזי לזה הרוחני. ארגוב מפליגה אל מעבר לנראה לעין, אל הגוף הנפשי, המחשבתי והחברתי. אותם "גופים" בלתי נראים המרכיבים את סביבתנו. שכבות הרישום הופכות למעין רשתות שקופות ופרטים נחשפים בהדרגה. בכך היא יוצרת עבודות אמנות שהם החיים עצמם – אורגניזם חי, נושם ומתפתח.

איפה? בית האמנים ירושלים | אמנות: עדי ארגוב | אוצרות: הדסה כהן | תאריך נעילה: 24.5.25 | כניסה חופשית.

"לבנות שחורות"

תערוכת יחיד של רוזה יגזאו, שבה היא מתבוננת במבנים הפיזיים, הרגשיים והתרבותיים שהקיפו אותה בילדותה ופורעת אותם לחלקיקי זיכרונות ולשברים ארכיטקטוניים. היא בוחנת את אדריכלות ילדותה, את השכונה שממנה ברחה, בניסיון להבין את אופני ההתהוות שלה עצמה ושל הקהילה האתיופית 'ביתא ישראל'. האמנית, שעלתה לארץ בגיל שנתיים והגיעה לשכונה עם משפחתה בשנת 1999 הישר ממרכז הקליטה, משתמשת בתערובת בנייה אתיופית מסורתית המכילה אדמת חרסית, קש מהרפת וחול. בסיס הפסלים עשוי מחומרים ממוחזרים ממשק הבית. הציורים מצוירים בפיגמנט, המופק מאותה תערובת מסורתית ומתארים סצנות מתוך זיכרונות ילדות וחלומות. היא מציירת את אותו דימוי שוב ושוב בתקווה שבכל פעם ילך ויתבהר, כשגון הדיו, המשתנה מציור לציור, מושפע מן המינרל שאותו היא מוסיפה לפיגמנט.

איפה? בית האמנים ירושלים | אמנות: רוזה יגזאו | אוצרות: מיכל בראור | תאריך נעילה: 24.5.25 | כניסה חופשית.

"פיזיס"

וידאו-ארט מותאם חלל, יצירה משותפת של האמנית מירב הימן והמעצבת אילת כרמי. היצירה הפיוטית מציגה שתי דמויות של מדעניות־אמניות, העוטות מגזרות נייר מצוירות של צמחים וחרקים וחוקרות את הטבע סביבן. גופן מתמזג עם הסביבה עד להפיכתן ממתבוננות לנצפות. את העבודה מלווה פסקול מקורי שבו שתי פואמות מאת רוברט פרוסט וג'ויס קילמר בקולה של האמנית אתי בן זקן, בשיתוף אנסמבל מודאליוס והמלחין יובל שי אל.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אמנות: מירב הימן ואילת כרמי | אוצרות: גליה בר אור | תאריך נעילה: 24.5.25.

"בין השמשות"

תערוכת יחיד של מאיר אפלפלד, בה הוא מציג ציורי טבע דומם, פרחים, תפנים ונופים שצייר בשנתיים האחרונות. התערוכה חוקרת דרכי יצירה שונות ואת היחסים ביניהן: מציור הנעשה מהתבוננות ישירה, לציור הנעשה מרישום הכנה מהטבע או מהדמיון. היחס בין הרישום לציור מגלם את היחס שבין שתיקה לרמז בדיבור, בין הרוחני לגשמי, בין התחושה לשיקול הדעת. כותרת התערוכה, "בין השמשות", מהדהדת את רצונו לפעול בין הקונבנציה הציורית מחד והתבוננות בגיוון הצורני האינסופי של הטבע מאידך, בניסיון לגלות ולהנכיח את הסמוי מהעין.

איפה? גלריה רוטשילד אמנות, תל אביב | אמנות ואוצרות: מאיר אפלפלד | תאריך נעילה: 25.5.25 | כניסה חופשית.

"חדרים אחוריים"

תערוכה קבוצתית המציעה מסע ויזואלי אל מעבר למציאות המוכרת. התערוכה נוצרה בהשראת המושג "The Backrooms" ("החדרים האחוריים") שצמח בשנת 2014 בפורומים אינטרנטיים והציג תופעה של יצירת חללים וירטואליים שגרתיים לכאורה, המזמינים למסע דמיון אל מעבר למציאות היומיומית, מציעים חוויה של גילוי וחקירה ומאפשרים לטייל במחוזות לא נודעים. התערוכה מבקשת לגעת באותו מסתורין ובהימנעות שלנו מפני הבלתי-ידוע שבתוכנו כשחלל הגלריה עצמו, שרצפתו הצהבהבה ותקרתו המרוצפת מהדהדות את האסתטיקה של אותם "חדרים אחוריים", מתפקד כמעין זירה של דז'ה-וו חומרי, זיכרון מעומעם של מקום שכף הרגל טרם דרכה בו.

איפה? הגלריה העירונית כפר סבא | אמנות: דפנה אמירה, מתן גולן, טל גפני, נעה שמחיוף שחף | אוצרות: הדסה כהן | תאריך נעילה: 28.5.25 | כניסה חופשית.

"המתפרה"

תערוכת יחיד ראשונה של איילת שחר, מציגה סדרת ציורים חדשה המתארת סצנות מחיי היום יום במתפרה המשפחתית שהוקמה בשנת 1961 על ידי סבה של האמנית ונותרה עד היום בבעלות משפחתית. העבודות של שחר אינטנסיביות, מלאות בפרטים שהם חלק בלתי נפרד ממארג של זיכרון, חומר ונשמה. סיפורה האישי של האמנית נשזר בסיפור המשפחתי, רצון להיאחז בזיכרונות, מול רצון להיפרד ולהמשיך בדרכה. זהו סיפור אישי, משפחתי וחברתי, המאיים להיעלם, בשל תוחלת החיים של גיבוריו ובשל מקומה ההולך ומצטמצם של מתפרה אנושית בעולם משתנה. בעידן שבו אוטומציה ובינה מלאכותית מחליפות בהדרגה את עבודת היד, עבודתה של שחר שומרת על זיכרון החומר, המגע, והקצב האנושי.

איפה? מוזיאון ראשונים, קריית המוזיאונים פתח תקווה | אמנות: איילת שחר | אוצרות: מור ברק ריבלין | תאריך נעילה: 31.5.25.

"עוצרת מלכת"

תערוכת איורים של האומנית נייבי בירד (רויטל ברונשטיין ז"ל), שנרצחה בפיגוע טרור ב-1 באוקטובר 2024, בדיוק ביום בו סיימה לעבוד על יצירותיה החדשות שמוצגות כעת בתערוכה הזו. העבודות של נייבי בירד עוסקות בחיים האנושיים דרך עולמות הפנטזיה – בדידות, מוות, השבריריות שבחיים, רגשות אנושיים עדינים ונדירים, כמו גם הכיעור והיופי הגלום בפרטים הקטנים. כל אלו ועוד מקבלים ביצירותיה ביטוי מרכזי ומלא בצבע. בתערוכה מוצגים מבחר של דימויים הלקוחים ממגוון יצירות ומתקופות שונות במהלך החיים של רויטל, אשר לעיתים "בראה" עולם שלם וחדש מתוך סצנות ספציפיות בסדרה או ספר, או המציאה סיפורים חדשים לדמויות קיימות ומפורסמות, לפעמים עם תפנית שהיא בחרה להעניק להן.

