"קדימה", סרט הקולנוע החדש של אולפני דיסני-פיקסאר הוא סרט מתוק שמשקף את "נזקי האבולוציה" ואת הגבול שבין המסורת הקדומה לעידן המודרני. כייפי, אופטימי ומתוק להפליא.
"לפני שנים רבות, העולם היה מופלא. הוא היה הרפתקני. היה קסם! אבל לא היה קל לשלוט בו, אז העולם מצא דרך פשוטה להסתדר, אבל אני מקווה שנשאר קצת קסם…" – המשפט הזה שפותח את הטריילר של סרט הקולנוע החדש 'קדימה' (Onward) שיצא לקולנוע ביום חמישי האחרון (5.3.20), הוא תמצית המסר החבוי בסבטקסט, שבמקרה הזה אגב כמעט סמוי מאוד מן העין.
איאן ובארלי הם שני אחים שדונים שחיים עם אימם בעיירה קטנה, לאחר שאביהם מת ממחלה קצת לפני שאיאן נולד. בניגוד לאיאן שמכיר את אביו רק מהסיפורים ומהתמונות, בארלי אחיו הגדול זוכר היטב את אביו ומתקשה להיפרד מהזיכרונות ומתחושת הנוסטלגיה והגעגועים ל"זמנים שהיו פעם".
השילוב הזה בין איאן שנולד אל תוך העולם המודרני ומכיר רק אותו (בהקבלה ל"דור ה-Y" שלנו), לבין בארלי שמסרב להרפות מן העבר ומתעקש בכל תוקף שהקסם שהיה פעם לא הוכחד אלא רק הוסתר, יוצר ביניהם לא מעט חיכוכים כשלרוב ומטבע הדברים (ושוב – בהקבלה לעולם שלנו), בארלי הוא זה שנתפס כפרימיטיבי, "לא מתקדם" ואפילו קצת טיפש.
הכל משתנה בבוקר יום ההולדת ה-16 של איאן, כשאמא שלהם קוראת להם ומעניקה להם חבילה סגורה מאביהם שאותה ביקש למסור להם כשיגיעו לגיל 16. כשהם פותחים את המתנה בגעגוע, הם מגלים שאביהם היה מכשף בעצמו וכי מתנתו האחרונה הייתה מטה קסמים שיאפשר להם להחזיר אותו לחיים ליום אחד בלבד. סערת הרגשות שצפה בקטע הזה היא עוצמתית מאוד, אבל גם ברורה מאוד:
דמיינו לעצמכם שהיו נותנים לכם כוח מסתורי שמאפשר לכם להחזיר ליום אחד בלבד את אהובכם שמת… הייתם נותנים הכל בשביל עוד יום אחד, נכון?! אז כך גם איאן ובארלי.
קצת אחרי שמתפוגגת התדהמה, מבינים השניים שלמרות שבארלי הוא זה ששמר באדיקות על כבודה של המסורת העתיקה, דווקא איאן הסקפטי הוא זה שיש לו את כוח הקסם. אבל איאן, הסקפטי כאמור, לא מאמין בקסמים ובטח שלא מאמין שהוא בעצמו קוסם, והסקפטיות הזו גורמת לכך שהקסם מופעל רק בחלקו: איאן אמנם מצליח להפעיל את הקסם שיחזיר את אביהם, אבל הקסם נקטע רגע לפני שהתהליך מסתיים והאחים מוצאים את עצמם עם חלק גופו התחתון של אביהם בלבד.
כעת, כדי לסיים את הקסם, עליהם לצאת למסע הרפתקאות מסוכן כדי למצוא את אבן הקסמים השנייה שתאפשר להם להשלים את הקסם ולפגוש את אביהם. כל זאת כשהזמן מתקתק ברקע ושניהם יודעים שבין אם יצליחו ובין אם לא, 24 השעות שהוקצו להם החלו מהרגע שבו הופעל הקסם, כך שספק אם בכלל יספיקו.
המסע שעוברים השניים מהווה את החלק העיקרי של הסרט, ויש בו כל מה שסרט טוב צריך: קונפליקטים פנימיים וחיצוניים, תובנות אישיות על החיים, כעס, תסכול, פחד, הומור (מלא הומור) ובעיניי אפילו קצת ציניות.
אז מה ינצח בסוף: המציאות הרציונלית או הקסם שכביכול כבר פג מהעולם? האם ההיאחזות בהיסטוריה שלנו היא באמת הכרחית או שהיא דווקא "תוקעת" אותנו ומונעת מאיתנו להתקדם? איפה עובר הגבול בין העבר והעתיד? האם אנחנו תמיד רואים את "הקסם" שנמצא לנו ממש מול העיניים? והאם שני האחים יזכו לחבק שוב את אביהם?
את כל זה תצטרכו לגלות בעצמכם. אני רק יכולה לומר לכם שנהנינו מאוד מהסרט. צחקנו, התרגשנו, היינו במתח ויצאנו שמחים וגם קצת מהורהרים (לפחות אני). לכו. סרט חמוד ביותר.
נ.ב: כל הדיבור על קסמים וכישופים, הזכירו לי את הספר "סיפורים עם כנפיים". אולי באמת עוד יש קסמים…
