"האגדה מספרת שבקיבוץ ישנה בלטה, שמי שדורך עליה מאבד את שפיותו. מקומה של הבלטה אינו ידוע; אם כך, איך יודעים שהיא קיימת? משום שבקיבוץ ישנם משוגעים…"
הספר "לדרוך על הבלטה", מאת ניב קפלן (הוצאת קוראים), הוא ספר משעשע, אבל גם מאוד אמיתי ולמרות שהוא מתאר את שנות ה-70 באורח פלא (או שלא) הוא גם מאוד רלוונטי להיום.
הסיפור מתרחש באחד מהקיבוצים בצפון הארץ, בתקופת מלחמת הכיפורים ומגולל את מעלליהם של חברי הקיבוץ הצעירים. הגיבור הרשמי הוא ענבר שולמן – שחוזר לקיבוץ עם הוריו לאחר כמה שנים של שליחות בניו יורק, אבל למעשה כל אחת מהדמויות היא גיבורה ומרכזים בפני עצמה.
הסיפור אמנם מתמקד בהתנהגות חסרת הרסן של החבר'ה הצעירים – הבנות, המתנדבות, העבודה בקיבוץ, היחס לקיבוצים אחרים וכו', אבל כל זה מתרחש בתוך מציאות לא פשוטה בראשית ימיה של מדינת ישראל: הצורך לעבוד בעבודות הכפיים, מלחמת יום הכיפורים וכן – גם אז היתה שחיתות שלטונית שלקחה את כספיהם של ניצולי השואה (אמרתי לכם שזה עדיין רלוונטי).
ומה הקשר לבלטה? זו היתה דרכם של חברי המזכירות (ע"ע השלטון) להוריד מהגב שלהם אנשים שהתחילו לחשוד במעשים הלא חוקיים – הם פשוט הפיצו את השמועה שאותו אדם "דרך על הבלטה". שמועה שמשמעותה שאותו אדם השתגע וירד מהפסים ולכן – אי אפשר להאמין לו.
ספר מקסים. אמיתי מאוד. ישראלי מאוד. כתוב טוב. זורם ולמרות הכל – אופטימי.