איפה? גן המוזיאון, חולון | אמנות: נייבי בירד (רויטל ברונשטיין ז"ל) | אוצרות: יותם אורן ואור קורן | תאריך נעילה: 31.5.25 | כניסה חופשית.

"מילים לא יכולות"

תערוכה המתארת כיצד מתחבר יומן שכתב נער לאחר השואה, לעבודות של האמנית זיו פלג בן-זאב וכיצד שני אלו מתחברים לסדרה של שלושה פסלי גבס שנעשו בהשראת הפסלים של אוגוסט רודן 'שועי העיר קאלה' (1888). על קיר אחד מוצבות 31 עבודות שיצרה פלג בן-זאב על דפי היומן שכתב הנער, שהוא לא אחר מאשר אביה של פלג בן-זאב. מנגד, על הקיר השני, מוצבות 22 עבודות על נייר, שיצרה האמנית לפני שהתוודעה ליומן, שעשויות בטכניקה מעורבת (רישום, תפירה, הדבקה וטקסט) והוטמעו בחלק מדפי היומן של האב. עבודות היומן והעבודות על הנייר מובילות אל שלושה פסלי גבס שנוצרו בהשראת דמותה של אמנית הבמה, הבמאית ומייסדת תיאטרון תמונע נאוה צוקרמן, כאדם מורד, גאה, שמסרב להיכנע, המישיר מבט קדימה. ואת התערוכה כולה מלווה גרף המזכיר אקו-לב, המתאר את החיים הממשיכים למרות הכל.

איפה? גלריית תיאטרון תמונע, תל אביב | אמנות: זיו פלג בן צבי | אוצרות: ד"ר ארז מעין שלו | תאריך נעילה: 31.5.25.

"אוטומורפיה"

תערוכה המציגה חומרים משני צורה בהשראת הטבע, מדגימה כיצד חומרים יכולים לשנות את צורתם ללא כוחות חיצוניים, מספקת הצצה לעתיד של עיצוב בר-קיימא וחדשנות ומזמינה את המבקרים לגלות כיצד עקרונות אלו יכולים לחולל מהפכה בהנדסה, אדריכלות ותעשייה, ולהוביל לפתרונות עיצוב יעילים ובר-קיימא. היצירות בתערוכה נוצרו על ידי פרופ' ערן שרון מהאוניברסיטה העברית ו-ד"ר אריאל בלונדר מהטכניון, שניהם מדענים ומעצבים פורצי דרך בתחומם, שחקרו את השפעת כוחות טבעיים על תהליך יצירת הצורה והחומר. המבקרים בתערוכה ייצאו למסע מרתק אל עקרונות הטבע של היווצרות עצמית, בהם צורות ומבנים נוצרים באופן ספונטני, ללא צורך בכוחות חיצוניים ובעזרת ניצול של יכולות הטבע להציג יעילות אלגנטית וליצור מבנים מורכבים ופונקציונליים באמצעות דינמיקה פנימית של החומר.

איפה? מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד, ירושלים | אמנות: פרופ' ערן שרון, ד"ר אריאל בלונדר | אוצרות: רוני בן-חיים | תאריך נעילה: 31.5.25.

"ביג דילס"

תערוכה שבה חוקרת האמנית ליהי שני את המציאות התרבותית בישראל, מתוך שימת דגש על האופן שבו היא מעוצבת על ידי לחצים חברתיים ומדיניים. באמצעות הומור עוקצני, סרקזם ועיצוב חזותי, המשלב רדי-מייד וצעצועים המוגדלים פי עשר מגודלם המקורי, מבקשים האובייקטים בתערוכה לעורר דיון ושיח המבקרים את האתוס המיליטריסטי המקומי. כך למשל מוצגים טנקים מתנפחים לצד בור (המעורר קונוטציה למנהרות חמאס); צעצועי כלי נשק מגוונים, מפונצ'רים ומרוקנים מאוויר, שבהצבתם מדמים פריסת אמל"ח; גלגלי ים מעוצבים כצמיגים הבוערים בלהבות גומי, דחוסים במסגרת ומרוקנים מאוויר. האבסורד מדגיש את הפער בין תמימות המשחק למציאות האכזרית שהיא משקפת, מעורר מחשבה על הבניה חברתית מגיל צעיר והשפעתם של צעצועים מסוג זה על ילדים, ומציב את הצופה מול שאלות חברתיות ופוליטיות רחבות יותר, כשהשפה האמנותית הביקורתית והסרקסטית משמשת כאן כקריאה לעיון מחודש בערכים ובנרטיבים תרבותיים המעצבים את החברה הישראלית, לא פעם, בעל כורחה.

איפה? מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד | אמנות: ליהי שני | אוצרות: ניצן שובל-אבירי | תאריך נעילה: 1.6.25.

"טבילת אש"

תערוכה של האמן עוזי עמרני המתמודד עם פוסט-טראומה שפרצה לחייו כעשור לאחר שירותו הצבאי. את מצוקתו מבטא עמרני באמצעות אמנות שבה הוא עוסק בדמות החייל ומשתמש במדים צה"ליים, המהווים סמל מובהק של גבריות ישראלית, כחומר גלם. המדים משמשים אותו לעיטוף צעצועי ילדות, חפץ מן המוכן המנכיח את נעדרות הגוף, בגד שהפך קליפה, נשל של הגוף, של תקופה. התוצאה הנוצרת היא בעלת אפקט מוזר וטורדני, מעין חזרה למשחקיות ילדותיות בעלת איקונוגרפיה חזקה ומיידית המוכרת לכל ישראלי. הסמליות הזו מכתיבה את אופי הייצוג, המלא באמביוולנטיות, לא רק בגלל המידע החזותי המובא לצופה הכולל אובייקטים, טכניקה וחומר אלא גם בגלל ההון הסימבולי המקדים שאיתו מגיע הצופה, הנקשר לאובייקטים הללו מצד אחד, ולשפה ולחומריות הצבאית מנגד.

איפה? מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד | אמנות: עוזי עמרני | אוצרות: ניצן שובל-אבירי | תאריך נעילה: 1.6.25.

"לדגדג את השפם של ארדואן"

תערוכה של האמנית דינה הופמן, בה מוצגות שתי סדרות: בראשונה היא עוסקת בפן הרציני של משחק והשתטות דרך חיבורים בלתי אמצעיים או היברידיות כדרך יצירתית, באמצעות "כתב עת לילדים צעירים", שאותו היא מכנה בשם ״צעצועים״. הסדרה השנייה, סדרת הטראצ'ו, נוצרה ככריכות ספרים (ללא דפים) המבוססות על עיבוד דיגיטלי של צילומי רישומי דיוקנאות בצבעי מים של בובות וגיבורי העל האישיים של האמנית, כשבין הדיוקנאות נמצאות הכותרות של אותם כותרים מדומיינים: "מי יצילנו מידיו", "הבובה מפחידה כמעט כמו המציאות", ו״לדגדג את השפם של ארדואן״.

איפה? מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד | אמנות: דינה הופמן | אוצרות: איזי יצחק גבר | תאריך נעילה: 1.6.25.

