הספר "הנערה מקרקוב", מאת אלכס רוזנברג (הוצאת 'קוראים') הוא ספר שואה קצת שונה, שמספר את הסיפור מהצד השורד ונותן תמונה רחבה יותר של מלחמת העולם השנייה כולה.
גיבורת הספר היא ריטה פוירשטאל, סטודנטית יהודייה משכילה שחיה בקרקוב בשנים שלפני פרוץ המלחמה. היא אמנם מרגישה את משב הרוח הגזעני, אבל לא נותנת לזה לערער אותה או לשבש את תכניותיה לעתיד ועוזבת את הלימודים (ואת קרקוב) רק לאחר שהיא נישאת לסטודנט יהודי לרפואה שפגשה באוניברסיטה.
החיים של ריטה לא מתנהלים בדיוק כפי שחלמה וכשברקע קולות המלחמה, היא מוצאת את עצמה נשואה ללא אהבה וללא ילדים, מה שמוביל אותה לנהל רומן מהצד עם חבר לספסל לימודי הרפואה של בעלה, שמתגלה, משיב אותה לחיק בעלה ומעניק לה את בנה סטפן.
המלחמה מתפשטת והחיים הנוחים כפי שהכירה, הולכים ונעלמים. כשבעלה מקבל צו גיוס, היא מעודדת אותו ללכת, בתקווה פנימית שכך תוכל סוף סוף לחיות את חייה. אבל מהר מאוד היא מגלה שתוכניות לחוד ומציאות לחוד ונאלצת ללמוד לשרוד בתנאים הקשים שנוצרו. המעבר לגטו קרייפטין מהווה נקודת מפנה בחייה ובזכות תושייתה (ולא מעט מזל ואנשים טובים שהכירה), היא מצליחה לשרוד את התנאים הקשים ואפילו לקבל זהות גרמנית חדשה ולהסתובב "חופשייה", כשהיא מעמידה פנים שהיא אוהדת הרייך. לא לפני שהיא נאלצת למסור את בנה אהובה לידיים זרות, בתקווה שיוכל להינצל!
במקביל, מצליח גם מאהבה לשעבר, דויטש, לחמוק מציפורני הנאצים, לסגל לעצמו זהות בדויה ואף לשגשג כרופא דווקא בתנאי המלחמה ואולי בזכותם. הוא "מזגזג" בין הצדדים ומוצא את עצמו קרוב (אולי מידי) לנושאי התפקידים הבכירים.
העלילה נעה כל הזמן בין תמונת הסיפור הרחבה של המלחמה, המניעים, הזרמים והעובדות ההיסטוריות (אולי קצת יותר מידי), לבין הסיפור האישי, הקטן, של אלו שהצליחו לשרוד בדרך שונה מזו המקובל לספר. יש משהו מעניין בלקרוא את הסיפור מהזווית הזו, שקצת יותר נוטה לכיוון הסקירה ההיסטורית של המלחמה, כולל הצצה למה שעבר בראשם ובליבם, גם של אנשים בצידי המתרס האחרים (כן, גם נאצים), ומבלי לוותר על הדגשת הזוועות והמחיר הכבד ששילמנו.
