הספר "שמנת מתוקה" של תומר טרבלסי (אין קשר משפחתי) הוא ספר אמיץ על אהבה גאה במציאות ישראלית כמעט בלתי אפשרי, שבמובנים רבים דומה להתנגשות חזיתית בין הראש ללב.
באוקטובר 2005 אמיר כהן הוא צעיר אשדודי שעובד מכוח האינרציה במשרד רואי חשבון גדול, אבל חולם להיות סופר. ביום בהיר אחד שמגיע לאחר לבטים רבים הוא מחליט שדי. הוא לא רוצה עוד להעביר את חייו בעבודה שהוא לא סובל ומחליט לעזוב את עבודתו ולהשקיע בחלום הגדול שלו.
באותו יום בדיוק אמיר אבו סובחי, צעיר עזתי שעובד כפועל בניין, מבצע עבודת שיפוצים בבית הוריו של אמיר כהן. המפגש המנומס ביניהם הופך די מהר לרגש ששניהם חוששים להביע בקול רם. שניהם מודעים לכך שלסיפור אהבה שכזה אין שום סיכוי במציאות הישראלית הבלתי הגיונית.
אבל ללב חוקים משלו וסיפור האהבה הזה סוחף את שניהם, בעיניים פקוחות לרווחה, אל תוך רומן עוצמתי ומלא אופטימיות. רומן שנקטע מהר מידי עם תחילת מבצע עופרת יצוקה שסוגר את שערי עזה ו"כולא" את אמיר אבו סובחי בתוכה.
העובדה ששניהם ידעו שהיום הזה יגיע לא הופכת אותו לקל יותר ולמרות שהם מבטיחים להמשיך הלאה, הרגשות לא נותנים להם מנוח והם ממשיכים לשמור על קשר באמצעות המיילים, כשההתכתבות הזו ביניהם היא למעשה לב הספר.
דרך המיילים שלהם חושף כל אחד מהצדדים את מה שעובר עליו במהלך המבצע – ההפצצות (משני הצדדים), הפחד, ההרוגים, הפצועים, הייאוש והתקווה. שני צעירים שחיים רק 30 ק"מ זה מזה, אבל המרחק האמיתי ביניהם גדול בהרבה. שני צעירים שכל מה שהם רוצים זה לאהוב, לחיות את חייהם ולהגשים את חלומם. שני צעירים משני צידי המתרס שמוכנים להתמודד עם כל הקשיים, אבל לא מצליחים להתמודד עם המציאות שנכפתה עליהם. על כולנו. והסוף? איזה סוף!
בנימה אישית:
מדובר בספר קצר יחסית (118 עמודים) ואני מודה שלקח לי קצת זמן להתחבר לעריכה ה"יומנית". אבל ככל שהמשכתי לקרוא משהו בתכתובת ביניהם לא נתן לי מנוח. אולי דווקא בגלל שהשפה פשוטה ויומיומית. אולי דווקא בגלל שיש משהו בתכתובת מייל שממחיש את המרחק הפיזי בעידן הדיגיטלי שגורם לתחושה שהכל קרוב. אולי זה פשוט הסיפור האחד, הקטן, אבל הכה מוחשי שהעניק לי הצצה אחרת להשלכות של המציאות המאוסה הזו שבה אנחנו חיים.
כך או כך אני חושבת שמדובר בספר אמיץ וחשוף מאוד שכדאי לכל ישראלי לקרוא. ואולי. הלוואי. שמשהו מהסיפור הכה אישי הזה של אמיר ואמיר יגרום גם לכם לפתוח את הלב ולראות את המציאות (ואת האנשים שחיים בה) בעיניים קצת פחות תבניתיות. או במילים אחרות – לזכור שבסוף בסוף (או בהתחלה) כולנו בני אדם שרוצים לחיות בשקט. בדיוק כמו ששרה לאה שבת:
"שמנת מתוקה", מאת תומר טרבלסי, הוצאת ניב. 118 עמודים. 78 שקלים.