"יש לי שֵׁד בחדר"

תערוכה קבוצתית העוסקת בטרנספורמציה של שדים מישויות מיתולוגיות ודתיות למטפורות פסיכולוגיות ותרבותיות, ומעלה את השאלה כיצד אפשר להתמודד עימם. כיום ממשיכים להתל בנו "שדים" וגורמים לחרדה, דיכאון, פוסט-טראומה. הם אולי אלו שמייצרים את המחשבות הטורדניות והרפטטיביות, מפיצים ספק, תאוריות קונספירציה, אידאולוגיות קיצוניות, שנאה, פופוליזם וחדשות כזב. מנהלים את מנגנוני הצריכה ואת תשוקותינו ומקצינים למשל פגיעוּת הקשורה בדימוי הגוף לנוכח דימויים בלתי אפשריים ולחץ להצלחה תמידית. ולבסוף, יש את ה"שדים" הדיגיטליים הבלתי נראים – אלגוריתמים המעוותים את תפיסת המציאות ומשפיעים באופן דרמטי על חיי כולנו בהם הבינה המלאכותית, שהיא מעין ישות על־טבעית יודעת כול, המעקב הטכנולוגי הצופה בנו ומהנדס את תודעתנו והפחד מאובדן הפרטיות. הופעתם של ייצוגי האופל הללו בעבודות אמנות עכשוויות היא מעבר לציטוט. היא מאפשרת לשכתב ולהתאים את המרחבים העל־טבעיים והתהומות התת־הכרתיים, לעדכן את השפה האוניברסלית של הלכי רוח אקטואליים.

איפה? גלריה זוזו, עמק חפר | אמנות: מנחם גולדנברג, מרים גמבורד, אוהד לוי, סימה לוין , דבורה מורג, אסי משולם, עאישה קאדרי, אבינועם שטרנהיים, יגאל תומרקין | אוצרות: רותם ריטוב | תאריך נעילה: 7.6.25.

"הושענא"

תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה של האמנית אסתר שניידר, המושפעת משדות תרבותיים רבים ויוצרת תחבירים משתנים המוסיפים ממד חושני לחוויה האמנותית. בתערוכה מערכות הסמלים וחומרים הנפרשים כשפה מקודדת, והעבודות טעונות בידע רב הנשען על ארון הספרים היהודי, אך גם על ארכיטיפים מצריים, מיניאטורות פרסיות, סופרמטיזם רוסי ועוד. שם התערוכה, הנשען על המושג הושענא, לקוח מהפסוק "אנא ה' הושיעה נא" (תהילים, קי״ח, כה). מנהג המתקיים בחג הסוכות, כאשר הכהנים היו זוקפים ענפים של ערבה בצידי המזבח. תערוכתה של שניידר נפתחת לקראת חג הפסח של שנת 2025, אך נדמה כי אנו נמצאים במצב של תחינה מתמשכת ובלתי פוסקת לישועה מאז חג הסוכות של שנת 2023.

איפה? מוזיאון בת ים לאמנות | אמנות: אסתר שניידר | אוצרות: הילה כהן שניידרמן | תאריך נעילה: 7.6.25 | כניסה חופשית.

"מזכרות קדושות"

תערוכה מוזיאלית ראשונה בישראל של הצלמת כרימה עבוד (1940-1893) – הצלמת הפלסטינית החשובה ביותר שפעלה בארץ בראשית המאה ה־20, בה מוצגות עבודותיה של הצלמת הייחודית שתיעדה את נופי הארץ ומקומות המקודשים לנצרות, לצד חיי היומיום של החברה הערבית-נוצרית בארץ.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אמנות: כרימה עבוד | אוצרות: גיא רז | תאריך נעילה: 7.6.25.

"חמישים מעלות בצל"

תערוכה קבוצתית במסגרת הביאנלה השנייה לאמנות סביבתית. התערוכה תחלוש על החללים הציבוריים בדיזנגוף סנטר, מפגישה בין חיי היום יום למחשבות ולרעיונות הנוגעים ליחסים בין האדם לסביבתו, באמצעות 13 מיצבים גדולי ממדים ותלויי מקום המוצבים כמערכות אקולוגיות שמתאימות עצמן לסביבה משתנה, לצד עבודות וידיאו וסרטי אנימציה של אומנים ישראלים ובינלאומיים, המתייחסים למשברים הסביבתיים ולתהליכים הפוליטיים והחברתיים בנושאי סביבה בשנת 2025, בעוד שהחוויה הוויזואלית בעבודות המוצגות מטשטשת את הגבולות בין אומנות, מדע וטבע ומזמינה התבוננות בטבעו של היקום, בקשר העמוק שבין האדם לסביבתו ובאפשרות להשפעה חיובית, לחידוש ולשיקום.

איפה? דיזנגוף סנטר, תל אביב | אמנות: אשר אלהרר, נח ארני, עובדיה בנישו, רות(רו) בועזסון, תגית כלימור, תום לאב, ירדן לוינזון, תמר ניקס, שי עיד-אלוני, מיכאל פאוסט, ליין סאנצ'ס, פיליפ קולגרייב, שחר קושט, תמר צידון-בלום, שירה שטיין, טל שטח, רוני שלו, אלון שרעבי, נתלי תמיר,  אלה קז'יאנה,  זהר ירום | אוצרות: נאוה בני | תאריך נעילה: 13.6.25 | כניסה חופשית.

"שירת האלמוגים"

תערוכה המשלבת בין מדע לאמנות ומזמינה את המבקרים לחוות את העולם התת־ימי ולהתפעם ממנו, להתבונן ביופייה של שונית האלמוגים ולהתפעל ממורכבותו וייחודו של בית גידול חשוב זה, הנסתר בדרך כלל מהעין. בתערוכה מוצג המיצב של צורי גואטה שנוצר במיוחד לתערוכה זו, "יקום מקביל" המורכב מאלפי פריטים, מתכתב עם עולם האלמוגים ומושפע מהיופי, מהצורה ומהמרקם של שונית האלמוגים עבודתו של גואטה, לצד פריטי אוסף מדעיים, תצלומים מרהיבים ומידע שנאסף בעשרות שנות מחקר מדעי.

איפה? מוזיאון הטבע, אוניברסיטת תל אביב | אוצרות: לימור מרגוליס | אוצרות מדעית: ד"ר נגה סוקולובר | תאריך נעילה: 25.6.25.

"עוד מעט"

תערוכה חדשה מאוסף העבודות המשותפות של האמנית עפרה צימבליסטה ושל שתיים מן הדמויות המרכזיות בשדה השירה הישראלית, המשוררות יונה וולך ואגי משעול. התערוכה מספקת הצצה לדיאלוג האמנותי שהתקיים בין צימבליסטה, וולך ומשעול, וחושפת את השיח שניהלו השלוש. בין העבודות השונות יוצגו גם מכתבים ותמונות שנחשפו  בתערוכתן המקורית של וולך וצימבליסטה בגלריה שרה לוי בתל אביב בשנת 1984, ולא הוצגו מאז.

איפה? גלריה צימבליסטה, תל אביב | אמנות: עפרה צימבליסטה, יונה וולך, אגי משעול | אוצרות: רותי אופק | תאריך נעילה: 28.6.25.

