הספר "משחק המילים" מאת סטינה הולמס (הוצאת קוראים) הוא אחד מהספרים האמיצים שנוגעים בעצב החשוף של כל הורה – התעללות מינית בילדים!
אתחיל בזה שהספר עצמו הוא נחמד ואפילו קצת שטחי, אבל הנושא שלו כל כך חשוב וכל כך מפחיד, שפשוט לא יכולתי להוריד אותו מהיד.
גיבורות הספר הן האחיות טרישה ואליסון. אליסון, האחות הקטנה, היא חולת שליטה במיוחד בכל מה שקשור לביתה בת ה-11 ומגוננת עליה עד כדי אובססיה. טרישיה יודעת שהסיבה לכך נעוצה באונס שעברה אליסון בגיל צעיר (מה שמתברר רק באמצע הספר), אבל מנסה כל הזמן לגרום לאחותה לשחרר ולהבין שמה היה נגמר.
אבל אז, בפעם היחידה שבה אליסון מרשה לבתה לישון אצל אחותה ולהשתתף במסיבת פיג'מות – הכל מתערער. כשבתה חוזרת למחרת היא מספרת לה על אירועים שמעלים באליסון חשד חמור לגבי התעללות מינית שעוברת בתה של חברתם הטובה מצד בן הזוג של אמה. אליסון, למודת הכאב והטראומה נכנסת לאמוק. היא מספרת על חשדה לאחותה, שמזדעזעת אבל גם מכירה את הנטייה של אחותה להגזים בכל הקשור ל"חשדות כאלה".
עיקר הספר עוקב אחר הדילמה המאוד לא פשוטה שבו עומדת כל אחת מהדמויות – אליסון, אחותה טרישיה וכמובן – חברתם מיה (האמא של הילדה) ושלושת בנותיהן. החשש שזה יתברר כ"הזיה" ופיצוץ של העניין יגרום נזק גדול לכולם, אל מול החשש שזה אכן קורה ויש לעצור את זה מיד. הדילמה כאן כל כך אמיתית ולא מתחנפת שזה גרם לי לחשוב איך אני הייתי נוהגת אם, חלילה, הייתי חושדת במשהו כזה שקורה לבת של אחת מחברותיי.
כאמור, למרות הנושא המאוד חשוב – הוא קצת מפוספס בעיניי ולא מגיע לשיא, אבל זה ללא ספק נושא חשוב, כואב ומפחיד. מאוד מפחיד
