סוניק, הקיפוד החמוד וכחול הקוצים שכולנו מכירים ממשחק המחשב המפורסם, מגיע אל מסך הקולנוע ומלמד את הצופים שיעור או שניים על הומור משובח, מאוויים והמחיר שנלווה לכוח גדול. משעשע ומקסים!
יש מעט מאוד משחקי מחשב שהפכו לאייקוניים ושקסמם לא פג גם שנים רבות אחרי שהם יצאו לאוויר העולם. סוניק מבית SEGA הוא ללא ספק אחד מהם. הקיפוד הכחול הקטן שרץ במהירות שיא ומנסה לברוח היה ונותר דמות מתוקה ומהנה שאיכשהו, גורמת לכולם להזדהות איתה.
עכשיו, 29 שנים אחרי שיצא ביפן המשחק הראשון בסדרה – "Sonic the Hedgehog", מגיע הקיפוד הקטן אל המסך הגדול ועושה את זה בענק. יש בסרט הזה כל מה שצריך כדי להפוך את הצפייה בו להנאה צרופה: הומור שיגרום לכם לצחוק בקול רם, תמימות מתוקה, גאונות קיצונית, אנושיות וחמלה, קצב מהיר וסצנות בהילוך איטי שרק מדגישות את הקצב המהיר של סוניק ושל הסרט ומעניקות אתנחתא משעשעת לקצב האירועים שבו. מומלץ ביותר. רק מלכתוב את זה אני מחייכת.
עלילת הסרט
הסרט נפתח בהסבר על הסיבה שבשלה סוניק בורח כל הזמן בריצה מהירה: הכוח העצום שקיבל, הינשופית שהגנה עליו והקריבה את חייה עבורו, טבעות הקסם שאמורות להוות עבורו 'תעודת ביטוח' ולאפשר לו לעבור בין יקומים אם יהיה בסכנה, והפער בין הרצון להשוויץ במתת שקיבל להבנה שבדיוק את זה אסור לו לעשות. הכוח הזה הוא אולי מתנה אבל מבחינת סוניק, הוא גם 'כלוב זהב' שמאלץ אותו להסתתר כל חייו.
לאחר שהינשופית מגנה בנפשה על סוניק ושולחת אותו, בעזרת הטבעת, אל כדור הארץ, סוניק הקטן מוצא את עצמו לבד בעיירה קטנה ומשעממת. אבל עבור סוניק העיירה הזו לא משעממת כלל ועיקר. הוא מכיר את כל אחד מהתושבים בה, מלווה אותם מרחוק ברגעים הכי פרטיים שלהם ולראשונה, הוא מרגיש חלק ממשהו. שייך. הם אמנם לא מכירים אותו, אבל הוא מכיר אותם ומסתפק בזה. לפחות כלפי חוץ.
באחד הערבים סוניק צופה בקבוצת ילדי העיירה משחקים בייסבול, הוא מעודד אותם מרחוק ומרגיש לחלוטין שהוא משתתף איתם במשחק. אבל אז… דווקא ה"כיף" הקטן שנותן אחד הילדים לחבריו, מערער את כל עולמו של סוניק. נמאס לו. הוא מבין פתאום שגם הוא רוצה לחוש מוערך ושייך באמת, שגם הוא רוצה לתת "כיף" למישהו אמיתי, שיראו אותו, שיאהבו אותו, שיראו בו חלק מחייהם בדיוק כפי שהוא רואה בהם חלק מחייו.
אבל סוניק לא טיפש. הוא יודע שברגע שכוחו יתגלה הוא לא יוכל לחמוק מהסכנה הגדולה שתאיים על חייו וייאלץ לברוח דרך הטבעת אל היקום הבא – יקום שומם מיצורים חיים, שכל מה שיש בו אלו המוני פטריות. הוא לא רוצה להיות שם. הבדידות בחברה עדיפה על בדידות ללא חברה, לא ככה?