"ועדיין: מבט על אמנות עכשווית 1985-2025"

התערוכה מציעה מסע בין חושך ואור, דרך מבחר של כ־40 יצירות עכשוויות במגוון מדיומים. לצד עבודות ציור, מוצגים בתערוכה כמה מיצבים בולטים המתמקדים באיכות האנושית, על פגיעותה ועמידותה, בהם למשל מיצב הווידאו של אוגו רונדינונה, Thanx 4 Nothing, המציג את מי שהיה בן זוגו של האמן, המשורר והאמן ג'ון ג'ורנו, בביצוע מהפנט לפואמה שכתב ליום הולדתו השבעים, הלוכדת את העוצמה הרגשית הגולמית של הכרת תודה הנגועה בהתפכחות. לצד אלו, מציעה התערוכה בחינה מעניינת של ציור פיגורטיבי לסוגיו מארבעה העשורים האחרונים, ומבטאת את שעת הדמדומים בסצנות הנעות בין עלות השחר לשעת השקיעה והאפלה. כך, רקע השמיים ציורו ענק הממדים של האמן האמריקני אלכס יזראל, מטשטש את הגבול בין אמנות למופע ראווה הוליוודי ומעלה שאלות באשר לאותנטיות ואמת, ומקומה של אשליה. ברגעי מעבר אלו טמונה הבטחה להתחדשות, אך גם הטלת ספק במציאות, ובטבעה של התקווה.

איפה? ביתן איל עופר, כיכר הבימה תל אביב | אמנות: פרנק אאורבך, אלברטו אבטה, קלודין בוזונה סטלה, יאן בולוטוב, ססילי בראון, מריה בריו, לואיז ג'ובנלי, שילפה גופטה, לנץ גירק, טים גרדנר, קווין פרנסיס גריי, פיטר דויג, אן הארדי, ביל ויולה, וולפגנג טילמנס, אלכס יזראל, חנה סהר, הנס פטר פלדמן, פרידריך קונאת, ג'ד קווין, גבריאל קלזמר, אוגו רונדינונה, תומאס רוף, גרהרד ריכטר, פטריק רנו | אוצרות: שחר מולכו | תאריך נעילה: 28.6.25 | כניסה חופשית.

"לו הייתי גוף"

תערוכה קבוצתית המפגישה אמניות ואמנים שעוסקים בשבריריותו ובחלקיותו של הגוף, על שלל מופעיו הגשמיים והנפשיים, אנושי או לא-אנושי. האמנים המציגים ניגשים למבנים פיזיים, רגשיים ופוליטיים באמצעות ציור, מיצב, פיסול ווידאו כחומר גמיש שניתן לעצב, לדמיין מחדש ולהמציא מחדש. אצל תומרקין למשל הגוף הוא זירת קרב, המכנסת אליה את הקונפליקטים והמיתוסים של תולדות המערב והמציאות הישראלית, סיגלית לנדאו בוחנת את הגוף כמוקד אליו מתנקזים רכות וכאב; בציוריו האינטימיים של אלכס קרמר, ההשתנות והתנועה הם תנאי לחיים; אביטל כנעני מציעה את אותה התנועה באמצעות דיאלוג עם הטבע; רישומיה של עדי ארגוב עוסקים בהתמודדות אישית עם מגבלות גופניות כתוצאה ממחלה; ומוחמד טוח'י חוקר את הגוף כבית וכהגנה.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אמנות: סשה אוקון, יקירה אמנט, עדי ארגוב, רימה ארסלנוב, דוריס ארקין, יסמין דייויס, מוחמד טוח'י, נירית טקלה, אביטל כנעני, עופר ללוש,  הילה לולו לינ פרח כפר בירעים, סיגלית לנדאו, מיה מוצ'בסקי פרנס, מירב מרודי, ורה קורמן ועמרי אלורו, אלכס קרמר, יאנה רוטנר, יובל שאול, יואב שביט, יגאל תומרקין | אוצרות: אירנה גורדון | תאריך נעילה: 28.6.25 | כניסה חופשית.

"לשיר על העצמות"

כרמית חסין מציגה פסלים הניצבים לגובה, כאלמנטים המשלבים שלושה עולמות צורניים-חומריים: קימורים אורגניים בשרניים, מבנים תעשייתיים ותופעות גיאולוגיות. ההכלאה המשולשת מדגישה את הניגוד בין ארעיות הגוף האנושי לבין עמידותם של מבנים הנדסיים ומכונות, ושל אובייקטים טבעיים כמו סלעים. חסין מקבעת טריטוריה ומחברת את הצופה לתחושת השהות של גופנו הוודאי, ללא כל קשר לכישוריו או למגבלותיו. שואבת מן הכוחות הנשיים המוּלדים של האינטואיציה והחושים ומעוררת בצופה מודעוּת לעצמי ולסודותיו. כשהנוכחות האנושית כמו קיימת בתוכם, כאפשרות של חיים במצבים של ריקון וסופיוּת.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אמנות: כרמית חסין | אוצרות: דניאל צדקה כהן | תאריך נעילה: 28.6.25 | כניסה חופשית.

"שמש חצות"

תערוכה זוגית של הילי לב-גרינפלד (נ' 1981) ושיראל ספרא (נ' 1983), הבוחנת את ערפיליות המעברים בין ילדוּת לבגרוּת ושלבי התפתחות, מטאפורה לטשטוש בין מצבים של ערוּת ושינה ולהפרעות במחזוריות המוּכּרת של יום ולילה. עבודות הציור והפיסול צוללות למעמקים של זיכרונות הממשיכים להתקיים בתודעת המבוגר, ומשקפות את ההשפעה של מחזורי שינה וחוסר שינה על חוויה זו.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות | אמנות: הילי לב-גרינפלד ושיראל ספרא | אוצרות: הדס גלזר | תאריך נעילה: 28.6.25 | כניסה חופשית.

"משטחים בתנועה"

תערוכה המהווה הזדמנות להתוודע למדיום ההדפס של יעקב אגם ובה בעת למפגש עם השטיחים של אורי צייג: הדפסי הרשת הראשונים שיצר יעקב אגם נעשו בעזרת דפסים מומחים בצרפת, כשהמדיום הצנוע של הדפס על נייר אפשר לו להתמודד בצורה אחרת עם המפגש שבין דו-ממד לתלת-ממד, ולממש בעבודותיו את רעיון "הממד הרביעי". הדפסיו הם לרוב חלק מסדרה בת חמש עבודות או יותר, היוצרות שלם אחד מהתלכדות של נקודות מבט מרובות. את ממד השינוי ואת אשליית התנועה הוא יוצר באמצעות ארגון של צורות ושימוש בסרגלי צבע. לעיתים באמצעות חוסר איזון מכוון בין ההדפסים במטרה להעצים את המתח הצורני והצבעוני ולתרום לתנועתיות, ובמקרים אחרים הוא שואב השראה מפרטיטורות מוזיקליות הנעות ממורכבות לפשטות, וחוזר חלילה. המפגש בין עבודותיו של אגם לשטיחים של צייג, מעלה את השאלה האם לפנינו אמנות או מלאכת יד. השטיחים נארגו בשיתוף פעולה עם נשים בדואיות מהכפר לאקייה מתוך מטרה לבחון את הגבול שבין עיצוב, אמנות וקראפט, וכן את מלאכת האריגה כדרך לבטא תפיסות מסורתיות ותרבותיות.

איפה? מוזיאון אגם, ראשון לציון | אמנות: יעקב אגם, אורי צייג | אוצרות: יניב שפירא | תאריך נעילה: 30.6.25.

