יש משהו מאוד אריסטוקרטי בסקי. תודו… כשאני שומעת מישהו שמכריז שהוא יוצא לחופשת סקי, אני מיד מרימה גבה ונפלט לי "פששש". אולי זה בגלל שסקי מתקשר אצלי לציוד מושקע, להרים מושלגים ולשווייץ. הרבה שווייץ…
כאן בארץ כל כך חם רוב השנה ועד שכבר יש שלג בחרמון הכניסה לשם הופכת להיות כמעט בלתי אפשרית וכל זה הופך את הסקי, בשבילי לפחות, לעוד ענף ספורט סקסי.
ואז פתחו את 'סקי בגלבוע' – אתר תיירותי בגלבוע שבעמק יזרעאל.
האתר נבנה, בהשקעה מטורפת, מעין פארק ענק ובו מתחמים רבים עם פעילויות ואטרקציות שיכולות להספיק למלא שלושה ימים מלאים. אז כדי להרגיש קצת שווייץ ולבדוק אחת ולתמיד את כישורי הגלישה שלי, ארזתי בשבת בבוקר את עומר שלי, קבעתי שם עם עוד חברים ויצאנו לדרך.
הדרך הייתה ארוכה אך יפה (בערך שעתיים מתל אביב). הייתה שמש אביבית כלבבי והדרך הירוקה לעמק יזרעאל הקסום, הרגיעה את העיניים ואת הנשמה.
הגענו קצת אחרי הפתיחה של האתר, בסביבות 10:30 ולפנינו התגלה הרבה הרבה יותר ממה שחשבנו. לא מדובר באתר "אטרקציה" שדמה סקי, אלא ב"עיר אטרקציות". כבר בכניסה מוצבים מתקני "לונה פארק" לילדים שכוללים רכבת לקטנטנים, טרמפולינה, קארטינג ועוד.
בצדדים, על קצה ההר ממש, יש גלידרייה, גלריית אמנות, עוד חנויות ואת מסעדת "אדמס", שם גם אכלנו בהמשך צהריים.
מתחילים מהקופה – שם בוחרים באיזה אטרקציות מעוניינים, חותמים על טפסי ציוד (מקצועי! אמיתי לחלוטין), מקבלים הסברים על המתחם והאפשרויות הגלומות בו ויוצאים לתחילת מסע הסקי.
אנחנו בחרנו להתחיל בסקי עצמו. בשביל זה הרי באנו, לא? וחוץ מזה שהילדים כל כך התלהבו וחיכו בקוצר רוח לסקי, שזה היה פשוט מתבקש. ירדנו למתחם הסקי, הילדים וגם אנחנו, קיבלנו נעלי גלישה, מגלשיים וקסדה והילדים היו כל כך הורסים בזה, שהכיף שלי יכל להסתיים כבר אז.
בחרנו במסלול הסקי הקצר יותר, ותכננו לעשות את הארוך אחר כך (לא שהספקנו, אבל…). קיבלנו הדרכה צמודה ממדריכה מקסימה שלימדה אותנו ואת הקטנים איך לנעול את המגלשיים, איך להוריד, להחזיק, לגלוש, לעצור ולעלות חזרה.
לא מדובר במשטח קרח, אלא במשטח מספוג מיוחד, שבעזרת ממטרות חבויות קטנות הופך לרטוב ומחליק. שטח ההחלקה גדול וממש לא מדובר במרחק קצר או במישור לא מפחיד.
חששנו שהילדים יפחדו, אבל בפועל, מי שפחד באמת זו אני. בזמן שהם גלשו ועלו שוב ושוב במהירות, ללא חשש ועם אדרנלין בשמים, אני מצאתי את עצמי מחליקה בישיבה (ולא ממש מרצון). עשינו את המסלול לפחות חמש פעמים ואם לא היינו יודעים שזה רק המתחם הראשון, סביר להניח שיכולנו לבלות שם יום שלם.
