וואו! איזה ספר! קראתי אותו בנשימה אחת, בטיסה לוינה, ולא הפסקתי לחשוב עליו עד עכשיו ואם יש ספר שאני ממש ממליצה לכם לקרוא – זה הספר!
הספר "סוף והתחלה", מאת שלי זיכלינסקי (הוצאת סטימצקי), הוא ספר על סופים והתחלות, אבל בעיקר על מה שבאמצע. ספר על משפחה, אבל, בריאות, סודות, אהבה (או כמיהה לאהבה), המשכיות, קשיים, תקוות ואומץ. המון אומץ. אגב, בעיניי, התקציר האחורי שלו עושה לו קצת עוול וממש אבל ממש לא משקף עד כמה הוא מעולה.
העלילה
גיבורת הספר הרשמית (מיד תבינו את כוונתי) היא מיכל. בת 39, אמא לילד מתבגר שמגדלת אותו יחד עם אביו במעין מערכת יחסים מוזרה שבה הם לא יחד אבל גם לא ממש לחוד. היא עובדת בעבודה שהיא לא אוהבת, מנהלת רומן ניחומים עם הבוס שלה ומתמודדת יום אחרי יום עם האבל על אחיה הקטן שנהרג בתאונת דרכים ועם העובדה שהבן שלה כבר גדול וכבר לא זקוק/רוצה להיות איתה 24/7. פתאום ריק לה והזמן הפנוי הזה גורם לה לדכדוך ולתחושת בדידות.
אבל הגיבורים האמיתיים של הספר הם דווקא הוריה של מיכל, אמה איריס ואביה זאב. כל אחד מהם מתמודד עם האבל הכבד על בנם בדרך אחרת – זאב מסתגר ומתבודד ואיריס מעסיקה את עצמה ללא הפסקה. אבל גם לאחר שנות הנישואים הרבות שלהם, איריס מרגישה שמשהו בהתנהגותו של זאב אינו כשורה. הוא מבולבל, שוכח דברים ונזכר בנוסטלגיה מרגעים מעברו הרחוק מאוד. בתחילה היא מקשרת את זה לאבל הנורא, אבל חושדת שיש כאן משהו מעבר.
גם זאב מצידו מרגיש שמשהו עובר עליו, אבל אף אחד מהם לא באמת מצפה לשמוע את הגרוע מכל – אלצהיימר מוקדם! זאב, שאיש שכל חייב שירת במוסד, הופך בהדרגה להיות כלי, קליפה. ההבנה הזו לא קלה לאף אחד, גם לא למיכל שבדיוק קיבלה החלטה להביא ילד נוסף לעולם כדי להתגבר על המערבולת הפנימית שלה, ומבינה פתאום שיש סיכוי שגם היא נושאת את המחלה.
כל אחד מבני המשפחה מתמודד עם החיים בצורה אחרת והעלילה מתוארת בכל פעם מנקודת מבטו ורגשותיו של מישהו אחר, וזה אולי סוד הקסם של הספר: זאב מכחיש וכועס על העולם, איריס מרגישה חסרת אונים ומוצאת נחמה בחברות עם חבר משפחה ותיק (לצד ייסורי מצפון שמלווים אותה) ומיכל? לאחר שהיא לא מצליחה לשכנע את אבי בנה להביא איתה ילד נוסף ולאחר שניסיונותיה למצוא בן זוג להורות משותפת עולים בתוהו, היא מחליטה לאמץ. לא בלי ספקות והתמודדות עם התגובות של הסביבה, בעיקר אלו של אמה ובנה.
ובספר כמו בחיים, כל החלטה היא דלת מסתובבת, אפקט הפרפר אם תרצו. דבר מוביל לדבר, תובנה לתובנה והעולם ממשיך לנוע. גם כשחשבו שהכל כבר נכנס לאיזו שגרה והחיים התאזנו בחזרה, הכל מתהפך שוב, כשמיכל מגיעה לאסוף את בתה החדשה מבית היתומים ברוסיה ומגלה סוד גדול מעברו של אביה. שוב הספינה המשפחתית מיטלטלת ושוב הם מוצאים את עצמם נלחמים כדי למצוא את האיזון שיאפשר להם לנשום.
מה חשבתי עליו?
הספר כתוב בצורה מתומצתת וקולחת, העלילה המסתעפת לא מעיקה ואפילו מרגישה טבעית לגמרי, ההצצה אל אותו סיפור מנקודות המבט השונות של כל הגיבורים בו היא מרתקת ובאופן מרשים ביותר, מצליחה שלי זיכלינסקי לגעת ברגישות ובאינטליגנטיות בכל כך הרבה סיטואציות שכיחות של החיים שאני בטוחה שכל אחד ימצא את הנקודה המדויקת שאיתה הוא מתמודד כרגע.
פשוט ספר מדהים בעיניי. מרגש מאוד ומעורר מחשבה, אבל גם קליל ולא מעיק. ממליצה בחום!
