דף הבית » כל הכתבות » תרבות » ספרים » 5 ספרי מתח לסוף השבוע

5 ספרי מתח לסוף השבוע

השבוע האחרון היה שבוע ארוך במיוחד: אירועים משפחתיים, בחירות, תוצאות הבחירות, יום הולדת 40 וכמעט נחיתה על הירח. עמוס, ללא ספק…

כשהחיים עמוסים ומתישים, ההמלצה שלי היא כמו תמיד לברוח אל הספרים. המקום שבו הכל יכול לקרות, שבו מילים בלבד הופכות למציאות רגעית ומנתקות את המוח מהיומיום. זה עובד. מניסיון.

בזמנים עמוסים ממש אני מוצאת שהספרים שהכי מצליחים לעשות את העבודה מבחינתי הם ספרי מתח ובלשות, שבאופן מפתיע עוסקים אמנם בצד הפחות יפה של החיים אבל מחייבים מחשבה ומעקב אחרי חוטי העלילה וזה אולי מה שעובד. ספרים שמדגישים את הכוח שיש לשקרים ולהסתרת האמת, ואפילו יותר מכך – את הכוח של האמת להיחשף בסוף תמיד.

לכבוד סוף השבוע הזה וכאות הזדהות עם העייפות המנטלית – הנה חמישה ספרים כאלו שקראתי לאחרונה ואהבתי מאוד:

"אל תעזוב" של הרלן קובן (הוצאת כנרת, זמורה ביתן)

הרלן קובן – אל תעזוב

אני קצת משוחדת לגבי הספרים של הרלן קובן. אני קוראת אותו מאז שאני זוכרת את עצמי והספרים שלו תמיד, אבל תמיד, מצליחים להפתיע אותי בסוף. איכשהו, העלילה תמיד מסתיימת בצורה הכי לא צפויה, בלי שום רמז מקדים. טוב, יש רמזים אבל עד שמגיעים לסוף בכלל לא מבינים שהם כאלו – וזו בדיוק הגאוניות שלו בעיניי!

גם בספר הזה הופתעתי מאוד מהסוף הכה לא צפוי, אבל אתחיל מההתחלה:

נאפ הוא חוקר משטרה באטלנטיק סיטי, שגם אחרי 15 שנה עדיין מבכה את מות אחיו התאום ליאו וחברתו דיאנה בתאונת רכבת מחרידה ואת היעלמותה של אהבת נעוריו מורה.

נקישה על הדלת של שני חוקרים משפשפת את הגלדים ופותחת פצעים ישנים ובחיים כמו בחיים, מרגע שהכיב נפתח קשה מאוד להתעלם ממנו. החוקרים מגיעים אל ביתו של נאפ כדי לשאול אותו על מקרה רצח מוזר שקרה במחוזם – רצח של שוטר בידי אנונימי, שברכבו נמצאו טביעות האצבעות של לא אחרת מאשר מורה – כן, אותה אהובה מהתיכון.

נאפ מתעשת ומבין מיד שמצא את קצה החוט שהוא מחפש כבר 15 שנה. הוא נרתם לעזרתם ולאט לאט מגלה דברים שאולי היה מעדיף שלא לדעת. הרצח הזה, כמו בכל סיפור מתח טוב, הוא רק ההתחלה. קצת אחרי שהחקירה מתחילה להתפתח נרצח באכזריות חבר כיתה נוסף של נאפ, לאחר שהתפרסם סרטון ברשת שבו הוא מוצג כפדופיל סוטה. נאפ לא קונה את זה ומבין שיש קשר בין מקרי הרצח, מורה הנעלמת ולא פחות מכך – המוות של ליאו ודיאנה.

