דף הבית » כל הכתבות » עוד כל מיני » עובדות מעניינות » 20 עובדות על בוב מארלי, שחלקן לפחות יפתיעו גם את מעריציו הגדולים ביותר

20 עובדות על בוב מארלי, שחלקן לפחות יפתיעו גם את מעריציו הגדולים ביותר

באופן ממש לא מקרי, ב-14.2 (הלוא הוא ערב הוולנטיין), יגיע לבתי הקולנוע הסרט "בוב מארלי: One Love" שמגולל את סיפור חייו של אחד האמנים המשפיעים ביותר בתולדות המוזיקה, והמשפיעים ביותר בכלל. לא רק בגלל מוזיקת הרגאיי שכל כך מזוהה איתו, אלא בעיקר בגלל מסרי האהבה, האחדות והתקווה שהפיץ לכל עבר – בשיריו ובחייו. היש יותר רלוונטי מזה בתקופה הזו?

אז… לכבוד חייו, מסריו, המוזיקה שלו והסרט החדש (שמאוד כדאי לכם לראות אגב) – הנה 20 עובדות מעניינות וקצת פחות ידועות על בוב מארלי, האיש והאגדה:

לפני שמתחילים – הצצה לסרט החדש על חייו

1. בוב הוא לא השם המקורי שלו

שמו המקורי היה "נסטה רוברט" – השם בוב ניתן לו רק מאוחר יותר, ב-1966, על ידי פקיד ההגירה בג'מייקה. ע"פ האתר Clash Music, כאשר הגיע עם אימו למשרד ההגירה כדי למלא טפסים לבקשת דרכון לארה"ב, אמר לה פקיד ההגירה ש"נסטה" זה שם של בת, והיא החליטה לשנות את שמו מנסטה רוברט מארלי לשם שבו אנחנו מכירים אותו היום, בוב מארלי. 

עובדת בונוס: גם תאריך הלידה שכתוב בתעודת הלידה שלו הוא לא התאריך הנכון – הוא נולד ב-6 בפברואר 1945, אבל לאימא שלו לקח חודשיים לרשום אותו באופן רשמי, ולכן בתעודת הלידה שלו כתוב שהוא נולד ב-6 באפריל.

2. לפני שהפך לזמר היה לו עתיד מובטח בתור קורא בכף היד

כשהיה בן 4, התחיל לקרוא בכף היד לשכנים וחברי משפחה. בהתחלה, כשאמו סדלה שמעה על זה, היא התייחסה לזה בבדיחות, אך ככל שעבר הזמן יותר ויותר אנשים סיפרו לה שכל מה שהוא אמר להם אכן התגשם. הוא המשיך לקרוא לאנשים בכף היד עד שהיה בן 7, אז החליט שהוא רוצה להיות זמר והפסיק עם זה. ע"פ האתר "Clash" – הרושם שהותיר כקורא בכף יד היה גדול כל כך עד שבאחת הפעמים, כשחזר לקינגסטון כאדם מבוגר, ניגשה אליו אחת הנשים וביקשה ממנו לקרוא לה בכף היד.

בוב מארלי ואימא שלו סדלה בוקר בשנת 1966

3. בוב מארלי השתייך לזרם "12 השבטים של ישראל" של דת הראסטפארי

הוא גדל כקתולי, אך בשנות ה-60 המיר את דתו לרסטפארי והיה לאחד ממובילי התנועה וממפיציה. הוא השתייך לזרם "12 השבטים של ישראל" של התנועה (זרם שמאמיניו מאמינים גם בישו ונחשב למתון יותר ודומה יותר לנצרות מבין שלושת הזרמים) וקיים באדיקות את יסודות האמונה של הדת – תזונה צמחונית ונטולת רעלים וכימיקלים, שימוש בקנאביס, גידול ראסטות ואמונה בהיילה סלאסי, קיסר אתיופיה האחרון, כהתגלמותו של האל (הקרוי ג'ה). בעיני מאמיני דת הראסטפארי בוב מארלי אף נחשב לנביא.

עובדת בונוס: לפני מותו, בנובמבר 1980 הוטבל בוב מארלי לכנסייה האורתודוקסית האתיופית, בה היה חבר היילה סלאסי עצמו. עד היום לא באמת יודעים מה הייתה סיבת ההטבלה הזו, אבל היא גרמה לסכסוך מר בין הנוצרים לראסטפארים, שהתגלעה בעיקר בעקבות ראיונות לתקשורת שנתן אח"כ הארכיבישוף אבונה ישחק, ראש הכנסייה שהטביל אותו, שבהם טען שבוב המיר את דתו בחזרה מראסטפארי לנצרות אורתודוקסית.

