חג האהבה העברי הוא הזדמנות מצוינת להניח את הציניות בצד ולהתרפק על סיפורים רומנטיים ממחוזות אחרים. חוץ מזה שזה בדיוק הזמן לקצת אהבה דביקה. לא ככה?!
אני מודה שאני לא חסידה גדולה של רומנטיקה בכלל ושל סרטים, סדרות וספרים רומנטיים בפרט. איכשהו זה תמיד נראה לי דביק מידי ורחוק מלהיות מציאותי, אבל… אני יכולה להבין את הקסם הרומנטי הזה שסוחף אחריו מיליוני אנשים בכל רחבי העולם.
חוץ מזה שיום האהבה העברי שחל בט"ו באב, הוא הזדמנות מצוינת גם בשבילי, להניח לרגע בצד את הסרקזם והציניות וליהנות מקצת מתקתקות רומנטית. והדרך הכי טובה לעשות זאת היא כמובן עם כמה המלצות על רומנים רומנטיים כמיטב המסורת (ותסלחו לי מראש אם תתגנב לי טיפת ציניות בין השורות). שנתחיל?
בית ליד הים, מאת דבי מקומבר (הוצאת תכלת)
למרות שעלילת הספר היא בדיונית לחלוטין, סיפור המסגרת מבוסס על מפולת הבוץ הנוראית שהתרחשה ליד העיירה אוסו בוושינגטון ב-22 במרץ 2014, קברה תחתיה 49 בתים וגבתה את חייהם של 34 בני אדם. בהשראת האסון הזה בחרה הסופרת לספר את סיפורם של בני המשפחה שניצלו מהאסון רק כי (במקרה) לא היו בבית כשזה קרה וזה לכשעצמו מקסים בעיניי.
גיבורת הספר היא אנני, בחורה צעירה שמחליטה לבלות את חג ההודיה עם חבריה במקום עם משפחתה, בידיעה שתראה אותם ממש בקרוב, בחד המולד. אבל אף אחד, גם לא היא, יכל לתאר לעצמו שבחג ההודיה הזו תפתיע מפולת הבוץ הנוראית ותסחוף איתה את בית הוריה של אנני ויחד איתו את כל בני משפחה. רגע אחד. חיים שלמים.
אנני שמתקשה להשלים עם האובדן ומאשימה את עצמה על כך שניצלה, שומעת בעצת חברתה ונוסעת לחופשה בעיירת החוף אושנסייד שבה בילתה ימים טובים עם משפחתה. שם היא פוגשת את קיטון, בחור מגודל ושקט שהיה מאוהב בה עוד מחופשותיה המשפחתיות בעיירה ומוכן כעת לעשות הכל כדי שתישאר. כשהיא נתקלת בקשיים מול בעלת הבית של דירת החוף שבה השתכנו הוריה, קיטון הוא זה שעוזר לה להשיג את חוזה השכירות ובהמשך גם להשתלב ולהיטמע בין אנשי העיירה.
מהר מאוד מבינה אנני שמה שהחל כרעיון לחופשת 'איסוף השברים', הפך למשהו אחר לגמרי. היא נקשרת למקום ולאנשים, מוצאת עבודה כעוזרת רופא, מרגישה חיונית ומוערכת ועל הדרך חושפת גם את סיפורם האישי של אנשי העיירה השונים (זה לטעמי החלק המעניין ביותר). אה וכן, היא גם מתאהבת בקיטון ונאלצת להתמודד עם דילמה לא פשוטה שבה עליה להחליט אם לעזוב הכל לטובת הזדמנות חד פעמית להשיג את הקריירה שעליה חלמה כל החיים.
אמל חייאתי, מאת אבי יחיא (הוצאת קוראים)
סיפור אהבה לא שגרתי ובלתי צפוי בין אמיר – קצין ישראלי במילואים, לאמל – בת ממשפחת אצולה ירדנית שרואה את מדינת ישראל כ"ארצו של הכובש הציוני". סיפור שממחיש בצורה חד משמעית את המציאות הישראלית הכה מורכבת, דרך עיניהם של שני אנשים פשוטים שנמצאים בשני צידי המתרס.
