יש המון סיפורים בלתי נתפסים על הדרכים שבהן הצליחו יהודי אירופה לשרוד את השואה ולהינצל מציפורני הנאצים, ממש כמו זה, אבל סיפורה של השחקנית היהודייה הדי לאמאר שאליו נחשפתי בספר "האישה היחידה בחדר", הוא ללא ספק ה"מוטרף" ביותר ששמעתי.
הדי לאמאר נולדה בווינה בשם הדוויג אווה מריה קיזלר. הוריה היו אמנם יהודים, אך אמה התנצרה והדוויג גדלה כנוצרייה בשכונה של יהודים "לא יהודיים מידי". כשבגרה, בתחילת שנות ה-30, הפכה לשחקנית קולנוע ותאטרון, מה שבדיעבד קבע את גורלה.
על הספר
עלילת הספר "האישה היחידה בחדר" של מארי בנדיקט (הוצאת קוראים), נפתחת בשלב שבו הדוויג מגלמת תפקיד ראשי במחזה נחשב, תפקיד המשחק השני שלה לאחר שהייתה האישה הראשונה ששיחקה בסרט קולנוע פרובוקטיבי. הימים הם ימי עליית הנאצים לשלטון, אך הדוויג והוריה אינם מושפעים מכך. יופייה של הדוויג פותח לה דלתות וממילא, בני משפחתה מעולם לא חיו כיהודים…
באחד מהימים מגיע איש העסקים האוסטרי פריץ מנדל לצפות במחזה ומתחיל לחזר אחרי הדוויג. הדוויג מצידה יודעת שמדובר באיש חשוב ועשיר שמקורב לבכירי השלטון הנאצי ולכן מנסה להתחמק מחיזוריו. אולם, כשהוריה שומעים על כך הם מבינים את מה שהיא עוד לא קלטה – שאין לה ברירה!
ברור להם שסירוב מצידה עלול לעורר את חמתו של פריץ ובעידן שבו מגיעות שמועות על מה שקורה ליהודים, אסור לקחת סיכונים מיותרים. אל המפגש הראשון שלהם היא הולכת כמעט בכוח, אבל הג'נטלמניות שבה נוהג בה פריץ רוכשת את אמונה ולבסוף הם נישאים.
בשלב הזה הדוויג כבר יודעת שבעלה הוא לא סתם אישיות פוליטית בכירה, אלא שהוא מייצר נשק עבור הנאצים וחבר קרוב של היטלר ומוסוליני. היא גם יודעת שבעלה הוא גבר קנאי, שתלטן וכוחני שמצפה ממנה להיות המארחת היפה והשקטה ותו לא. כל הפרה של הכללים עלולה עכשיו לסכן את חייהם שלה ושל הוריה. אז היא משלימה עם המצב (לא שיש לה ברירה) ומגלמת את תפקיד חייה, אך גם מנצלת אותו כדי להקשיב לשיחות הפרטיות וללקט עוד ועוד פרטים על התכנונים הצבאיים והמדיניים הצפויים.
כשהמצב הופך להיות בלתי נסבל היא עוזבת אותו ובורחת לפריז, שם היא פוגשת את לואי ב. מאייר – ראש אולפני MGM. היא משתמשת בכל כישרונותיה כדי לשכנע אותו לתת לה עבודה, הוא מתרצה ואף בוחר עבורה את שם הבמה "הדי לאמאר".
יפה, חכמה, אמיצה, אבל אישה…
החלק השני של הספר עוקב אחריה בהוליווד. שם, למרות המרחק הפיזי והמחשבתי מהזוועה שמתחוללת באירופה, ולמרות הצלחתה כשחקנית, היא אינה יכולה לחמוק מעברה וממוצאה ומוצאת את עצמה נאלצת שוב "לחיות על הגדר": מלהטטת בין הדאגה ליהודי אירופה, בין תחושות האשם על כך שהיא ברחה ולא עשתה כלום כדי לעזור להם על אף המידע הרב שהיה ברשותה, ובין הרצון לשכוח את כל זה ולבנות לעצמה קריירה.
בדרכה הייחודית היא לא מוותרת וממשיכה לחשוב על דרכים שבהן תוכל בכל זאת לעזור. "האסימון נופל לה" כשהיא פוגשת את המלחין האגדי ג'ורג' אנטיל, שכשני עשורים לפני כן גרם לפסנתר "לנגן לבד". היא מבינה פתאום שהשיטה שבה הוא השתמש יכולה לשמש בסיס להמצאה שתשבש את הנקודה הכואבת ביותר של הנאצים, שעליה סיפר לה כמובן בעלה הקודם פריץ – היכולת של הצבא הגרמני לשבש את אותות הרדיו שמכוונים את טילי הטורפדו האמריקני!
אדי וג'ורג' עובדים במרץ על ההמצאה הזו, אבל כשהם מציגים אותה לאנשי הצבא האמריקני היא מבינה שוב שנשיותה ויופייה הם חרב פיפיות. אנשי הצבא רואים מולם אישה יפה ובאופן כמעט אוטומטי מבטלים את העבודה שלה ומזלזלים ברעיון שהיא מציגה בפניהם.
סיפור בלתי נתפס, אמרתי לכם לא? אגב, גל גדות תגלם את דמותה של הדי לאמאר בסדרה שאמורה לצאת בקרוב!