אני כמובן אמנע מלגלות לכם מה קורה ומהי האמת, אבל כן ארמוז לכם בציטוט של הערת המחבר, מתוך העמוד הראשון של הספר:

"בימי ילדותי בפרברי ניו ג'רזי היו שתי אגדות נפוצות בעיר הולדתי. 
הראשונה הייתה שמאפיונר ידוע לשמצה גר בבית אחוזה מפואר מאחורי שער ברזל גדול ושוערים חמושים, ומאחור יש כבשן שאולי משמש לפעמים כמשרפה לגופות.
האגדה השנייה – ששימשה השראה לספר זה – הייתה שסמוך לביתו ובמרחק קצר מבית ספר יסודי, מאחורי גדרות תיל ושלטי "הכניסה אסורה", ניצב מרכז פיקוד של טילי נייקי בעלי יכולות גרעיניות.
שנים לאחר מכן נודע לי ששתי האגדות אמיתיות".

ספר מעולה. מומלץ בחום.

"כל השקרים היפים", מאת פיטר סוונסון (הוצאת דני ספרים)

פיטר סוונסון – כל השקרים היפים

ספר מתח ובלשות נוסף עם סוף מפתיע. כאן היו רמזים די גלויים לפתרון התעלומה ועם זאת, הסוף עדיין היה מפתיע מאוד ולא צפוי בכלל!

הארי שעומד לסיים את לימודיו בקולג', נאלץ לוותר על מסיבות הסיום ולחזור בלית ברירה ועם לב שבור, לעיר הולדתו במיין, לאחר שמתבשר על כך שאביו מת במפתיע לאחר שנפל מצוק בעת שהלך בשביל ההליכה השגרתי שלו.

כשהוא מגיע, מקבלת את פניו אשת אביו המנוח אליס, שנראית אף היא שבורה ומפוחדת. בתחילה הארי מחליט להישאר בעיירה לזמן קצר, אבל דבר מוביל לדבר: אליס הבוכייה שמבקשת ממנו להישאר איתה עד שתפסיק לפחד, חנות הספרים העתיקים של אביו שהייתה כל עולמו ונדרשת עכשיו ליורש וגם זיכרונות הילדות שלו. כל אלו גורמים להארכת שהותו, מה שמוביל לשרשרת מוזרה של אירועים. בתחילה אלו החשדות על כך שאביו לא נפל אלא התאבד, חשדות שהפכו אח"כ לגילויים של בגידות ואפילו לחשד ברצח.

על פניו, אין קשר בין הנקודות ובין האירועים השונים, אבל מהחומרים האלו בדיוק עשויה דרמת מתח טובה, לא ככה?! במקרה הזה האמת מתגלה בסוף רק בחלקה (כן, יש אנשים שיודעים לשקר ולהפעיל מניפולציות באופן מעורר השראה), אבל אז נכנסת לתמונה הקארמה ואת הסוף אשאיר לכם לגלות בעצמכם…

"משחק השקרים", מאת אוגוסט תומס (הוצאת קוראים)

ספר ריגול פוליטי ואקטואלי משהו…

פני, גיבורת העלילה, היא מתמחה בשגרירות ארה"ב בטורקיה שפשוט נמצאת במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון (האמנם?!). ב-4 ביולי בזמן שהאמריקאים חוגגים את עצמאותם, מתפוצצת פצצה בשגרירות האמריקנית באנקרה והורגת מאות אנשים. "תמונת היום" מאותו אירוע היא תמונתה של פני, עטופה בדגל ארה"ב – תמונה שהפכה את פני לחשודה בלא פחות מטרור!

פני הפצועה מבינה מהר מאוד שחייה בסכנה, גם אם בהתחלה היא לא ממש מבינה למה. אז היא בורחת ובורחת ובורחת ובכל תחנה שאליה היא מגיעה, היא מגלה עוד שקרים, עוד משחקי פוליטיקה וכוח מלוכלכים ועוד אכזבות מהאנשים שהיו היחידים שחשבה שהיא יכולה לסמוך עליהם. מה קרה שם, מי באמת היה אחראי לפיגוע והאם פני היא באמת תמימה, תצטרכו לגלות בעצמכם…

מה שכן, קחו בחשבון שהספר עמוס בפרטים שקצת מבלבלים (זו המטרה ועדיין…).

