זהו. תמה ונשלמה לה המכביה ה-19. רוב המשלחות ודאי כבר חזרו לארץ מולדתם והשאירו כאן המון ספורטאים עם המון מדליות, המון מדי נבחרות מכל העולם ובעיקר – טעם של עוד.
נכון, לא סיקרתי את כל התחרויות. בעיקר כי היה די בלגן בכל הקשור לזמנים, מקומות ופרטים למי שרוצה להגיע, לפחות בעיניי. אבל אם יש תחרויות שהקפדתי לסקר, הרי שאלו תחרויות ההתעמלות – ענף הספורט האהוב עליי ביותר.
על התעמלות הגברים כבר סיפרתי לכם, אבל על התעמלות הבנות ועל ההתעמלות האמנותית טרם.
האמת היא שלמרות ששני הענפים שונים לגמרי אחד מהשני, יש להם מכנה משותף: אותן בנות גמישות וחזקות שמתעופפות באוויר ומוכיחות כמה אצילי יכול להיות ענף ספורטיבי.
תחרות התעמלות הקרקע לבנות התקיימה בחמישי בערב והשתתפו בה מתעמלות מהמון מדינות. התחרות בקטגוריית הג'וניור (צעירות) והסניור (בוגרות) התקיימה במקביל והיה מקסים בעיניי לראות את דור ההמשך ולסמן (לפחות לעצמי) את הבולטות שבחבורה.
עכשיו אפסיק לקשקש ואתן לכם לראות בעצמכם:
מדהים היה גם לראות אותן בין לבין התרגילים. חוזרות שוב להיות ילדות קטנות (זה כאילו נשכח כשהן על המכשירים). זוללות חטיפי אנרגיה, מסדרות אחת לשנייה את התג או השיער, מבקשות חיזוקים מאמא ואבא שבקהל או אפילו עושות מתיחות.
והכי כיף היה לראות אותן על הפודיום, מאושרות ושמחות על פרי עמלן
נכון מהממות? תזכרו איפה ראיתם אותן לראשונה…
