מי מאיתנו לא מרגיש לפעמים שנמאס לו להתנהל לפי צו החברה ומתחשק לו לשבור את כל הכללים? מי מאיתנו לא מרגיש לפעמים שונה? לכל אחד מאיתנו יש את הרגעים האלו. לפעמים אנחנו מרגישים בצד בגלל השונות שלנו ולפעמים מתחשק לנו ללכת הצידה, רק כדי לא להיות כמו כולם.
על התחושות האלו ועוד מדברת הצגת הילדים "נסיך תרנגול" של תיאטרון "נא לגעת".
עוד לפני שאני מספרת לכם על ההצגה המקסימה הזו, כמה מילים על התיאטרון: תאטרון "נא לגעת" הוא חלק ממרכז "נא לגעת", הממוקם בנמל יפו. המרכז מנוהל כולו על ידי כבדי שמעיה וכבדי ראיה וכולל את קפה "קפיש", שהמלצרים בו חירשים ויש בו אפילו מפות עם הסברים למילים מתבקשות בשפת הסימנים, את מסעדת החושך, בה המלצרים עיוורים והסועדים סועדים בחושך מוחלט וכאמור- את התאטרון שבו השחקנים כבדי ראיה וכבדי שמיעה.
זה אולי נשמע "כבד" ו"מדכא", אבל אתם לא מבינים כמה זה לא, להפך. זה מעורר השראה. מדהים ומקסים לראות כמה אפשר להתנהל "כרגיל" עם כל מגבלה וכמה "הכל בראש" והכל תלוי במה שמשדרים החוצה.
ההוכחה החיה לזה היא הצגת הילדים הזו, שבה לפני תחילת ההצגה ניתן הסבר לילדים על התנהלות ההצגה – על העובדה שהשחקנים כבדי השמיעה לא יכולים לשמוע את מחיאות הכפיים ולכן מוחאים כפיים בשפת הסימנים (מרימים ידיים למעלה ומסובבים את כפות הידיים) והעובדה שהשחקנים כבדי הראיה לא יכולים לראות את הידיים ולכן משלבים גם מחיאות כפיים רגילות.
ההצגה נפתחת ב"מאחורי הקלעים" של ההצגה, שם נחשפים הילדים לשחקנים – ארבעה כבדי שמיעה ושניים כבדי ראייה, שדנים ביניהם על התחושות שלהם כשונים בחברה בצורה הומוריסיטית ומשעשעת, ובסוף מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת שהכל אפשרי ושאם עוזרים אחד לשני (כבדי הראיה מדובבים את כבדי השמיעה ואלו משמשעים להם "עיניים"), אפילו השמיים הם לא הגבול.
ואז מתחילה ההצגה שמגוללת את הדרמה המתחוללת בבית המלוכה, יום לפני נישואיו של הנסיך לנסיכה המיועדת. האם המלכה, חובבת הפדיקור והטיפוח לחוצה לקראת היום הגדול. המלך האב הפחדן, דואג לרצות את אשתו, יועץ הממלכה שעסוק בהכנות, ליצן החצר שמתאמן על המופע שלו והמשרתת ה"בלתי נראית".
כולם מושכים את הנסיך להכנות והוא, ברגע של שיגעון, מואס בעובדה שכולם מנהלים את חייו ומתחיל להתנהג כמו תרנגול. אנשי הממלכה אובדי עצות ומנסים לפתור את הבעיה במהירות, כדי שיגיע לנישואיו בריא ובזמן ו"לא יעשה בושות לממלכה", אבל שום דבר לא עוזר.
המשרתת ממליצה להם על המכשפה קלפסיאלה, המתגוררת מעבר להר והם יוצאים למסע. מסע אל המכשפה ואל האמת. רק אז, מבינים כולם שכל אחד הוא קצת "תרנגול", שכל אחד צריך להיות הוא עצמו ולא מה שמצפים ממנו להיות ושלפעמים הקרובים אלינו הם כל מה שחשוב.
במהלך ההצגה שוכחים לגמרי את מגבלותיהם של השחקנים, בקושי שמים לב ל"דיבוב" ואני התפעלתי במיוחד מהיכולת של כבדי הראיה לרוץ ולדלג על הבמה כאילו הם רואים היטב ואין להם שום מגבלה. הקטן רותק להצגה. צחק בקטעי ההומור, פחד קצת בקטעי המכשפה, דאג לשלומו של הנסיך וכל הדרך הביתה קרקר כמו תרנגול.
הצגה מקסימה ואיכותית, שמעבר להיותה כזו מעבירה מסר חשוב לילדים לגבי קבלת השונה וגם לנו…
בימוי: דני ארליך ועדינה טל; שחקנים: אל-עד כהן, עומר חזן, אלירן גולן, גלינה בקשייב, סיימון מהארי ואלא סרסור.