"שריקה באפלה", מאת אמה הילי (הוצאת תמיר/סנדיק)

אמה הילי, למי שטרם מכיר, היא הסופרת שכתבה את הספר "אליזבת איננה" שהוא בעיניי אחד מהספרים הכי יפים שקראתי! הספר הזה מעולה לא פחות ונוגע גם הוא במקום הכי מפחיד והכי כואב של כל הורה – היעלמות של אחד מילדיו.

לאנה בת ה-15 נוסעת עם אימה ג'ן ל"חופשת ציור" בהרים, בתקווה (של ג'ן) שהחופשה הזו תגבש אותן ותחזיר את הקרבה בינה לביתה המתבגרת. אבל באחד מהלילות לאנה נעלמת. רק אחרי ארבעה ימים שבמהלכם כולם מחפשים אחריה בטירוף, כשהמחשבות הנוראיות ביותר ברקע, נמצאת לאנה שוכבת פצועה ורטובה מתחת לאחד מהעצים.

ההקלה על שובה בחיים של לאנה גדולה, אבל לאנה לא מוכנה לספר איפה היא הייתה ומה באמת קרה לה. "אני לא זוכרת כלום" היא אומרת לכל מי ששואל. ככל שלאנה מתבצרת בעמדתה, כך התרחישים הדמיוניים במוחה הקודח והמודאג של אימה הופכים להיות מוחשיים יותר. כל הקונספירציות נלקחות בחשבון – מחטיפה על ידי מטורף, דרך אונס ועד פולחן דתי. אבל לאנה בשלה "לא זוכרת"…

אם היא לא הייתה מתנהגת מוזר כל כך ג'ן הייתה אולי יכולה להמשיך הלאה, אבל כלום לא מסתדר וככל שעובר הזמן כך ג'ן מודאגת יותר ובטוחה שיש כאן משהו שלאנה מנסה להסתיר בכל כוחה. תחושת הבטן הזו מעמידה את ג'ן נגד כולם, שטוענים שהיא נהייתה אובססיבית והוזה, שהיא יורדת מהפסים וכדאי שתירגע. בשלב כלשהו ג'ן בעצמה מתחילה להאמין להם, אבל זה חזק ממנה!

בדומה לספר "אליזבת איננה", גם הסיפור הזה נותן הצצה למחשבות ולהלך הרוח של ג'ן, מה שהופך אותו למרתק ממש. האם ג'ן צודקת או שהיא סתם פרנואידית? האם לאנה מסתירה איזו זוועה או שהיא סתם נערה מתבגרת טיפוסית ומעצבנת? תגלו את הכל בסוף, אבל אני מבטיחה לכם שתיהנו לכל אורך הדרך.

"הרואין", מאת אליענה אלמוג (הוצאת כנרת, זמורה ביתן)

וואו! איזה ספר! לא הצלחתי לעזוב אותו וקראתי אותו ברצף כל הלילה. וואו!!!

ראשית הספר מסופר מנקודת מבטה של ליל, הלוא היא אליענה בעצמה בנעוריה, מה שהופך את כל הסיפור למציאותי ומוחשי, ולכן גם למפחיד ומזעזע ממש. אליענה לא מוותרת לעצמה (ולקוראים) והולכת עם הפרטים והתיאורים עד הסוף שזה פשוט מרתק. גם אמא שלי קראה אותו בנשימה עצורה והיא חושבת בדיוק כמוני…

ליל היא תיכוניסטית די "משעממת" שחייה משתנים מקצה לקצה כשאל הכיתה מגיעה נינה, תלמידה חדשה וקצת מוזרה שמושכת אליה אל ליל כמו מגנט. מהר מאוד הופכות השתיים לחברות הטובות ביותר, ומבלי משים ליל מוצאת את עצמה לכודה ב"כורי עכביש" שאינה יכולה או אינה רוצה לצאת מהם. העלילה מתרחשת בסוף שנות ה-80, בתחילה בתל אביב, אח"כ בברלין ולבסוף באיסטנבול ונוגעת בשני נושאים שהם כמעט בגדר טאבו: התעללות מינית והתמכרות לסמים.

