אני מאמינה גדולה בלימוד דרך ספרים. לא ספרי בית ספר, אלא ספרי קריאה. כאלו שלוקחים סיפור או תקופה היסטורית ושוזרים לתוכה עלילה מרתקת שמסופרת מנקודת מבטם של הדמויות השונות. זה נכון מבחינתי גם בנוגע למבוגרים, אבל בטח ובטח כשזה נוגע לבני נוער. אין, פשוט אין דרך טובה יותר ללמוד ולהתעניין בהיסטוריה (ואפילו בפוליטיקה) מאשר דרך ספר.
כהמחשה לכך אני ממליצה לכם בחום לתת להם לקרוא את הספר "55 דקות באנטבה" שכתבה אורה מורג (הוצאת שוקן).
עלילת הספר, כמו שבטח הבנתם משמו, מתרחשת בזמן חטיפת מטוס אייר פראנס שטס מתל אביב לפריז, ע"י טרוריסטים גרמנים שדרשו מישראל לשחרר מחבלים פלסטינים.
אבל הספר לא מתאר את ההתרחשויות בצורה טכנית, אלא מנקודת מבטם של שני בני נוער שהיו על המטוס – עומרי ותמר. שניהם טסו לבדם לפריז, ישבו במקרה אחד ליד השנייה ומצאו את עצמם בלב הדרמה. שני החבר'ה הצעירים האלה מחליטים לא לשבת בחיבוק ידיים ולהירתם למאמץ של כוחות הביטחון שלנו לחילוצם. אז הם רוקמים תוכנית מסוכנת ומתכננים לאסוף מידע ולשלוח את החומרים ללוחמי צה"ל. המשימה הזו מעמידה אותם בסכנה, אבל הם יודעים שהיא חשובה מאוד…
עומר שלי, כמעט בן 13, לא הצליח לעזוב את הספר וכמעט שלא נשם מרוב מתח. כשהוא סיים לקרוא נפעמתי ממש מכמות הידע וההבנה שהייתה לו לגבי מה שהתרחש שם, כולל השיקולים הפוליטיים של שני הצדדים. הוא אפילו ביקש (וקיבל) אישו מהמורה לכתוב על הספר "יומן קריאה", שעליו קיבל 90 – מה שמוכיח שהוא אהב את הספר ולמד ממנו המון.
הנה הציור שהוא צייר בהשראת הספר והפרשה:
בקיצור – מומלץ בחום (גם להורים וגם למורים).