4. למרות ששמו הוחלף – הוא נשא כל חייו את משמעות שמו המקורי

משמעות השם "נסטה" היא "שליח", ובמובנים רבים בוב מארלי היה "שליח" שהשתמש בקולו ובמוזיקה שלו כדי להעביר ביקורת לצד מסרים של אחדות ואהבה. את הביטוי למסרים האלו אפשר בקלות לשמוע בשירים שלו, שרבים מהם משלבים מסרים פוליטיים למען אפריקה, מטיפים לעקרונות דת הראסטפארי ו/או מבוססים על ציטוטים מהתנ"ך, לעיתים תוך שימוש במשחק מילים כדי לשלב בין הדת לבין השקפותיו הפוליטיות. כך לדוגמה בשיר "Revolution" (מהפכה) אפשר לזהות משחק מילים עם "Revelation" (התגלות).

הוא לא הסתפק בהעברת מסרים באמצעות המוזיקה ובנוסף לאקטיביזם המוזיקלי שלו, היה פעיל פוליטי בולט, שבשנות ה-70 ניסה לגשר בין הצדדים במהומות הפוליטיות בג'מייקה, ובהמשך פעל למען השלום במדינות שונות באפריקה. בשנת 1978 העניק האו"ם לבוב מארלי מדליית שלום, כהוקרה על תמיכתו, פעילותו ומסירותו לאחדות העולם ולמען "שחורים חסרי זכויות ברחבי העולם". ע"פ האתר "Rolling Stone", היכולת שלו להשמיע בקול רם את קולן של האוכלוסיות המדוכאות ולהעביר ביקורת נוקבת על הממשל, אך גם להעניק השראה ותקווה לעולם טוב יותר, זה מה שהפך אותו לאמן גדול באמת.

עובדת בונוס: בשנת 1981, לאחר מותו, העניק לו האו"ם את מדליית השלום של האומות המאוחדות, כאות הכרה בתרומתו לקידום השלום, הצדק, והאחווה בין העמים. את המדליה קיבלה בשמו אימא שלו, סדלה בוקר, בטקס מיוחד שנערך בניו יורק. בוב מארלי היה האמן הראשון שקיבל את המדליה הזו ועד היום הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של האומות המאוחדות.

5. השם האמנותי הראשון שלו היה "ברבי מרלי"

השם האמנותי הראשון שבוב בחר לעצמו היה "ברבי-מרלי", צירוף של המילים "ברבר" ו"מארלי" – שם שבחר כדי להביע את הגאווה שלו בשורשיו האפריקנים.

6. הוא הכי אהב לישון עם פיג'מה של ספיידרמן

אחד מהמאפיינים הבולטים של בוב מארלי היה סגנון הלבוש הססגוני שלו, שבלט בשילוב הצבעוני הכה מזוהה איתו של צהוב, ירוק ואדום. אבל לפי VIBE, בבית הוא הכי אהב ללכת לישון בפיג'מה של ספיידרמן, שהיה אחד מגיבורי העל האהובים עליו מהקומיקס.

7. הוא היה מהתומכים הנלהבים בלגליזציה של קנאביס

בוב מארלי התחיל להשתמש בקנאביס ובמריחואנה כשהמיר את דתו לרסטפארי בשנת 1966. בקנאביס הוא ראה עשב מרפא ו"עזר למדיטציה", ואת המריחואנה ראה כגורם חיוני בצמיחה דתית ובקשר עם ג'ה, וכדרך להתפלסף יותר ולהיות חכם יותר. הוא היה תומך נלהב בלגליזציה וכשנשאל על השימוש שלו במריחואנה, אמר " הוא טבעי והוא צומח כמו עץ. כשאתה מעשן עשב, העשב מתגלה אליך. הוא מנקה את הדברים הרעים שאתה עושה, מנקה את המצפון שלך, גורם לך לעשות מדיטציה ולחשוב צלול.".

8. בוב מארלי מעולם לא זכה בגראמי

למרות שהיה אחד הזמרים המשפיעים ביותר באותה תקופה, והג'מיקייני הראשון שהפך לכוכב בינלאומי, בוב מארלי מעולם לא זכה לעמוד על הפודיום בטקס הגראמי. הזכייה הראשונה שלו בטקס הנחשק הייתה רק לאחר מותו, בפרס מפעל חיים שהוענק לו בשנת 2001.

9. הוא חי חיים צנועים אבל נסע ברכב ב.מ.וו

הוא היה אדם רוחני מאוד, הקפיד לחיות בצניעות גם כשכבר היה לו הרבה כסף ולא אהב מותגי יוקרה, אבל למרות זאת היה ברשותו רכב ב.מ.וו. כשנשאל על כך ענה שזה לא בגלל המותג או היוקרה, אלא בגלל ש-"BMW" זה כמו ראשי התיבות של "בוב מארלי והווייילרים" (Bob Marley and the Wailers).