מעולם לא ראיתי את הילדים מאושרים כל כך, אמיצים כל כך וחדורי מוטיבציה. אפילו סלאלומים היו שם…
בזמן שאנחנו גלשנו, הקטנצ'יק שבחבורה, השתולל לו במתחם הג'ימבורי הסמוך,
כשסיימנו עם הסקי, ירדנו אל מתחם "קרבות הלייזר". מדובר במשחק שטח קבוצתי, בסגנון הפיינטבול המוכר, רק עם רובי לייזר משוכללים. גם כאן, חששנו שהקטנים כבר יהיו עייפים מידי ושרובי הברזל יהיו להם כבדים מידי, יכאיבו להם או גרוע מזה – יפצעו אותם.
וגם כאן התבדינו. הקטנים רצו בג'בלאות, הסתתרו מאחורי מקומות המסתור, ירו בלי הכרה ואפילו הצליחו לפגוע כמה פעמים. גם כשאנחנו כבר התעייפנו, הם המשיכו לרוץ. המשחק נמשך שעה שלמה. שעה של הנאה וחוויות לא שגרתיות.
הייתה כבר שעת צהריים כשהסתיים המשחק והחלטנו שזה הזמן לארוחת צהרים, חרף ניסיונות שידולם של הקטנים לגלוש במזחלות.
התיישבנו במסעדת "אדמס", שהיא מסעדה חלבית הצופה אל נופו המהפנט של העמק כולו. מיד כשניגש אלינו המלצר החביב, הבנתי שמדובר במקום שמרגיש ונושם ילדים. הוא התחיל מלשאול את הילדים מה הם רוצים והציע להם פסטה או ניוקי עם "רוטב אדום" בצד. הקטנים התלהבו ומיד הזמינו, כל אחד מהם, מנה שונה – האחד ניוקי והשני פסטה, עם "רוטב בצד" כמובן.
אנחנו הזמנו סלט פטריות מוקפצות עם שיפודי חלומי, מוסר דג עם ריזוטו וכדורי ריזוטו וגבינה.
המנות היו גדולות וטעימות להפליא. הילדים חיסלו עד הפירור האחרון והקטן אפילו אהב את גבינת החלומי והסכים לטעום מכדורי הריזוטו. אולי זו תוצאה של כל האנרגיות שהוציאו. לקינוח, הזמנו סופלה שוקולד שהיה מצוין ופס נוגט אגוזים, שהיה לא משהו בכלל ודי אכזב.
כשסיימנו את הארוחה השעה הייתה כבר 16:00 והתכוונו להתקפל הביתה, כשהילדים דרשו שוב ושוב אומגה ומזחלות. מסלול המזחלות לוקח גם הוא שעה, אז הבטחנו להם שנחזור בפעם הבאה. בזמן שהזדכינו על הציוד, הקטנים נכנסו לקארטינג והרגישו בתוך סצנה מהסרט "מכוניות".
זה לא גרם להם לוותר על האומגה ובגלל שהאומגה זה מתחם שלא לוקח הרבה זמן יחסית, נכנענו. עלינו אל מתחם האומגה. הקטן שלי, התחרט ברגע האחרון ופחד מידי לעלות, אז עשיתי את זה לבד. היה מעולהההה.
לא הספקנו לעשות את מסלול הסקי הארוך, המזחלות, מסלול האופניים וכל מתקני הלונה-פארק. אבל זה רק השאיר טעם לעוד ובטוח נחזור להשלים מה שחסר.
האתר באמת, אבל באמת, אחד מהמקומות האטרקטיביים, השונים, החווייתיים והשווים שהיינו בהם. לא מאוד זול, אבל כמו שאמרתי בהתחלה, אין סיכוי להפיק הכל ביום אחד ומשלמים על כל מתחם בנפרד, ככה שזה ממש ממש הגון ומשתלם.
גם לצאת מהעיר אל כל הירוק הזה, גם לגלוש ברמה מקצועית כמו בחו"ל ולתת לילדים חוויה ייחודית שלא נשכחה מהם הרבה זמן אחרי וגם לחזור הביתה ולשמוע בדרך "אמא, היה כיף היום מאוד. אני אוהב אותך".
ממליצה לכם בחום. תיהנו!