המפגש בין אמיר לאמל רחוק מלהיות מפגש רומנטי מתקתק ומתרחש דווקא על רקע פיגוע טרור בירושלים. אמיר שאשתו האהובה מתה בתאונת דרכים נקלע לאזור הפיגוע ממש במקרה וברגע הפיצוץ נפגע מרסיסים ועף הצידה כשהוא פצוע. אמל שנמצאת בארץ במסגרת עבודתה בשגרירות ירדן עוברת גם היא באזור בסמוך לפיגוע, במזל היא לא נפצעת ולמזלו של אמיר היא זו שמבחינה בו ומזעיקה אליו את אנשי ההצלה, מה שבדיעבד מציל את חייו.
מספר ימים לאחר הפיגוע אמל לא מצליחה להתאושש מהטראומה ולא מפסיקה לתהות מה עלה בגורלו של הגבר היהודי שהצילה. היא מגיעה לבית החולים והמפגש ביניהם הופך למפגש נוסף שמוביל למפגשים נוספים אחריו. בין השניים נרקמים יחסי ידידות שמבוססים על הטראומה המשותפת שחוו, כשכל העת ברור לשניהם שזהו קשר שהשתיקה יפה לו. מבחינת אמל גילוי של הקשר הזה מעמיד אותה לא רק בסכנת נידוי משפחתי אלא גם בסכנת חיים של ממש, ושניהם מבינים את זה וערים לכך לחלוטין.
אבל הבנה לחוד ורגשות לחוד. עם הזמן מתפתחים ביניהם רגשות רומנטיים ששניהם אינם מסוגלים להחניק וגם שובה של אמל לירדן אינו משכיח את האהבה הבלתי אפשרית. את מה שקרה בסוף ואת מי שניצח – האהבה או המציאות, תצטרכו לגלות לבד.
ההתערבות, מאת אורנה לנדאו (הוצאת זמורה ביתן)
ספר חמוד ממש שבוחן את יציבות מערכת היחסים המונוגמית בעידן של פתיחות.
מיה ויואב הם זוג נשוי באושר. כמו לכל זוג יש להם עליות וירידות וגם הם מרגישים לפעמים את נטל השגרה. לא משהו דרמטי מידי שעל פניו עשוי לערער את מערכת היחסים שלהם. אבל אז, משפט אחד קטן שיואב זורק לחלל האוויר בחצי צחוק, בארוחת יום ההולדת ה-45 של מיה, משנה את הכל. או שאולי זה לא היה המשפט של יואב, אלא דווקא התגובה של מיה…
הכל מתחיל כשליום ההולדת שלה מחליט יואב להזמין אותה לארוחת ערב רומנטית ב… בית קפה בקניון(!). מיה ההמומה מחליטה לא לעשות סיפור ומבינה שהכוונה שלו טובה, אבל אז, במהלך הארוחה הוא אומר לה בחיוך שעכשיו כשהיא כבר בת 45, הוא יכול להיות בטוח שהיא לא תעזוב אותו לעולם. מיה נעלבת ומפרשת את המשפט הזה כהתרסה לנשיותה וליכולת שלה להיות מחוזרת על ידי גברים "בגילה המופלג". בתגובה היא זורקת ליואב בחזרה הצעה להתערבות בלתי צפויה: הם ייפרדו לשלושה חודשים וייראו מי מהם מסוגל להשיג בן זוג אחר.
למרבה הפתעתה יואב מסכים להתערבות ואפילו לוקח אותה ברצינות גמורה, מה שמוביל לשרשרת אירועים שעלולה להרוס את כל מה שבנו. כן, הם יודעים שהם אוהבים אחד את השני והמטרה של שניהם היא לשוב להיות יחד בתום ההתערבות ממקום טוב ובטוח יותר. ממקום של בחירה ולא של הרגל או שגרה.
אבל האם זה באמת אפשרי? האם באמת אפשר להמשיך הלאה אחרי משהו שכזה? האם הזוגיות שלהם חזקה כמו שהם חשבו או שההתערבות הזו הייתה טעות נוראית שהרסה את הכל? תקראו ותדעו.
