זוכרים את המשימה הבלתי אפשרית שלי? חמישה קילו פחות? סקרנים לדעת מה היה לאחר שהשלב השני לא בדיוק צלח לו? אז ככה:
עוד ביום פרסום הפוסט שלח לי ניר הודעה שזה דווקא בסדר לחטוא. באמת בסדר ושהוא בכלל לא כועס (נכון שהוא חמוד?), אבל לאורך כל השבועיים האלו (בשבוע שעבר פספסתי את הפגישה איתו בגלל הסערה המטורפת שהשאירה אותי בבית) לא הצלחתי לעמוד בזה.
פרט לבקרים, בהם הברנפלקס עם היוגורט והגבינה שאחרי האימון נכנסו להם לשגרה והתיישבו לי בנוחות על משבצת הבוקר, כל שאר היום ממש לא הלך לפי הכללים – ארוחות הביניים המורכבות מפירות התחלפו בעוגיות, חוסר הזמן והקור הנוראי גרמו לי לחיות בעיקר על מתוקים וזה רע. רע מאוד…
אז השבוע סיפרתי את זה לניר, הוא הבין שמתוקים ואני זו ככל הנראה חתונה קתולית ושכמו כל דבר בחיים: If you cant win them – Join them!
אז הוא התחיל בזה שהמתוקים והרצון לרדת הם שתי לשונות המאזניים ואם הם מאוזנים כרגע, אני חייבת להחליט מה אני רוצה יותר – לרדת או להתענג על המתוקים שלי.
בגלל שאני לא מסוגלת לוותר על המתוקים, הגענו למסקנה שהכי נכון יהיה פשוט לשלב את המתוקים שלי בסדר היום. כך, הם יהיו בשליטה, אני אהנה מהם והם לא יהפכו לנושא המרכזי.
אז איך זה הולך להיות? במהלך היום מותר לי להתפנק ארבע פעמים על "מנת פינוק" שכוללת 2 עוגיות (כדי להקל על המצפון הכנתי עוגיות גרנולה עם אגוזים וחמוציות, שיהיה לפחות ערך תזונתי כלשהו.) או 10 תותים.
ארבע מנות כאלו זה בהחלט מספק: אחת עם הקפה שאחרי ארוחת הצהריים, אחת בשעות אחר הצהריים, אחת אחרי ארוחת הערב ואחת בלילה, מול הטלוויזיה. לגמרי סבבה.
בינתיים, למרות שהיו יומיים קצת טרופים מאז הפגישה שלנו, זה דווקא ממש סבבה. אפילו לא ניצלתי ביומיים האלו את מנות המתוקים שלי. אמנם ארוחת הצהריים שכוללת, לפי התוכנית סלט גדול, התחלפה בארוחת לחמים ביום אחד ובסושי ביום השני, אבל לפחות לא במתוקים. אני מתחילה לחשוב שאולי זה יצליח…
היום זה היום הקשה, כי בערב אני מארחת את אחי וארוסתו הטרייה לארוחת ערב מתוקה שתכלול, כמו שהבנתם מהגדרתה, בעיקר מתוקים. אבל ניר הסביר לי שמותר יום אחד לחטוא, זה אפילו קצת טוב כי זה "מבלבל את הגוף", כמו שהיה אומר לי א' כל הזמן ולא מכניס אותו לסטרס של מניעה, שתגרום לו להפסיק לרדת. אמשיך לעדכן…
