הספר "פרח טורף" של יהודית וינשטוק (הוצאת כנרת, זמורה ביתן) התקשר אצלי אוטומטית לסדרה הכה מצוינת "ההרמון" וגרם לי להבין שוב שכל עניין הכתות הוא בכלל לא מדע בדיוני. זה קורה, גם עכשיו, גם בימינו ואולי גם ממש לידי (ולידכם). ואגב, רק אחרי שסיימתי לקרוא התברר לי שהספר מבוסס על אירועים אמיתיים, כך שהכל מקבל משמעות מחרידה ומפחידה אפילו יותר…
יש משהו בכתות שמושך ומסקרן ואני יכולה להבין למה אנשים נמשכים לזה – החיפוש אחר משמעות, הקסם האישי של ראש הכת וחסידיו הקרובים, הרצון להיות חלק ממשהו והכורים העדינים שנטווים סביבך – בהתחלה הם נעימים ויפים ואתה מוקסם, עד שהם מתחילים לחנוק אותך, מוצצים ממך את החיות והאינדיבידואליות עד הטיפה האחרונה והופכים אותך לכלי ריק שניתן למלא במה שרוצים. לא לפני שהם משתמשים בך כמכונה אנושית לכסף. הרבה מאוד כסף. ואז, כשאתה מתחיל להבין שמשהו לא ממש בסדר ולא ממש נורמלי, ושבמקום חופש מצאת את עצמך בכבלים שקופים, כבר מאוחר מידי ואתה לא יכול לצאת.
זוהי המציאות של רוב האנשים שהצטרפו לכת ונשארו בחיים כדי לספר (ממליצה לכם לקרוא את כתבת התחקיר המזעזעת של יניב משיח, שפורסמה בשנת 2012 ב"ישראל היום"). זוהי גם המציאות של גיבורי הספר, דנה ובעלה, שנשבים בקסמיו של ראש כת מכשף, לא פחות, והולכים אחריו באש ובמים עד הסוף. זוהי המציאות של הוריה של דנה שמגלים שביתם המוצלחת, דוקטור למשפטים, החליטה להתנתק מהם באבחת חרב ולטוס לצד השני של העולם. ולמרבה הצער, זוהי גם המציאות של אנשים רבים וטובים אחרים שלחלקם לא שפר המזל והפרח טרף אותם עד כלות.
דנה היא בתם הבכורה והמוצלחת של דיתה ואילן, אחותה הגדולה של הילה. מאז ומתמיד היתה דנה מקור לגאווה – היא היתה יפה, חכמה, הצליחה בלימודים והפכה לדוקטור למשפטים. היא עוברת לגור בירושלים, בסמוך לאוניברסיטה העברית ואחרי רומן לא מאוד רצוי ולא מאוד קצר עם הפרופסור שלה, היא מתחתנת ויולדת את בתה אור.
דיתה ואילן עושים הכל כדי לתמוך בבנות שלהם – כסף, לימודים, מנסים להיות הורים טובים שמקבלים ומכבדים גם את ההחלטות הפחות מוצלחות של בנותיהן (הרומן של דנה, האלכוהול של הילה…), אבל שום דבר לא מכין אותם לכת. מה לדנה ולכת? איך ילדה מחושבת כל כך ומצליחה כל כך מצטרפת לכת תימהונית? מה לה ולזה?
אבל בדיוק כמו שקורי הכת נטווים סביב המאמינים בשקט ובעדנה, כך לוקח גם לדיתה ולאילן זמן לראות את הדברים כפי שהם. רק אחרי שדנה עוזבת את הארץ למקום הסודי ביער טרופי מרוחק, שאמור להיות הבסיס של העולם החדש שלהם, מבינים דיתה ואילן שמשהו לא בסדר, אבל גם אז… הם אפילו לא קרובים להבין עד כמה חמור המצב ובאיזו סכנה נמצאות דנה וביתה.
דווקא הילה, הבת הסוררת, היא זו שמבינה מהר יותר מה קורה (אולי דווקא הסררה היא זו שפוקחת עיניים) ולמרות שכל החיים הרגישה פחותה מדנה, היא מחליטה לעשות הכל כדי להציל אותה לפני שיהיה מאוחר מידי.
קשה להפסיק את הקריאה באמצע. הכל כל כך דמיוני וכל כל מציאותי במקביל, שזה פשוט מכשף, בדיוק כמו סוד הקסם של אותן כתות (כנראה).יהודית וינשטוק משלבת בין מה שעובר על הוריה של דנה, לבין חוויותיה של דנה בתוך הכת ומעניקה בכך הצצה מרתקת אל נבכי הנפשות הפועלות בשני היקומים המקבילים כביכול.
מרתק, מפחיד, מציאותי וכואב. פקחו עיניים – ממש לא לתימהוניים בלבד!
