"האמת העירומה", "צומת גורל" ו"פתיל קצר": שלושה ספרים על שלוש גיבורות שלא חוששות לדבר על מיניות וגם ליהנות ממנה: בדיוק הספרים שכדאי לקרוא ביום האישה הבינלאומי שיצוין ב-8 במרץ.
גם היום, בשנת 2020, אנחנו הנשים עדיין רחוקות מחיים שוויוניים ולכן בעיניי, למרות הציקצוקים הציניים שאני שומעת, יום האישה הבינלאומי הוא יום חשוב שבא להזכיר לנו שהדרך לשוויון מלא בין גברים לנשים עוד ארוכה. ארוכה מידי. ואני ממש לא מתכוונת רק לשיווין כלכלי (בשכר למשל), אלא גם, ואולי בעיקר, לשוויון בתפיסת המיניות.
כן. למרבה הצער, גם היום נשים עדיין מרגישות פחות נוח לדבר על מיניות בכלל ועל מיניות פתוחה/אמיצה בפרט. לא כולן כמובן ואני בהחלט חשה מגמת שחרור קלה, אבל זה לא מספיק. בדיוק בגלל זה בחרתי הפעם את שלושת הספרים האלו: שלושה ספרים שהגיבורות שלהם הן נשים חזקות שהחליטו ללכת נגד הזרם ולהתחיל ליהנות מהמיניות שלהן. כמו שצריך…
"צומת גורל", של מיכל אלקיים (הוצאת מודן)
הספר הזה הוא במלוא מובן המילה רומן ארוטי, נשי וישראלי מאוד. שרון, גיבורת הספר, היא קצינת מג"ב שמשרתת במעבר הגבול שבבקעת הירדן. היא מתגוררת עכשיו בדירה שכורה בדרום תל אביב, אבל גדלה הרחק משם – בדימונה, עיירת הפיתוח הקטנה שבה שוכנו הוריה כשעלו לישראל מקזבלנקה.
על פניו, השעמום לא זר לשרון. היא רגילה אליו גם מילדותה בדימונה וגם מהשירות השגרתי והמתסכל במעבר הגבול, אבל אולי דווקא בגלל זה היא מוצאת את עצמה נמשכת לעולם יחסי השליטה ומוצאת את עצמה בלב הרפתקה מינית שרחוקה מאוד מכל הערכים שעליהם התחנכה.
הסטיגמות, הבית, הסקרנות, זיכרונות הילדות בדימונה, החששות, האומץ והרצון הכן לחיות את חייה, משולבים בעלילה וגורמים לקורא (או לקוראת במקרה שלי) להרגיש כאילו הוא עובר את המסע הזה יחד איתה. התיאורים המיניים הרבים והמפורטים שיש בספר נאמנים מאוד לשלב שבו נמצאת שרון במסע שלה, מה שמונע מהספר להיות עוד סוג של "פורנו" ומעניק לו עומק, שרק הופך אותו למעניין ואמיץ יותר.
"האמת העירומה", של לזלי מורגן (הוצאת 'תכלת')
הספר הזה מגולל את סיפור חייה האמיתי של לזלי מורגן הסופרת, שבגיל 49 מואסת בחיי הנישואים המשעממים שלה ומחליטה להפסיק לפחד ולקחת את השליטה לידיים.
היא מתגרשת מבעלה ולמרות גילה ו'השק' שהיא סוחבת איתה, היא מחליטה לחזור "לשוק" ולהחיות את המיניות הדועכת שלה. ולא. היא לא מחפשת זוגיות חדשה, אלא בדיוק להפך – עוזבת זוגיות יציבה כדי "להתפרפר". להיכנס למיטה עם מי שבא לה, מתי שבא לה וכמה שבא לה. להרגיש נחשקת וסקסית. לחיות. המסע הזה שלה מתואר בשפה צינית ומשעשעת, אך גם בצורה כנה מאוד שלא מסתירה גם את הרגעים הפחות נעימים, את הדילמות והתובנות שמגיעות עם הגיל ואת מה שקורה (מנקודת השקפתה כמובן) בעולם הדייטים. משעשע, חכם וקליל.
"פתיל קצר", של ליין פרגו (הוצאת 'קוראים')
מותחן פסיכולוגי שממחיש כמה כוח יש למיניות וכמה מסוכן עלול להיות המשחק בה. הצצה חשופה למה שבאמת קורה מאחורי הקלעים של התיאטרון.
קירה היא שחקנית תיאטרון שמתגוררת בשיקגו וחולמת לקבל את התפקיד שיקפיץ לה את הקריירה. לכן, כשהיא מקבלת הזדמנות ומוזמנת לאודישן אצל אחד הבמאים הנחשבים, ברור לה שהתפקיד הזה חייב להיות שלה בכל מחיר. כן, היא מודעת היטב לתדמית השנויה במחלוקת שיצאה למלקולם הבמאי וערה לשמועות המסתובבות בדבר ההשפעה ההרסנית שיש לו על כל מי שעובד איתו, אבל זה לא מה שיעצור אותה.
היא מזכירה לעצמה שוב ושוב שהיא אולי נכנסת "למיטה חולה", אבל עושה זאת בעיניים פקוחות ולכן, השליטה בידיה ואין לה ממה לחשוש. היא מודעת היטב לכוח המיני שלה ומחליטה להשתמש בו כדי לנצל לטובתה את התשוקה העזה של מלקולם. גם ניסיונותיה של ג'ואנה, מנהלת התיאטרון ושותפתו של מלקולם, לעשות הכל כדי להרחיק אותה משם, לא עוצרים בעדה ואפילו גורמים לה לשקוע עמוק יותר במשחק המוחות המסוכן הזה שאליו נכנסה.
