"אחה"צ + ערב עם פאון"
יצירת סולו של היוצר ארתור אסטמן, שמרסקת את רעיון הפרפורמנס הווירטואוזי ובוחנת את המיניות הגברית תוך הרחבה של גבולות האותנטי לעומת המזויף.
יצירת סולו של היוצר ארתור אסטמן, שמרסקת את רעיון הפרפורמנס הווירטואוזי ובוחנת את המיניות הגברית תוך הרחבה של גבולות האותנטי לעומת המזויף.
עבודת מחול-פרפורמנס שמבקשת לבחון יחסים בין גוף ובגד, בעזרת פרטי לבוש נבחרים, מפוח, גוף ומניפולציות עדינות ביניהם. במופע יוצרת הפרפורמרית דיאלוג בין גוף ובגדים דרך תנועות ופעולות של חשיפה והסתרה.
אם הסדרה "אמילי בפריז" עשתה לכם חשק לבקר בפריז, כדאי שתכירו את הלוקיישנים האייקוניים שמככבים בה
שלוש נשים, שלושה סיפורי חיים בשלוש יבשות והצמה שקושרת ביניהן. סמיטה שחיה בהודו וחולמת לראות את בתה רוכשת השכלה ונחלצת מחיים אומללים; ג׳וליה שעובדת בבית המלאכה של אביה בסיציליה ומגלה, לאחר שהוא נפגע בתאונה, שהעסק המשפחתי על סף פשיטת רגל; ושרה, עורכת דין מפורסמת בקנדה שצפויה להתקדם לניהול המשרד, אך לחיים תוכניות משלהם. סמיטה, ג׳וליה
הספר "שמנת מתוקה" של תומר טרבלסי (אין קשר משפחתי) הוא ספר אמיץ על אהבה גאה במציאות ישראלית כמעט בלתי אפשרי, שבמובנים רבים דומה להתנגשות חזיתית בין הראש ללב.
הספר לרקוד על סף תהום הוא ללא ספק יצירת מופת
הספר "האחרות" של שהרה בלאו הוא ספר חשוב ביותר שעוסק בנקודה שהיא ככל הנראה הנקודה השנויה ביותר במחלוקת בעידן המודרני – פמיניזם, נשים, אמהות ומהות, לאו דווקא בסנכרון זה עם זה…
ספר מרתק. לא פשוט, אבל כה מטלטל… משאל העם באירלנד הזכיר לי אותו. את העובדה שעד היום אסור היה לנשים להחליט אם לבצע הפלה או לא, אבל פעם – לא ממש מזמן – אסור היה להן להחליט אם לשמור על הילד.
אחת לכמה זמן יוצא לי לקרוא ספר שגם נותן לי הצצה לתרבויות שלא ממש הכרתי וגם לא יוצא לי מהראש הרבה זמן אחרי שאני מסיימת לקרוא אותו (גם אם הוא לא בהכרח מושלם). כזה הוא הספר "שתי השמשות של דדיקה", מאת מגי אוצרי (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן) שסיימתי ממש לפני כמה ימים!