"חלומות צלולים"

תערוכה המציינת 100 שנים לסוריאליזם ו-60 שנה למוזיאון ישראל, שמזמינה את המבקרים להיכנס אל שדות האמנות, התרבות החומרית והמדיה החדשה מנקודת מבט רב תרבותית ועל זמנית. תחת קורת גג אחת היא מציגה 180 עבודות, ממשענת ראש מצרית עתיקה, דרך קמעות ממסופוטמיה, צלמיות ממקסיקו, טקסטים אסלאמיים מאוירים, כתבי יד יהודיים, אבני חלום סיניות, הדפסים יפניים וחפצי תרבות רבים נוספים, ועד לעבודת מציאות מדומה שנוצרה בימים אלו. כולם מבטאים את הכמיהה האנושית לגעת בחלום ולפרש אותו.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים | אוצרות: ד"ר עדינה קמיאן | תאריך נעילה: 30.6.25.

"אלמה מאטר"

מיצב סאונד, וידאו ואור של האמן והמלחין יובל אביטל, שנוצר בהשראת סבתותיו המייצגות בעיניו את שורשי התרבות והמסורת ואת הזיכרון המשפיע על העתיד. זהו פסיפס מורכב ופוליפוני של מאות קולות ודימויים של נשים מבוגרות מתרבויות ומתקופות שונות ושל צלילי הטבע. שירי עם, שירי ערש, תפילות, קינות, לחישות וסיפורים מתמזגים עם רחשי האוקיינוסים ועם רעידות אדמה, שסימניהן הסיסמוגרפיים תורגמו באמצעים טכנולוגים ודיגיטליים למנעד האוזן האנושית. בשיתוף פעולה עם ארכיונים קוליים ומכונים מדעיים ואחרי עריכת אלפי שעות הקלטה בשכבות רבות של סאונד נוצרה יצירה חדשה, המשלבת הרמוניה ודיסטורציה, מושמעת מתוך כ-100 רמקולים שהוטמנו בתוך כדי חרס ובטון או נתלו חשופים מהתקרה, ומלווה במחול רך ומרחף שנשקף ממסכי הווידיאו ובגופי תאורה שעוצבו במיוחד. במרכז המיצב, שנוצר מחדש למוזיאון ישראל, מוצגת הצלמית מברכת רם – יצירת האמנות הפרהיסטורית הקדומה בעולם, שחרף ממדיה הזעירים מייצגת את אותה "אם גדולה", אלת הפריון והכוח הבורא.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים | אמנות: יובל אביטל | אוצרות: ד"ר עדינה קמיאן | תאריך נעילה: 30.6.25.

"זמן עבר"

תערוכה המציגה מבחר דיוקנאות שציירה חגית שטרנשוס, שעיקר פועלה האמנותי בשנות ה-80 ובראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. כבתם היחידה של רות צרפתי ומשה שטרנשוס, מהאמנים הבולטים בארץ בשנות ה-50, נושאת שפתה האמנותית מטען עשיר מבית ועִמו הרצון לברוא קול עצמאי. הדיוקנאות הפיגורטיביים גדולי הממדים, שהיו לתו היכר המייחד אותה, צוירו ברובם במהלך שהותה בלונדון ובניו-יורק והם נוגעים ברגישות ברגעי הבדידות האנושית בעיר הגדולה. כשמה של התערוכה, "זמן עבר", מועלית בה שאלת הזמן שמעֵבר לתיארוך עבודותיה של שטרנשוס, הלוכדות רוח של זמן אחר ומקום אחר. הדמויות, שדיוקנאותיהן מצוירים בצבעי פסטל עזים, משתייכות למעגל הנשים והגברים הקרובים לאמנית. מקומן ה"טבעי" הוא המרחב הביתי, אך דומה כי הדרמה הפנימית המתחוללת בנפשן וניכרת בתווי הפנים שלהן, סוחפת אליה את המציאות שמעֵבר לקירות הבית, המנשבת סקס, סמים ורוקנרול. כשלצד חיוּת ותשוקה מפעפעת בה גם כליה ומוות, על רקע ההתפרצות של מגפת האיידס.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: חגית שטרנשוס | אוצרות: דלית מתתיהו | תאריך נעילה: 5.7.25.

"הולך אל תוך"

האמן רונן זן, יליד שפרעם ובן העדה הדרוזית, שמאז קום המדינה משפחתו חצויה בין שני עברי הגבול של ישראל-סוריה, חוזר לזיכרונות רחוקים ומעלה שאלות על זהות, היסטוריה וגבולות שעיצבו את עולמו. זן משתמש בטכניקת מסך ירוק, השאולה מעולם הקולנוע והטלוויזיה, להטמעת דמות שמצולמת באולפן, בסביבה שונה. הוא שותל את עצמו בתצלומי משפחה ישנים, פוסע לתוכם ומטייל בהם בחופשיות. כך למשל, בעבודת הווידאו "הולך אל תוך", הוא מחייה צילום משפחתי משנות התשעים וחוזר אל 'גבעת הצעקות' בכפר הדרוזי מג'דל שמס. למקום בו נהגו בני המשפחות לתקשר עם קרוביהם, שהתקהלו מנגד על גבעה בצד הסורי של הגבול. בעבודה אחרת, הוא אף שותל את קהל המבקרים בתערוכה, בגבול ישראל-סוריה של ימינו, כך שהצופים מוצאים את עצמם כחלק מיצירה טעונה, והחוויה מכתיבה להם התבוננות מחודשת במרחבי הגבול.  

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: רונן זן | אוצרות: סופיה בארי | תאריך נעילה: 12.7.25.

"בין מים למים"

עומק ומסתורין אופפים את ציוריה, חייה ומותה של האמנית בלה בריזל (1982-1929). בסטודיו שלה באי הספרדי פורמנטרה היא יצרה ציורים מטאפיזיים, האוצרים מטען נפשי עמוק ועז. עבודותיה חרגו מהסגנון שרווח בארץ בקרב אמני התקופה, ואף שהציגה בישראל מפעם לפעם שמה לא היה מוּכּר לציבור הרחב. התערוכה הנוכחית מציעה מבט עכשווי על עבודותיה של האמנית הנשכחת, דרכו עולה ונגלית הרלוונטיות של יצירתה. שם התערוכה "בין מים למים" נקשר לבחירה של בריזל לחיות על אי, יבשה מוקפת מים, כביטוי גיאוגרפי לצורך במעטפת רחמית. עבודותיה המוקדמות משלבות נושאים וסמלים מהמיסטיקה היהודית, הנצרות והמיתולוגיה. מופיעות בהן נשים לצד חיות וגרמי שמים בעולם מופלא של חן ותום החדור בתחושות סכנה ואפלה. בהמשך התפתחותה האמנותית, מהלך של התכנסות וצמצום הותיר בציור דמויות הנתונות בדינמיקה של יחסי תלוּת וחסוּת. עבודותיה המאוחרות כבר מנותקות כמעט לגמרי מכל השפעה חיצונית שאינה אינטימית ביותר ומסתמנת בהן תנועה של הבשלה, וזיקוק של מטעני הנפש העמוקים, שהם חומרי הגלם של יצירתה.

