דף הבית » כל הכתבות » תרבות » ספרים » האחרות: על אמהות, מהות ומה שביניהם

האחרות: על אמהות, מהות ומה שביניהם

נכון לכתיבת שורות אלה טרם החלטתי מה אני מרגישה לגבי הספר "האחרות" של שהרה בלאו (הוצאת 'זמורה ביתן'), אבל הוא עורר כל כך הרבה מחשבות ותהיות וזה לכשעצמו הופך אותו לספר מעולה וחשוב בעיניי…

הספר עוסק בנקודה שהיא ככל הנראה הנקודה השנויה ביותר במחלוקת בעידן המודרני – פמיניזם, נשים, אמהות ומהות, לאו דווקא בסנכרון זה עם זה…

הסיפור הוא סיפורן של שילה, רונית, דינה ונעמה שהכירו כשלמדו יחד באונ' בר אילן. החיבור ביניהן היה חזק ואחר כבר מהרגע הראשון ומהר מאוד הן גילו שיש להן במשותף הרבה מעבר ללימודים ולרקע הדתי שממנו הגיעו, ושהמכנה הגדול ביותר שלהן הוא חוסר הרצון ללכת אחרי העדר, להקים משפחה וללדת ילדים!

המכנה המשותף הזה שהחל כאמירות משעשעות בינן לבין עצמם הפך די מהר לאישיו עצום שתיאר והגדיר את מי שהן ואת מי שהן הפכו להיות. קצת כמו כדור שלג שמתחיל להתגלגל ואף אחד לא יודע מתי ובאיזה גודל הוא ייעצר.

שנים אחר כך דינה – מרצה מוערכת על פמיניזם בתנ"ך ומי שהיתה תמיד חוד החנית של החבורה – נמצאת בדירתה ללא רוח חיים, כשהיא קשורה לכיסא, בובת תינוק מודבקת לידיה ועל מצחה חרוטה בצבע דם המילה "אמא".

כששילה – מדריכה במוזיאון התנ"ך, שהיתה חלק בלתי נפרד מעבודת המחקר של דינה (אך לא ממש זכתה לקבל על כך את הקרדיט) – שומעת על הרצח של דינה נפתחת אצלה תיבת הפנדורה שהיא כל כך ניסתה לסגור במהלך השנים, ומאלצת אותה להתמודד עם ההשלכות של הבחירות שעשתה.

העלילה מתפתלת ומסתבכת וכל מילה שאוסיף תהווה ספויילר ותהרוס לכם.

אבל הסיפור עצמו, הוא רק כיסוי למסר הכה חשוב שבלאו מבקשת להעביר ולשאלות הלא קלות בכלל שעולות במהלך הקריאה ולא מעט אחריה:

  • האם נשים באמת נועדו ללדת וזהו צורך שהוא חלק בלתי נפרד מכרומוזום X, או שזוהי רק התרבות שהשתרשה בנו במשך אלפי שנים?
  • האם אישה שמצהירה שהיא אינה רוצה ילדים, "משקרת לעצמה" ומצהירה את זה רק כדי להתריס ולהרגיש שהיא לא חלק מהעדר, או שזוהי החלטה אמיצה ואמיתית?
  • האם ההצהרה של אישה כי אינה רוצה ילדים מחייבת אותה למשך כל ימי חייה, או ש"מותר" לה להתחרט מבלי שיהפכו אותה לסמל של אי החלטיות (שלא לומר אי שפיות)?
  • האם היו נשים שלא רצו באמהות כבר בתקופת התנ"ך, או שמדובר ב"טרנד של המאה ה-21"?
  • האם נשים שהחליטו מרצון לא ללדת בהכרח תצטערנה על כך בהמשך? ומה לגבי נשים שכן בחרו ללדת והצטערו על כך? (מסתבר שיש כאלה, כמו שחשף העיתונאי יניב משיח בכתבה מעולה בישראל היום).

ועוד המון שאלות נוקבות שמסתתרות בתוך עלילת הסיפור…

אני מודה שכשסיימתי לקרוא את הספר נותרה בי תחושת חמיצות קלה לגבי הסוף, אבל ככל שחולף הזמן אני נוטה לחשוב שדווקא הסוף הזה הוא שמדגיש את עוצמתן של אותן שאלות שגם בחברה שלנו נשארות פתוחות.

חשוב ומעורר מחשבה!

Scroll to Top