לא משנה כמה מודעות תהיה לנו וכמה ננסה לשנות את זה, בתוך תוכנו אנחנו עדיין תקועים בתדמית של עצמנו (ואני אפילו לא מדברת עדיין על אלו שלא מודעים). ככה זה, אנחנו גדלים עם הערך העצמי שהנחילו לנו ומחקרים כבר הוכיחו את זה הרבה לפניי- ילד שגדל עם תחושה שהוא לא יוצלח, יגדל עם התחושה הזו והיא תקנן בו תמיד.
סרט הילדים "ראלף ההורס" הציף לי את העובדה המצערת הזו שוב, אבל גם הזכיר לי שהדברים לא חייבים להישאר ככה.
עלילת הסרט מתחוללת מאחורי הקלעים של משחקי הווידאו (קצת כמו "צעצוע של סיפור", רק עם דמויות משחקי הווידאו). ראלף הוא דמות "הרע" במשחק שלו כבר 30 שנה. תפקידו הוא להרוס את הבניין, כדי שפליקס דמות "הטוב" יתקן אותו והדיירים יהיו מרוצים.
אבל, אחרי שהמשחק נגמר, ראלף חוזר לביתו הבודד בין ערמות הזבל, מנודה מחבריו השכנים ומהשכנים שחוגגים יחד עם פליקס בבניין. נמאס לו להרגיש ככה, וביום השנה ה-30, כשכולם חוגגים את יום השנה ולא מזמינים אותו, הוא מחליט לעשות מעשה.
בהתערבות רגעית עם אחד השכנים, הוא מחליט לצאת מהמשחק ולנסות להשיג מדליה שתוכיח לכולם שהוא שווה משהו ותעניק לו את המפתחות לפנטאהוז הבניין.
הוא מתחפש ונכנס אל תוך משחק מלחמה, שם הוא מבין שזה לא כל כך פשוט, אך כוח הרצון שלו לשנות את גורלו מוביל אותו הלאה והוא מצליח להשיג את המדליה. המדליה אמנם אצלו, אך טעות שעשה ביציאה זורקת אותו היישר אל משחק מרוץ בעולם הממתקים. שם הוא פוגש ביצורה קטנה ושובבה שמשנה את פני הסיפור כולו וגורמת לו, ולצופים, להבין שהטוב בא מבפנים ושמדליה חיצונית היא לא מה שתשנה את הכל.
זה סרט מקסים בעיניי על חברות אמיתית, טוב לב והתקיעות בתדמית של עצמנו. הוא עשוי מעולה, מלא בקטעים הומוריסטיים לצד קטעים מרגשים ובעיקר מלא מסר שחשוב להקנות לילדים.
יש בו קטעים נוסטלגיים (כן כן, אפילו פקמן בפנים) ומראה אל מול חיי הזוהר והריק שבא לאחריהם. מבטיחה לכם שבסוף הסרט תתאהבו בראלף וגם קצת בעצמכם…
החל מה-29.11 בבתי הקולנוע