את התערוכה חותם הפרק "להוליד אם", בו מוצגות עבודות עכשוויות המהדהדות את רוח יצירתה של בריזל. העדר סביבה תומכת של אמנות נשית מובהקת בתקופת חייה של בריזל, מותיר אותנו עם שפה חסרה, וייתכן שנוכחותן של אמניות הפועלות כיום, ועוסקות בנושאים כמו סימביוזה, נשיות, מיניות, מיסטיקה דתית ורוחניות, מקנה לעבודתה תוקף מחודש. המהלך לאחור, החורג מיחסי השפעה ליניאריים בין דורות ותיקים לצעירים, כמו מאפשר להוליד את בריזל כאֵם אמנותית, בדיעבד.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: בלה בריזל, חניתה אילן, עומר הלפרין, שחר יהלום, אתי לוי, מרב קמל, תומר רוזנטל, אסתר שניידר | אוצרות: עדי דהן | תאריך נעילה: 30.8.25.

"מרחק שחור"

תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה של האמנית הרב־תחומית טסי כהן פפר, המציגה עבודות חדשות שנוצרו בשנים האחרונות: פסלים רישומיים, סדרות של סולמות ומגדלים. כולם בגוונים שחורים ועשויים מחומרים אורגניים ויומיומיים כמו בדי סטן, פרוות מלאכותיות, כפפות צמר ועוד. בעבודותיה ניכרות פעולות רקמה ותפירה ידנית־אינטואיטיבית, לצד שימוש בפרווה, עור, שיער סינתטי, חרוזים ובדים שונים. על אף השימוש ברדי־מייד בדימוייה, השחור אינו קודר, הוא מכיל קורטוב של שובבות, שמחת חיים וקישוטיות, ונפרם לעיתים מקווקווי התפרים הלבנים שמבצבצים החוצה לנקודות של אור. העבודות, הצומחות מהקרקע או תלויות מהתקרה, יוצרות מיצב שמזמן חוויה חושית מפעימה ואינטימית ומלוּוה בעבודת סאונד מקורית, שנוצרה על ידי די ג'יי מש.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אמנות: טסי כהן פפר | אוצרות: רז סמירה | תאריך נעילה: 30.8.25.

"בסבך קנים"

תערוכה מוזיאלית ראשונה למשורר והאמן דני נגר, המציגה תחריטים צילומיים שנוצרו בעקבות מסע צילום בן שנתיים וחצי סביב חופי הכנרת. נגר תיעד את נופי האגם לאורך עונות השנה ובשעות שונות של היממה, תוך התמקדות בנוף הטבעי ובהיעדר נוכחות אנושית. הכנרת משמשת בעבודותיו כמרחב סמלי ותרבותי – אגם שהוא מקור חיים ומשיכה מראשית ההתיישבות האנושית. באמצעות טכניקת התחריט ההיסטורית, שנעשתה לרוב על לוחות נחושת, חומר המשמש כאן גשר בין עולמות, נחשף הקשר העדין בין נוף, חומר ויצירה.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אמנות: דני נגר | אוצרות: ילנה אלגרט-שרון | תאריך נעילה: 31.8.25.

"גוף. בגד. בית"

תערוכה קבוצתית שמזמינה את המבקרים למסע מרתק בין יצירות עיצוב המשקפות את המתח שבין קביעות לארעיות, בין שייכות לתלישות, ובין זהות אישית לזהות קולקטיבית. בעבודות המוצגות משתקפות הארעיות, הבהלה, הצער והתלישות, לצד תקווה ואנושיות, זיכרון ומשפחתיות, עוגן ובית. כל אחד מהיוצרים והיוצרות מציג נקודת מבט ייחודית למושג ארעיות, תוך שימוש במגוון טכניקות וחומרים בהם קרמיקה, עיצוב מוצר, צורפות, טקסטיל, צילום, וידאו ,אבן, פח ויוטה, כשדרך התערוכה אנו מפנים את המבט אל תפקידה של יצירה חדשה בחיי היום יום שעדיין לא התייצבו. מבית לאין בית, ממשפחה לאובדנה, מיציבות לתלישות.

בין העבודות: "כלים שבורים" של איריס נשר – נשר פיסלה מפורצלן כלים שבורים אותם יצרה כחלק מתהליך תהייה מתמשך אודות שבר ותיקון. פורטרט עצמי למצב השבר והתיקון של הנפש; "גולם" של בלה קמינסקי – סדרת צלחות מצוירות. בגבולות כל צלחת מאוירת דמות עטופה בפקעת, המעניקה לה תחושת ביטחון. עגלגלוּת המייצגת הישמרות, שלמות, שלמה. שבריריות המייצגת את הארעיות ואת הקלות בה השלם מתנפץ לרסיסים; "שונים ביחד" של יבגניה קירשטיין – כד אמפורה עקום, מלא סדקים שנראה כאילו הוא "נופל" תחת משקל ההיסטוריה המרובדת שממנה הוא מורכבת. השברים הרבים המרכיבים את צורתה של האמפורה היוונית העתיקה, משתלבים יחד לצורה אחת ומדמים את מפת העולם. כל שבר מייצג סיפור, תקופה וסגנון ייחודיים, אך כולם מתחברים יחד ליצירה אחת שלמה, כמו שמיכת טלאים; ועוד.

איפה? המוזיאון לתרבות הפלישתים, אשדוד | אוצרות: גלית גאון | תאריך נעילה: 31.8.25.

"הפילוג"

תערוכה קבוצתית העוסקת בפילוג בתנועה הקיבוצית – נושא שנותר עד היום בגדר פרשה עלומה, טראומטית ולא מעובדת. בתערוכה יוצגו עבודותיהם של 15 אמנים ואמניות, מתוך התנועה הקיבוצית ומחוצה לה, שהוזמנו ליצור עבודות חדשות ולהציע עבודות קיימות המתייחסות לנושא ולמשמעויותיו הפוליטיות, החברתיות, הרגשיות והביוגרפיות במגוון תחומי מדיה: ציור, פיסול, ווידאו, צילום ומיצב.

בין העבודות: "מעבר דירה" של יאיר גרבוז – שני ציורים שהם חלק מפרויקט בשם "אמנות ישראלית איחוד/אמנות ישראלית מאוחד", שבמסגרתו עסק גרבוז בהעתקה ובשחזור עבודותיהם של אמנים ישראלים לשםההצבעה על נטייתנו לשכוח, לדחוק, להדחיק, למחוק ולאתחל את ההיסטוריה – קרובה ורחוקה כאחד; "אנפה" של אילת כרמי ומרב הימן – הצבת וידאו שמתארת מסע נשי סיזיפי בריטואל חוזר. על הקיר מוקרנות דמויות נשיות הנושאות על גבן מתקן גוף שאליו מחוברים דגלים המתנוססים על מוטות עץ, כשתנועת הדמויות מייצרת מצב בעל פוטנציאל להסתבכות ועם זאת יש ביניהן גם שיתוף פעולה והתקדמות משותפת; "קו הגבול – קו הרוחב 718.5" של הצלם, החוקר ואוצר הצילום גיא רז, בן קבוצת גבע – עבודה שמורכבת מצילומי צבע עכשוויים שנעשו על קו התפר בין עין חרוד איחוד ומאוחד, המתעדים את סוגיית קו הגבול, נוכחותו בנוף והאקראיות שלו; ועוד.

בנוסף, יוצגו בתערוכה גם חומרי ארכיון שיחשפו לראשונה כגון פרוטוקולים מאספות קיבוץ, שירים וקטעים ספרותיים וסאטיריים אשר נכתבו על יד בני המקום, מכתבים אישיים, מסמכים הקובעים את ההסדרים והחלוקה בין המשקים וקטעי עיתונות וקריקטורות שהתפרסמו בעיתונות הארצית. לצד חומרי הארכיב, תוקדש פינה למתן עדות אישית וזאת במטרה לייסד מאגר נתונים ומידע ראשוני מסוגו אשר ישמש לחקר, מחקר ולמידה של הנושא ויהיה זמין בעתיד לציבור הרחב.

