מאז שנסעתי עם עומר לאילת, החלטתי שמעכשיו, בכל שבת אארוז אותו ואקח אותו למקומות כייפים בארץ ישראל, לפחות עד שיגיע החורף.
השבת החלטתי להצפין לקצה הארץ (כל הארץ בפחות משבועיים זה באמת הישג – תודו) ולבקר בצוק מנרה.
האתר, שחלקו התחתון ממוקם סמוך לקריית שמונה, מציע שלל פעילויות ואטרקציות למשפחות אבל לא רק. כבר בכניסה ממוקמים, בלב היער המקסים עם הנוף עוצר הנשימה, שולחנות וספסלים, כך שמבחינתי היה שווה לנסוע רק בשביל לעשות פיקניק בצל אחד העצים האלו.
במקום ניתן לגלוש במגלשת הרים, כמו בחו"ל – מגלשה שמזכירה רכבת הרים בלונה פארק, אבל על אמת! הקטן פחד, אבל כל מי שירד מהמגלשה ירד עם כזה חיוך, שאני בטוחה שפעם הבאה הקטן ישתכנע. עוד בחלק התחתון ממוקם מתחם טרמופלינה הכולל ארבע טרמופלינות ענקיות לשימוש ילדים (מגיל 4) ומבוגרים – עליהם הקטן לא ויתר, אבל אספר בהמשך.
החלק הארי של המקום נמצא למעלה. לשם עולים באמצעות רכבל. חוויה מסעירה לכשעצמה. הקטן, שבהתחלה פחד שניפול, שתפתח הדלת או שנתקע בצוק, נהנה כל כך לקראת הסוף ורק רצה לרדת ולעלות כאילו היו אלו מדרגות נעות בקניון.
כשמגיעים למעלה, פרוס דשא ירוק, לצד עצי יער מצילים ומול כל זה הנוף הכי יפה שראיתי בחיים – כחול, ירוק וחום של טבע. יד אמן! ואני לא כזו ציורית בדרך כלל.
גם למעלה, מותאם המקום למבקרים ומול הנוף ממוקם ג'ימבורי קטן לפעוטות שרוצים להשתעשע קצת בזמן שההורים נושמים אוויר צח ומתפעלים מהיופי. ובסמוך, מתחם יצירה וג'ימבורי לגדולים יותר.
מתחם היצירה כולל שפע של הפעלות יצירה- סדנת יצירה באצטרובלים (שפזורים בשטח כמובן), צביעה בגואש, דפי צביעה, הכנת בובות מקלקרים, פינת מחזור ועוד ועוד. הכל בשפע, ללא תוספת תשלום ועם המון עזרה הדרכה ואהבה מהילה, האחראית על בית היצירה.
אחת לכמה זמן יוצא סיור מודרך אל הקיבוץ. הסיור נערך ברכבת הנמשכת על ידי טרקטור וכולל שלוש תחנות. תחנה ראשונה בין מטעי הקיבוץ: דובדבנים, תפוחים וענבים. תחנה שנייה בגבול לבנון ותחנה שלישית בנקודת תצפית מרהיבה.
כל הסיור שנמשך כחצי שעה, מלווה בהסברים יפייפיים וקליטים (גם לקטנים) המוקלטים ומושמעים באמצעות רמקולים תוך כדי נסיעה. כך למדנו, הקטן ואני, מדוע תלוי על כל עץ פתקית לבנה עם נקודה שחורה (לבלבל את זכר הפרפר), מה תפקידם של שורת עצי הברוש (לחסום את הרוח), איפה נחטפו שלושת החיילים, איפה עובר הגבול עם לבנון ועם סוריה וגם- מדוע בתי הקיבוץ בנויים לגובה (כיוון שהקיבוץ ממוקם על צוק, לכל בית כניסה ממפלס שונה).
כשחזרנו, עומר רצה ללכת לבריכה (בתשלום נפרד), אבל חוסר הצטיידות ראוי ובעיקר חוסר כוח שכנעו אותי לשכנע אותו להמשיך ליצור, לאכול ארטיק מול הנוף ולרדת למטה ברכבל לקפיצות אינסופיות בטרמפולינה. וכך, אחרי שהזמן טס לנו וגילינו לפתע שאנחנו כבר 4 שעות למעלה, ירדנו שוב ברכבל. הפעם, הקטן היה בטוח יותר בעצמו וכבר עמד תוך כדי ירידה כדי לראות את הנוף.
כשהגענו למטה, הוצעו לנו תפוחים טריים היישר מהמטע. סתם כך, ללא תשלום. התפוחים הכי טעימים שטעמתם!! והקטן רץ היישר אל מתחם הטרמפולינות. מה שקרה שם הוא כבר בגדר התקף לב עבורי ועונג צרוף עבורו – הוא היה למעלה אולי חצי שעה, קפץ והתמוגג מנחת (לי נתפס הצוואר) ורק רצה עוד ועוד.
יצאנו משם משעה 17:00 ועומר, עוד בדרך לאוטו סיכם את החוויה: 'אמא, זה המקום הכי כיף בחיים. מתי נבוא שוב?' ותאמינו לי, זה שווה הכל. ממליצה בחום!
