אז אחרי שחשפתי בפניכם את חמשת הקילוגרמים המיותרים שלכם וסיפרתי לכם על הפרויקט שהתחלתי עם ניר הדס, יזם ״טוב לי בגופי״, אני ממשיכה לעדכן.
השבוע הראשון עבר בסדר, לפחות מבחינת המטלות של ניר. עמדתי בגבורה בברנפלקס עם יוגורט בבוקר וקופסת גבינה/ קוטג׳ עם פרוסת לחם אחת אחרי האימון. מה קרה בשאר היום זה כבר סיפור אחר לגמרי, והיי זה לא היה חלק מהמשימה.
אז השבוע בפגישה השבועית הסברתי לניר שנדמה לי שעליתי על הבעיה של עצמי – בולמוס הפחמימה המתוקה בלילה!
ממש כמו שזה נשמע. איך שמגיע הלילה, הקטן ישן, אני מסיימת את פינישי היום האחרון ומתכוננת למצב המעיכה שלי על הספה, אז, במיוחד אז, הכי מתחשק לי להתפנק על כוס תה עם פחמימה מתוקה (You name it).

ניר ניסה לברר אם זו סוג של אכילה רגשית, אבל זה לא. זה חשק למשהו מתוק ומחבק מבפנים. אז ניר, שהבין שמתוק בלילה אצלי הוא כמו הסיגריה עם הקפה למי שמעשן, הסביר לי על פחמימות פשוטות ופחמימות מורכבות. הוא גם המחיש את זה בצורה שסוף סוף הבנתי ( אל תלחצו, כבר מסבירה גם לכם). אז ככה:
פחמימה מורכבת, מורכבת מחמש טבעות. הגוף שלנו יכול לפרק בכל פעם טבעת אחת ונדרשת לו המון אנרגיה כדי לשבור את השרשרת. פחמימה פשוטה מכילה טבעת אחת. הגוף לא מתאמץ, היא נכנסת ישר לדם והסיפוק מיידי.
ככל שהפחמימה מורכבת יותר, כך היא תתפרק לנו בגוף לאט יותר = יותר זמן שובע = פחות רעב = פחות לאכול = פחות משקל!! הגיוני לא?
אז מה בכל זאת אני עושה עם הסיגריה שלי? ניר, שכבר קלט שאני אדם פרקטי שצריך הרגלים קטנים, אמר לי להחליף את הנשנושים המתוקים של הערב בשתי פרוסות לחם קל מלא עם חמאת בוטנים או כל ממרח מתוק אחר (אני הלכתי על חמאת הבוטנים).
עוד דיברנו על פירות (מומלץ רק שתיים ביום, בין הארוחות), אגוזים ושקדים (חופן פעם ביום) וירקות. הרבה ירקות. אבל למרות ההסבר, משימת השבוע האמיתית היא חמאת הבוטנים במקום קערת הפירות והשוקולדים הליליים שלי.
בערב הראשון זה הצליח ואכן שתיתי לי תה והתפנקתי לי על פרוסה מרוחה בחמאת בוטנים משובחת. בערב השני כבר הייתה לי בעיה, כי נסעתי לסיור קולינרי בצפון וכמות המסעדות שהייתי בה פשוט שברה שיאים (נראה איך יגיב לזה ניר), אבל ביום השלישי, השתדלתי לאזן ובערב לא זללתי כלום.