איפה? מוזיאון בית שטורמן, עין חרוד מאוחד | אוצרות: עפרה ברעם | תאריך נעילה: 31.8.25.

"ארץ אֵם"

תערוכתה של רות פתיר, העוסקת באופן מקורי בנושאים טעונים סביב החוויה הנשית, פריון ובחירה חופשית. התערוכה חושפת את סיפורה האישי של פתיר, מנקודת מבט נוקבת ומלאת הומור, ומעלה שאלות על החוויה הנשית העכשווית. באמצעות טכנולוגיה מתקדמת, פתיר מנפישה צלמיות פריון עתיקות מתקופת בית ראשון, כאוואטריות שלה ושל נשים בנות זמננו המתמודדות עם רצונותיהן אל מול התניות וציפיות חברתיות. מזמינה אותנו ללוות אותה במסעה: מהמפגשים הראשונים שלה עם הרופאים, דרך חדר ההמתנה במרפאת הפוריות, ועד לשנתיים של שגרת הזרקת הורמונים וסבבי שאיבת ביציות. כל אלו מתנסחים יחד לכדי יומן נוגע ללב, מצחיק וחשוף עד כאב, המציף ספקות קיימים ושאלות כמו האם היא בכלל רוצה להיות אימא? והאם יש אפשרות להיות לא-אם בחברה המקדשת אימהות?

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: רות פתיר | אוצרות: מירה לפידות, תמר מרגלית | תאריך נעילה: 13.9.25.

"הגן"

תערוכה שבמסגרתה הפך חלל הגלריה במוזיאון, למרחב מרהיב ומתעתע של גבעות, עצים, שיחים ופרחים. במבט ראשון, הסביבה נראית ומרגישה טבעית ומוכרת, אך ברגעי ספק, עולות שאלות על מה שהעין רואה ועל משמעותו של גן ותפקידו בקשר בין הטבע לאדם. בין שמדובר באובייקטים פיזיים ובין שמדובר בחוויה וירטואלית, המציאות הסובבת מאתגרת את הנראה לעין ומצריכה לעיתים שימוש בחושים נוספים. בשעת בין הערביים, מסמן האור רגע של שינוי ונקודת מעבר. הוא מעצים את העדינות של הצמחים, מדגיש את התנועה הרכה של הגבעות ומזמין אתכם לחוויית ביקור המתקיימת בין הריאליסטי לפנטסטי. זהו הזמן והמרחב שבו הצלילים הופכים ונשמעים אחרת, הרחש הרך של העלים הנעים ברוח הערבית מתערבב עם צלילים עמוקים ורחוקים, פעימות בלתי צפויות ומקצבים אורגניים, שמזכירים את מחזור הטבע עצמו.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: יעל מוריה | אוצרות: מאיה ויניצקי | תאריך נעילה: 4.10.25.

"ראחת א-רוח" ("נחת הרוח")

גוף עבודות מונומנטלי מלא בדרמה ואפוף מסתורין שיצרה האמנית מריה סאלח מחאמיד במהלך חודשי המלחמה. ציורי הפחם אדירי הממדים נוצרים על בדים שמונחים על הרצפה, האמנית פועלת עליהם ונעה בתוכם, תוך שהיא מטביעה את עקבות גופה ומתמזגת בהם. דמותה הופכת לחלק אינטגרלי מהיצירה ומרבה להופיע בציורים, כנערה או כאישה צעירה בעלת שיער גולש. לרוב היא מלווה בבעלי חיים, בעיקר סוסים וציפורים, הנטמעים בתוכה תוך השתנות צורנית בין החייתי לאנושי. הדמויות מתוארות במצבים של מאבק קיומי, פגיעות, וקריסה של הגוף. שם התערוכה "ראחת א-רוח" שפירושו נחת הרוח, מרמז על השאיפה הרוחנית לפיוס ושלווה פנימית כנגד המאבק הקיומי, האישי והפוליטי.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: מריה סאלח מחאמיד | אוצרות: ענת דנון סיון | תאריך נעילה: 18.10.25.

"וחוזר חלילה"

תערוכה קבוצתית המתמקדת במשמעותם של תבניות ואלמנטים חזרתיים באמנות, באמצעות ביטויים חזותיים ומוזיקליים בהשפעת תרבויות המזרח הקרוב והמערב. התערוכה, שנוצרה בהשראת האדריכלות של מבנה המוזיאון, מציגה פרשנויות מגוונות למשמעות המוטיב החזרתי: בתרבות האסלאם ובקרב עמי המזרח, תבניות גיאומטריות מורכבות כמו ערבסקה, שמתאפיינות בסימטריה ובסדר מתמטי, משקפות חוקיות על־זמנית המזוהה עם האל; ובתרבות המערב, בתקופת הרנסנס למשל, הדגישו העיטורים החזרתיים הרמוניה וסדר שהביעו תפיסה רציונלית של העולם, אך מאוחר יותר הפכו למושא לביקורת מודרניסטית שדחקה את האורנמנטיקה לטובת חדשנות ופשטות.

בנוסף בוחנת התערוכה גם אספקטים חברתיים של חזרתיות – כיצד נוכחות חוזרת  מחדדת את הגבולות בין היחיד לרבים אך גם מטשטשת אותם כשהקבוצה מעניקה לפרט משמעות כחלק משלם, וכיצד היא משפיעה על יצירת זהות אישית וקהילתית.

איפה? המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, באר שבע | אמנות: נדין בר-נוי, רמי טריף, מרים כבסה, טליה מוקמל, אביעד סינמנס, דניאל פלדהקר, לילה קלינגר, רונן שהרבני, אמיר תומשוב | אוצרות: טל בכלר | תאריך נעילה: 31.10.25.

"תל אור – מצלמות אנלוגיות"

תערוכה ייחודית המציגה את התפתחות אמנות הצילום בארץ, דרך המצלמות ששימשו את צלמיה לאורך הדורות וספרות מקצועית בתחום הצילום. התערוכה, שמוצגת באדיבות משפחת הצלם אפרים ארדה והקרן להנצחת מורשת הצלמים ורנר וענת בראון, כוללת אוסף מרשים של מצלמות אנלוגיות, החל במצלמות דו־עיניות סטריאוסקופיות מהמאה ה־19, עבור במצלמות עץ ועד לחידושים הטכנולוגיים של המאה ה־20 בפורמטים שונים.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אוצרות: גיא רז | תאריך נעילה: 22.11.25.

"ונגליס קיריס: רוקם באור"

פרויקט צילום יוצא דופן של הצלם היווני הבינלאומי ונגליס קיריס שתיעד במצלמתו את אוסף התלבושות הנדיר של מוז"א, שנחשף לראשונה לקהל הרחב. בפברואר 2024, בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", הגיע ונגליס קיריס לישראל יחד עם הצוות שלו, וצילם למעלה מ־80 דוגמניות ודוגמנים בביתן לתרבות יהודית ולפולקלור במוז"א. התצלומים הודפסו על בדי כותנה גדולים ועליהם רקמו באטלייה קיריס רקמות מסורתיות מזהב, מתכות עדינות וחוטי כותנה, תוך שחזור מסורות רקמה עתיקות. התלבושות המוצגות מתחברות לנרטיב רב־קולות ופנים, שמספר זווית ייחודית של ההיסטוריה החזותית־חומרית של הקהילות בתפוצות ושל קהילות יהודיות, נוצריות ומוסלמיות בארץ.