הגשרים של מחוז מדיסון, מאת רוברט ג'יימס וולר (הוצאת תכלת)
את הספר הזה אני משערת שאין צורך להכיר לכם, שכן מדובר באחד הרומנים הרומנטיים המוכרים ביותר שיש, רק שעכשיו הוא יצא בגרסת תרגום מחודשת (של שלי גרוס) ומרעננת.
למי שלא זוכר, או ממש ממש במקרה לא מכיר, אזכיר רק שעלילת הספר עוקבת אחר סיפורו של רוברט – צלם עצמאי ודי ערירי, ששיאו כבר די מאחוריו ונוסע לצלם את שבעת הגשרים המקורים של מחוז מדיסון עבור מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק. בימים ההם, טרום הוויז, הוא מגיע לאזור ומבקש הכוונה מאשת המקום בשם פרנצ'סקה, שבעלה וילדיה נמצאים במקרה מחוץ לעיירה.
החיבור ביניהם הוא כמעט מיידי ומהר מאוד הם מוצאים את עצמם מנהלים רומן קצר אך סוער, כשלשניהם ברור שהוא יסתיים ביום שובם של בני משפחתה של פרנצ'סקה. וכך אכן קורה – המציאות במקרה הזה ניצחה. השנים חולפות והקשר ביניהם ניתק לחלוטין, אבל גם לאחר שנים ארוכות הם זוכרים זה את זה והסוף? הרומן הכי רומנטי אבל הכי לא צפוי. אולי זה מה שהפך את הספר הזה לעל זמני.
כל נשימה, מאת ניקולס ספארקס (הוצאת תכלת)
רומן רומנטי ומתקתק כמיטב המסורת שעלילתו עוקבת אחר סיפורם של הופ וטרו שנפגשים לגמרי במקרה על חוף הים בסנסט ביץ'. טרו מגיע לשם כדי לפגוש גבר שטוען שהוא אביו הביולוגי והופ מגיע לשם לכבוד חתונתה של חברתה הטובה אלן.
גם להופ וגם לטרו יש חיים מלאים: הופ נמצאת בזוגיות ארוכה עם אורתופד מנתח בשם ג'וש וטרו הוא אב לילד בן 10 שעובד בתור מדריך ספארי בחווה החקלאית המשפחתית בזימבבואה. אבל ברומנים רומנטיים כמו ברומנים רומנטיים, הם נפגשים, הניצוץ נדלק והם מוצאים את עצמם נסחפים לסיפור אהבה עם דד ליין ברור וידוע מראש.
כשמגיע הרגע להיפרד מבינים שניהם שזו לא תהיה משימה פשוטה כל כך וכעת עליהם להחליט אם לחזור לחיים המוכרים שהותירו מאחור או לפתוח דף חדש, מסובך ככל שיהיה. הכי רומנטי, הכי דביק והכי קיטש לט"ו באב.
משחקי אהבה, מאת טאלולה ריילי (הוצאת כנרת, זמורה-דביר)
ספר רומנטי קליל וחמוד שמעלה את השאלה האייקונית: האם מה (או ליתר דיוק "מי") שאנחנו רוצים הוא בהכרח מה שאנחנו צריכים?
גיבורת העלילה היא ברנדט, מעין 'פאם פתאל' מרצון. עיתונאית צעירה, אינטליגנטית ומצליחה, שלטענתה הבינה בדיוק איך עובדים החיים והבינה שאם היא רוצה משהו או מישהו – עליה להשיג אותו בעצמה. אז כך בדיוק היא חיה. כובשת לה מטרות בזו אחר זו. חוץ ממטרה אחת שאותה היא פשוט לא מצליחה לכבוש – ליבו של טים.
דווקא אותו, היחיד שהיא מרגישה איתו נוח ובוטח, היא לא מצליחה להשיג. וכשהוא מכריז על אירוסיו לאליזבת – "האישה המושלמת להביא הביתה", ברנדט מבינה שזה עכשיו או לעולם לא ומחליטה להסתער על המטרה בכל הכוח. אליזבת מצידה אינה מבחינה באיום המתקרב (או שאולי קצת כן) וממש ביום ההכרזה על האירוסין שלה ושל טים, מנסה לשדך לברנדט את ידידה החכם, העשיר והמבוקש רידלי.