10. השיר האהוב עליו ביותר היה שיר של חברו ללהקה

בוב היה אוהד גדול של מוזיקת הרגאיי והשיר האהוב עליו בז'אנר הזה היה "Dreamland" של באני וויילר, שהיה גם חברו הטוב וחבר להקה. באחד הראיונות אפילו אמר שבעיניו באני וויילר הוא זמר הרגאיי הטוב ביותר, והשאר (כולל הוא עצמו) הם "סתם אפריקנים".

11. הוא נקבר עם החפצים האהובים עליו

בוב מארלי נפטר ממחלת הסרטן ב-11 במאי 1981, במיאמי ארה"ב, כשהיה רק בן 36. ב-21 במאי הוא הובא לקבורה בג'מייקה, בטקס ממלכתי שבו שולבו אלמנטים מדת הראסטפארי וכן מהדת האתיופית האורתודוקסית, ובנוכחות  המוני בני אדם, בהם גם ראש הממשלה הג'מייקני וראש האופוזיציה, שעמדו זה לצד זה – סמל לאחדות שאליה שאף מארלי כל חייו. יחד איתו הונחו בקבר גם כמה חפצים שהיו חשובים לו במיוחד: ספר תנ"ך, כדור כדורגל, גיטרת הגיבסון לס פול שלו, תמונה של האיילי סלאסי וגרגרי מריחואנה.

12. מספר הילדים שלו לא ידוע בוודאות

בוב מארלי היה נשוי לריטה במשך 15 שנים, מגיל 21 ועד מותו, אך במהלך השנים קיים גם מערכות יחסים עם נשים אחרות, חלקן אף הרו לו. השמועות מספרות כי במהלך השנים נולדו לו לא מעט צאצאים מהנשים האחרות איתן היה, אם כי באופן רשמי, מארלי הודה באבהות ל-13 ילדים: שלושה מאשתו ריטה, שתי בנותיה של ריטה שאומצו על ידו רשמית ושמונה ילדים מנשים אחרות. שבעה מילדיו הלכו בדרכו והפכו גם הם למוזיקאי רגאיי.

קיאני מארלי (הבן של) ואני בשנת 2013, כשקיאני הגיע לביקור והופעה בישראל

עובדות מעניינות על כמה מהשירים האהובים ביותר של בוב מארלי

13. "Redemption Song"

בימיו האחרונים, כשכבר ידע שהוא עומד למות, כתב בוב מארלי את השיר האחרון שלו "Redemption Song" – שיר אקוסטי ואישי, שמדבר על החיים, המוות והשחרור שאחריו. השיר הוקלט באוקטובר 1980, ויצא לאור באלבום "Uprising", שהיה אלבומו האחרון. השיר הזה הוא אחת מיצירות המופת של בוב מארלי, ועד היום נחשב להמנון של מאבקים בקולוניאליזם.

14. "No Woman, No Cry"

למרות שהשיר "No Woman, No Cry" נכתב על ידי בוב מארלי ומדבר על הילדות שלו בטרנצ'טאון, השכונה הענייה שבה הוא גדל, ועל הנשים שתמכו בו במהלך השנים והיו לצידו בכל הרגעים הקשים – את הקרדיט על כתיבת השיר נתן בוב לחברו וינסנט פורד, רק כדי שפורד יוכל לממן עם התמלוגים את מטבח החלומות שרצה.

15. "War"

ב-1978 ביקר בוב מארלי באתיופיה, השתמש בחלקים מנאום שנשא סלאסי בביקורו בג'מייקה, ויצר ממנו את השיר "War".

16. "One love"

את ההשראה לשיר האייקוני שלו, "One love", קיבל בוב מהפסוק "ְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד, וְדֶרֶךְ אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי, כָּל הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם, וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם" (ירמיהו, ל"ב, ל"ט).

17. "I Shot the Sheriff"

בשנת 1973, בזמן שאריק קלפטון עבד על האלבום "461 Ocean Boulevard", יצא לאור האלבום "Burnin" של בוב מארלי, שכולל בתוכו גם את השיר "I Shot the Sheriff". ג'ורג' טרי, הגיטריסט של קלפטון, ששמע (ואהב) את האלבום של מארלי, הביא אותו אל האולפן שבו עבדו באותה שעה קלפטון ולהקתו. אריק קלפטון הקשיב, התלהב במיוחד מהשיר "I Shot the Sheriff", ושוכנע על ידי טרי להקליט גרסת כיסוי משלו לשיר ולצרף אותה לאלבום שלו שיצא ב-1974.

הביצוע של קלפטון לשיר של בוב מארלי זכה להצלחה אדירה ואף התברג במקום הראשון במצעד הבילבורד, מה שתרם רבות להתפשטות ולפופולריות של סגנון הרגאיי בארצות הברית ובאנגליה.

את האמת, כמה מזה ידעתם?

Scroll to Top