קיריס רוקם יחד, בחוט ובמחט, צילום אופנה, צילום אמנותי, השפעות מתולדות האמנות, היסטוריה יהודית ומקומית, ויוצר משחק הרמוני של צבעים, צורות, סמלים ומרקמים: כל אלה שוזרים  סיפור ייחודי המסופר בכישרון רב על ידי ונגליס קיריס. "האיחוד" של התלבושות בתערוכה הוא מעשה שמציע נחמה, על רקע הימים הקשים העוברים עלינו, מאבקי הזהות והיעדר קונצנזוס חברתי־ערכי.

איפה? מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב | אמנות: ונגליס קיריס | אוצרות: רז סמירה | תאריך נעילה: 30.11.25.

"עתיד ורוד"

תערוכה המתמקדת בדמותה של פנינה רוזנבלום ומספרת את המסע שלה, משכונת מצוקה בפתח תקווה ועד הגשמת חלומות בינלאומיים בעולם הדוגמנות בעבר והעסקים בהווה: כיצד הצליחה להגדיר מחדש את הפמיניזם בישראל ולפרוץ ממדורי הרכילות אל ראיונות וסיקורים בינלאומיים בתחומים חברתיים מדיניים וכלכליים. בתערוכה יוצגו פריטים אישיים מהאוסף הפרטי של פנינה רוזנבלום, מערכות לבוש ופריטי אופנה בהם האוברול האייקוני שלבשה בקדם אירוויזיון 1983 עם השיר "תמיד אישה", ומיצג של שמלת הכלה הצהובה מהחתונה המדוברת. מוצרי האיפור והטיפוח יקבלו חיים באמצעות מיצגי ענק, סקיצות מקוריות של עיצוב המוצרים, פרסים ותעודות לאורך השנים, מיצגי אומנות מעוררי השראה ועוד. ובנוסף יחשפו המבקרים לקטעי וידאו מקוריים, צילומים שטרם נראו, עבודות אומנות מקוריות וחדשות שנעשו בהשראת דמותה וסיפור ההצלחה וההעצמה הנשי שמעניק השראה לכל אחד ואחת.

איפה? גלריה בית מאירוב, חולון | אוצרות: רפאל וזאנה | תאריך נעילה: 31.12.25 | כניסה חופשית.

״גיבורות: אופנה ותקווה במלחמת העולם השנייה״

תערוכה החושפת את כוחה המפתיע של אופנה בתקופה של משבר קיומי ומספרת את סיפוריהן של נשים שבעזרת דמיון, תושייה ויצירתיות, מצאו דרכים להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית ולהיאחז בתקווה. מסע היסטורי על חוסן נשי, על כושר אלתור ועל כוח החיים, דרך עשרות מערכות לבוש, מאות אביזרים, קטעי וידאו וצילומים: בגלריה התחתונה מוצג הפרויקט ״לתפור היסטוריה מתוך השואה״ מהמוזיאון היהודי של מילווקי, המספר את סיפורה של מעצבת האופנה היהודייה הדי סטרנד, לצד פריטים אישיים מאוסף יד ושם; המסדרון ההיקפי מציג את סיפורן של נשות העורף האמריקאי והבריטי; והגלריה העליונה מוקדשת לחיים שלאחר המלחמה. התערוכה מסתיימת בסיפורה של שורדת השואה לאה גוטליב, מייסדת ״גוטקס״.

איפה? מוזיאון העיצוב חולון | אמנות: שמואל בן שלום, ויקטור (ויוי) בלאיש מוני מדניק, עידית ברק, אורן ברזילי, שי שטרקר, בן לם | אוצרות: יערה קידר | תאריך נעילה: 31.1.26.

"אור בבקשה"

כשהחושך יורד וחשכה משתררת סביב, האורות נדלקים בחלונות הבתים, אבל מה מאיר את החושך שבלב? יש המחפשים כוכב מאיר בשמיים, יש המחכים לשמש שתפציע, ויש הבוחרים להפיק אור, לפוגג את האפלה במו ידיהם… בתערוכה האינטראקטיבית שנפתחה במהלך חג החנוכה, חג האור, מוצגים מופעים שונים של אור שיצרו אמנים עכשוויים, לצד ציורים מן המאה ה־17 מאוסף המוזיאון. המבקרים בתערוכה מוזמנים לשהות במרחבי תאורה חווייתיים וליצור יצירות אור דרך מעשה האמנות, קולאז'ים צבעוניים עשויים שקפים וצלופנים, תלויים על קופסאות אור ייחודיות עד שבהדרגה תדמה הגלריה לחלל עטוף בחלונות ויטראז' מרהיבים ומחזירי אור.

איפה? המרכז החוויתי לכל המשפחה, מוזיאון תל אביב לאמנות | אמנות: דאנה טנהאוזר, יואב פיש, קבוצת האמנים "מלחמאמי תאורה לעד" (אסף כהן, יוסף משיח, שי דרור ויונתן דהן), חן שיש | אוצרות: שוע בן ארי | תאריך נעילה: 31.5.25.

"אוסף מוזיאון אגם"

תצוגת אוסף החושפת פרקים שונים ביצירתו של האמן יעקב אגם ומספרת את סיפור חייו. התצוגה פורשת את מניפת יצירתו של אגם החל מעבודותיו המוקדמות ביותר, וכוללת בין השאר את העבודה שהציג בתערוכת היחיד הראשונה שלו בשנת 1953, "ציורים בתנועה", ואת העבודה שהציג בשנת 1955 בתערוכה הקבוצתית "התנועה". חלקה האחר מושתת על עבודות שהציג בתערוכה "אגם: מעבר לנראה" במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, בשנת 1980, ולצידן עבודות משנות ה-90 והאלפיים.

איפה? מוזיאון אגם ראשון לציון | אוצרות: יניב שפירא.

"צ'יקה, הכלבה בגטו"

מיצב פיסולי שעוצב בהשראת ספר הילדים "צ'יקה, הכלבה בגטו" שכתבה שורדת השואה בת-שבע דגן ז"ל, ועל פי איורי הספר המקוריים של המאייר אבי כץ. במיצב קירות בנויים מלבנים (בריקים), שמזכירים את הבנייה האירופית בגטאות ומייצרים תחושת לחץ. בתוך הקירות מוקמו במסגרות "חלונות" עם הדפסים על גבי קרמיקה ממבחר עמודים מהספר. כמו כן, עוצב פסל מברונזה של הכלבה צ'יקה קופצת משמחה לקראת המפגש עם הילד, ובמרכז, בין קירות הלבנים, הוצב פסל ברונזה של ילד שחובק את הכלבה.

> מידע נוסף (באתר עיריית חולון) על פועלה החינוכי והספרותי של בת-שבע דגן ז"ל בהנחלת נושא השואה בקרב הדורות הצעירים.

איפה? "בית להיות", חולון (הכניסה מתאפשרת בימים שני ושלישי, בין השעות 13:00-9:00) | תערוכת קבע | ללא תשלום.