ליל ונינה הן שונות מאוד אבל גם דומות מאוד, מעין תמונת ראי וזה ככל הנראה גם מה שמושך אותן זו לזו: ליל שמגיעה מבית יציב ורגוע מבינה פתאום שיש גם בתים אחרים. בתים כמו הבית של נינה חסרת הביטחון, שבו בן הזוג של אמה מתעלל בה מינית על בסיס קבוע. לנערה צעירה ועטופה קשה לקלוט את גודל המציאות הזו ונינה, במודע או שלא, מבינה את זה אבל זועקת בתוכה לעזרה. מה היא עושה? מזמינה את ליל לישון אצלה וגורמת לליל להבין בדרך הקשה, על מה היא מדברת.

אחרי הלילה ההוא, שבו ליל מתעוררת בבעתה כשהיא מרגישה את ידיו של דייב, אביה החורג של נינה, נוגעות בה וחודרות לתוכה, כלום לא יכול להיות אותו הדבר. ליל מחליטה להציל את נינה מהחיים שקיבלה, בצעד אמיץ הן מחליטות לעזוב את הכל, לטוס לברלין ולפתוח שם דף חדש. אבל המציאות היא ש"אפשר להוציא את נינה מהבית, אבל אי אפשר להוציא את הבית מנינה". ככה זה, בטח לא כשמדובר בשתי ילדות צעירות בעיר זרה.

ההתחלה בברלין נראית מבטיחה ואופטימית אבל גם שם נינה מוצאת את עצמה נמשכת לגבר הרסני ואלים. ליל מזהה את זה ועוטה על עצמה שוב את "גלימת סופרוומן" בניסיון להציל את חברתה האהובה. אז הן עוברות לעיר אחרת, התחלה חדשה כבר אמרנו? גם נינה רוצה בכך, באמת. היא פשוט לא מזהה בעצמה את כל אותן מלכודות שאליהן היא נופלת שוב ושוב.

נקודת ההתחלה של הסוף היא החברות החדשה של נינה עם בחורה חדשה בשם טינה. לרגע נדמה לליל שנינה עולה על דרך הישר – היא יוצאת למסיבות, מבלה, נהנית וצוחקת. אבל הבועה הזו מתנפצת כשליל מגלה שבעקבות טינה החלה נינה להשתמש בסמים, ולא סתם סמים, אלא הרואין!

הדרך מהשימוש הראשון אל התהום קצרה ומהירה. נינה מאבדת כל צלם אנוש והופכת יותר ויותר להיות תלויה בטינה, שמתגלה כסרסורית אלימה. כמו עם דייב, נינה מודעת לבעייתיות אבל ספק מכחישה ספק משכנעת את עצמה שהכוונות של טינה (כמו של דייב) הן טובות ושהכל בסוף יהיה בסדר – מהות ההתמכרות לא?

ליל מצידה רואה גם היא את התמונה לאשורה, אבל ממשיכה להיאחז ברצון שלה להציל את חברתה (כאן הדמיון ביניהן בולט מאוד). היא כמובן לא מספרת להוריה את האמת, מה שגורם לה להרגיש מאוד מאוד בודדה בעולם שאולי קצת גדול עליה. ביחד עם חבר שהכירה ושהפך גם לבן זוגה, היא יוצאת אולי בפעם האחרונה למסע הצלה. הקרב הפעם הוא על החיים של נינה, במובן הכי מעשי שיש.

כמו שכתבתי בהתחלה – הספר הזה מטלטל, קשה, יפה ומעורר השראה במקביל. מנעד הרגשות שהוא מעורר כל כך רחב שלא רק שלא תוכלו לעזוב אותו, אלא שלא כל כך מהר תצליחו לשכוח אותו. פשוט ספר חובה!

Scroll to Top