"איים קטנים" – הספר שיוכיח לכם שהדשא של השכן לא בהכרח ירוק יותר…
ספר מקסים שייקח אתכם למחוזות נפלאים – מבפנים ומבחוץ
ספרים של סופרים וסופרות בינלאומיים הלוקחים את הקורא למסע חוצה גבולות בלי לצאת מהמיטה – פסיפס של תרבויות, סגנונות כתיבה בינלאומיים ורב-מכר עולמיים שתורגמו לעברית.
ספר מקסים שייקח אתכם למחוזות נפלאים – מבפנים ומבחוץ
הספר "אנשי הצעצועים" מערבב בצורה גאונית ממש מציאות ודמיון. הוא מלא בתמימות של ילדים, אבל גם בהתפכחות והתמודדות עם חוויות טראומטיות מהעבר.
בספר "הטבחית של הימלר" של פרנס-אוליבייה ז'יסבר (הוצאת כנרת זמורה ביתן) יש כל מה שצריך כדי להפוך אותו לרומן טרגי ומטלטל – רצח עם, יתמות, הישרדות ועוד. אבל הוא כתוב כל כך טוב, שהקריאה בו זורמת וקלילה, ואפילו משעשעת.
הספר הנערה מקרקוב, הוא ספר שואה שמביא את הדברים מנקודת מבט היסטורית רחבה יותר…
ב-27 במרץ 1944, כתבה אנה פרנק סיפור קצר בשם "הפסקת צהריים" ("Lunch Break") שמתאר את אחת מהפסקות הצהריים השגרתיות בתקופה שבה שהתה במחבוא שבעליית הגג – הנה התרגום שלו
הספר "מחברת הציור מוונציה" של ריס בואן הוא רומן רומנטי-היסטורי קליל ומלא קסם שמתרחש בשתי תקופות ובשני מקומות במקביל
הספר נערה עם עגיל פנינה הוא ספר מקסים ונוגע ללב שיעשה לכם חשק לצאת למסע בעקבות יאן ורמיר
כולנו מכירים את אנה בעיקר בזכות היומן שכתבה, אבל מה שרבים לא יודעים זה שבמהלך שהותה במחבוא, בנוסף ליומן, כתבה אנה גם סיפורים קצרים. כל הפרטים
המלצה על הסדרה הקלילה והחמודה "סופר גיקית" שעלתה בנטפליקס לא מזמן, ושמבוססת על הספר באותו השם של הולי סמייל
רומן היסטורי מרגש על ריטה, צעירה יהודייה מקרקוב, הנאבקת לשרוד את אירופה של מלחמת העולם השנייה במסע חוצה מדינות, אהבות וסכנות.
החיים הם לא שחור או לבן, טוב או רע, בעד ונגד. אם יש משהו שהחיים לימדו אותי זה שתמיד, אבל תמיד צריך לנסות לראות את הדברים משני הצדדים, כי רק ככה אפשר לראות את התמונה הרחבה – וזה בדיוק מה שעושה ג'ודי פיקו בספרה החדש "ניצוץ של אור"
הספר תישארי איתי הוא בול מה שאתן ואתם צריכים לקרוא ביום האישה, ולו רק בשביל להבין שהדרך לשוויון עוד ארוכה כל כך ושלא רק שיום האישה אינו מיותר, אלא שהוא ממש הכרחי. לטובת כולנו
אופה צעירה מתיידדת עם קשיש חביב בן 90, אבל אז הוא מבקש ממנה "טובה" לא שגרתית בכלל שמאלצת אותה להתמודד עם השאלה: מתי החלטה מוסרית הופכת לחובה מוסרית? ואיפה עובר הגבול בין עונש לצדק, סליחה ורחמים?