הספר "המידות הטובות" של מדלין סנט ג'ון (הוצאת תכלת) מפתיע דווקא מהבחינה הכי פחות צפויה: המבנה שלו.
אם אתם רגילים שספר נפתח עם איזושהי היכרות עם הדמויות והעולם שבו מתרחשת העלילה, ממשיך עם נקודת מפנה שמובילה לחלק המרכזי של הסיפור ומסתיים במעין "הדרן", הספר הזה יוכיח לכם שזה ממש לא חייב להיות ככה כדי לרתק ולגרום להנאה צרופה מהקריאה. עובדה.
בספר הזה לא תמצאו דרמות גדולות, משברים דרמטיים או מקרים שזעזעו את נפשן של הדמויות. בדיוק להפך. הספר עוסק בשגרה היומיומית של ארבע מוכרות בחנות בגדים יוקרתית, שמגיעות יום יום לעבודה ושבות בסוף כל יום לביתן. לכל אחת, ממש כמו בחיים, יש את "שק החיים" שלה וכל אחת מהן מנסה ככל יכולתה להשאיר אותו מחוץ לעבודה. סיטואציה מוכרת, לא?
כולן למשל חושבות שפאטי נשואה באושר, בעוד שחיי הנישואים שלה רחוקים מלהיות מוצלחים. לפיי יש תדמית של רווקה הוללת ומאושרת, בעוד שכל מה שהיא רוצה זה פינה חמה קטנה לשוב אליה בסוף היום. מגדה היא "העוף הזר" של החבורה וכולן קצת מפחדות ממנה, בעוד שבפועל מדובר באישה משכילה, חמה ואכפתית. וליסה, היא אולי הצעירה שבחבורה, אך מבחינתה העבודה היא רק אמצעי לחסוך כף ללימודיה באוניברסיטה, שעליהם היא חולמת כבר שנים.
כל אחת בדרכה מתמודדת עם מה שהחיים נתנו לה ומנסה ככל יכולתה לשדר "עסקים כרגיל" ועוצמה נשית. אף אחת מהן לא רוצה להפגין חולשה בפני חברותיה לעבודה ובטח שלא להיתפס כאישה חלשה שנזקקת לחסותם של הגברים. ההתמודדות שלהן, הדילמות החיצוניות והפנימיות, האמת אל מול התדמית והרצון הזה להפגין כוח בכל מצב, היא מה שהופכת את הספר הזה למקסים ממש.
השגרה הזו, שאני בטוחה שגם אתם תמצאו בה קווים מקבילים רבים לחיים שלכם, היא שהופכת את הקריאה בספר למהנה ומפתיעה. רק כשהגעתי לאמצע הספר פתאום שמתי לב שאין כאן איזו נקודת מפנה בולטת ושבעצם, החיים עצמם הם מרכז העלילה.
מקסים מקסים!