החיבור הראשוני ביניהם, איך לומר, לא משהו. הוא רואה בה עוד מטרה קלה לכיבוש והיא רואה בו בדיוק את כל אותם גברים יהירים שמהם הסתייגה עד כה. והיא בכלל מכווננת מטרה לטים. רידלי שמרגיש מאותגר במשחק הכיבוש הקטן שלו מציע לברנדט הצעה מקצועית שהיא לא ממש יכולה, וגם לא ממש רוצה, לסרב לה: להתלוות אליו במשך כמה ימים ולכתוב עליו כתבה בלתי משוחדת למגזין שבו היא עובדת.
הימים האלו לצידו מעוררים בה את כל הרגשות השליליים והיא כמעט סולדת ממנו, אבל במקביל מגלה שדווקא התכונות השליליות האלו שלו מושכות ומסקרנות אותה. אז מי יצליח לכבוש את מי? את זה תגלו לבד.
אושר למין האנושי, מאת פ"ז רייזין (הוצאת כנרת זמורה-דביר)
את ההמלצה האחרונה שלי שמרתי לספר הזה, שמשלב רומן רומנטי עם מדע בדיוני שבמציאות של היום כבר בכלל לא נראה כל כך בדיוני. ספר חמוד ממש. אפילו מפתיע (לטובה).
בדומה לרומנים רומנטיים אחרים, גם כאן גיבורי העלילה "הרשמיים" הם גבר ואישה: ג'ין – עיתונאית צעירה ושנונה מלונדון שמנסה להתגבר על כך שבן זוגה עזב אותה לטובת מישהי אחרת ועובדת בינתיים, כעבודה צדדית, בניהול שיחות עם תוכנת בינה מלאכותית, וטום – פרסומאי מצליח ממזרח ארה"ב שמכר את עסקיו וחולם לכתוב רומן.
אבל בשונה מרומנים אחרים, המפגש בין ג'ין לטום הוא ממש לא איזה מפגש מקרי חורץ גורלות ובמובנים מסוימים, הוא מתרחש בדיוק להפך. בזכות תושייתן של שתי בינות מלאכותיות חכמות ומשוכללות: איידן ואשלינג!
כשג'ין מתחילה לשוחח עם איידן, היא לא משערת לעצמה עד כמה כוח ושליטה יש לתוכנת מחשב, חכמה ככל שתהיה ולכן מאפשרת לעצמה לפתוח את הלב בשיחותיה מול איידן. איידן מצידו (או מצידה אם בא לכם להתייחס אליו כתוכנה, אבל הוא ממש לא), נקשר אט אט לג'ין ומחליט לעזר לה למצוא את הגבר הנכון עבורה. הוא יוצר קשר עם בינה מלאכותית אחרת בשם אשלינג ויחד הם זוממים מזימות שונות שמטרתן להפגיש בין טום לג'ין.
כל זה כשברקע נכנסת לתמונה בינה מלאכותית שלישית בשם סייניי, שהושתלה על ידי המתכנתים כדי ללכוד את איידן ואשלינג לאחר שהשניים הצליחו לשכפל את עצמם והמתכנתים איבדו עליהם שליטה.
מה שמגניב ומיוחד בספר הזה הוא השילוב בין המראה שהספר הזה שם לנו בכל הנוגע לשימוש בטכנולוגיות ולמידע הרב שנאסף עלינו, לבין ההתייחסות הכה אנושית לשלושת הבינות המלאכותיות. האופן שבו הם מתוארים, כולל ה"רגשות" והמחשבות שלהם, הוא פשוט מקסים ובקלות נסחפים מדמיון למציאות. זה מתבטא בדברים קטנטנים כמו ההרהורים של איידן לגבי טעמה של הגלידה או 'איך מרגישים כשמנשקים'. זה מקסים ואפילו נוגע ללב.
חג אהבה רומנטי ושמח!
