הרצח הנורא והמיותר של ג'ורג' פלויד בידי שוטר לבן וגזען והמהומות שפרצו בעקבותיו ומבעירות את ארה"ב, הזכירו לי את הספר המטלטל והחשוב של אנג'י תומאס – "השנאה שנתתם" (הוצאת כנרת), שהפך אח"כ לסרט מטלטל לא פחות (משודר ב-YES).
ספר שחושף את המציאות הבלתי אפשרית של חיים בצל גזענות משטרתית על רקע צבע עור. הרצון להשתלב ולחיות כמו כל אזרח "רגיל", לצד החשש והידיעה הברורה שצבע העור שלך הוא זה שמגדיר אותך מבחינת המשטרה והחלק הכי גרוע – שכל טעות קטנה עלולה לעלות לך בחייך.
וואו! איזה ספר! מטלטל. מרתק. חשוב. עצוב ומעורר מחשבה. בגדר חובה בעיניי! גם הספר וגם הסרט!
"השנאה שנתתם" של אנג'י תומאס
"כשהייתי בת שתים־עשרה ההורים שלי עשו איתי שתי שיחות. שיחה אחת הייתה השיחה הרגילה על איך באים ילדים לעולם… השיחה השנייה הייתה על מה לעשות אם עוצר אותי שוטר. אמא כעסה ואמרה לאבא שאני צעירה מידי. הוא טען שבגילי אני כבר יכולה להיעצר או לחטוף כדור. 'סטאר-סטאר, תעשי כל מה שיגידו לך', הוא אמר. 'תשאירי את הידיים שלך גלויות. אל תעשי שום תנועה פתאומית. תדברי רק שידברו אלייך.' הבנתי שזה לא צחוק. לאבא יש חתיכת פה, אז אם הוא אומר שצריך לשתוק – צריך לשתוק".
ככה נפתח הפרק השני וזו אולי התמצית המדויקת ביותר שקראתי על חייהם של כהי העור בארה"ב, בצל הגזענות המשטרתית הממושכת והאלימה.
גיבורת העלילה היא סטאר – נערה כהת עור בת שש עשרה שחיה עם הוריה בשכונת עוני, אך לומדת בתיכון יוקרתי "של לבנים" בשכונה סמוכה – תיכון שאליו התעקשו הוריה לשלוח אותה, כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה שלה בחיים. והכל יחסית בסדר.
סטאר לומדת להתאים את עצמה לכל אחת מהסביבות, "להישאר מתחת לרדאר" ואפילו יש לה "חבר לבן".
אבל אז הכל מתערער… חבר הילדות שלה קאליל נורה על ידי שוטר והיא העדה היחידה למה שקרה. היחידה שיכולה להוציא את הצדק לאור ולהוכיח לעולם שקאליל לא היה פושע, אלא נורה רק בגלל צבע עורו.
אבל זה לא כל כך פשוט. העמידה שלה לצד קאליל והצדק, אומרת למעשה שהיא צריכה "לבחור צד". היא לא יכולה עוד "לשבת על הגדר" וליהנות משני העולמות והיא יודעת את זה. זוהי בחירה לא קלה לאף אחד, בטח לא לנערה בת שש עשרה, בטח לא לנערה בת שש עשרה שמגיעה משכונה קשה וההזדמנות לעתיד טוב יותר כבר הייתה מונחת ממש בכף ידה.
הדילמות שלה, הפחד הקיומי והפחד החברתי מורגשים מאוד לכל אורך העלילה והדרך שבה היא מתמודדת עם הקושי הזה, היא פשוט מדהימה. גם ההתמודדות הלא פשוטה של ההורים שלה באה כאן לידי ביטוי וממחישה את כל המציאות העגומה הזו בעוד המון גוונים ורבדים.
באופן כמעט הזוי יש בספר ובסרט הזה סצנות זהות כמעט למה שקורה עכשיו. כן. כולל המחאות והתגובה הלקונית משהו של הממשל.
לצד הביקורת והתחושות הקשות הנוגעות לגזענות ולהתנהגות המשטרה, הספר עוסק בעיניי בנקודה כואבת וחשובה נוספת – ההתמודדות של הילדים עם הפער בין המקום שממנו באו למקום שבו הם נמצאים עכשיו.
אני חושבת שבמיוחד בימים כאלו, זה ספר שכל אחד חייב לקרוא. והלוואי הלוואי הלוואי שג'ורג' פלויד יהיה הקרבן האחרון.