כשהילדים מתפזרים לבתיהם יוצא סוניק ממחבואו ומחכה את המשחק שהם שיחקו אך לפני רגע. המהירות המטאורית שלו מאפשרת לו לגלם את שתי הקבוצות ולמעשה, לשחק עם עצמו. הוא מאושר ומרוצה עד לרגע שבו הוא "מנצח", אבל אין לו למי לתת "כיף". רגע קטן שנמשך שבריר שנייה, אבל גורם לסוניק להבין שלא משנה כמה הוא אופטימי וכמה כוח יש לו – הוא בחיים לא יהיה חלק מהם. הם בחיים לא יידעו מי הוא והוא לנצח ייאלץ לחיות עם כוח גדול אבל בבדידות עצומה.
המשבר הרגעי הזה גורם לסוניק המתוסכל לרוץ שוב ושוב סביב המגרש, "לפרוק את התסכול שלו". ריצת האמוק של סוניק גורמת לו לשחרר כמות עצומה של אנרגיה, שבסופו של דבר גורמת לקריסת מערכת החשמל באזור כולו. או אז מוצא את עצמו סוניק בדיוק במקום שבו ידע שאסור לו להיות, אבל בתוך תוכו כל כך רצה להיות שם – הרגע שבו עלולים לגלות אותו!
כשד"ר רובוטניק (ג'ים קארי) מגיע כדי למצוא את הגורם המסתורי שהפיל את רשת החשמל, סוניק מבין שהוא בצרה צרורה ושהוא חייב לברוח כדי לשרוד. כמי שמכיר היטב את תושבי השכונה, בוחר סוניק להסתתר בביתו של טום, שוטר בעיירה שלא נאלץ עד כה לעשות בה יותר מידי. המפגש בין טום טוב הלב לסוניק המפוחד מתחיל ברגל שמאל, אבל מהר מאוד נוצר בין השניים קשר מיוחד, אמיץ וכן – קורע מצחוק. הסצנה שרואים בטריילר, שבו הם עוברים ליד "כדור הגומיות הגדול בעולם" למשל היא קצרה ומצחיקה עד דמעות.
מה חשבנו על הסרט?
המסע שעוברים טום וסוניק, תוך כדי שהם בורחים מד"ר רובוטניק המרושע נמשך לכל אורך הסרט, הוא מסע מרתק, שמפתחת לעיני הצופים באופן הדרגתי וכמעט טבעי, אם אפשר בכלל לומר משהו כזה על חברות שנרקמת בין יצור אנושי לקיפוד כחול עם אנרגיית על. השובבות התמימה של סוניק, הרציונליות וטוב הלב של טום, הגאונות של ד"ר רובוטניק והמפגשים עם "העולם האמיתי" עשויים פשוט מעולה. חלקם, כמו שכבר ציינתי, מצחיקים מאוד. חלקם מרגשים וחלקם אפילו עצובים, והאופן שבו הסרט מציף מנעד גדול כל כך של רגשות, הוא מה שהופך אותו ללא פחות ממעולה בעיניי.
ממליצה לכם בחום לצפות בו. הוא אינו תלוי גיל בעיניי ואני בטוחה שילדים ומבוגרים ייהנו ממנו באותה מידה. כי בסופו של יום, יש המון במשותף לסוניק, לטום ואפילו לד"ר רובוטניק. שלושתם בסך הכל רוצים להרגיש מוערכים, אהובים, שייכים. סוניק – אנחנו כבר יודעים למה. טום – כי למרות שהוא אוהב את העיירה ותושביה, רוצה לעבור לתפקיד "עם אקשן" שבו הוא ירגיש שהוא עושה משהו משמעותי. וד"ר רובוטניק – ממש בדומה לסוניק גם הוא מקבל כוח עצום (הגאונות שלו) שמלווה בבדידות גדולה.
נ.ב: לא יודעת למה, אבל אחרי שראיתי את הסרט לא יכולתי שלא לחשוב על הדמיון החזותי בין סוניק למיראיטווה (Miraitowa) – דמות הקמע שתלווה את אולימפיאדת טוקיו 2020.
